׳והאלהים נסה את אברהם׳
כלילת מים באש להשלמת אברהם ויצחק
׳אתה הוא מלכי׳ - שלמות כל הדרגות כאחת
׳וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי׳ (בראשית כב, א). רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, ׳אַתָּה הוּא מַלְכִּי וְגוֹ'׳ (תהלים מד, ה). זוֹהִי הַשְּׁלֵמוּת שֶׁל כָּל הַדְּרָגוֹת יַחַד זוֹ עִם זוֹ.
בלשון הזוהר
׳וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנִּנִי׳ (בראשית כב, א). רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר ׳אַתָּה הוּא מַלְכִּי וְגו'׳ (תהלים מד, ה). דָּא הוּא שְׁלִימוּ דְּכָל דַּרְגִּין כְּחֲדָא דָּא בְּדָא.
׳צוה ישועות יעקב׳ - שיהיו השלוחים מצד הרחמים
׳צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב׳ (תהלים מד, ה), כָּל אוֹתָם הַשְּׁלִיחִים שֶׁעוֹשִׂים שְׁלִיחוּת בָּעוֹלָם, שֶׁכֻּלָּם יִהְיוּ מִצַּד הָרַחֲמִים וְלֹא יִהְיוּ מִצַּד הַדִּין, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ בַּעֲלֵי שְׁלִיחִים מִצַּד הָרַחֲמִים וּמִצַּד הַדִּין הַקָּשֶׁה. אוֹתָם שְׁלִיחִים שֶׁבָּאִים מִצַּד הָרַחֲמִים לֹא עוֹשִׂים שְׁלִיחוּת שֶׁל דִּין בָּעוֹלָם כְּלָל.
בלשון הזוהר
׳צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב׳ (תהלים מד, ה), כָּל אִנּוּן שְׁלִיחָן דְּעַבְדֵּי שְׁלִיחוּתָא בְּעַלְמָא דְלֶיהוֵי כֻּלְּהוּ מִסִּטְרָא דְרַחֲמֵי וְלָא לֶהווֹ מִסִּטְרָא דְדִינָא, בְּגִין דְּאִית מָארֵי שְׁלִיחָן מִסִּטְרָא דְרַחֲמֵי וּמִסִּטְרָא דְדִינָא קַשְׁיָא. אִנּוּן שְׁלִיחָן דְּאַתְיָין מִסִּטְרָא דְרַחֲמֵי לָא עַבְדֵי שְׁלִיחוּתָא דְדִינָא בְּעַלְמָא כְּלָל.
שליח רחמים אינו משתנה - חסד לזה דין לזה
וְאִם תֹּאמַר, הִנֵּה הַמַּלְאָךְ שֶׁהִתְגַּלָּה לְבִלְעָם, הֲרֵי שָׁנִינוּ שָׁלִיחַ שֶׁל רַחֲמִים הָיָה הָיָה וְהִתְהַפֵּךְ לְדִין. לֹא! לְעוֹלָם לֹא הִשְׁתַּנָּה. אֶלָּא שְׁלִיחַ הָרַחֲמִים הָיָה לְהָגֵן עַל יִשְׂרָאֵל וְלִהְיוֹת עֲלֵיהֶם סָנֵגוֹר, וּכְנֶגְדּוֹ הוּא הַדִּין. כָּךְ דְּרָכָיו שֶׁל הקב"ה, כְּשֶׁמֵּיטִיב לָזֶה, אוֹתוֹ הַחֶסֶד הוּא דִין לָזֶה. כֵּן הַשָּׁלִיחַ הַזֶּה הָיָה שֶׁל רַחֲמִים לְיִשְׂרָאֵל, וּלְבִלְעָם הִתְהַפֵּךְ לְדִין. מִשּׁוּם כָּךְ ׳צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב׳. אָמַר דָּוִד, צַוֵּה עַל הָעוֹלָם, כַּאֲשֶׁר יִשָּׁלְחוּ שְׁלוּחִים שֶׁיִּהְיוּ מִצַּד הָרַחֲמִים.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵימָא הָא מַלְאָכָא דְּאִתְגְּלֵי לֵיהּ לְבִלְעָם הָא תָּנִינָן שְׁלִיחָא דְּרַחֲמֵי הֲוָה וְאִתְהַפַּךְ לְדִינָא. לָא. לְעוֹלָם לָא אִשְׁתַּנֵּי, אֶלָּא שְׁלִיחָא דְרַחֲמֵי הֲוָה לַאֲגָנָא עֲלַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל וּלְמֶהֱוֵי סַנֵּיגוֹרְיָא עֲלַיְיהוּ, וּלְקֳבְלֵיהּ הוּא דִינָא. וְכָךְ אוֹרְחוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כַּד אוֹטִיב לְדָא הַהוּא טִיבוּ דִּינָא לְדָא. כָּךְ הָא שְׁלִיחָא דְרַחֲמֵי הֲוָה לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל וּלְבִלְעָם אִתְהַפַּךְ לְדִינָא. בְגִין כָּךְ ׳צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב׳, אָמַר דָוִד, פַּקִּיד עַל עַלְמָא כַּד יִשְׁתַּלְּחוּן שְׁלִיחָאָה דִּי לֶהֶוְיָן מִסִּטְרָא דְרַחֲמֵי.
׳ישועות יעקב׳ - זה יצחק, שבהינצלו בא יעקב לעולם
רַבִּי אַבָּא אָמַר, ׳צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב׳ (תהלים מד, ה), שֶׁהֵם בְּתוֹךְ הַגָּלוּת, וְתִמָּצֵא לָהֶם גְּאֻלָּה בְּתוֹךְ גָּלוּתָם. בֹּא רְאֵה, הַמְשֻׁבָּח שֶׁל הָאָבוֹת הָיָה יַעֲקֹב, וְאִלְמָלֵא יִצְחָק לֹא בָא יַעֲקֹב לָעוֹלָם. וּמִשּׁוּם כָּךְ, ׳צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב׳ - זֶה יִצְחָק. שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּצַּל יִצְחָק, הָיוּ ׳יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב׳.
בלשון הזוהר
רַבִּי אַבָּא אָמַר ׳צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב׳ (תהלים מד, ה) דְּאִנּוּן גּוֹ גַלְוָותָא וְיִשְׁתַּכַּח פּוּרְקָנָא לְהוֹן גּוֹ גָּלוּתְהוֹן. תָּא חֲזֵי, תּוּשְׁבְּחָן דְּאֲבָהָן יַעֲקֹב הֲוָה, וְאִלְמָלֵא יִצְחָק לָא אֲתָא יַעֲקֹב לְעַלְמָא, וּבְגִין כָּךְ ׳צַוִּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב׳ דָּא יִצְחָק, דְּכֵיוָן דְּאִשְׁתְּזִיב יִצְחָק ׳יְשׁועוֹת יַעֲקֹב׳ הֲווּ.
׳ויהי׳ לשון צער - ו ׳הדברים׳ הדרגה התחתונה שבדרגות
׳וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׳ (בראשית כב, א). רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, הִנֵּה שָׁנִינוּכי בכל מקום שנאמר א. ׳וַיְהִי בִּימֵי׳, נֶאֱמַר עַל צַעַר.כי מלת ויה"י היא מלה של צער, שהיא נוטריקו"ן ו"י ה"י שתי מלות המורות על צער ודין, 'ובימי' מורה אף ביחס להימים העליונים שנהפכו מאור יום אל חושך הדין והלילה (רמ"ק) ב. ׳וַיְהִי׳ - אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא כָתוּב בִּימֵי, דְּפוּס שֶׁל צַעַר יֵשׁ בּוֹ. אבל לא צער גמור, שלא נתגברה מידת הגבורה על כללות המידות העליונות (ופליג בזה אגמ' שיש ויהי של צער ויש ויהי של שמחה) ג. ׳וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים׳ - אַחַר הַדַּרְגָּה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁל כָּל הַדְּרָגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת.הדרגה התחתונה בכל מקום היא המלכות אשר רק ממנה ולמטה נאחזו הקליפות ובאותה הנהגה נתנסה אברהם לברר החסד כנגד הגבורות, שלמעלה ממנה אין להם אחיזה כלל, והמלכות נקראת בכל מקום 'פה' מכמה טעמים וחד מהם כי על פיה מתבררים הדברים מצד עשייתם. ולזה אומר כי 'אחר הדברים' 'אחר' היינו הקליפה, שהיא אחר הדברים מצד המלכות, 'דבר' היא המלכות, 'הדברים' הם בחינותיה וּמַהוּ ׳הַדְּבָרִים׳? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַראצל משה רבנו ׳לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי׳ שהמלכות לא פעלה בו לברר הדברים, והיינו דווקא אצל אברהם פעלה הנהגת הבירור הזו כדי שיתנסה בעקידת יצחק שיהיה נשלם באופן היותר נעלה, שקודם לכן היה אברהם במדת החסד לבד, ורק אחר העקידה נכללה גבורה בחסד והיה כלול אברהם גם מהגבורות ויצחק היה כלול מהחסדים, ולפ"ז 'דבר' היא המלכות, 'הדברים' הם בחינותיה. 'האלה' שהיא למטה משלשה אבות הנקראים 'אלה' והם ג' בחינות דבר שבה נגד ג' אבות, ואחרי' הם החצונים מאחורי הנקבה הדינים הקשים: (אוה"ח) (שמות ד, י).
בלשון הזוהר
׳וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׳ (בראשית כב, א). רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר הָא תָּנִינָן ׳וַיְהִי בִּימֵי׳ עַל צַעֲרָא אִתְּמָר. ׳וַיְהִי׳ אַף עַל גַּב דְּלָא כְּתִיב בִּימֵי טַפְסֵי דְצַעֲרָא אִית בֵּיהּ. ׳וַיְהִי אַחַר׳, בָּתַר דַּרְגָּא תַּתָּאָה דְּכָל דַּרְגִּין עִלָּאִין, וּמַאן אִיהוּ ׳דְּבָרִים׳, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר ׳לא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי׳ (שמות ד, י).
יצחק בן שלושים ושבע - ולמה נתנסה אברהם
וּמִי הָיָה אַחַר הַדַּרְגָּה הַזּוֹ?אחר דרגת המלכות ׳וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם׳ (בראשית כב, א) - שֶׁבָּא יֵצֶר הָרָע לְקַטְרֵג לִפְנֵי הקב"ה. כָּאן יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל,מהו זה שכתוב ׳וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם׳? אֶת יִצְחָק הָיָה צָרִיךְלכתוב ומדוע נתייחד הניסיון ביחס לאברהם ולא ליצחק, (לִכְתֹּב), שֶׁהֲרֵי יִצְחָק הָיָה בֶּן שְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע,והניסיון צריך שיהא שקול שאם לא יעמוד בו עליו להיענש וזה אי אפשר ש וַהֲרֵי אָבִיו לֹא הָיָה בֶּן עֹנֶשׁ שֶׁלּוֹ, שֶׁאִלְמָלֵא אָמַר יִצְחָק אֵינִי רוֹצֶהוודאי - לֹא הָיָה נֶעֱנַשׁ אָבִיו עָלָיו. שהרי אינו יכול לכופו, וא"כ אין הניסיון תלוי בו בלבד וא"כ יש לשאול מָה הַטַּעַםכתוב ׳וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם׳ - וְלֹא כָתוּב ׳נִסָּה אֶת׳ יִצְחָק?
בלשון הזוהר
וּמַאן הֲוָה בָּתַר דַּרְגָּא דָא, ׳וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם׳ (בראשית כב, א) דְּאַתְיָא יֵצֶר הָרָע לְקַטְרְגָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. הָכָא אִית לְאִסְתַּכָּלָא ׳וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם׳. אֶת יִצְחָק מִבָּעֵי לֵיהּ. דְּהָא יִצְחָק בַּר תְּלָתִין וְשֶׁבַע שְׁנִין הֲוָה וְהָא אֲבוֹי לָאו בַּר עוֹנָשָׁא דִילֵיהּ הֲוָה, דְּאִלְמָלֵא אָמַר יִצְחָק לָא בָעֵינָא לָא אִתְעֲנַשׁ אֲבוֹי עֲלֵיהּ. מַאי טַעְמָא ׳וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם׳ וְלָא כְּתִיב ׳נִסָּה אֶת׳ יִצְחָק.
כלילת אברהם בדין - מים שנכללו באש להשלמתו
אֶלָּא בא להשיב כי לשון הכתוב אֶת אַבְרָהָם, וַדַּאיובדווקא הוא אברהם שֶׁצָּרִיךְ לְהִכָּלֵלמידת החסד שלו עִם דִּין, שֶׁהֲרֵי אַבְרָהָם לֹא הָיָה בּוֹ דִּין כְּלָל מִקֹּדֶם לָכֵן, שכולו היה מצד הארת חסד וְעַכְשָׁו נִכְלְלוּ מי"םמצד החסד עִם א"ש, מצד הדין וְאַבְרָהָם לֹא הָיָה שָׁלֵם עַד עַכְשָׁו, שֶׁהִתְעַטֵּר לַעֲשׂוֹת דִּין וּלְהַתְקִינוֹ בִּמְקוֹמוֹ.א. כי המעלה בענין המידות הרוחניות שהגבורה תיכבש תחת החסד שזהו שלימות מידת החסד שכוללת הגבורה בתוכה ופועלת בה שתהא מושרשת בחסד כדי שיהיו המידות פועלות דבר והיפוכו וכשנרצה להמתיק הגבו' נמתיקיה משורשה המושרש בחסד (אוה"ח).
בלשון הזוהר
אֶלָּא אֶת אַבְרָהָם וַדַּאי דְּבָעֵי לְאִתְכְּלָלָא בְּדִינָא, דְּהָא אַבְרָהָם לָא הֲוָה בֵּיהּ דִּינָא כְּלַל מִקַּדְמַת דְּנָא, וְהַשְׁתָּא אִתְכְּלִיל מיי"א באש"א. וְאַבְרָהָם לָא הֲוָה שְׁלִים עַד הַשְׁתָּא דְּאִתְעַטַּר לְמֶעְבַּד דִּינָא וּלְאַתְקָנָא לֵיהּ בְּאַתְרֵיהּ.
קטרוג יצר הרע - שיישלם אברהם בדין יצחק
וְכָל יָמָיו לֹא הָיָה שָׁלֵם עַד עַכְשָׁו שֶׁנִּכְלַל מי"ם עִם א"ש וא"ש עִם מי"ם, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם׳ (בראשית כב, א) - וְלֹא אֶת יִצְחָק, שֶׁהִזְמִין אַבְרָהָם לְהִכָּלֵל עִם דִּין. וּכְשֶׁעָשָׂה אֶת זֶה, נִכְנַס א"ש עִם מי"ם וְנִשְׁלַם זֶה עִם זֶה. וְזֶה עוֹשֶׂה הַדִּין לְהִכָּלֵל זֶה עִם זֶה. וְאָז יֵצֶר הָרָע בָּא לְקַטְרֵג עַל אַבְרָהָם שֶׁלֹּא הִשְׁתַּלֵּם כָּרָאוּי עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה דִין בְּיִצְחָק. שֶׁיֵּצֶר הָרָע הוּא ׳אַחַר הַדְּבָרִים׳ וְהוּא בָּא לְקַטְרֵג.
בלשון הזוהר
וְכָל יוֹמוֹי לָא הֲוָה שְׁלִים עַד הַשְׁתָּא דְּאִתְכְּלִיל מי"א באש"א ואש"א במי"א, וּבְגִין כָּךְ ׳וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם׳ (בראשית כב, א) וְלֹא אֶת יִצְחָק, דְּאַזְמִין אַבְרָהָם לְאִתְכְּלָלָא בְּדִינָא, וְכַד עָבִיד דָּא, עָאל אש"א במי"א וְאִשְׁתְּלִים דָּא עִם דָּא. וְדָא עָבִיד דִּינָא לְאִתְכְּלָלָא דָּא בְּדָא. וּכְדֵין יֵצֶר הָרָע אֲתָא לְקַטְרְגָא עֲלֵיהּ דְּאַבְרָהָם דְּלָא אִשְׁתְּלִים כְּדְקָא יְאוּת עַד דְּיַעֲבִיד דִּינָא בְּיִצְחָק. דְּיֵצֶר הָרָע ׳אַחַר הַדְּבָרִים׳ אִיהוּ וְאָתָא לְקַטְרְגָא.
׳את אברהם׳ - את דווקא, לרבות יצחק שבגבורה
וּבֹא וּרְאֵה סוֹד הַדָּבָר. אַף עַל גַּב שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁכָּתוּב אַבְרָהָם וְלֹא יִצְחָק, גַּם יִצְחָק נִכְלָל בַּפָּסוּק הַזֶּה סוֹד הַכָּתוּב ׳וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם׳ (בראשית כב, א). לֹא כָתוּב נִסָּה לְאַבְרָהָם, אֶלָּא אֶת אַבְרָהָם, אֶת דַּוְקָא, וְזֶה יִצְחָק. שֶׁהֲרֵי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בגבור"ה הַתַּחְתּוֹנָה שׁוֹרֶה. כֵּיוָן שֶׁנֶּעֱקַד וְהִזְדַּמֵּן בְּדִין עַל יְדֵי אַבְרָהָם כָּרָאוּי, אָז הִתְעַטֵּר בִּמְקוֹמוֹ יַחַד עִם אַבְרָהָם וְנִכְלְלוּ א"ש עִם מי"ם וְעָלוּ לְמַעְלָה, וְאָז נִמְצְאָה מַחֲלֹקֶת כָּרָאוּי, מַיִם עִם אֵשׁ.
בלשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי רָזָא דְמִלָּה, אַף עַל גַּב דְּקָאֲמָרָן דְּאַבְרָהָם כְּתִיב וְלָא יִצְחָק, יִצְחָק נָמֵי אִתְכְּלִיל בֵּיהּ בְּהַאי קְרָא, רָזָא דִכְתִיב ׳וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם׳ (בראשית כב, א). נִסָּה לְאַבְרָהָם לָא כְּתִיב אֶלָּא ׳אֶת אַבְרָהָם אֶת׳ דַּיְיקָא וְדָא יִצְחָק. דְּהָא בְּהַהִיא שַׁעֲתָא בגבור"ה תַּתָּאָה שַׁרְיָא, כֵּיוָן דְּאִתְעַקַּד וְאִזְדַּמַּן בְּדִינָא עַל יְדָא דְּאַבְרָהָם כְּדְקָא יְאוּת, כְּדֵין אִתְעַטַּר בְּאַתְרֵיהּ בַּהֲדֵיהּ דְּאַבְרָהָם וְאִתְכְּלִילוּ אש"א במי"א וּסְלִיקוּ לְעֵילָא, וּכְדֵין אִשְׁתַּכַּח מַחְלוֹקֶת כְּדְקָא יְאוּת מַיָא בְּאֶשָׁא.
אב רחמן שנעשה אכזר - עד שבא יעקב ונתקן הכל
מִי (עָשָׂה) רָאָה אָב רַחְמָן שֶׁנַּעֲשֶׂה אַכְזָר? אֶלָּא כְּדֵי שֶׁתִּמָּצֵא מַחֲלֹקֶת מַיִם עִם אֵשׁ וּלְהִתְעַטֵּר בִּמְקוֹמָם, עַד שֶׁבָּא יַעֲקֹב וְהַכֹּל הִתְתַּקֵּן כָּרָאוּי, וְנַעֲשׂוּ שְׁלֹשָׁה אָבוֹת שְׁלֵמִים וְנִתְקְנוּ עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים.
בלשון הזוהר
מַאן (עבד) חָמָא אַבָּא רַחֲמָנָא דְּאִתְעֲבִיד אַכְזָר. אֶלָּא בְּגִין לְאִשְׁתַּכָּחָא מַחְלוֹקֶת מַיָא בְּאֶשָׁא וּלְאִתְעַטְּרָא בְּאַתְרַייהוּ, עַד דְּאָתָא יַעֲקֹב וְאִתְתַּקַּן כֹּלָּא כְּדְקָא יְאוּת וְאִתְעֲבִידוּ תְּלָתָא אַבָּהָן שְׁלֵמִין וְאִתְתַּקָנוּ עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי.
׳קח נא׳ - המשכה בדברים לרצון הקב"ה
׳וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךְ׳ ויש לדקדק לשון 'קח' שבפשטות היא לשון קיחה בידיים (בראשית כב, ב). וְכִי אֵיךְ יָכוֹל אַבְרָהָם שֶׁהוּא זָקֵן? ולא יוכל לקחתו בחוזקה אִם תֹּאמַר מִשּׁוּם שֶׁיִּצְחָק לֹא יָצָא מֵרְשׁוּתוֹ כְּלָלוהיינו שהיה נכנע וסר למאמרו - יָפֶה,ניחא אֲבָלכוונת הדברים כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַראצל אהרן ׳קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ׳לא קיחה בידיים אלא קיחה בדברים ובדברי פיוס (במדבר כ, כה) - אֶלָּא כְּדֵי לְהַמְשִׁיכָם בִּדְבָרִים וּלְהַנְהִיגָם לִרְצוֹן הקב"ה, אַף כָּאן קַח בִּדְבָרִים. שזהו רצון השם יתברך ושעליו לקבל גזרת יוצרו בסבר פנים יפות ׳אֶת בִּנְךְ אֶת יְחִידְךְ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ׳ - הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ.(סנהדרין פט: א'ל הקב"ה ועוד למה לא גילה לו מיד, כדי לחבבו בעיניו וליתן לו שכר על כל דיבור ודיבור (כתם פז) ׳וְלֶךְ לְךְ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה׳שיש לתמוה מהו כפל הלשון לך לך - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר׳ (שיר השירים ד, ו) - לְתַקֵּן בַּמָּקוֹם שֶׁרָאוּי. כמו שאתה הקב"ה אומר 'אלך לי אל הר המור', כדי לתקן במקום הראוי לתקן. מו"ר ומורי"ה אחד הוא, והוא מקום המקדש אשר שם מקום ראוי לתקון. וא"כ גם לאברהם הקב"ה אומר שילך שמה לתקן את עצמו ואת יצחק בנו. שהוא העטרה אשר משם הוראה וירא"ה יוצאת לעולם, ומו"ר בסוד אברה"ם שהוא ראש לבשמים, כמו שנאמר 'אריתי מורי עם בשמי' (שיר השירים ה, א). והיינו לתקנו במידתו במקום הגשמי הראוי לזה דהיינו ארץ המוריה שמתמלא מהחסד העליון.
בלשון הזוהר
׳וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ׳ (בראשית כב, ב). וְכִי הֵיאַךְ יָכִיל אַבְרָהָם דְּאִיהוּ סָבָא. אִי תֵימָא בְּגִין דְּיִצְחָק לָא נָפִיק מֵרְשׁוּתֵיהּ כְּלַל, יָאוֹת, אֲבָל כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ׳ (במדבר כ, כה) אֶלָּא בְּגִין לְאַמְשָׁכָא לוֹן בְּמִלִּין וּלְאַדְבָּרָא לוֹן לִרְעוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אוּף הָכָא קַח בְּמִלִּין. ׳אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ׳ - הָא אוּקְמוּהָ. ׳וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמּוֹרִיָּה׳ - כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר ׳אֵלֵךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר׳ (שיר השירים ד, ו). לְאַתְקָנָא בְּאַתְרָא דְּיִתְחֲזֵי:
׳וירא את המקום מרחק׳
ראיית יעקב מרחוק והיפוך הרחמים לדין
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.