׳איה אלוה עשי נתן זמרות בלילה׳
התרנגול המעורר, וסוד א"ל ו"ה העושה את האדם בכל יום
ר' יוסי פתח ׳ולא אמר איה אלוה עשי נתן זמרות בלילה׳ - שלהבת מכה בכנפי התרנגול הקורא לבני אדם
פָּתַח רַבִּי יוֹסֵי וְאָמַר, ׳וְלֹא אָמַר אַיֵּה אֱלוֹהַּ עֹשָׂי נֹתֵן זְמִרוֹת בַּלָּיְלָה׳ (איוב לה, י) - בּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁמִּתְעוֹרֶרֶת רוּחַ צָפוֹן וְנֶחֱלָק הַלַּיְלָה, הֲרֵי בֵּאֲרוּ שֶׁשַּׁלְהֶבֶת אַחַת יוֹצֵאת וּמַכָּה תַּחַת כַּנְפֵי הַתַּרְנְגוֹל וּמַקִּישׁ אֶת כְּנָפָיו וְקוֹרֵא. וְאוֹתָהּ שַׁלְהֶבֶת, בִּזְמַן שֶׁמַּגִּיעָה אֵלָיו וּמִתְעוֹרֶרֶת כְּנֶגְדּוֹ, הוּא מִסְתַּכֵּל בָּהּ וּמִזְדַּעֲזֵעַ וְקוֹרֵא, וּמִסְתַּכֵּל וּמַשְׁגִּיחַ בִּשְׁבִיל כְּבוֹד רִבּוֹנוֹ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ, וְקוֹרֵא ׳לִבְנֵי הָאָדָם׳.
בלשון הזוהר
פָּתַח רִבִּי יוֹסֵי וְאָמַר, ׳וְלא אָמַר אַיֵּה אֱלוֹהַּ עוֹשָׂי נוֹתֵן זְמִירוֹת בַּלָּיְלָה׳ (איוב לה, י). תָּא חֲזִי, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְּעַר רוּחַ צָפוֹן, וְאִתְפְּלַג לֵילְיָא, הָא אוּקְמוּהָ, דְּשַׁלְהוֹבָא חַד נָפִיק, וּבָטַשׁ תְּחוֹת גַּדְפּוֹי דְּתַרְנְגוֹלָא, וְאָקִישׁ גַּדְפּוֹי וְקָארֵי. וְהַהוּא שַׁלְהוֹבָא בְּזִמְנָא דְּמָטֵי גַּבֵּיהּ, וְאִתְּעַר לָקֳבְלֵיהּ, אִסְתָּכֵי בֵּיהּ, וְאִזְדַּעְזָע וְקָארֵי, וְאִסְתְּכֵי וְאַשְׁגַּח בְּגִין יְקָרָא דְּמָארֵיהּ, לְמֶעְבַּד רְעוּתֵיהּ, וקָאֲרִי לוֹן לִבְנֵי נָשָׁא.
התרנגול נקרא שכוי-השגחה וגבר המתעורר בשלהבת הגבורה - בני המהימנותא נותנים כח לכנסת ישראל
וְלָכֵן נִקְרָא שֶׂכְוִי, הַשְׁגָּחָה. וְנִקְרָא גֶבֶר, שֶׁמִּתְעוֹרֵר בְּשַׁלְהֶבֶת הַגְּבוּרָה, בַּצַּד שֶׁל הַגְּבוּרָה הוּא בָּא לְעוֹרֵר אֶת הָעוֹלָם, וְאָז אוֹתָם בְּנֵי הַמְּהֵימְנוּתָא עוֹמְדִים וְנוֹתְנִים גְּבוּרָה וְכֹחַ לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְאָז נִקְרֵאת רִנַּת הַתּוֹרָה. וְלָכֵן דָּוִד יָרַשׁ אֶת הַמַּלְכוּת הוּא וּבָנָיו לְעוֹלָמִים וּלְדוֹרֵי דוֹרוֹת.
בלשון הזוהר
ועַל דָּא אִקְרֵי שֶׂכְוִי, אַשְׁגָּחָא. וְאִקְרֵי גֶּבֶר, בְּגִין דְּאִתְּעַר בְּשַׁלְהוֹבָא דִּגְבוּרָה, בְּסִטְרָא דִּגְבוּרָה קָא אַתְיָא לְאִתְּעָרָא בְּעָלְמָא. כְּדֵין אִינּוּן בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא קַיְימִין, וְיָהֲבִין גְּבוּרָה וְחֵילָא לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וּכְדֵין אִקְרֵי רִנָּה דְּאוֹרַיְיתָא. וְעַל דָּא, יָרִית דָּוִד מַלְכוּתָא הוּא וּבְנוֹי לְעָלְמִין וּלְדָרֵי דָּרִין.
כשהתרנגול קורא ובני אדם ישנים אינם מתעוררים - קורא שוב ואומר אוי לפלוני הנזוף מרבונו
וּכְשֶׁהַתַּרְנְגוֹל קוֹרֵא וּבְנֵי אָדָם יְשֵׁנִים בְּמִטּוֹתֵיהֶם וְאֵינָם מִתְעוֹרְרִים, הַתַּרְנְגוֹל קוֹרֵא אַחַר כָּךְ, וְאוֹמֵר מַה שֶּׁאוֹמֵר, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. אַחַר כָּךְ מַכֶּה בִכְנָפָיו וְאוֹמֵר: אוֹי לִפְלוֹנִי הַנָּזוּף שֶׁל רִבּוֹנוֹ, שֶׁעָזַב אֶת רִבּוֹנוֹ, וְלֹא עוֹרֵר אֶת רוּחוֹ וְלֹא מַשְׁגִּיחַ עַל כְּבוֹד רִבּוֹנוֹ.
בלשון הזוהר
וכַד תַּרְנְגוֹלָא קָארֵי, וּבְנֵי נָשָׁא נָיְימֵי בְּעַרְסַיְיהוּ, וְלָא מִתְעָרֵי. תַּרְנְגוֹלָא קָארִי לְבָתַר, וְאָמַר מַה דְּאָמַר, וְהָא אוּקְמוּהָ. לְבָתַר בָּטַשׁ בְּגַדְפּוֹי, וְאָמַר, וַוי לִפְלָנְיָּא נָזִיף דְּמָארֵיהּ, שַׁבְקָא דְּמָארֵיהּ, דְּלָא אִתְּעַר רוּחֵיהּ, וְלָא אַשְׁגַּח לִיקָרָא דְּמָארֵיהּ.
כשמאיר היום הכרוז קורא עליו ׳עשי׳ - בשעה שאדם קם בחצות ועוסק ברנת התורה מתקנים לו חוט חסד
כְּשֶׁמֵּאִיר הַיּוֹם, הַכָּרוֹז קוֹרֵא עָלָיו וְאוֹמֵר: ׳וְלֹא אָמַר אַיֵּה אֱלוֹהַּ עֹשָׂי נֹתֵן זְמִרוֹת בַּלָּיְלָה׳ (איוב לה, י) - לְסַיֵּעַ לוֹ בְּאוֹתָן הַתִּשְׁבָּחוֹת, וְשֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל בְּסִיּוּעַ אֶחָד. עֹשָׂי?! עוֹשַׂנִי הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! מַה זֶּה עֹשָׂי? אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם קָם בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה וּמִשְׁתַּדֵּל בְּרִנַּת הַתּוֹרָה, שֶׁרִנַּת הַתּוֹרָה לֹא נִקְרֵאת אֶלָּא בַּלַּיְלָה, וּכְשֶׁהוּא נִמְצָא בַּתּוֹרָה כְּשֶׁמֵּאִיר הַיּוֹם, הקב"ה וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מְתַקְּנִים לוֹ חוּט אֶחָד שֶׁל חֶסֶד לְהִנָּצֵל מִן הַכֹּל, וּלְהָאִיר לוֹ בֵּין הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתוֹנִים.
בלשון הזוהר
כַּד נָהִיר יְמָמָא, כָּרוֹזָא קָרֵי עָלֵיהּ וְאָמַר, ׳וְלֹא אָמַר אַיֵּה אֱלוֹהַּ עוֹשָׂי נוֹתֵן זְמִירוֹת בַּלָּיְלָה׳ (איוב לה, י), לְסַיְּיעָא לֵיהּ בְּאִינּוּן תּוּשְׁבְּחָן, וּלְמֶהֱוֵי כֹּלָּא בְּסִיוּעָא חֲדָא. עוֹשָׂי, עוֹשָׂנִי מִבָּעֵי לֵיהּ, מַהוּ עוֹשָׂי. אֶלָּא, בְּשַׁעֲתָא דְּבַּר נָשׁ קָם בְּפַלְגוּת לֵילְיָא, וְאִשְׁתְּדַּל בְּרִנָּה דְּאוֹרַיְיתָא, דְּרִנָּה דְּאוֹרַיְיתָא לָא אִתְקְרֵי, אֶלָּא בְּלֵילְיָא. וְכַד אִיהוּ אִשְׁתְּכַח בְּאוֹרַיְיתָא, כַּד נָהִיר יְמָמָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּכְנְסֶת יִשְׂרָאֵל מְתַקְּנֵי לֵיהּ בְּחַד חוּטָא דְּחֶסֶד לְאִשְׁתְּזָבָא מִכֹּלָּא וּלְנָהֲרָא לֵיהּ בֵּין עִלָּאִין ותַתָּאִין.
ר' יהודה בשם ר' אבא: ׳עשי׳ בשעה שמאיר היום מתעורר אברהם בחוט שלו
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, אֲנִי שָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר רַבִּי אַבָּא אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה, ׳אַיֵּה אֱלוֹהַּ עֹשָׂי׳ ובהמשך הכתוב: 'נותן זמרות בלילה' (איוב לה, י), עוֹשֶׂה לִי הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! מַהוּ עֹשָׂי? אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתָּ, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא קָם בַּלַּיְלָה וּמִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, כְּשֶׁמֵּאִיר הַיּוֹם מִתְעוֹרֵר אַבְרָהָם בְּאוֹתוֹ חוּט שֶׁלּוֹ, ואפשר שכוונתו לחוט המתפשט מן החסד עד מטטרון הנקרא 'נעל', ושם החוט של אור נעשה שרוך של עור (או"י) שֶׁכָּתוּב בּוֹ ׳אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְגוֹ'׳ (בראשית יד, כג) '. והקב"ה וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מְתַקְּנִים אוֹתוֹ, וְעוֹשִׂים אוֹתוֹ בְּכָל יוֹם בְּרִיָּה חֲדָשָׁה. כענין 'המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית' (או"י) זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אֱלוֹהַּ עֹשָׂי׳.
בלשון הזוהר
רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, אֲנָא שְׁמַעְנָא דְּאָמַר רִבִּי אַבָּא הַאי קְרָא, ׳אַיֵּה אֱלוֹהַּ עוֹשָׂי׳ (איוב לה, י), עוֹשֶׂה לִי מִבָּעֵי לֵיהּ, מַהוּ עוֹשָׂי. אֶלָּא כְּמָה דְּאַמַרְת, בְּשַׁעֲתָא דְּאִיהוּ קָם בְּפַלְגוּת לֵילְיָא, וְאִשְׁתְּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, כַּד נָהָר יְמָמָא, אִתְּעַר אַבְרָהָם בְּהַהוּא חוּטָא דִּילֵיהּ, דִּכְתִּיב בֵּיהּ ׳אִם מִחוּט ועַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְגוֹ'׳ (בראשית יד, כג). וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּכְנְסֶת יִשְׂרָאֵל מְתַקְּנֵי לֵיהּ, וְעַבְדֵי לֵיהּ בְּכָל יוֹמָא בִּרְיָה חֲדָשָׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אֱלוֹהַּ עוֹשָׂי׳.
פירוש א"ל ו"ה: א"ל זה אברהם, ו' הקב"ה, ה' כנסת ישראל, והם עושים את האדם בכל יום
וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, א"ל ו"ה. א"ל - זֶה אַבְרָהָם, שֶׁכָּתוּב בּוֹ, הָאֵל הַגָּדוֹל. ו' - זֶה הקב"ה. ה' - זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְזֶה הוּא אֱלוֹהַּ. וְהֵם עוֹשִׂים אֶת הָאָדָם וּמְתַקְּנִים אוֹתוֹ בְּכָל יוֹם, וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב עֹשָׂי, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעוֹשָׂיו׳ (תהלים קמט, ב) - אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וַדַּאי כָּךְ הוּא, וְהַכֹּל דָּבָר אֶחָד.
בלשון הזוהר
והָא אוּקְמוּהָ, א"ל ו"ה. א"ל: דָּא אַבְרָהָם. דִּכְתִּיב, ׳בֵּיהּ, הָאֵל הַגָּדוֹל׳. ו' דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. ה' דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְדָא הוּא אֱלוֹהַּ. וְאִינּוּן עַבְדִּין לֵיהּ לְבַּר נָשׁ, וּמְתַקְּנִין לֵיהּ בְּכָל יוֹמָא, וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב, עוֹשָׂי, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעוֹשָׂיו׳ (תהילים קמט, ב). אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, ודַּאי כַּךְ הוּא, וְכֹלָּא חַד מִלָּה.
׳או הודע אליו חטאתו אשר חטא׳
הקב"ה מודיע חטא האדם, כמעשה דוד עם בת שבע ואבשלום
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.