קושיית ר' חזקיה לרשבי: מהו קרבן
כתרים קדושים המתייחדים כאחד לשבור רוח הדין
קושיית ר' חזקיה לרשבי: מהו קרבן - רשבי: כתרים קדושים המתקרבים ומתייחדים כאחד
רַבִּי חִזְקִיָּה הָיָה מָצוּי לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר לוֹ, זֶה שֶׁנִּקְרָא קָרְבָּן, קֵרוּב הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת, אוֹ קְרִיבוּת. מַה זֶּה קָרְבָּן? אָמַר לוֹ, הֲרֵי זֶה יָדוּעַ לַחֲבֵרִים, קָרְבָּן הוּא מֵאוֹתָם הַכְּתָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנִּקְרָבִים כֻּלָּם כְּאֶחָד וְנִקְשָׁרִים זֶה עִם זֶה עַד שֶׁכֻּלָּם נַעֲשִׂים אֶחָד, בְּיִחוּד שָׁלֵם, לְתַקֵּן אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ כָּרָאוּי. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב קָרְבָּן לַה'. קָרְבָּן שֶׁל אוֹתָם כְּתָרִים קְדוֹשִׁים לַה' הוּא, לְהִתְתַּקֵּן הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ וּלְיַחֲדוֹ כָּרָאוּי כְּדֵי שֶׁיִּמָּצְאוּ רַחֲמִים בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. וְהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁהִתְעַטֵּר בְּעַטְרוֹתָיו לְבַשֵּׂם אֶת הַכֹּל.
בלשון הזוהר
רִבִּי חִזְקִיָּה, הֲוָה שְׁכִיחַ קַמֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר לֵיהּ, הַאי דְּאִקְרֵי קָרְבָּן, קֵירוּב מִבָּעֵי לֵיהּ, אוֹ קְרִיבוּת, מַאי קָרְבָּן. אָמַר לֵיהּ הָא יְדִיעַ הוּא לְגַבֵּי חַבְרַיָּיא, קָרְבָּן מֵאִינּוּן כִּתְרִין קַדִּישִׁין, דְּמִתְקָרְבֵי כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא, וּמִתְקַשְּׁרָן דָּא בְּדָא, עַד דְּאִתְעָבֵידוּ כֻּלְּהוּ חַד, בְּיִחוּדָא שְׁלִים, לְאַתְקְנָא שְׁמָא קַדִּישָׁא כַּדְקָא חֲזֵי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳קָרְבָּן לַיהו"ה׳. קָרְבָּן דְּאִינּוּן כִּתְרִין קַדִּישִׁין לַיהו"ה הוּא, לְאִתְתַּקְנָא שְׁמָא קַדִּישָׁא, וּלְיַחֲדָא לֵיהּ כְּדְקָא יֵאוֹת, בְּגִין דְּיִשְׁתְּכָחוּ רַחֲמִין בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין. וּשְׁמָא קַדִּישָׁא דְּאִתְעַטָּר בְּעִטְרוֹי לְאִתְבַּסְּמָא כֹּלָּא.
קרבן לה' ולא לאלהים - עוררות רחמים ולא דין, וקושיית ׳זבחי אלהים׳
וְכָל זֶה כְּדֵי לְעוֹרֵר רַחֲמִים וְלֹא לְעוֹרֵר דִּין. וּמִשּׁוּם כָּךְ לַה' הוּא, וְלֹא לֵאלֹהִים. לַה' - אָנוּ צְרִיכִים לְעוֹרֵר רַחֲמִים, וְלֹא לֵאלֹהִים. אָנוּ רוֹצִים רַחֲמִים וְלֹא דִין. אָמַר, אַשְׁרֵי חֶלְקִי שֶׁשָּׁאַלְתִּי וְהִרְוַחְתִּי אֶת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ, וְזֶהוּ בֵּרוּר הַדָּבָר. אֲבָל הֲרֵי כָּתוּב, ׳זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה׳ (תהלים נא, יט) - ׳זִבְחֵי אֱלֹהִים׳ כָּתוּב, וְלֹא זִבְחֵי ה'.
בלשון הזוהר
וְכָל דָּא בְּגִין לְאַתְּעָרָא רַחֲמֵי, וְלָא לְאִתְּעָרָא דִּינָא. וּבְגִין כַּךְ לַיהו"ה הוּא, וְלָא לֵאלֹהִים. לַיהו"ה: אֲנָן צְרִיכִים לְאִתְּעָרָא רַחֲמֵי, וְלָא לֵאלֹהִים, רַחֲמֵי בָּעֵינָן וְלָא דִּינָא. אָמַר, זַכָּאָה חוּלָקִי דְּשָׁאִילְנָא וְרַוַוחְנָא מִלִּין אִלֵּין, וְדָא בְּרִירוּ דְּמִלָּה. אֲבָל הָא כְּתִיב ׳זִבְחֵי אֱלהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלהִים לֹא תִבְזֶה׳ (תהילים נא, יט). ׳זִבְחֵי אֱלֹהִים׳ כְּתִיב, וְלֹא זִבְחֵי יהו"ה.
רשבי: זבחי אלהים לשבור רוח הדין - שחיטתן בצפון להתגבר רחמים על דין
אָמַר לוֹ, וַדַּאי כָּךְ זֶה, קָרְבַּן אֱלֹהִים לֹא כָתוּב, אֶלָּא ׳זִבְחֵי אֱלֹהִים׳. וְלָכֵן שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, שֶׁהֲרֵי זְבִיחָה הִיא בִּשְׁבִיל אֱלֹהִים, אוֹתוֹ הַצַּד שֶׁל הַגְּבוּרָה שֶׁיִּתְבַּשֵּׂם וְיִשְׁבֹּר אֶת רוּחַ הַדִּין, וְיֶחֱלַשׁ הַדִּין, וְיִתְגַּבְּרוּ רַחֲמִים עַל דִּין. וְעַל כֵּן ׳זִבְחֵי אֱלֹהִים׳, לִשְׁבֹּר אֶת הַכֹּחַ וְהַתֹּקֶף שֶׁל הַדִּין הַקָּשֶׁה, שֶׁכָּתוּב ׳רוּחַ נִשְׁבָּרָה׳, שֶׁתִּהְיֶה אוֹתָהּ רוּחַ הַתַּקִּיפָה נִשְׁבָּרָה, וְלֹא יִתְגַּבֵּר רוּחָהּ וְכֹחָהּ וְתָקְפָּהּ. וְאָז אָדָם צָרִיךְ לַעֲמֹד עַל הַמִּזְבֵּחַ ׳בְּרוּחַ נִשְׁבָּרָה׳, וְיִתְבַּיֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה אוֹתָהּ רוּחַ תַּקִּיפָה שְׁבוּרָה, וְהַכֹּל כְּדֵי שֶׁהַדִּין יִתְבַּשֵּׂם, וְיִתְגַּבְּרוּ הָרַחֲמִים עַל הַדִּין.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ, וַדַּאי הָכִי הוּא, קָרְבָּן אֱלֹהִים לָא כְּתִיב, אֶלָּא ׳זִבְחֵי אֱלֹהִים׳. וְעַל דָּא שְׁחִיטָתָן בַּצָפוֹן, דְּהָא זְבִיחָה הוּא בְּגִין אֱלהִים, הַהוּא סְטָר גְּבוּרָה, דְּיִתְבְּסַם וְיִתְבַּר רוּחָא דְּדִינָא, וְיִתְחַלָּשׁ דִּינָא, וְיִתְגַּבְּרוּן רַחֲמֵי עַל דִּינָא. וְעַל דָּא ׳זִבְחֵי אֱלֹהִים׳, לְתַּבְרָא חֵילָא וְתּוּקְפָּא דְּדִינָא קַשְׁיָא, דִּכְתִּיב ׳רוּחַ נִשְׁבָּרָה׳, לְמֶהֱוֵי הַהוּא רוּחָא תַּקִּיפָא נִשְׁבָּרָה, וְלָא יִתְגַּבָּר רוּחֵיהּ וְחֵילֵיהּ וְתוּקְפֵּיהּ. וּבַּר נָשׁ בָּעֵי כְּדֵין, לְמֵיקָם עַל מַדְבְּחָא, ׳בְּרוּחַ נִשְׁבָּרָה׳, וְיַכְסִף מֵעוֹבָדוֹי, בְּגִין דִּיהוֵי הַהוּא רוּחָא תַּקִּיפָא תְּבִירָא, וְכֹלָּא בְּגִין דְּדִינָא יִתְּבְסָּם, וְיִתְגַּבְּרוּן רַחֲמֵי עַל דִּינָא.
קושיית ר' אלעזר: ׳מכם׳ להוציא אדם הראשון - רשבי: יפה אמרת
(ויקרא א ב) ׳אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן (ויקרא א, ב)׳ - לַה'. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּךְ הָיָה לוֹ לִכְתֹּב הַפָּסוּק הַזֶּה: ׳אָדָם כִּי יַקְרִיב׳ - קָרְבָּן לַה'. מַה זֶּה מִכֶּם? לְהוֹצִיא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהִקְרִיב קָרְבָּן כְּשֶׁבָּרָא הקב"ה אֶת הָעוֹלָם, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, וְכָאן כָּתוּב מִכֶּם, הָאָדָם הַזֶּה, לְהוֹצִיא אָדָם אַחֵר שֶׁלֹּא הָיָה מִכֶּם. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן, יָפֶה אָמַרְתָּ, וְכָךְ זֶה.
בלשון הזוהר
(ויקרא א ב) (ויקרא א ב) ׳אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיהו"ה׳. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, הַאי קְרָא הָכִי הֲוָה לֵיהּ לְמִכְתַּב, ׳אָדָם כִּי יַקְרִיב׳ קָרְבָּן לַיהו"ה. מַהוּ מִכֶּם. אֶלָּא לַאֲפוּקֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן, דְּהוּא אַקְרִיב קָרְבְּנָא כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא, וְהָא אוּקְמוּהָ, וְהָכָא מִכֶּם כְּתִיב, הַאי אָדָם, לַאֲפוּקֵי אָדָם אָחֳרָא, דְּלָא הֲוָה מִכֶּם. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן, שַׁפִּיר קָאַמָרְת, והָכִי הוּא.
׳שיר מזמור לבני קרח... גדול ה' ומהלל מאד בעיר אלהינו׳
זיווג הקב"ה וכנסת ישראל בתשבחת השלמות
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.