מעשה הסוחרים במערה: ׳אודך לעולם כי עשית... כי טוב נגד חסידיך׳
דברי רשבי ששמע הסוחר מאחורי הכותל
ישבו במערה ובלילה האירה הלבנה - עברו שני סוחרים והחליטו להכנס, ושאל את חברו פסוק לא מיושב
יָשְׁבוּ בְּתוֹךְ אוֹתָהּ הַמְּעָרָה כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם, וּכְשֶׁיָּרַד הַלַּיְלָה, הֵאִירָה הַלְּבָנָה בַּמְּעָרָה. עָבְרוּ שְׁנֵי סוֹחֲרִים וַחֲמוֹרֵיהֶם טְעוּנִים מִיַיִן וּמִמַּאֲכָל לְעַצְמָם, נָחוּ עַל מִטְעָנָם, וְאוֹמְרִים זֶה לָזֶה: נָלוּן כָּאן, נִתֵּן אֹכֶל וּמִשְׁתֶּה לַחֲמוֹרִים, וְאָנוּ נִכָּנֵס לַמְּעָרָה הַזּוֹ. אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ: טֶרֶם שֶׁנִּכָּנֵס, תֹּאמַר לִי הַפָּסוּק הַזֶּה שֶׁאֵינוֹ מְיֻשָּׁב.
בלשון הזוהר
יָתְבוּ גּוֹ הַהוּא מְעַרְתָּא כָּל הַהוּא יוֹמָא, כַּד רָמַשׁ לֵילְיָא, אִתְנְהִיר סִיהֲרָא בִּמְעַרְתָּא. עָבְרוּ תְּרֵי טַיָּיעֵי, וַחֲמָרֵיהוֹן טְעִינִין מֵחַמְרָא וּמֵיכְלָא לְגַרְמַיְיהוּ שָׁארֵי עַל מָטוּלָא. אָמְרֵי הַאי לְהַאי, נָבִית הָכָא, נִיהַב מֵיכְלָא וּמִשְׁתְּיָיא לַחֲמָרֵי, וַאֲנָן נָעוּל לִמְעַרְתָּא דָּא. אָמַר לֵיהּ חַבְרֵיהּ עַד לָא נִיעוּל, תֵּימָא הַאי קְרָא דְּלָא מִתְיַישְּׁבָא.
׳אודך לעולם כי עשית... כי טוב נגד חסידיך׳ - קושיית מדוע לא כתוב מה עשית, ולמי אינו טוב
׳אָמַר לוֹ׳: מַה הוּא? ׳אָמַר לוֹ׳: דָּבָר אֶחָד, שֶׁכָּתוּב ׳אוֹדְךְ לְעוֹלָם כִּי עָשִׂיתָ וְגוֹ׳ (תהלים נב, יא) '. מַהוּ ׳כִּי עָשִׂיתָ׳ וְלֹא כָתוּב מָה? וְכָתוּב ׳כִּי טוֹב נֶגֶד חֲסִידֶיךְ׳ - וְכִי לְאַחֵר אֵינוֹ טוֹב? לֹא הָיָה בְיָדוֹ? אָמַר: אוֹי לִסְחוֹרָתֵנוּ שֶׁעָזַבְנוּ אֶת הקב"ה בִּגְלָלָהּ. רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסֵי שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים בַּמְּעָרָה שָׂמְחוּ. אָמַר רַבִּי חִיָּיא לְרַבִּי יוֹסֵי, וְלֹא אָמַרְתִּי לְךְ שֶׁכְּשֶׁעוֹשֶׂה הקב"ה נֵס, בַּכֹּל הוּא עוֹשֶׂה? יָצְאוּ.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ מַאי הוּא. אָמַר לֵיהּ מִלָּה חַד, דִּכְתִּיב, ׳אוֹדְךָ לְעוֹלָם כִּי עָשִׂיתָ וְגוֹ'׳ (תהילים נב, יא). מַהוּ ׳כִּי עָשִׂיתָ׳, וְלָא כְּתִיב מָה. וּכְתִיב ׳כִי טוֹב נֶגֶד חֲסִידֶיךָ׳. וְכִי לְגַבֵּי אָחֳרָא לָאו אִיהוּ טוֹב, לָא הֲוָה בִּידֵיהּ. אָמַר וַוי לְטִיוּעָנָא, דְּשָׁבַקְנָא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִינֵיהּ. רִבִּי חִיָּיא וְרִבִּי יוֹסֵי דַּהֲווֹ יַתְבֵי בִּמְעַרְתָּא חֲדוּ, אָמַר רִבִּי חִיָּיא לְרִבִּי יוֹסֵי, וְלָא אֲמָרִית לְךָ דְּכַד עָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נִיסָא, בְּכֹלָּא עָבִיד. נַפְקוּ.
ר' חייא ור' יוסי ששמעו שמחו - ר' חייא: ולא אמרתי לך שכשעושה הקב"ה נס בכל הוא עושה
כְּשֶׁיָּצְאוּ, הִקְדִּים רַבִּי חִיָּיא וּפָתַח, ׳שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק׳ (ישעיה נז, יט) - שְׁנֵי שְׁלוֹמוֹת כָּאן, אֶחָד לָרָחוֹק וְאֶחָד לַקָּרוֹב, וְהַכֹּל אֶחָד. לָרָחוֹק - שֶׁנַּעֲשֶׂה קָרוֹב. (׳וְעוֹד לָרָחוֹק׳) זֶהוּ בַּעֲלֵי הַתְּשׁוּבָה, שֶׁקֹּדֶם הָיָה רָחוֹק, וְעַכְשָׁו הוּא קָרוֹב. ׳וְעוֹד רָחוֹק׳ - כְּשֶׁאָדָם מִתְרַחֵק מֵהַתּוֹרָה, רָחוֹק הוּא מהקב"ה. וּמִי שֶׁקָּרוֹב לַתּוֹרָה, מְקָרֵב אוֹתוֹ הקב"ה עִמּוֹ, וְעַכְשָׁו הִתְחַבְּרוּ עִמָּנוּ וְתִכָּנְסוּ לַמְּעָרָה. בָּאוּ אוֹתָם סוֹחֲרִים וְהִשְׁתַּתְּפוּ עִמָּם. שִׁחְרְרוּ אֶת הַמַּשָּׂא מֵחֲמוֹרֵיהֶם וְתִקְּנוּ לָהֶם אֹכֶל, וְיָצְאוּ כֻלָּם לְפִי הַמְּעָרָה.
בלשון הזוהר
כַּד נַפְקוּ אַקְדִּים רִבִּי חִיָּיא וּפָתַח, ׳שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק׳ (ישעיהו נז, יט). תְּרֵי שְׁלָמָא הָכָא, חַד לָרָחוֹק, וְחַד לַקָּרוֹב, וְכֹלָּא חַד. לָרָחוֹק, דְּאִתְעָבִיד קָרוֹב. (תו לרחוק) דָּא הוּא מָארֵיהּ דִּתְשׁוּבָה, קוֹדֶם הֲוָה רָחוֹק, וְהַשְׁתָּא אִיהוּ קָרוֹב. תּוּ רָחוֹק, כַּד בַּר נָשׁ אִתְרְחִיק מֵאוֹרַיְיתָא. רָחִיק הוּא מְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּמַאן דְּקָרִיב לְאוֹרַיְיתָא, קָרִיב לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בַּהֲדֵיהּ, וְהַשְׁתָּא אִתְחַבָּרוּ עִמָּנָא וְעוּלוּ לִמְעַרְתָּא אָתוּ אִינּוּן טַיָיעִין וְאִשְׁתָּתָּפוּ עִמְּהוֹן. אִשְׁתֶּנְקָלוּ לַחֲמָרַיְיהוּ, ואַתְקִנוּ לְמֵיכַל, נַפְקוּ כֻּלְּהוּ לְפוּם מְעַרְתָּא.
יצאו, פתח ר' חייא ׳שלום שלום לרחוק ולקרוב׳ - ובעלי התשובה שהיו רחוקים ועכשו קרובים
אָמַר אֶחָד מֵהַסּוֹחֲרִים: יֹאמְרוּ לָנוּ בַּעֲלֵי הַתּוֹרָה אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה, ׳אוֹדְךְ לְעוֹלָם כִּי עָשִׂיתָ וַאֲקַוֶּה וְגוֹ'׳ (תהלים נב, יא). ׳כִּי עָשִׂיתָ׳, מַה זֶּה ׳כִּי עָשִׂיתָ׳, וְלֹא כָתוּב מָה? וְכָתוּב ׳כִּי טוֹב נֶגֶד חֲסִידֶיךְ׳ - וְכִי לְגַבֵּי אַחֵר אֵינוֹ ׳כִּי טוֹב׳?
בלשון הזוהר
אָמַר חַד מִן טַיְיעָן נֵימְרוּ לָן מָארֵי דְּאוֹרַיְיתָא, הַאי קְרָא ׳אוֹדְךָ לְעוֹלָם כִּי עָשִׂיתָ׳ (תהלים נב, יא) וַאֲק1ַוְּה וְגוֹ'. ׳כִּי עָשִׂיתָ׳, מַהוּ ׳כִּי עָשִׂיתָ׳, וְלָא כְּתִיב מָה. וּכְתִיב ׳כִּי טוֹב נֶגֶד חֲסִידֶיךָ׳, וְכִי לְגַבֵּי אָחֳרָא לָאו הוּא טוֹב.
הסוחר: כי עשית - לעולם, שבגלל זה מודה אדם לקב"ה בכל יום, ׳כי טוב נגד חסידיך׳ כנגד הצדיקים
אָמַר רַבִּי חִיָּיא, ׳כִּי עָשִׂיתָ׳ וַדַּאי. וּמָה עָשִׂיתָ? לְעוֹלָם. שֶׁבִּגְלַל זֶה הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה הקב"ה וְהִתְקִין אוֹתוֹ, מוֹדֶה אָדָם לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל יוֹם. ׳וַאֲקַוֶּה שִׁמְךְ כִי טוֹב נֶגֶד חֲסִידֶיךְ׳ (תהלים נב, יא) - כָּךְ זֶה וַדַּאי, כְּנֶגֶד אוֹתָם צַדִּיקִים, שְׁמוֹ שֶׁל הקב"ה הוּא טוֹב, וְלֹא כְנֶגֶד הָרְשָׁעִים שֶׁמְּבַזִּים אוֹתוֹ בְּכָל יוֹם וְאֵינָם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. אָמַר לוֹ, זֶה יָפֶה, אֲבָל שָׁמַעְתִּי דָבָר מֵאֲחוֹרֵי הַכֹּתֶל, וַאֲנִי פוֹחֵד לְגַלּוֹת. אָמְרוּ לוֹ רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסֵי, אֱמֹר דְּבָרְךְ, שֶׁתּוֹרָה אֵינָהּ יְרֻשָּׁה לְמָקוֹם אֶחָד.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי חִיָּיא, ׳כִּי עָשִׂיתָ׳ ודַּאי, וּמַה עָשִׂיתָ. לְעוֹלָם. דִּבְגִין הַאי עוֹלָם, דַּעֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאַתְּקַן לֵיהּ, אוֹדֵי בַּר נָשׁ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכָל יוֹמָא. וַאֲק1ַוְּה ׳שִׁמְךָ כִי טוֹב נְגֶד חֲסִידֶיךָ׳, הָכִי הוּא ודַּאי, לָקֳבֵל אִינּוּן זַכָּאִין, שְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא טוֹב. וְלָא לָקֳבְלֵי חַיָּיבַיָּא, דִּמְבַזִּין לֵיהּ בְּכָל יוֹמָא וְלָא מִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא. אָמַר לֵיהּ, יֵאוֹת הוּא. אֲבָל מִלָּה שְׁמַעְנָא מִבָּתַר כּוֹתָלָא, וּמִסְתָּפֵינָא לְגַלָּאָה. אָמְרוּ לֵיהּ רִבִּי חִיָּיא וְרִבִּי יוֹסֵי, אֵימָא מִילָּךְ, דְּאוֹרַיְיתָא לָאו אִיהוּ יְרוּתָא לַאֲתַר חַד.
הסוחר: יום אחד נכנסתי ללוד וסמכתי אחר כותל ורשבי היה בבית ושמעתי ׳אודך לעולם כי עשית׳
אָמַר לָהֶם, יוֹם אֶחָד הָיִיתִי הוֹלֵךְ לְלוֹד וְנִכְנַסְתִּי לְעִיר, וְסָמַכְתִּי אֶת עַצְמִי אַחַר כֹּתֶל אֶחָד, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי הָיָה בְּאוֹתוֹ הַבַּיִת, וְשָׁמַעְתִּי מִפִּיו אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה, ׳אוֹדְךְ לְעוֹלָם כִּי עָשִׂיתָ׳ - אוֹדְךְ, דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (להקב"ה) אֲמָרוֹ עַל אוֹתוֹ עוֹלָם אַחֲרוֹן, שֶׁהוּא עָשָׂה שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ אָחוּז בּוֹ בְּאוֹתוֹ עוֹלָם, וּבוֹ יָרַשׁ אֶת הַמַּלְכוּת. ׳וַאֲקַוֶּה שִׁמְךְ כִי טוֹב׳ - זֶה הקב"ה בַּיִּחוּד שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁנִּקְרָא טוֹב. מָתַי נִקְרָא ׳טוֹב? נֶגֶד חֲסִידֶיךְ׳ - מִי הֵם חֲסִידֶיךְ?
בלשון הזוהר
אָמַר לוֹן, יוֹמָא חַד הֲוִינָא אָזִיל לְלוּד, עָאלָנָא לְמָתָא, וְאִסְמַכְנָא גַּרְמָאי בָּתַר כּוֹתָלָא חַד, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי הֲוָה בְּהַהוּא בֵּיתָא, וְשָׁמַעְנָא מִפּוּמֵיהּ הַאי קְרָא, ׳אוֹדְךָ לְעוֹלָם כִּי עָשִׂיתָ׳. אוֹדְךָ, דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הֲשָׁלוֹם (לקודשא בריך הוא) אֲמָרוֹ, עַל הַהוּא עוֹלָם בַּתְרָאָה, דְּאִיהוּ עֲבַד דְּדָוִד מַלְכָּא אָחִיד בֵּיהּ בְּהַהוּא עוֹלָם, וּבֵיהּ יָרִית מַלְכוּתָא. ׳וַאֲקַּוֶה שִׁמְךָ כִּי טוֹב׳ - דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּיִחוּדָא דְּהַאי עָלְמָא דְּאִקְרֵי טוֹב. אֵימָתַי אִקְרֵי ׳טוֹב. נֶגֶד חֲסִידֶיךָ׳. מַאן אִינּוּן חֲסִידֶיךָ.
יש חסד וחסדי דוד הנאמנים - כשמתמלאים מטוב עתיקא קדישא נקרא היסוד טוב
אֶלָּא יֵשׁ חֶסֶד וְיֵשׁ חֶסֶד, וְאֵלּוּ נִקְרְאוּ חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים. וּכְשֶׁחַסְדֵי דָוִד הַלָּלוּ מִתְמַלְּאִים מֵאוֹתוֹ טוֹב שֶׁשּׁוֹפֵעַ שֶׁל עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, אֲזַי נִקְרָא הַיְסוֹד טוֹב, אֲזַי נִמְצָא לָהֶם טוֹב. שֶׁהֲרֵי כְּמוֹ שֶׁנִּמְצָא שֶׁהוּא בּוֹ, כָּךְ הוּא מְבַשֵּׂם אֶת הָעוֹלָם הָאַחֲרוֹן הַזֶּה, וְהַכֹּל נִמְצָא בִּבְרָכָה, וְעַל כֵּן דָּוִד הָיָה מְחַכֶּה לַדַּרְגָּה הַזּוֹ שֶׁמְּאִירָה לָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא אָחוּז בָּהּ.
בלשון הזוהר
אֶלָּא אִית חֶסֶד וְאִית חֶסֶד, ואִלֵּין אִקְרוּן חַסְדֵי דָּוד (ויחי רי"ט, תרומה קס"ט) הַנֶּאֱמָנִים. וְכַד אִלֵּין חַסְדֵּי דָּוִד אִתְמַלְּיָין מֵהַהוּא טִיבוּ דִּנְגִידוּ דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא, כְּדֵין אִקְרֵי יְסוֹד טוֹב. כְּדֵין אִשְׁתְּכַח טוֹב לְגַבַּיְיהוּ. דְּהָא (ס"א כד אשתכח כמה דאיהו ביה) כְּמָה דְּאִשְׁתְּכַח דְּאִיהוּ בֵּיהּ, הָכִי אִיהוּ מְבַסָּם לְהַאי עָלְמָא בַּתְרָאָה. וְכֹלָּא אִשְׁתְּכַח בִּבְרָכָה, וְעַל דָּא דָּוִד הֲוָה מְחַכֶּה לְהַאי דַּרְגָּא, דְּנָהִיר לְהַאי עוֹלָם דְּאִיהוּ אָחִיד בֵּיהּ.
ר' חייא ור' יוסי נשקו אותו בראשו - אוי לעולם כשיסתלק ממנו רשבי
הַדְּבָרִים הַלָּלוּ, כָּךְ שָׁמַעְתִּי אוֹתָם, אֶלָּא שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי מַה זֶּה. בָּאוּ רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסִי וְנָשְׁקוּ אוֹתוֹ בְרֹאשׁוֹ. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, מִי מְכַסֶּה עֵינֶיךְ בְּעָפָר, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, שֶׁאַתָּה בִּמְקוֹמְךְ וְאַתָּה מַרְעִישׁ הֶהָרִים הָעֶלְיוֹנִים, וַאֲפִלּוּ צִפֳּרֵי הַשָּׁמַיִם וְכֻלָּם שְׂמֵחִים בְּדִבּוּרֶיךְ. אוֹי לָעוֹלָם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כְּשֶׁתִּסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ.
בלשון הזוהר
מִלִּין אִלֵּין הָכִי שְׁמַעְנָא לוֹן, אֲבָל לָא יְדַעְנָא מַאי הוּא. אָתוּ רִבִּי חִיָּיא וְרִבִּי יוֹסֵי וְנַשְּׁקוּ לֵיהּ בְּרֵישֵׁיהּ. אָמַר רִבִּי חִיָּיא, מַאן חָפֵּי עֵינָיךְ בְּעַפְרָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, דְּאַנְתְּ בְּאַתְרָךְ וְאַנְתְּ מַרְעִישׁ טוּרַיָּא עִלָּאֵי, וַאֲפִילּוּ צִפּוֹרֵי שְׁמַיָא וְכֹלָּא חַדָּאן בְּמִלוּלָךְ וַוי לְעָלְמָא בְּהַהִיא שַׁעֲתָא כַּד תִּסְתָּלַּק מִנֵּיהּ.
הסוחר: עוד שמעתי מרשבי על ׳למען אדני׳ - קושיית מדוע לא לומר למלך עשה למען עבדך
עוֹד פָּתַח וְאָמַר אוֹתוֹ הָאִישׁ, הֲרֵי שֶׁדָּבָר אַחֵר שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בַּפָּסוּק שֶׁכָּתוּב ׳וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךְ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו וְגוֹ׳ (דניאל ט, יז) ' - ׳לְמַעַן אֲדנָי׳. וְאָמַר כָּךְ, אִם הַשֵּׁם הַזֶּה מְעֻלֶּה (לְמַעְלָה) מֵהַכֹּל - יָפֶה הוּא. שֶׁכָּךְ אוֹמְרִים, עוֹשֶׂה לְמַעַן הַמֶּלֶךְ. אֲבָל הַשֵּׁם הַזֶּה הֲרֵי יָדוּעַ שֶׁהוּא מָקוֹם שֶׁל בֵּית דִּין, שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹצֵא דִין לָעוֹלָם. מִי רָאָה שֶׁאוֹמְרִים לַמֶּלֶךְ עֲשֵׂה לְמַעַן עַבְדְּךְ, אוֹ בִּשְׁבִיל דָּבָר קָטָן מִמֶּךְ?
בלשון הזוהר
תּוּ פָּתַח וְאָמַר הַהוּא גַּבְרָא, הָא מִלָּה אָחֳרָא שְׁמַעְנָא מִנֵּיהּ בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, בַּקְּרָא דִּכְתִּיב, ׳וְעַתָּה שְׁמַע אֱלהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחְנוּנָיו וְגוֹ'׳ (דניאל ט, יז) ׳לְמַעַן אֲדֹנָי׳. ואָמַר הָכֵי, אִי שְׁמָא דָּא מְעַלְּיָא (נ"א לעילא) מִכֹּלָּא, שַׁפִּיר הוּא, דְּהָכִי אַמְרִין עָבִיד בְּדִיל מַלְכָּא. אֲבָל שְׁמָא דָּא, הָא יְדִיעַ דְּהוּא אֲתַר בֵּי דִּינָא, דְּמִנֵּיהּ נָפִיק דִּינָא לְעָלְמָא. מַאן חָמָא דְּאַמְרִין לְמַלְכָּא, עָבִיד בְּגִין עַבְדְּךָ, אוֹ בְּגִין מִלָּה זְעֵירָא מִנָךְ.
אלא השם הזה מתקן בית המלך ובית המקדש למטה - ׳והאר פניך על מקדשך השמם למען אדני׳
אֶלָּא כָּךְ צָרִיךְ, שֶׁהַשֵּׁם הַזֶּה מְתַקֵּן אֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ לְמַטָּה, וְזֶה אָחוּז בָּזֶה, מִשּׁוּם שֶׁנִּקְשָׁר זֶה בָּזֶה. וּכְשֶׁהַמִּקְדָּשׁ לְמַטָּה עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ, הַשֵּׁם הַזֶּה לְמַעְלָה עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ, וְזֶהוּ כְּמִי שֶׁאוֹמֵר לַמֶּלֶךְ: בְּנֵה אֶת הַבַּיִת הַזֶה וְאֶת הַהֵיכָל הַזֶּה כְּדֵי שֶׁהַמַּטְרוֹנִיתָא לֹא תִמָּצֵא יוֹשֶׁבֶת מִחוּץ לְהֵיכָלָהּ. אַף כָּאן - ׳וְהָאֵר פָּנֶיךְ עַל מִקְדָּשְׁךְ הַשָּׁמֵם לְמַעַן אֲדנָי׳ (דניאל ט, יז) - מָה הַטַּעַם לְמַעַן אֲדנָי? שֶׁלֹּא יִמָּצֵא מִחוּץ לִמְדוֹרוֹ.
בלשון הזוהר
אֶלָּא הָכִי אִצְטְרִיךְ, דִּשְׁמָא דָּא אַתְקִין בֵּיתָא לְמַלְכָּא, וּבֵי מַקְדְּשָׁא לְתַתָּא, וְדָא אָחִיד בְּדָא, בְּגִין דְּאִתְקָשָׁר דָּא בְּדָא. וְכַד מַקְדְּשָׁא לְתַתָּא קָאִים בְּקִיּוּמֵיהּ, הַאי שְׁמָא לְעֵילָּא קָאִים בְּקִיּוּמֵיהּ. וְדָא הוּא כְּמַאן דְּאָמַר לְמַלְכָּא בְּנֵי בֵּיתָא דָּא, וְהֵיכָלָא דָּא, בְּגִין דְּלָא יִשְׁתְּכַחַת מַטְרוֹנִיתָא דְּיָתְבָא לְבַר מֵהֵיכָלָהּ. אוּף הָכָא, ׳וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן אֲדֹנָי׳ (דניאל ט, יז). מַאי טַעְמָא לְמַעַן אֲדֹנָי. דְּלָא יִשְׁתְּכַּח לְבַר מִן דִּיוּרֵיהּ.
׳מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה... אלהים אלי אתה אשחרך צמאה לך נפשי בארץ ציה ועיף בלי מים׳
דוד המשחר את השכינה בגלותו
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.