יום ראש השנה: עקידת יצחק ותיקונו ביעקב, קול השופר העולה ברקיעים, וטהרת השליח המכפר
ר' אלעזר: ראה את אביו ביום ראש השנה ויום הכפורים שלא רצה לשמוע תפילה - אלא אם עמדו עליו שלושה ימים לטהרו
רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי אַבָּא הָיוּ יוֹשְׁבִים. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, רָאִיתִי אֶת אַבָּא בְּיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ תְּפִלָּה מִכָּל אָדָם, אֶלָּא אִם עָמַד עָלָיו שְׁלֹשָׁה יָמִים קֹדֶם לְטַהֵר אוֹתוֹ. שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה אוֹמֵר כָּךְ: בִּתְפִלַּת הָאָדָם הַזֶּה שֶׁאֲנִי מְטַהֵר, מִתְכַּפֵּר הָעוֹלָם. וְכָל שֶׁכֵּן בִּתְקִיעַת הַשּׁוֹפָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל תְּקִיעָה שֶׁל אָדָם שֶׁאֵינוֹ חָכָם לִתְקֹעַ בְּסוֹד הַתְּקִיעָה.
בלשון הזוהר
רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי אַבָּא הֲווֹ יַתְבֵי. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, חֲמֵינָא לְאַבָּא בְּיוֹמֵי דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, דְּלָא בָּעֵי לְמִשְׁמַע צְלוֹתָא מִכָּל בַּר נָשׁ, אֶלָּא אִי קָאִים עָלֵיהּ תְּלָתָא יוֹמִין קוֹדֶם, לְדַכְּאָה לֵיהּ. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הֲוָה אָמַר הָכִי, בִּצְלוֹתָא דְּהַאי בַּר נָשׁ דַּאֲנָא מַדְכֵּינָא, אִתְכְּפָר עָלְמָא. וְכָל שֶׁכֵּן בִּתְקִיעָה דְּשׁוֹפָר, דְּלָא מְקַבֵּל תְּקִיעָתָא דְּבַּר נָשׁ דְּלָאו אִיהוּ חַכִּים לְמִתְקַע בְּרָזָא דִּתְקִיעָה.
ר' ייסא סבא: התקיעות כסדרן - הראשונה כלולה מהכל, השבר עולה והתרועה יורדת
שֶׁשָּׁנִינוּ, רַבִּי יֵיסָא סָבָא אוֹמֵר, הַתְּקִיעוֹת הַלָּלוּ כְסִדְרָן. הָרִאשׁוֹנָה כְּלוּלָה מֵהַכֹּל. הַשְּׁנִיָּה - אַחַת כְּסֵדֶר וְאַחַת כְּסֵדֶר, גְּבוּרָה גְדוֹלָה בֵּינֵיהֶם. שְׁלִישִׁית - אַחַת כָּאן וְאַחַת כָּאן, וּגְבוּרָה בֵּינֵיהֶם. הַשֶּׁבֶר עוֹלֶה, וְהַתְּרוּעָה יוֹרֶדֶת. אַחַת קָשָׁה וְאַחַת רָפָה. וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. וְהֵן עֶשֶׂר. וְהֵן תֵּשַׁע. כְּלָל אֶחָד שֶׁל הַכֹּל.
בלשון הזוהר
דְּתָנֵינָן, רִבִּי יֵיסָא סָבָא אָמַר, הָנֵי תְּקִיעָתָא כְּסִדְרָן. קַדְמָאָה, כְּלִילָא מִכֹּלָּא. תִּנְיָינָא, חֲדָא כְּסִדְרָא וַחֲדָא כְּסִדְרָא, גְּבוּרָה גְּדוֹלָה בֵּינַיְיהוּ. תְּלִיתָאָה, חַד הָכָא וְחַד הָכָא גְּבוּרָה בֵּינַיְיהוּ. פּוּסְקָא סַלְּקָא, ל קוּמַטְרָא נַחְתָּא. חַד תַּקִּיפָא וְחַד רַפְיָא. וְהָא אוּקְמוּהָ. וְאִינּוּן עֲשָׂרָה. וְאִינּוּן תֵּשַׁע. חַד כְּלָלָא דְּכֹלָּא.
ביום זה מתעטר יצחק שהוא הראש לאבות - ביום הזה נעקד יצחק ושרה מדברת, ׳וקול שופר חזק מאד׳
וּבַיּוֹם הַזֶּה מִתְעַטֵּר יִצְחָק, וְהוּא הָרֹאשׁ לָאָבוֹת. בַּיּוֹם הַזֶּה כָּתוּב, ׳פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים׳ (ישעיה לג, יד) - בַּיּוֹם הַזֶּה יִצְחָק נֶעֱקַד, וְעָקַד הַכֹּל, וְשָׂרָה מְדַבֶּרֶת (מיללת), ׳וְקוֹל שׁוֹפָר חָזָק מְאֹד׳ (שמות יט, טז) - אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מִי שֶׁעוֹבֵר בֵּינֵיהֶם וְנִצַּל מֵהֶם. אָמַר רַבִּי אַבָּא, מִשּׁוּם כָּךְ קוֹרְאִים פָּרָשַׁת יִצְחָק בַּיּוֹם הַזֶּה, שֶׁבַּיּוֹם הַזֶּה נֶעֱקַד יִצְחָק לְמַטָּה וְנִקְשַׁר בְּאוֹתוֹ שֶׁלְּמַעְלָה. (בְּאַבְרָהָם) מָתַי נִקְשָׁר? בְּשָׁעָה שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וְגוֹ '׳ (בראשית כב, ט).
בלשון הזוהר
וּבְהַאי יוֹמָא מִתְעַטְּרָא יִצְחָק, וְהוּא רֵישָׁא לַאֲבָהָן. בְּהַאי יוֹמָא כְּתִיב, ׳פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים׳ (ישעיהו לג, יד). בְּהַאי יוֹמָא יִצְחָק אִתְעֲקָד, וְעָקִיד כֹּלָּא, וְשָׂרָה מַלִּילַת (ס"א מיללת) וְקוֹל שׁוֹפְרָא תַּקִּיף לַחֲדָּא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ, מַאן דְּעָבַר בֵּינַיְיהוּ, וְאִשְׁתְּזִיב מִנַּיְיהוּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא, בְּגִין כָּךְ קָרֵינָן פַּרְשְׁתָּא דְּיִצְחָק בְּהַאי יוֹמָא, דִּבְהַאי יוֹמָא אִתְעֲקָד יִצְחָק לְתַתָּא, ואִתְקְשַׁר בְּהַהוּא דִּלְעֵילָּא. (נ"א באברהם) אֵימָתַי אִתְקְשַׁר. בְּשַׁעֲתָא דִּכְתִּיב, ׳וַיַּעֲקוֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וְגוֹ'׳ (בראשית כב, ט).
ר' אלעזר: ביום זה מעטר יצחק את אברהם - ׳והאלהים נסה את אברהם׳ שהימין נתקן ונשלם
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, בַּיּוֹם הַזֶּה מְעַטֵּר יִצְחָק אֶת אַבְרָהָם, שֶׁכָּתוּב ׳וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם׳ (בראשית כב, א) - ׳מַה זֶּה׳ נִסָּה? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְאֶל עַמִּים אָרִים נִסִּי׳ (ישעיה מט, כב) - ׳וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה' נִסִּי׳ (שמות יז, טו) - מַה בָּא לְהַשְׁמִיעֵנוּ? מִשּׁוּם שֶׁהַיָּמִין נִתְקַן וְנִשְׁלַם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם׳ - וְהָאֱלֹהִים בְּדִיּוּק. וְזֶהוּ ׳וּפַחַד יִצְחָק׳ (בראשית לא, מב).
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, בְּהַאי יוֹמָא אַעְטָּר יִצְחָק לְאַבְרָהָם, דִּכְתִּיב, ׳וְהָאֱלהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם׳ (בראשית כב, א). מַאי נִסָּה. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וְאֶל עַמִּים אָרִים נִסִּי׳ (ישעיהו מט, כב). ׳וַיִקְרָא שְׁמוֹ יהו"ה נִסִּי׳ (שמות יז, טו). מַאי קָא מַשְׁמַע לָן. בְּגִין דְּאִשְׁתָּכְלִיל יְמִינָא וְאִשְׁתְּלִים. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם׳. והָאֱלהִים דַּיְיקָא, ודָא הוּא ׳וּפַחַד יִצְחָק׳ (בראשית לא, מב).
ר' אבא: ׳כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים׳ - אלמלא עבר דין יצחק במקום יעקב אוי לעולם שיפגש בדינו
רַבִּי אַבָּא אָמַר, כָּתוּב ׳כִּי אֱלֹהִים שׁוֹפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים׳ (תהלים עה, ח). ׳כִּי אֱלֹהִים שׁוֹפֵט׳, אִלְמָלֵא שֶׁעָבַר הַדִּין שֶׁל יִצְחָק בַּמָּקוֹם שֶׁיַּעֲקֹב שׁוֹרֶה (וְנִרְפָּא) וְהִתְכַּסָּה (ורוחץ) (וְהִתְבַּשֵּׂם) שָׁם, אוֹי לָעוֹלָם שֶׁיִּפָּגֵשׁ בְּדִינוֹ. וְסוֹד הַדָּבָר - ׳כִּי בָאֵשׁ ה' נִשְׁפָּט׳ (ישעיה סו, טז) - וְזוֹהִי הִתְבַּשְּׂמוּת שֶׁל הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
רִבִּי אַבָּא אָמַר, כְּתִיב ׳כִּי אֱלֹהִים שׁוֹפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים׳ (תהילים עה, ח-ט). ׳כִּי אֱלהִים שׁוֹפֵט׳ - אִלְמָלֵא דְּאַעְבָר דִּינָא דְּיִצְחָק, בַּאֲתַר דְּיַעֲקֹב שָׁארֵי, (ס"א ואתסי) וְאִתְחָסֵי (ס"א ואתסחי) (ס"א ואתבסם) תַּמָּן, וַוי לְעָלְמָא דְּיֶעְרַע בְּגִינֵיהּ, וְרָזָא דְּמִלָּה, ׳כִּי בָאֵשׁ יהו"ה נִשְׁפָּט׳ (ישעיהו סו, טז). וְדָא הוּא אִתְבַּסְמוּתָא דְּעָלְמָא.
משל לחכם שאחז באדם רוגז ומזוין שיצא להרוג - כך יעקב אוחז ביצחק והאש שוככת
וְכֵיוָן שֶׁנִּכְנָס לִמְקוֹמוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, וְיַעֲקֹב אוֹחֵז בּוֹ, אֲזַי הָאֵשׁ שׁוֹכֶכֶת וְהַגֶּחָלִים מִצְטַנְּנִים. לְאָדָם שֶׁהָיָה רוֹגֵז, וְחָגַר וְשָׂם עָלָיו כְּלֵי זַיִן, וְיָצָא מְרֻגָּז לַהֲרֹג אֲנָשִׁים. חָכָם אֶחָד עָמַד עַל הַפֶּתַח וְאָחַז בּוֹ. אָמַר: אִלְמָלֵא לֹא הֶחֱזִיק בִּי וְתָפַס אוֹתִי, הֲרֵי הָיָה נִמְצָא הֶרֶג שֶׁל אֲנָשִׁים. בְּעוֹד שֶׁהֶחֱזִיקוּ זֶה בָזֶה וְאָחֲזוּ זֶה בָזֶה, הִצְטַנֵּן רָגְזוֹ עַל שֶׁיָּצָא לַהֲרֹג. יָצָא לְהוֹכִיחַ - מִי סוֹבֵל אֶת הָרֹגֶז וְחֹזֶק הַדִּין שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם? הֱוֵה אוֹמֵר, זֶה שֶׁעָמַד עַל הַפֶּתַח.
בלשון הזוהר
וְכֵיוָן דְּעָאל בְּאַתְרָא דְּיַעֲקֹב, וְיַעֲקֹב אָחִיד בֵּיהּ, כְּדֵין שָׁכִיךְ אֶשָּׁא, וְאִצְטְנָנוּ גּוּמְרֵיהּ. לְבַּר נָשׁ, דְּהֲוָה רָגִיז, וְחָגַר וְזָיִין גַּרְמֵיהּ, וְנָפַק בְּרוּגְזֵיהּ לְקָטְלָא לִבְנֵי נָשָׁא. חַד חַכִּימָא קָם עַל פִּתְחָא, וְאָחִיד בֵּיהּ, אָמַר אִלְמָלֵא לָא אָחִיד בִּי וְאִתְתְּקַף בִּי, הָא קָטוּלָא בִּבְנֵי נָשָׁא אִשְׁתְּכַח. בְּעוֹד דְּאִתְתָּקָפוּ דָּא בְּדָא, וְאָחִיד דָּא בְּדָא, אִצְטְנָן רוּגְזִיהּ עַל דְּנָפַק לְקָטְלָא. נָפַק לְאוֹכָחָא, מַאן סָבִיל רוּגְזָא וְתּוּקְפָּא דְּדִינָא דְּהַהוּא בַּר נָשׁ. הֱוִי אֵימָא, דָּא דְּקָאִים אֲפִּתְחָא.
הקב"ה לישראל: אל תפחדו הריני עומד על הפתח - אבל הזדרזו ותנו לי כח בשופר
כָּךָ אָמַר הקב"ה לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי, אַל תִּפְחֲדוּ, הֲרֵי אֲנִי עוֹמֵד עַל הַפֶּתַח, אֲבָל הִזְדָּרְזוּ בַּיּוֹם הַזֶּה וּתְנוּ לִי כֹּחַ. בַּמֶּה? בַּשּׁוֹפָר. שֶׁאִם נִמְצָא קוֹל הַשּׁוֹפָר כָּרָאוּי וּמְכַוְּנִים בּוֹ לְמַטָּה, אוֹתוֹ הַקּוֹל עוֹלֶה, וּבוֹ מִתְעַטְּרִים הָאָבוֹת, וְעוֹמְדִים בְּמִשְׁכָּנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב. וְלָכֵן צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בַּשּׁוֹפָר וְלָדַעַת אֶת אוֹתוֹ הַקּוֹל וּלְכַוֵּן בּוֹ.
בלשון הזוהר
כַּךָ אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּנַי, לָא תִּדְחָלוּן, הָא אֲנָא קָאִים עַל פִּתְחָא, אֲבָל אִזְדְּרָזוּ בְּהַאי יוֹמָא וְהָבוּ לִי חֵילָא. וּבְמָּה. בְּשּׁוֹפָר. דְּאִי אִשְׁתְּכַח קוֹל שׁוֹפָר כְּדְקָא יֵאוֹת, וּמְכַוְּונֵי בֵּיהּ לְתַתָּא, הַהוּא קָלָא סָלִיק, וּבֵיהּ מִתְעַטְּרֵי אֲבָהָן, וְקַיְימֵי בְּמִשְׁכְּנֵיהּ דְּיַעֲקֹב. וְעַל דָּא בָּעֵי לְאִזְדַּהֲרָא בְּשׁוֹפָרָא, וּלְמִנְדַּע בְּהַהוּא קָלָא וּלְכַוְּונָא (ביה).
אין לך קול בשופר שלא עולה רקיע אחד - וכל האוכלוסים של אותו רקיע נותנים מקום לאותו קול
וְאֵין לְךְ קוֹל בַּשּׁוֹפָר שֶׁלֹא עוֹלֶה רָקִיעַ אֶחָד, וְכָל אוֹתָם הָאוּכְלוּסִים שֶׁל אוֹתוֹ רָקִיעַ, נוֹתְנִים מָקוֹם לְאוֹתוֹ קוֹל. וּמָה אוֹמְרִים? ׳וַה' נָתַן קוֹלוֹ לִפְנֵי חֵילוֹ וְגוֹ'׳ (יואל ב). וְעוֹמֵד אוֹתוֹ הַקּוֹל בְּאוֹתוֹ הָרָקִיעַ, עַד שֶׁבָּא קוֹל אַחֵר, וְנוֹעָדוּ (וְהִתְעוֹרְרוּ) יַחְדָּו, וְעוֹלִים בְּזִוּוּג לְרָקִיעַ אַחֵר. וְעַל זֶה שָׁנִינוּ, יֵשׁ קוֹל שֶׁמַּעֲלֶה קוֹל, וּמַה הוּא? אוֹתוֹ הַקּוֹל שֶׁל תְּקִיעָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁלְּמַטָּה.
בלשון הזוהר
ולֵית לָךָ קָלָא בְּשׁוֹפָרָא, דְּלָא סָלִיק רְקִיעָא חַד. וְכָל אִינּוּן אוֹכְלוֹסִין דְּהַהוּא רְקִיעָא, יָהֲבִין אֲתַר לְהַהוּא קָלָא, וּמַאי קָא אָמְרֵי. ׳וַיהו"ה נָתַן קוֹלוֹ לִפְנִי חֵילוֹ וְגוֹ'׳ (יואל ב, יא). וְקָאִים הַהוּא קָלָא בְּהַהוּא רָקִיעַ, עַד דְּאָתֵי קָלָא אָחֳרָא, ואִתְעַתְּדוּ (ס"א ואתערו) כַּחֲדָא, וְסַלְּקִין בְּזִוּוּגָא לִרְקִיעָא אָחֳרָא. וְעַל דָּא תָּנֵינָן, אִית קוֹל דְּסָלִיק קוֹל, וּמַאי אִיהוּ. הַהוּא קָלָא דִּתְקִיעָתָא דְּיִשְׂרָאֵל דְּתַתָּא.
כשמתחברים כל הקולות שלמטה ועולים לרקיע העליון - מתעטרים כולם לפני המלך וכסא יעקב מתתקן
וְכֵיוָן שֶׁמִּתְחַבְּרִים כָּל הַקּוֹלוֹת הַלָּלוּ שֶׁלְּמַטָּה וְעוֹלִים לְאוֹתוֹ רָקִיעַ עֶלְיוֹן שֶׁהַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ שׁוֹרֶה בּוֹ, מִתְעַטְּרִים (נועדים) כֻּלָּם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְאָז הַכִּסְאוֹת עוֹלִים, וְכִסֵּא אַחֵר שֶׁל יַעֲקֹב עוֹמֵד וּמִתְתַּקֵּן.
בלשון הזוהר
וְכֵיוָן דְּמִתְחַבְּרָן כָּל אִינּוּן קָלִין דִּלְתַתָּא, וְסַלְּקִין לְהַהוּא רְקִיעָא עִלָּאָה דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא שָׁארֵי בֵּיהּ, מִתְעַטְּרָן (ס"א מתעתדן) כֻּלְּהוּ קָמֵי מַלְכָּא, וּכְדֵין כּוּרְסְוָון רְמִיוּ וְכוּרְסְיָיא אָחֳרָא דְּיַעֲקֹב קָאִים וְאִתְתָּקַּן.
רב המנונא סבא: תפילת ראש השנה וקול השופר של הצדיק - כשעולה כל המקטרגים נדחים מפניו
וְעַל זֶה מָצָאנוּ בְּסִפְרוֹ שֶׁל רַב הַמְנוּנָא סָבָא בְּאוֹתָן תְּפִלּוֹת שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהָיָה אוֹמֵר, הַתְּפִלָּה וְקוֹל הַשּׁוֹפָר (שֶׁאוֹתוֹ קוֹל) שֶׁמּוֹצִיא אוֹתוֹ הַצַּדִּיק, שֶׁנִּמְצָא מֵרוּחוֹ וְנַפְשׁוֹ בְּאוֹתוֹ הַשּׁוֹפָר שֶׁל אוֹתוֹ הַקּוֹל שֶׁעוֹלֶה לְמַעְלָה. וּבְאוֹתוֹ יוֹם עוֹמְדִים וְנִמְצָאִים מְקַטְרְגִים לְמַעְלָה. וּכְשֶׁעוֹלֶה אוֹתוֹ קוֹל הַשּׁוֹפָר, כֻּלָּם נִדְחִים לְפָנָיו וְלֹא יְכוֹלִים לַעֲמֹד. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים שֶׁיּוֹדְעִים לְכַוֵּן אֶת הָרָצוֹן לִפְנֵי רִבּוֹנָם וְיוֹדְעִים לְתַקֵּן עוֹלָם בַּיּוֹם הַזֶּה בְּקוֹל שׁוֹפָר. וְעַל זֶה כָּתוּב, ׳אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה׳ (תהלים פט, טז) - יוֹדְעֵי, וְלֹא תוֹקְעֵי.
בלשון הזוהר
עַל דָּא אַשְׁכַּחְנָא בְּסִפְרָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא, בְּאִינּוּן צְלוֹתֵי דְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, דְּהֲוָה אָמַר, צְלוֹתָא וְקֹל שׁוֹפָרָא (דההוא קול) דְּאַפִּיק הַהוּא זַכָּאָה, דְּאִשְׁתְּכַח מִרוּחֵיהּ וּמִנַפְשֵׁיהּ בְּהַהוּא שׁוֹפָרָא, דְּהַהוּא קוֹל סָלִיק לְעֵילָּא. וּבְהַהוּא יוֹמָא קַיְימִין וּמִשְׁתַּכְחֵי מְקַטְרְגִין לְעֵילָּא. וְכַד סָלִיק הַהוּא קָלָא דְּשׁוֹפָרָא, כֻּלְּהוּ אִתְדַּחְיָין קָמֵיהּ, וְלָא יַכְלִין לְקַיְּימָא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, דְּיַדְעִין לְכַוְּונָא רְעוּתָא לְקָמֵי מָארֵיהוֹן, וְיַדְעִין לְתַקְּנָא עָלְמָא בְּהַאי יוֹמָא, בְּקָל שׁוֹפָרָא. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה׳ (תהילים פט, טז). יוֹדְעֵי, וְלָא תּוֹקְעֵי.
ביום הזה צריך העם להסתכל באדם שלם היודע דרכי המלך - לזמן קול שופר בכוונת הלב
בַּיּוֹם הַזֶּה צָרִיךְ הָעָם לְהִסְתַּכֵּל בְּאָדָם שָׁלֵם מִכֹּל, שֶׁיּוֹדֵעַ אֶת דַּרְכֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁיּוֹדֵעַ בִּכְבוֹד הַמֶּלֶךְ שֶׁיְּבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם בַּקָּשָׁה בַּיּוֹם הַזֶּה, וּלְזָמֵן קוֹל שׁוֹפָר בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, בְּכַוָּנַת הָלֵּב, בְּחָכְמָה, בְּרָצוֹן וּבִשְׁלֵמוּת, כְּדֵי שֶׁיִּסְתַּלֵּק הַדִּין עַל יָדוֹ מִן הָעוֹלָם. אוֹי לְאוֹתָם שֶׁהַשָּׁלִיחַ שֶׁלָּהֶם לֹא נִמְצָא כָּרָאוּי, שֶׁהֲרֵי חֲטָאֵי הָעוֹלָם (הָעָם) בָּאִים לְהִזָּכֵר בִּגְלָלוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא׳ (ויקרא ד, ג) - שֶׁהוּא שְׁלִיחָם שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל - ׳לְאַשְׁמַת הָעָם׳ - הוּא, מִשּׁוּם שֶׁהַדִּין שׁוֹרֶה עֲלֵיהֶם.
בלשון הזוהר
בְּהַאי יוֹמָא, בָּעֵי עַמָּא לְאִסְתַּכְּלָא בְּבַּר נָשׁ שְׁלִים מִכֹּלָּא, דְּיָדַע אָרְחוֹי דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, דְּיָדַע בִּיקָרָא דְּמַלְכָּא, דְּיִבְעֵי עָלַיְיהוּ בָּעוּתָא בְּהַאי יוֹמָא. וּלְזִמְנָא קָל שׁוֹפָרָא בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין, בְּכַוָונָה דְּלִבָּא, בְּחָכְמְתָא, בִּרְעוּתָא, בִּשְׁלִימוּ. בְּגִין דְּיִסְתָּלַק דִּינָא עַל יְדוֹי מִן עָלְמָא. וַוי לְאִינּוּן דִּשְׁלִיחָא דִּלְהוֹן לָא אִשְׁתְּכַח כְּדְקָא יֵאוֹת, דְּהָא חוֹבֵי עָלְמָא (עמא) אַתְיָין לְאַדְכְּרָא בְּגִינֵיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחטָא׳, דְּהוּא שְׁלִיחָא דְּכָל יִשְׂרָאֵל, ׳לְאַשְׁמַת הָעָם׳ הוּא, בְּגִין דְּדִינָא שַׁרְיָא עָלַיְיהוּ.
כשהשליח צדיק כראוי הדינים מסתלקים - כהן ולוי בודקים אחריו קודם שיעלה לעבודה
וּכְשֶׁהַשָּׁלִיחַ הוּא צַדִּיק כָּרָאוּי, אַשְׁרֵי הָעָם, שֶׁכָּל הַדִּינִים מִסְתַּלְּקִים מֵהֶם עַל יָדוֹ, כָּל שֶׁכֵּן הַכֹּהֵן שֶׁעָלָיו מִתְבָּרְכִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וְעַל זֶה, כֹּהֵן וְלֵוִי טֶרֶם שֶׁיַּעֲלֶה לָעֲבוֹדָה, בּוֹדְקִים אַחֲרָיו, וְיוֹדְעִים דְּרָכָיו וּמַעֲשָׂיו. וְאִם לֹא, אֵינוֹ עוֹלֶה לָעֲבוֹדָה, וְכֵן בַּסַּנְהֶדְרִין כְּדֵי לָדוּן דִּין.
בלשון הזוהר
וכַד שְׁלִיחָא הוּא זַכָּאָה כְּדְקָא יֵאוֹת, זַכָּאִין אִינּוּן עַמָּא, דְּכָל דִּינִין מִסְתַּלְּקִין מִנַּיְיהוּ עַל יְדֵיהּ, כָּל שֶׁכֵּן כַּהֲנָא, דְּעָלֵיהּ מִתְבָּרְכָאן עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, וְעַל דָּא, כֹּהֵן וְלֵוִי עַד לָא יִסְלַּק לְפוּלְחָנָא, בַּדְקִין אֲבַתְרֵיהּ, וְיַדְעִין אָרְחוֹי וְעוֹבָדוֹי, וְאִי לָא, לָא סָלִיק לְפוּלְחָנָא, וְכֵן בְּסַנְהֶדְרִין לְמֵידָן דִּינָא.
אם נמצא כראוי נותנים עליו חומרות המקדש - ׳וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך׳
וְאִם נִמְצָא כָּרָאוּי, נוֹתְנִים עָלָיו חֻמְרוֹת הַמִּקְדָּשׁ. וְאִם לֹא, אֵינוֹ עוֹלֶה לָעֲבוֹדָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (דברים לג) ׳וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךְ וְאוּרֶיךְ לְאִישׁ חֲסִידֶךְ (דברים לג, ח)׳. מִפְּנֵי מָה זָכָה (אַהֲרֹן) לְאוּרִים וּלְתֻמִּים וְלַעֲבֹד עֲבוֹדָה? הֱוֵי אוֹמֵר, אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ וְגוֹ'. הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְגוֹ (דברים לג, ט)' - וְכֵיוָן שֶׁנִּמְצְאוּ בַדְּרָגוֹת הַלָּלוּ, אָז - יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךְ לְיַעֲקֹב וְגוֹ', יָשִׂימוּ קְטוֹרָה וְגוֹ'. לְשַׁכֵּךְ אֶת הָרֹגֶז וּלְזַמֵּן שָׁלוֹם. וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךְ, כְּדֵי שֶׁהַכֹּל יִתְבַּשְּׂמוּ וְיִמָּצְאוּ בְרָכוֹת בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, אָז - בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ וְגוֹ'.
בלשון הזוהר
וְאִי אִשְׁתְּכַח כַּדְקָא יֵאוֹת, יָהֲבִין עָלֵיהּ חוּמְרָא דְּמַקְדְּשָׁא. וְאִי לָא, לָא סָלִיק לְפוּלְחָנָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וּלְלֵוִי אָמַר תּוּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ׳ (דברים לג, ח). מִפְּנִי מַה זָכָה (אהרן) לְאוּרִים וּלְתוּמִים, וּלְמִפְלַח פּוּלְחָנָא. הֱוֵי אוֹמֵר ׳אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ וְגוֹ'׳. ׳הָאוֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לא רְאִיתִיו וְגוֹ'׳ (דברים לג, ט). וְכֵיוָן דְּאִשְׁתְּכָחוּ בְּאִלֵּין דַּרְגִּין, כְּדֵין ׳יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְגוֹ'׳, ׳יָשִׂימוּ קְטוֹרָה וְגוֹ'׳. לְשַׁכְּכָא רוּגְזָא, וּלְזַמְנָא שְׁלָמָא. ׳וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ׳, בְּגִין דְּיִתְבַּסְּמוּן כֹּלָּא, וְיִשְׁתַּכְּחוּן בִּרְכָאן בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין, כְּדֵין (דברים לג י) ׳בָּרֵךְ יהו"ה חֵילוֹ וגוֹ'׳.
׳ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם׳ - רשבי פתח ׳נשים שאננות קמנה שמענה קולי׳ בריאת אדם שלם זכר ונוקבא
׳וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם וְגוֹ'׳ (ויקרא ד, יג). רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, ׳נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת קֹמְנָה שְׁמַעְנָה קוֹלִי וְגוֹ'׳ (ישעיה לב, ט). כַּמָּה יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לְהִתְבּוֹנֵן בִּכְבוֹד רִבּוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּמָּצֵא בְרִיָּה שְׁלֵמָה לִפְנֵי הקב"ה. שֶׁכַּאֲשֶׁר בָּרָא הקב"ה אֶת הָאָדָם, הוּא בָּרָא אוֹתוֹ שָׁלֵם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְגוֹ'׳ (קהלת ז, כט) '. ׳אֶת הָאָדָם׳ - זָכָר וְנוּקְבָּא. וְנוּקְבָּא נִכְלֶלֶת בַּזָּכָר, וְאָז כָּתוּב יָשָׁר. אַחַר כָּךְ - ׳וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבנוֹת רַבִּים׳.
בלשון הזוהר
׳וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַּם וְגוֹ'׳ (ויקרא ד, יג). רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, ׳נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת קוֹמְנָה שְׁמַעְנָה קוֹלִי וְגוֹ'׳ (ישעיהו לב, ט). כַּמָּה אִית לֵיהּ לְבַּר נָשׁ, לְאִסְתַּכְּלָא בִּיקָרָא דְּמָארֵיהּ, בְּגִין דְּיִשְׁתְּכַח בִּרְיָה שְׁלִים קַמֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּכַד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְבַּר נָשׁ בָּרָא לֵיהּ שְׁלִים, כְּמָה דְּאִתְּמַר, ׳אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְגוֹ'׳ (קהלת ז, כט). אֶת הָאָדָם דְּכַר וְנוּקְבָּא. וְנוּקְבָּא אִתְכְּלִילַת בִּדְכוּרָא, וּכְדֵין יָשָׁר כְּתִיב. לְבָתַר ׳וְהֵמָה בִקְשׁוּ חֶשְׁבּוֹנוֹת רַבִּים׳.
לילית רוח נוקבא מנקב תהום רבה
בריחתה מן האדם לכרכי הים, ורפואת השמירה בשעת הזיווג
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.