׳זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך... אם הכהן המשיח יחטא׳
הכהן המקרב עליונים ותחתונים וכפרתו על חטאו
ר' יצחק פתח ׳זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך׳ - קושיית מדוע לא ׳ולאברהם ולישראל׳, השמאל נכלל בימין
׳אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא׳ (ויקרא ד, ג). רַבִּי יִצְחָק פָּתַח, ׳זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךְ, הַפָּסוּק הַזֶּה קָשֶׁה׳ (שמות לב, יג) - כָּךְ הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב: זְכֹר לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל. מַה זֶּה לְיִצְחָק? אֶלָּא כָּךְ שָׁנִינוּ, בְּכָל מָקוֹם הַשְּׂמֹאל נִכְלָל בַּיָּמִין, וְהוּא בַּכְּלָל שֶׁל הַיָּמִין. שֶׁהַיָּמִין הַזֶּה מְתֻקָּן לְעוֹלָמִים לְהַכְלִיל בּוֹ אֶת הַשְּׂמֹאל, וְעַל כֵּן לֹא חֵלֵּק, כְּדֵי לְהַכְלִיל אוֹתוֹ בְּאַבְרָהָם. וּמִשּׁוּם כָּךְ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק (דַּוְקָא) כְּלָל אֶחָד. (אֲבָל) וּלְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹחֵז בִּכְנָפָיו (בכתפיו) אֶת שְׁנֵיהֶם, וְהוּא שָׁלֵם בַּכֹּל.
בלשון הזוהר
׳אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחטָא׳ (ויקרא ד, ג). רִבִּי יִצְחָק פָּתַח, ׳זְכוֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, הַאי קְרָא קַשְׁיָא, הָכִי מִבָּעֵי לֵיהּ לְמִכְתַּב, זְכוֹר לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל, מַאי לְיִצְחָק׳ (שמות לב, יג). אֶלָּא הָכִי תָּנֵינָן, בְּכָל אֲתַר שְׂמָאלָא אִתְכְּלִיל בִּימִינָא, וּבִכְלָלָא דִּימִינָא הוּא. דְּהַאי יְמִינָא, אִתְתַּקְּנַת לְעָלְמִין, לְאַכְלְלָא בֵּיהּ שְׂמָאלָא. וְעַל דָּא לָא פָּלִיג, בְּגִין לְאַכְלְלָא לֵיהּ בֵּיהּ בְּאַבְרָהָם. וּבְגִין כָּךְ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק (דייקא) כְּלָלָא חַד. (אבל) וּלְיִשְׂרָאֵל, דְּהָא בְּתַרְוויְיהוּ אָחִיד לוֹן בְּגַדְפּוֹי (ס"א בכתפוי), וְהוּא שְׁלִים בְּכֹלָּא.
׳אשר נשבעת להם בך׳ - שבועה שנשבע הקב"ה לאבות שלמעלה, ׳אשר אמרתי׳ שרציתי ברצון נפשי
׳אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ׳ (שמות לב, יג). שְׁבוּעָה נִשְׁבַּע הקב"ה לָאָבוֹת, בָּאָבוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ׳ - בְּאוֹתָם שֶׁלְּמַעְלָה בְּאוֹתָם שֶׁשּׁוֹרִים ׳בְּךְ. וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם וְגוֹ'׳. אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אֲשֶׁר אָמַרְתָּ הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! אֶלָּא הקב"ה אָמַר כָּךְ לָאָבוֹת פַּעַם וּפַעֲמַיִם. אֲשֶׁר אָמַרְתִּי - שֶׁרָצִיתִי בִּרְצוֹן נַפְשִׁי, שֶׁהֲרֵי אֲמִירָה זֶהוּ רָצוֹן. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אדני אָמַר לִשְׁכֹּן בערפל׳ (מלכים א ח). וְעוֹד ׳מַה תֹּאמַר נפשך וְאֶעֱשֶׂה לך׳. וְנָחֲלוּ לְעֹלָם, מַה זֶּה לְעֹלָם? הָעוֹלָם שֶׁלְּמַעְלָה שֶׁאֲחוּזָה בּוֹ אוֹתָהּ אֶרֶץ, וְנִזּוֹנֵית מֵאוֹתוֹ עוֹלָם. וְאִם הָאָרֶץ הַזּוֹ מִתְגָּרֶשֶׁת, מִמַּה זֶּה? לְאַשְׁמַת הָעָם הוּא נִהְיָה.
בלשון הזוהר
׳אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ׳ (שמות לב, יג). אוֹמָאָה אוֹמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לַאֲבָהָן, בַּאֲבָהָן דִּלְעֵילָּא הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב ׳אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, בְּאִינּוּן דִּלְעֵילָּא בְּאִינּוּן דְּשָׁרָאן בָּךְ׳. וַתְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם וְגוֹ'. אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אֲשֶׁר אָמַרְתָּ מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר כַּךְ לַאֲבָהָן, זִמְנָא וּתְרֵין זִמְנִין. אֲשֶׁר אָמַרְתִּי: דְּצָבִיתִי בִּרְעוּ נַפְשִׁי, דְּהָא אֲמִירָה רְעוּתָא הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳אֲדֹנָי אָמַר לִשְׁכּוֹן בָּעֲרָפֶל׳ (מלכים א ח, יב). וְעוֹד ׳מַה תֹּאמַר נַפְשְׁךָ וְאֶעֱשֶׂה לָךְ׳. וְנָחֲלוּ לְעוֹלָם, מַאי לְעוֹלָם. עוֹלָם דִּלְעֵילָּא, דַּאֲחִידָא בֵּיהּ הַהִיא אֶרֶץ, וְאִתְּזָנַת מֵהַהוּא עוֹלָם, וְאִי הַאי אֶרֶץ אִתְּרָכַת, בְּמַאי הוּא. לְאַשְׁמַת הָעָם הוּא דַּהֲוִי.
ר' יצחק: ׳אם הכהן המשיח יחטא׳ - זה הכהן שלמטה, וכן שליח ציבור שנמצא בו חטא אוי לסומכים עליו
רַבִּי יִצְחָק אָמַר, ׳אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא׳ (ויקרא ד, ג) - זֶה הַכֹּהֵן שֶׁלְּמַטָּה, שֶׁנִּתְתַּקֵּן לָעֲבוֹדָה וְנִמְצָא בּוֹ חֵטְא, זֶה וַדַּאי קוֹרֶה ׳לְאַשְׁמַת הָעָם׳. אוֹי לְאוֹתָם שֶׁסּוֹמְכִים עָלָיו. כְּמוֹ כֵן שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁנִּמְצָא בּוֹ חֵטְא, (מִשּׁוּם שהעם לֹא נִמְצְאוּ צַדִּיקִים לִפְנֵי הקב"ה) אוֹי לְאוֹתָם שֶׁסּוֹמְכִים עָלָיו. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וְכָל שֶׁכֵּן הַכֹּהֵן, שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל, וְהָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, כֻּלָּם מְאֻחָדִים (מְחַכִּים) וּמְצַפִּים לְהִתְבָּרֵךְ עַל יָדוֹ.
בלשון הזוהר
רִבִּי יִצְחָק אָמַר, ׳אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא׳ (ויקרא ד, ג), דָּא כֹּהֵן דִּלְתַתָּא, דְּאִתְתְּקַן לַעֲבוֹדָה וְאִשְׁתְּכַח בֵּיהּ חַטָּאָה, ׳לְאַשְׁמַת הָעָם׳ הוּא דַּהֲוִי וַדַּאי. וַוי לְאִינּוּן דְּסַמִיכִין עָלֵיהּ, כְּגַוְונָא דָּא, שְׁלִיחָא דְּצִּבּוּרָא דְּאִשְׁתְּכַח בֵּיהּ חַטָּאָה, (בגין דעמא לא אשתכחו זכאין קמיה קודשא בריך הוא) וַוי לְאִינּוּן דְּסַמְכִין עָלֵיהּ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, וְכָּל שֶׁכֵּן כַּהֲנָא, דְּכָל יִשְׂרָאֵל, וְעִלָּאִין וְתַתָּאִין כֻּלְּהוּ אֲחִידָן (נ"א מחכאן) וּמְצַפָּאן לְאִתְבָּרְכָא עַל יְדוֹי.
כשהכהן מתחיל לכוין ולהקריב קרבן עליון - הכל בברכה ושמחה, הימין מתעורר והשמאל נכלל בו
שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁהַכֹּהֵן מַתְחִיל לְכַוֵּן דְּבָרִים וּלְהַקְרִיב קָרְבָּן עֶלְיוֹן, הַכֹּל נִמְצָאִים בִּבְרָכָה וּבְשִׂמְחָה. הַיָּמִין מַתְחִיל לְהִתְעוֹרֵר, הַשְּׂמֹאל נִכְלָל לְיָמִין, וְהַכֹּל נִקְשָׁר וְנֶאֱחָז זֶה עִם זֶה, וְכֻלָּם מִתְבָּרְכִים כְּאֶחָד. נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי הַכֹּהֵן מִתְבָּרְכִים הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. וּמִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ לְהַקְרִיב קָרְבָּן עָלָיו, כְּדֵי שֶׁיִּתְכַּפֵּר חֶטְאוֹ.
בלשון הזוהר
דְּהָא תָּנֵינָן, בְּשַׁעֲתָא דְּכַהֲנָא שָׁארֵי לְכַוְּונָא מִלִּין, וּלְקָרְבָא קָרְבְּנָא עִלָּאָה, כֹּלָּא אִשְׁתְּכָחוּ בְּבִרְכָתָא וּבְחֶדְוָותָא. יְמִינָא, שָׁארֵי לְאִתְּעָרָא. שְׂמָאלָא אִתְכְּלִיל בִּימִינָא, וְכֹלָּא אִתְאֲחִיד וְאִתְקְשַׁר דָּא בְּדָא, וְאִתְבָּרְכוּן כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא. אִשְׁתְּכַח, דְּעַל יְדָא דְּכַהֲנָא, מִתְבָּרְכָאן עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, וְהָא אוֹקְמוּהָ. וּבְגִין כַּךְ בָּעֵי לְקָרְבָא קָרְבְּנָא עָלֵיהּ, בְּגִין דְּיִתְכַּפֵּר חוֹבֵיהּ.
קושיית ר' יוסי: מי מכפר על חטא הכהן עצמו - ר' יהודה: ׳וכפר בעדו ובעד ביתו׳
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, הֲרֵי שָׁנִינוּ שֶׁעַל יְדֵי הַכֹּהֵן מִתְכַּפֵּר חֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם כְּשֶׁמַּקְרִיב קָרְבָּן. עַכְשָׁו כְּשֶׁהוּא חוֹטֵא, מִי מַקְרִיב עָלָיו וּמִי יְכַפֵּר עָלָיו? אִם תֹּאמַר שֶׁהוּא מַקְרִיב עַל נַפְשׁוֹ - הֲרֵי הוּא הִתְקַלְקֵל, וְאֵינוֹ כְּדַאי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ עָלָיו עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים. הַתַּחְתּוֹנִים לֹא יִתְבָּרְכוּ עַל יָדוֹ, כָּל שֶׁכֵּן הָעֶלְיוֹנִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וָלֹא? וַהֲרֵי כָּתוּב ׳וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ׳ (ויקרא טז, ו) - לָמָּה צָרִיךְ לְכַפֵּר עָלָיו? מִשּׁוּם שֶׁהוּא חָטָא, יְכַפֵּר עַל עַצְמוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ׳.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, הָא תָּנֵינָן, דְּעַל יְדָא דְּכַהֲנָא אִתְכַּפָּר חוֹבָא דְּבַּר נָשׁ, כַּד קָרִיב קָרְבְּנָא. הַשְׁתָּא דְּאִיהוּ חָטֵי, מַאן מַקְרִיב עָלֵיהּ, וּמַאן יְכַפֵּר עָלֵיהּ. אִי תֵּימָא דְּאִיהוּ מַקְרִיב עַל נַפְשֵׁיהּ, הָא אִיהוּ אִתְקַלְקָל, וְלָאו אִיהוּ כְּדַאי דְּיִתְבָּרְכוּן עָלֵיהּ עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי. תַּתָּאֵי לָא יִתְבָּרְכוּן עַל יְדֵיהּ, כָּל שֶׁכֵּן עִלָּאֵי. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, וְלָא. וְהָא כְּתִיב ׳וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ׳, אֲמַאי בַּעְיָא לְכַפְּרָא עָלֵיהּ, בְּגִין דְּאִיהוּ חָב יְכַפֵּר עַל גַּרְמֵיהּ, דִּכְתִּיב ׳וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ׳ (ויקרא טז, ו).
ר' חייא: כהן גדול נקשר במקום ידוע וכהן אחר במקום אחר - ולכן אחר מקריב עליו לכפר על חטאו
אָמַר רַבִּי חִיָּיא, הֲרֵי יָדוּעַ בְּאֵיזֶה מָקוֹם נִקְשָׁר הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וּבְאֵיזֶה מָקוֹם נִקְשָׁר כֹּהֵן אַחֵר. וְאוֹתוֹ שֶׁנִּקְרָא סְגָן יָדוּעַ. מִשּׁוּם כָּךְ כֹּהֵן מַקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ בָּרִאשׁוֹנָה, וּמַעֲלֶה אוֹתוֹ עַד אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְשָׁר בּוֹ. וְאַחַר שֶׁהַכֹּהֵן עָלָה לְאוֹתוֹ מָקוֹם, לֹא מְעַכְּבִים אוֹתוֹ לַעֲלוֹת לִמְקוֹמוֹ וּלְכַפֵּר עַל חֶטְאוֹ. וְלָכֵן אַחֵר מַקְרִיב עָלָיו אֶת קָרְבָּנוֹ. כֵּיוָן שֶׁאַחֵר הוּא הַמַּקְרִיב, וְלֹא מִסְתַּפְּקִים כָּל כָּךְ עַל יָדוֹ, אַחַר כָּךְ הוּא מַקְרִיב, וְאוֹתָם הָעֶלְיוֹנִים, כֻּלָּם מִתְחַבְּרִים לְכַפֵּר אֶת חֶטְאוֹ, וְהַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ מַסְכִּים עַל יָדָם. כְּמוֹ כֵן הַמִּתְפַּלֵּל וְטָעָה, יַעֲמֹד אַחֵר תַּחְתָּיו.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי חִיָּיא, הָא יְדִיעַ בְּאָן אֲתַר אִתְקְשַׁר כַּהֲנָא רַבָּא. וּבְאָן אֲתַר אִתְקְשַׁר כַּהֲנָא אָחֳרָא, וְהַהוּא דְּאִקְרֵי סְגָן יְדִיעָא. בְּגִין כַּךְ, כֹּהֵן אָחֳרָא קָא מַקְרִיב קָרְבָּנֵיהּ בְּקַדְמִיתָא, וְסָלִיק לֵיהּ עַד הַהוּא אֲתַר דְּאִתְקְשָׁר בֵּיהּ. בָּתַר דְּכַהֲנָא סָלִיק לְהַהוּא אֲתַר, לָא מְעַכְּבִין לֵיהּ לְסַלְּקָא לְאַתְרֵיהּ, וּלְאִתְכַּפְּרָא חוֹבֵיהּ. וְעַל דָּא, אָחֳרָא קָא מַקְרִיב עָלֵיהּ קָרְבָּנֵיהּ. כֵּיוָן דְּאָחֳרָא הוּא מַקְרִיב, וְלָא מִסְתַּפְּקִין כָּל כַּךְ עַל יְדֵיהּ, לְבָתַר אִיהוּ מַקְרִיב, וְאִינּוּן עִלָּאִין, כֻּלְּהוּ מִתְחַבְּרָן לְכַפְּרָא חוֹבֵיהּ. וּמַלְכָּא קַדִּישָׁא אִסְתְּכַּם עַל יְדַיְיהוּ. כְּגַוונָא דָּא, הַמִתְפַּלֵל וטָעָה יַעֲמוֹד אַחֵר תַּחְתָּיו.
יום ראש השנה: עקידת יצחק ותיקונו ביעקב, קול השופר העולה ברקיעים, וטהרת השליח המכפר
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.