׳כי מי נח זאת לי... אשר נשבעתי מעבר מי נח׳
הצדיק המבקש רחמים על העולם מבטל את הדין, כמשה ולא כנח
ר' יוסי: ׳כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבר מי נח׳ - קושיית מדוע לא ׳מי המבול׳
׳וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה וְגוֹ'׳ (ויקרא ה, כג). רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, ׳כי מִי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מִי נח׳ (ישעיה נד, ט) - הַפָּסוּק הַזֶּה קָשֶׁה, כָּתוּב ׳ומי הַמַּבּוּל הָיוּ עַל הָאָרֶץ׳ (בראשית ז, י) - וכתוב ׳ולא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמִּי המבול׳ (שם ט, יא) - כָּתוּב ׳מִי הַמַּבּוּל׳, וְלֹא - ׳מִי נֹחַ׳, וְכָאן כָּתוּב כִּימֵי ׳נֹחַ זֹּאת לִי׳ - ׳זֹּאת לִי׳?! הֵם לִי הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת!
בלשון הזוהר
׳וְהָיָה כִּי יֶחטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה וְגוֹ'׳ (ויקרא ה, כג). רִבִּי יוֹסֵי אָמַר, ׳כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבוֹר מֵי נֹחַ׳ (ישעיהו נד, ט). הַאי קְרָא קַשְׁיָא, כְּתִיב (בראשיתז) וּמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ עַל הָאָרֶץ. וּכְתִיב ׳וְלא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל׳ (בראשית ט, יא). מֵי הַמַּבּוּל כְּתִיב, וְלָא מֵי נֹחַ, וְהָכָא כְּתִיב ׳כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי׳. זֹאת לִי, הֵם לִי מִבָּעֵי לֵיהּ.
כשצדיקים מתרבים בעולם הקב"ה שמח ומטיל שלום - ׳יעשה שלום לי שלום יעשה לי׳ שני שלומות
אֶלָּא כָּךְ שָׁנִינוּ, כְּשֶׁצַּדִּיקִים מִתְרַבִּים בָּעוֹלָם, הקב"ה שָׂמֵחַ וּמִשְׁתַּבֵּחַ בָּהֶם. שֶׁשָּׁנִינוּ, כְּשֶׁשָּׁרוּי צַדִּיק בָּעוֹלָם וְנִמְצָא בוֹ, כִּבְיָכוֹל הוּא מַטִּיל שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, וְכָל הָעוֹלָם מִתְבָּרֵךְ בִּגְלָלוֹ, וּמַטִּיל שָׁלוֹם בְּפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב ׳אוֹ יַחֲזֵק בְּמָעֻזִּי יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם לִי שָׁלוֹם יַעֲשֶׂה לִּי׳ (ישעיה כז, ה) - שְׁנֵי שְׁלוֹמוֹת כָּאן לָמָּה? אֶלָּא ׳יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם לִי׳ - שֶׁמַּשְׁרֶה זָכָר וְנוּקְבָּא. ׳שָׁלוֹם יַעֲשֶׂה לִּי׳ - שֶׁהָאָבוֹת מִתְבָּרְכִים.
בלשון הזוהר
אֶלָּא הָכִי תָּאנָא, כַּד זַכָּאִין סְגִיאוּ בְּעָלְמָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַדֵּי וּמִשְׁתְּבַּח בְּהוּ. דְּתָנֵינָן כַּד שָׁארֵי זַכָּאָה בְּעָלְמָא, וְאִשְׁתְּכַח בֵּיהּ, כִּבְיָכוֹל אַטִּיל שְׁלָמָא בְּעָלְמָא, וְכָל עָלְמָא מִתְבָּרְכָא בְּגִינֵיהּ, וְאַטִּיל שְׁלָמָא בְּפָמַלְיָא שֶׁל מַעֲלָה. מְנָא לָן. דִּכְתִּיב, ׳אוֹ יַחֲזֵק בְּמָעֻזִּי יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם לִי שָׁלוֹם יַעֲשֶׂה לִּי׳ (ישעיהו כז, ה). תְּרֵין שְׁלָמִין אֲמַאי הָכָא. אֶלָּא ׳יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם לִי׳, דְּאַשְׁרֵי דְּכַר וְנוּקְבָּא. ׳שָׁלוֹם יַעֲשֶׂה לִּי׳ - דְּמִתְבָּרְכָאן אֲבָהָן.
׳שלום יעשה לי׳ כשהאבות מתברכים - ׳יעשה שלום לי׳ כדי שיעבר הנחש מהנוקבא ויבוא הזכר
מַה יֵּשׁ בֵּינֵיהֶם? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כְּשֶׁהָאָבוֹת מִתְבָּרְכִים, ׳שָׁלוֹם יַעֲשֶׂה לִּי׳ (ישעיה כז, ה), שֶׁמַּקְדִּים שָׁלוֹם בַּכֹּל. וּמִשּׁוּם כָּךְ שָׁלוֹם קוֹדֵם. ׳יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם לִי׳, מָה הַטַּעַם לֹא הִקְדִּים כָּאן שָׁלוֹם? אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיָּעֳבַר הַנָּחָשׁ שֶׁשָּׁרוּי בַּנּוּקְבָּא בָּרִאשׁוֹנָה, וְיָבֹא הַזָּכָר לִשְׁרוֹת בִּמְקוֹמוֹ, וּמִשּׁוּם כָּךְ הִקְדִּים יַעֲשֶׂה, וְאַחַר כָּךְ שָׁלוֹם. סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶֽךָ. שָׁנִינוּ, בִּזְמַן שֶׁצַּדִּיק שָׁרוּי בָּעוֹלָם, הַדִּינִים לֹא מִתְעוֹרְרִים וְלֹא שׁוֹלְטִים בָּעוֹלָם, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ אִישׁ צַדִּיק הוּא אוֹת בָּעוֹלָם,ובהיותו 'אות' במידת יסוד- 'צדיק יסוד עולם' מחמת ש והקב"ה רוֹצֶה בִכְבוֹדוֹ, וְהָעוֹלָם מִתְקַיֵּם בִּשְׁבִילוֹ.
בלשון הזוהר
מַאי אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, כַּד מִתְבָּרְכָאן אֲבָהָן, ׳שָׁלוֹם יַעֲשֶׂה לִּי׳ (ישעיה כז, ה), דְּאַקְדִּים שְׁלָמָא בְּכֹלָּא. וּבְגִין כַּךְ שָׁלוֹם קַדִים. ׳יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם לִי׳, מַאי טַעֲמָא לָא אַקְדִּים שָׁלוֹם הָכָא. אֶלָּא בְּגִין דְּיִתְעַבֵר חִוְיָא דְּשַׁרְיָא בְּנוּקְבָּא בְּקַדְמִיתָא, וְיֵיתֵי דְּכוּרָא לְמִשְׁרֵי בְּאַתְרֵיהּ, וּבְגִין כַּךְ יַעֲשֶׂה אַקְדִּים, וּלְבָתַר שָׁלוֹם. (ויקרא פ"א ע"ב ושם מתחילזה המאמר) תָּאנָא בְּזִמְנָא דְּזַכָּאָה שָׁארֵי בְּעָלְמָא, דִּינִין לָא מִתְעָרִין, וְלָא שַׁלְטִין בְּעָלְמָא, מִשּׁוּם דְּהַהוּא בַּר נָשׁ זַכָּאָה הוּא אוֹת בְּעָלְמָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי בִּיקָרֵיהּ, וְעָלְמָא מִתְקַיֵּים בְּגִינֵיהּ.
הקב"ה מדבר עם הצדיק על הרשעים לבקש רחמים עליהם - דרכו של הצדיק לעזוב את שלו וליטול את של כולם
שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בִּזְמַן שֶׁבְּנֵי הָעוֹלָם נִמְצָאִים רְשָׁעִים לִפְנֵי הקב"ה, אוֹתוֹ הַצַּדִּיק שֶׁנִּמְצָא בָעוֹלָם, (רוֹצֶה) הקב"ה מְדַבֵּר עִמּוֹ,ומספר לו את רצונו להענישם כְּדֵי שֶׁיְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל הָעוֹלָם וְיִתְפַּיֵּס עִמָּם. מָה עוֹשֶׂהשאין הקב"ה מבקש ממנו בפירוש להתפלל על כך, אלא גורם לו לבקש על כך מצד רצונו של הצדיק, ולפיכך הקב"ה הקב"ה? מְדַבֵּר עִמּוֹ עַל אוֹתָם הָרְשָׁעִים שֶׁל הָעוֹלָם.ואז הקב"ה אוֹמֵר לוֹ לְהֵיטִיב עִמּוֹ לְבַדּוֹעם הצדיק וּלְהַשְׁמִיד אֶת כֻּלָּם.כי מצד הדין אין להם זכות קיום מַהִי דַּרְכּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק?באותה שעה עוֹזֵב אֶת שֶׁלּוֹאת ענינו הפרטי במה שהובטח לו ע"י הקב"ה וְלוֹקֵחַ אֶת שֶׁל כָּל הָעוֹלָםומעורר רחמים אצל הקב"ה בשביל שאר העולם כְּדֵי שֶׁיִּתְפַּיֵּס הקב"ה עִמָּם.. ובאמת כבר מתחילה עלה ברצונו של הקב"ה לפנות אל תפילתו של הצדיק, אלא שהיה צריך לעורר אותו לכך.
בלשון הזוהר
תַּנְיָא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, בְּזִמְנָא דִּבְנִי עָלְמָא אִשְׁתְּכָחוּ חַיָּיבִין קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הַהוּא זַכָּאָה דְּאִשְׁתְּכַח בְּעָלְמָא, (בעי) קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִשְׁתָּעֵי בַּהֲדֵּיה, בְּגִין דְּיִבְעֵי רַחֲמִין עַל עָלְמָא, וְיִתְפַּיֵיס בַּהֲדַיְיהוּ. מֶה עָבֵד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִשְׁתָּעֵי בַּהֲדֵיהּ עַל אִינּוּן חַיָּיבֵי עָלְמָא. אָמַר לֵיהּ לְאוֹטָבָא לֵיהּ בִּלְחוֹדוֹי, וּלְשֵׁיצָאָה לְכֻלְּהוּ. מַה אָרְחֵיהּ דְּהַהוּא בַּר נָשׁ זַכָּאָה. שָׁבִיק דִּידֵיהּ, וְנָסִיב לִדְכּוּלֵי עָלְמָא בְּדִיל דְּיִתְפְּיָיס קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בַּהֲדַיְיהוּ.
משה: כשאמר לו הקב"ה להשמיד את ישראל - ׳ויחל משה את פני ה' אלהיו... מחני נא מספרך׳
מִנַּיִן לָנוּ? מִמֹּשֶׁה, שכך היא הנהגתו של הקב"השֶׁאָמַר לוֹ הקב"ה, חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל, (שמות לב) ׳עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וְגוֹ (שמות לב, ח)'׳. עוֹד אָמַר לוֹ,הקב"ה לא רק במה חטאו ושהוא רוצה להענישם, אלא אף הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם וְגוֹ'.ואעשה אותך לגוי גדול, ובזה בא לעורר אותו כמו שנתבאר לעיל, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר מֹשֶׁה, אִם בִּשְׁבִיל כְּבוֹדִי יֻשְׁמְדוּ יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם - טוֹב לִי מָוֶת, וְלֹא יֹאמְרוּ שֶׁעָזַבְתִּי אֶת זֶה שֶׁל כָּל הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל כְּבוֹדִי. מִיָּד - ׳וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה (שמות לב, יא)' אֱלֹהָיו׳ - וְהוֹשִׁיט עַצְמוֹ לְמִיתָהוכך נהג בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב ׳וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךְ׳ וְגוֹ'.היינו שויתר והקריב חייו כבודו והזכרת שמו - בשביל ישראל - וְשָׁנִינוּ, לֹא זָז מֹשֶׁה מִשָּׁם עַד שֶׁמָּחַל הקב"ה לְיִשְׂרָאֵל. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב,ורמוז ב ׳וַיִּנָּחֶם ה (שמות לב, יד)' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ׳ 'וינחם' כביכול הקב"ה חזר בו בעקבות תפילתו של משה, אך באמת שכבר מתחילה היה בדעתו של השי"ת לפנות אל תפילתו וזהו 'אשר דיבר לעשות לעמו' 'כדבריך' דייקא - שמחמת 'דבריך' פעלתי את סליחתי - וְכָתוּב, (במדבר יד) ׳וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךְ (במדבר יד, כ)׳.
בלשון הזוהר
מְנָא לָן. מִמֹּשֶׁה. דְּאָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, חָבוּ יִשְׂרָאֵל, (שמות לב ח) ׳עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ וְגוֹ' תּוּ אָמַר לֵיהּ, הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם וְגוֹ', בְּהַאי שַׁעֲתָא אָמַר מֹשֶׁה אִי בְּגִין יְקָרָא דִּידִי יִשְׁתֵּצוּן יִשְׂרָאֵל מֵעָלְמָא, טַב לִי מוֹתָא, וְלָא יֵימְרוּן דְּשָׁבִיקְנָא הַאי דְּכוּלֵי עָלְמָא, בְּגִין יְקָרָא דִּילִי׳. מִיַּד ׳וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי׳ יהו"ה אֱלֹהָיו. וְאוֹשִׁיט גַּרְמֵיהּ לַמִּיתָה בְּכַמָּה אַתְרֵי בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִּיב ׳וְעַתָּה אִם תִשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ וְגוֹ'׳. וְתָאנָא, לָא זָז מֹשֶׁה מִתַּמָּן, עַד דְּמָחַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב ׳ויּנָּחֶם יהו"ה עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ׳. וּכְתִיב (במדבר יד כ) ׳וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ׳.
בנח לעומת זאת: לא ביקש רחמים על העולם - ׳ואיש האדמה׳, ולכן נקראו מי המבול מי נח
וְאִלּוּ בְּנֹחַ כָּתוּב, ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי וְגוֹ'׳ (בראשית ו, יג). אָמַר לוֹ נֹחַ, וְלִי מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? אָמַר לוֹ, ׳וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וְגוֹ'׳ - עֲשֵׂה לְךְ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר - וְלֹא בִקֵּשׁ רַחֲמִים עַל הָעוֹלָם, וְיָרְדוּ הַמַּיִם וְהֶאֱבִידוּ אֶת בְּנֵי הָעוֹלָם. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב מֵי נֹחַ. מֵי נֹחַ וַדַּאי, שֶׁבּוֹ הֵם הָיוּ תְלוּיִים, שֶׁלֹּא בִקֵּשׁ רַחֲמִים עַל הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
וְאִלּוּ בְּנֹחַ כְּתִיב, ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי וְגוֹ'׳ (בראשית ו, יג). אָמַר לֵיהּ נֹחַ, וְלִי מַה אַתְּ עָבִיד. אָמַר לֵיהּ וַהֲקִימוֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וְגוֹ' עֲשֵׂה לְךָ תֵּיבַת עֲצֵי גֹפֶר. וְלָא בָּעָא רַחֲמֵי עַל עָלְמָא, וּנְחִיתוּ מַיָּא, וְאוֹבִידוּ בְּנֵי עָלְמָא, וּבְגִין כַּךְ מֵי נֹחַ כְּתִיב. מֵי נֹחַ ודַּאי, דְּבֵיהּ הֲווֹ תַּלְיָין, דְּלָא בָּעָא רַחֲמֵי עַל עָלְמָא.
׳ויחל נח איש האדמה׳ - שבגללו הושמדו בני העולם כי לא ביקש עליהם רחמים
מִכָּאן אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַה שֶּׁכָּתוּב ׳וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה׳ (בראשית ט, כ) - וַיָּחֶל,אינו לשון התחלה אלא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳לֹא יָחֵל דְּבָרוֹ׳ משום (במדבר ל, ג), שֶׁנַּעֲשָׂה חֹלשנתחלל מקדושתו. - ׳אִישׁ הָאֲדָמָה׳,שנקרא כך כיון שֶׁבִּגְלָלוֹ הֻשְׁמְדוּ בְּנֵי הָעוֹלָם, ואף שמתו מחמת עוונתיהם מ"מ חשיב מחמתו כִּי לֹא בִקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים.ואילו היה מבקש עליהם רחמים היתה תפילתו מועלת כמבואר בזוהר שלכן הקב"ה אמר לו שיביא מבול לעולם בשביל שיתפלל עליהם. ונתבאר בכאן שענין 'לא יחל' אינו רק הפרה של הדיבור כי אם חילול קדושת הדיבור להיותו חול. דָּבָר אַחֵר ׳אִישׁ הָאֲדָמָה׳ - שֶׁבִּשְׁבִילוֹ הִתְקַיְּמָה לְאַחַר שֶׁהֻשְׁמְדוּ הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁכָּתוּב ׳לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם וְגוֹ'׳ (בראשית ח, כא).
בלשון הזוהר
מִכָּאן אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, מַאי דִּכְתִּיב, (בראשיתט) ׳וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה׳ (בראשית ט, כ). ויָּחֶל: כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳לֹא יָחֵל דְּבָרוֹ׳ (במדבר ל, ג), דְּאִתְעָבִיד חוֹל. ׳אִישׁ הָאֲדָמָה׳, דִּבְגִינֵיהּ אִשְׁתְּצִיאוּ בְּנֵי עָלְמָא, דְּלָא בָּעָא רַחֲמֵי עָלַיְיהוּ. דָּבָר אַחֵר ׳אִישׁ (בראשית נ"ח ע"ב) הָאֲדָמָה׳, דִּבְגִינֵיהּ אִתְקְיָּימַת לְבָתַר דְּאִשְׁתְּצִיאוּ קַדְמָאֵי, דִּכְתִּיב ׳לֹא אוֹסִיף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם וְגוֹ'׳.
ר' יוסי: ׳זאת לי׳ - מי נח גרמו לקב"ה לגלות אות הקשת בעננו, ורמז שם כבודו
שָׁנִינוּ, הֵם נִקְרְאוּ מֵי נֹחַ, שֶׁהוּא גָּרַם שֶׁנִּקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, זֹּאת לִי, מַה זֶּה אוֹמֵר? אֶלָּא אָמַר הקב"ה, מֵי נֹחַ גָּרְמוּ לִי שֶׁאֲגַלֶּה זֹּאת בָּעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב ׳וַאֲנִי "זֹּאת" בְּרִיתִי אוֹתָם׳ (ישעיה נט, כא) - "זֹּאת" אוֹת הַבְּרִית וְגוֹ'. ׳אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן׳ - כְּלוֹמַר אֵין מִי שֶׁמַּשְׁגִּיחַ אֶלָּא לִכְבוֹד שְׁמִי שֶׁרָמוּז בְּזֹּאת. וּמִי גָרַם לוֹ? מֵי נֹחַ.
בלשון הזוהר
תָּאנָא מֵי נֹחַ אִקְרוּן, דְּהוּא גָּרִים דְּאִקְרוּן עַל שְׁמֵיהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, זֹאת לִי מַאי קָא מַיְירֵי. אֶלָּא אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מֵי נֹחַ גָּרְמוּ לִי, דְּאַגְּלֵי זֹאת בְּעָלְמָא. דִּכְתִּיב ׳וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם׳. זֹאת אוֹת הַבְּרִית וְגוֹ'. ׳אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן׳. כְּלוֹמַר לֵית מַאן דְּאַשְׁגַּח אֶלָּא לִיקָרָא דִּשְׁמִי דִּרְמִיזָא בְּזֹאת. וּמַאן גָּרִים לֵיהּ, מֵי נֹחַ.
סימן לחסיד צדיק שלא מתגלה הקשת בימיו כרבי שמעון בן יוחאי שהיה אות בעולם
מִכָּאן סִימָן לְחָסִיד צַדִּיק שֶׁלֹּא מִתְגַּלָּה הַקֶּשֶׁת הַזּוֹ בְּיָמָיו, וְלֹא צָרִיךְ הָעוֹלָם בְּיָמָיו לָאוֹת הַזֹּאת. וּמִי הוּא? אוֹתוֹ שֶׁמְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל הָעוֹלָם וְרָאוּי לְהָגֵן עָלָיו, כְּמוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, שֶׁלֹּא צָרִיךְ הָעוֹלָם בְּיָמָיו אֶת הָאוֹת הַזֹּאת, שֶׁהֲרֵי הוּא הָיָה אוֹת סִימָן בָּעוֹלָם.
בלשון הזוהר
מִכָּאן סִימָנָא לַחֲסִידָא זַכָּאָה, דְּלָא אִתְגַּלְיָיא הַאי קֶשֶׁת בְּיוֹמוֹי, וְלָא אִצְטְרִיךְ עָלְמָא בְּיוֹמוֹי לְהַאי (זאת) אוֹת. וּמַאן אִיהוּ. הַהוּא דְּבָעֵי רַחֲמֵי עַל עָלְמָא, וְאִתְחַזֵּי לְאַגָּנָא עֲלוֹי. כְּגוֹן רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, דְּלָא אִצְטְרִיךְ עָלְמָא בְּיוֹמוֹי לְהַאי אוֹת, דְּהָא הוּא אוֹת סִימָנָא בְּעָלְמָא הֲוָה.
לא היתה גזרה שלמעלה שהצדיק אינו מבטל אותה - הקב"ה גוזר והוא מבטל
שֶׁלֹּא הָיְתָה גְזֵרָה שֶׁנִּגְזְרָה עַל הָעוֹלָם לְמַעְלָה שֶׁלֹּא מְבַטֵּל אוֹתָהּ, וְהַיְנוּ מַה שֶׁכָּתוּב ׳מוֹשֵׁל בָּאָדָם׳ (שמואל ב כג, ג). הקב"ה ׳מוֹשֵׁל בָּאָדָם׳. וּמִי מוֹשֵׁל בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל? צַדִּיק. שהקב"ה גּוֹזֵר, וְהוּא מְבַטֵּל.
בלשון הזוהר
דְּלָא הֲוָה גְּזֵרָה דְּאִתְגְּזַר עַל עָלְמָא לְעֵילָּא, דְּלָא מְבַטֵּל לָהּ. וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב, (שמואל בכג) ׳מוֹשֵׁל בָּאָדָם׳, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ׳מוֹשֵׁל בָּאָדָם׳. וּמִי מוֹשֵׁל בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כִּבְיָכוֹל. צַדִּיק. דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גָּזִיר, וְאִיהוּ מְבַטֵּל.
מעשה רשבי בשער לוד: השמש המסתירה אורה, הנחש המבוטל, וסוד ׳ישר יחזו פנימו׳
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.