ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 12לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת ויקרא · מאמר 25

עשרה מאמרות למעשה בראשית ועשרת הדברות למתן תורה, נשקלים כאחד ב ׳אם זבח שלמים קרבנו׳ להעמיד העולם בשלום

זוהר ח"ג, פרשת ויקרא, דף יא:
כ-11 דקות קריאה

רשבי: ׳עשרה עשרה הכף בשקל הקדש׳ - עשרה למעשה בראשית ועשרה למתן תורה

׳וְאִם זֶבַח שְׁלָמִים קָרְבָּנוֹ׳ (ויקרא ג, א). רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּתוּב ׳עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה הַכַּף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁויש לדקדק כפל לשון ׳ (במדבר ז, פו) - ׳עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה׳, לְמָה זֶה בָּא?ללמדנו ומשיב אֶלָּא עֲשָׂרָהמאמרות לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וַעֲשָׂרָהכנגד עשרת הדיברות של לְמַתַּן תּוֹרָה.ומפרש עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת בְּמַתַּן תּוֹרָה. בַּמֶּה ׳זֶה מְדַבֵּר׳? ומה יסוד שייכותם, ומפרש מִשּׁוּם שֶׁהָעוֹלָם לֹא נִבְרָאבאותם עשרה מאמרות אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה, שיסוד שורשיה גנוזים בעשרת הדיברות וְכָל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם. וְכָל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִתְבַּטְּלִים מֵהַתּוֹרָה, מַה כָּתוּב? ׳אִם לֹא בְרִיתִישל לימוד התורה יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּיב. אם לא מייחדים תורה שבכתב בסוד יום עם תורה שבע''פ בסוד לילה - חוקות שמים וארץ שהם שפע הנשפע לזו''ן לא הייתי משפיע להם, ואין העולם יכול להתקיים [וזהו שרומז בלשון כ"ף היינו אות כ' שהיא בחושבנא עשרה עשרה שהם יחד כ' אחת. כי הכ' היא ענין פנימיות המלכות ומשום כך היא גם בכת''ר.. שהוא בסוד תרי''ג מצוות וז' מצות דרבנן.] ׳ (ירמיה לג, כה).

בלשון הזוהר

׳וְאִם זֶבַח שְׁלָמִים קָרְבָּנוֹ׳ (ויקרא ג, א). רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כְּתִיב ׳עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה הַכַּף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ׳ (במדבר ז, פו). ׳עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה׳ לְמַאי קָא אַתְיָא. אֶלָּא, עֲשָׂרָה לְמַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית. וַעֲשָׂרָה לְמַתַּן תּוֹרָה. עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, וַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת בְּמַתַּן תּוֹרָה. בְּמַאי קָא מַיְירֵי. בְּגִין דְּעָלְמָא לָא אִתְבְּרֵי אֶלָּא בְּגִין אוֹרַיְיתָא, וְכָל זִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל מִתְעַסְקֵי בְּאוֹרַיְיתָא, עָלְמָא מִתְקַיְּימָא. וְכָל זִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל מִתְבַּטְלֵי מֵאוֹרַיְיתָא, מַה כְּתִיב, ׳אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי׳ (ירמיהו לג, כה).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

עשרה מאמרות למעשה בראשית ועשרת הדברות - ׳אנכי ה' אלהיך׳ כנגד ׳יהי אור ויהי אור׳

בֹּא רְאֵה, עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, כְּפִי שֶׁשָּׁנִינוּ בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת לְמַתַּן תּוֹרָה, אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.ולפ''ז יובן ביתר עומק ענין אסתכל באורייתא וברא עלמא. כי כל העולם שנברא בעשרה מאמרות נברא לפי ענין עשרת הדיברות שבתורה. כָּתוּב ׳אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךְ׳ (שמות ב, ב). וְכָתוּב בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, ׳יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר׳ (בראשית א, ג) - וכעת יפרש כל אחד מהדיברות כיצד הוא עומד כנגד המאמר שכנגדו ומצד הספירה שלו בדווקא, הדיבור הראשון במאמר הראשון שעומד כנגדו ומפרש כי ענין 'אנכי ה' אלוהיך'- האמונה בהקב''ה א''ס שהוא ממציא לכל הנמצאים והווה כל הווות ומשפיע להם בטובו ע''י סדרים שגזרה חכמתו יתברך בהשתלשלות אורו והתייחדותו ע''י הארת הספירות - אֱמוּנַת הקב"ה הַזּוֹ נִקְרֵאת אוֹר,ונמשלת בזה לאור לקרב ההשגה אצל הנבראים שֶׁכָּתוּב ׳ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא וְגוֹ ואין הכוונה שהרוחניות הוא אור ממש אלא רק נקראת כן מצד התפיסה מהוגבלת של הנבראים משום שהיא הדבר הגשמי הדק ביותר הנמצא בעולם הרוחני - רמ''ק'׳ (תהלים כז, א) '.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת לְמַעֲשֶׂה בְרֵאשִׁית, כְּדִתְנָן בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת לְמַתַּן תּוֹרָה, אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. כְּתִיב ׳אָנֹכִי יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳ (שמות כ, ב). וּכְתִיב ׳בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית׳ ׳יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר׳ (בראשית א, ג). דָּא מְהֵימְנוּתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹר אִקְרֵי, דִּכְתִּיב, ׳יהו"ה אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא וְגוֹ'׳ (תהילים כז, א).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳לא יהיה לך אלהים אחרים׳ כנגד ׳יהי רקיע בתוך המים׳ - ישראל אוחזים במקום הנקרא שמים

כָּתוּב לֹא יִהְיֶה ׳לְךְ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָיהוא כנגד מה ש׳ (שמות כ, ג) - וְכָתוּב בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית,המאמר השני ׳יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וְגוֹ׳ (בראשית א, ו) '. ׳יְהִי רָקִיעַ׳ - אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שנקראו רקיע שֶׁהֵם חֶלְקוֹ שֶׁל הקב"ה, שֶׁאוֹחֲזִים בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא שָׁמַיִם.ומשו''כ ישראל נקרא רקיע וְהַיְנוּ הַסּוֹד, שֶׁפַּעַם אַחַת שָׁאַל רַבִּי יֵיסָא סָבָא לְרַבִּי אֶלְעַאי, אָמַר, הֲרֵי אֶת שְׁאָר הָעַמִּים נָתַן הקב"ה לִגְדוֹלִים מְמֻנִּים שַׁלִּיטִים, וְאֶת יִשְׂרָאֵל בְּאֵיזֶה מָקוֹם נָתַן אוֹתָם? והיינו מי הממונה שלהם שָׁלַח לוֹ, ׳וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם׳ - וְיָפֶה שָׁלַח לוֹ. כי ישראל מתאחדין בשמים שהם ז''א ואינם מסורים לממונים [וברמ''ק: רקיע היינו חכמה [שהיא הספירה השניה אחר הכתר כנגד המאמר השני] ומן החכמה העליונה מתפשטת התורה שהיא סוד רקיע בתוך המים, ועי''ז ישראל שהם מן הרקיע שהוא בסוד החכמה ובסוד נשמתם הן בין דברי התורה שבמידת תפארת] וזהו שאמר

בלשון הזוהר

כְּתִיב (שמות כ ג) ׳לא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי׳. וּכְתִיב ׳בְּמַעֲשֵׂה בְּרִאשִׁית,׳ (בראשית א ו) ׳יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וְגוֹ'׳. יְהִי רָקִיעַ, אִלֵּין יִשְׂרָאֵל, דְּאִינּוּן חוּלָקָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאַחְדִּין בְּהַהוּא אַתְרָא דְּאִקְרֵי שָׁמַיִם. וְהַיְינוּ רָזָא, דְּזִמְנָא חֲדָא שָׁאַל רִבִּי יֵיסָא סָבָא לְרִבִּי אֶלְעָאי, אָמַר, הָא שְׁאָר עַמִּין יָהַב לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְרַבְרְבִין מְמָנָן שַׁלִּיטִין, יִשְׂרָאֵל בְּאָן אֲתַר יָהַב לוֹן. שָׁלַח לֵיהּ, ׳וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם׳, וְשַׁפִּיר שָׁלַח לֵיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳בתוך המים׳ בין דברי התורה - בין הקב"ה שנקרא באר מים חיים לעבודה זרה שנקראת בארות נשברים

׳בְּתוֹךָ הַמָּיִם׳, בֵּין דִּבּוּרֵי הַתּוֹרָה. שהלומד גופי תורה בדיבור ממש הרי הוא בתוך המים, ועז''א שצריך שיהא ׳וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם׳ (בראשית א, ו) - בֵּין הקב"ה שֶׁנִּקְרָא בְּאֵר ׳מַיִם חַיִּים׳, וּבֵין עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּקְרֵאת ׳בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים וְגוֹ'׳ (ירמיה ב, יג), שֶׁהֵם מַיִם הַמָּרִים, מַיִם עֲכוּרִים, מְכֻנָּסִים, סְרוּחִים וּמְטֻנָּפִים, וְעַל כֵּן יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁיםדייקא מַבְדִּילִים ׳בֵּין מַיִם לָמָיִם׳.

בלשון הזוהר

בְּתוֹךָ הַמָּיִם, בֵּין מִלּוּלֵי אוֹרַיְיתָא. ׳ויהִי מַבְדִּיל בֵּין׳ (שמות קצ", ט) מַיִם לָמָּיִם, ׳בֵּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאִקְרֵי בְּאֵר מַיִם חַיִּים׳. וּבֵין עֲבוֹדָה זָרָה, דְּאִקְרֵי ׳בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים וְגוֹ' דְּאִינוּן מַיִם הַמָּרִים, מַיִם עֲכוּרִין, מְכוּנָסִים, סְרוּחִים וּמְטוּנָפִים׳ (ירמיהו ב, יג). וְעַל דָּא יִשְׂרָאֵל קַדִּישִׁין מַבְדִילִין ׳בֵּין מַיִם לָמָיִם׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳לא תשא את שם ה' לשוא׳ כנגד ׳יקוו המים... אל מקום אחד׳ - הנשבע לשקר מפריד את האם ממקומה

אחר שנתבאר שענין עשרת הדברות עומדים כנגד עשרה מאמרות הנה בדיבור השלישי כָּתוּב ׳לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךְ לַשָּׁוְא׳ (שמות כ, ז) - וְכָתוּבכנגד זה בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית,ויאמר אלהים ׳יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד׳יקוו המים הם החסדים שבאים מיסוד שהוא תחת הת''ת הנקרא שמים אל מקום אחד היא המלכות, (בראשית א, ט) - בֹּא וּרְאֵה, כָּל מִי שֶׁנִּשְׁבַּע בְּשֵׁם הקב"ה לַשֶּׁקֶר, כְּאִלּוּ הִפְרִיד אֶת הָאֵםהיא המלכות מִמְּקוֹמָהּ לְמַעְלָה, מהתאחדותה עם הז''א [והרי הוא פועל היפך מעשה בראשית של יקוו] [עוד שעי''כ עובר באיסור עליון דלא תיקח האם על הבנים ח''ו] וכשהמלכות נפרדת מן הז''א אז כל וְהַכְּתָרִים הַקְּדוֹשִׁיםאלו הם הו' ספירות אֵינָם מִתְיַשְּׁבִים בִּמְקוֹמָם, שאינם עומדים מצד שורשן שבבינה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְנִרְגָּןהוא המתלונן והנשבע לשקר [והוא משורש חטא נחש הקדמוני שאמרו בבר''ר ויאמר ה' אל הנחש כי עשית זאת וכו' 'איש תהפוכות' זה הנחש שהיפך דברים על בוראו, מפריד אלוף שהפריד אלופו של עולם] מַפְרִיד אַלּוּף׳ (משלי טז, כח). וְאֵין אַלּוּף אֶלָּא ז"א שהוא אלופו של עולם, כי ע''י מעשה הנרגן פועל שתי פעולות א. מפריד את האם היא המלכות ממקומה, ב. מפריד את הז''א מן האם הקב"ה. וְכָתוּב ׳יִקָּווּ הַמַּיִםהם אותם הספירות מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד׳ - אַל תָּשִׂים פֵּרוּדביחוד זו''ן בִּגְלַל שְׁבוּעַת שֶׁקֶר.אלא צריך להיות ׳אֶל מָקוֹם אֶחָד׳ - כָּרָאוּי בִּמְקוֹם אֱמֶת, וְלֹא בְמָקוֹם אַחֵר לַשֶּׁקֶר. וּמָה הַשֶּׁקֶר?כי ע''י כך שמפריד כינוס המים - הוּא שֶׁהוֹלְכִים הַמַּיִם לְמָקוֹם אַחֵרהוא הסטרא אחרא שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּהֶם.ועי''כ גם נותן כח לס''א.

בלשון הזוהר

כְּתִיב ׳לא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יהו"ה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא׳ (שמות כ, ז), וּכְתִיב בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, ׳יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד׳ (בראשית א, ט). תָּא חֲזֵי, כָּל מַאן דְּאוֹמֵי בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא לְשַׁקְרָא, כְּאִילּוּ פָּרִישׁ אִימָּא מֵאַתְרָה לְעֵילָּא. וְכִתְרִין קַדִּישִׁין לָא מִתְיַישְׁבֵי בְּדוּכְתַּיְיהוּ, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, ׳וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף׳ (משלי טז, כח). וְאֵין אַלּוּף אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּכְתִיב ׳יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד׳, לָא תְּשַׁוֵי פִּרוּדָא, בְּגִין אוֹמָאָה דְּשִׁקְרָא. ׳אֶל מָקוֹם אֶחָד׳ - כַּדְקָא חֲזֵי בַּאֲתַר דִּקְשׁוֹט, וְלָא בַּאֲתַר אָחֳרָא לְשַׁקְרָא. וּמַאי שִׁקְרָא. הוּא דְּאַזְלִין מַיָּא לַאֲתַר אָחֳרָא, דְּלָאו אִיהוּ דִּילֵיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳זכור את יום השבת׳ כנגד ׳תדשא הארץ דשא עשב׳ - אז מתחברת הכלה עם המלך להוציא ברכות

הדיבור הרביעי כָּתוּב ׳זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹהוא עומד כנגד מה ש׳ (שמות כ, ח) - וְכָתוּב בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית,המאמר הרביעי ׳תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב וכעת מפרש השייכות ׳ (בראשית א, יא) - מָתַי מִתְגַּדֶּלֶת הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁההיא המלכות וּמִתְעַטֶּרֶת בְּעַטְרוֹתֶיהָ? בעטרה שעטרה לו אמו הארות מלמעלה, ועטרות מלמטה ע''י מעשה הנבראים הֱוֵי אוֹמֵר, בְּיוֹם הַשַּׁבָּת,יחוד תפארת עם המלכות הנעשה בשבת ולכן אמר לקדשו [משום שיחודם ע''י החסד הנקרא קד"ש כי כל קודש הוא בחכמה אשר בצד החסד- רמ''ק] שֶׁהֲרֵי אָז מִתְחַבֶּרֶת הַכַּלָּה (הַמַּטְרוֹנִיתָא) עִם הַמֶּלֶךְז''א לְהוֹצִיא דְשָׁאִיםהם הנשמות כמבואר בזוה''ק פ' בראשית וּבְרָכוֹת לָעוֹלָם. והוא בסוד ונתתי גשמיכם בעיתם- בלילי שבתות. [דש''א אלו הם ג' מיני הארות [בסוד די'ן ש'לום א'מת] הנמשכות מאריך אנפין כמבואר בתיקו''ז - והדברים רמוזים במשנה על שלושה דברים העולם עומד על האמת על הדין ועל השלום].

בלשון הזוהר

כְּתִיב ׳זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ׳ (שמות כ, ח), וּכְתִיב בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, ׳תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב׳. אֵימָתַי אִתְרְבִיאַת אַרְעָא קַדִּישָׁא וְאִתְעַטְּרָת בְּעִטְרָהָא, הֲוִי אוֹמֵר בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, דְּהָא כְּדֵין אִתְחַבְּרַת כַּלָּה (נ"א מטרוניתא) בְּמַלְכָּא, לְאַפָּקָא דְּשָׁאִין וּבִרְכָּאן לְעָלְמָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳כבד את אביך ואת אמך׳ כנגד ׳יהי מארת ברקיע השמים׳ - אביך השמש ואמך הלבנה, אין שמש אלא הקב"ה

כָּתוּב בדיבור החמישי כַּבֵּד אֶת אָבִיךְ וְאֶת אִמֶּךְ,והוא עומד כנגד מה ש וְכָתוּב בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, המאמר החמישי ׳יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם׳ (בראשית א, יד) - מַה זֶּה אוֹמֵר? אֶלָּא אֵלּוּ הַמְּאוֹרוֹת, זֶהוּ אָבִיךְ וְאִמֶּךְ. אָבִיךְ זֶה הַשֶּׁמֶשׁ. תפארת [ז''א] בהארת יום אִמֶּךְ זוֹ הַלְּבָנָה. מלכות בהארת לילה וְאֵין שֶׁמֶשׁ אֶלָּא הקב"ה, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹהִים׳ (תהלים פד, יב) - וְאֵין לְבָנָה אֶלָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב ׳וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף, וְעַל כֵּן הַכֹּל אֶחָד׳ ויתבאר לפ''ז כי יש לאדם לכוון במעשה מצוותיו שמכבד כבוד קונו ומצוות שעשייתן ביום תחת ממשלת היום יש לו לעשותן בשלמות כדי להשיב את העולם לתיקונו שאור החמה יהא כמו אור שבעת ימי בראשית והיינו שההנהגה העליונה תהא בגילוי ייחודו יתברך בלי שום הסתר בבחינת ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ומצוות שענינם מצד ממשלת הלילה גם יש לעשותן בענין התיקון השלם ולמתק הגבורות, להחזיר הלבנה כמו שהיתה קודם מיעוטה, ולמרות החזרת המאורות לשורשם עדיין 'לא יהיה לך השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך, כי ה' יהיה לך לאור עולם, ואלוהיך לתפארתך - היינו שאף הנהגה של 'אדנות' [שם שנקרא באדנות] אף הוא יהיה בגילוי במידת תפארת- ה' אחד ושמו אחד. ולזה מוסיף 'לא יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף' שלא יהא בו שום מיעוט - 'כי ה' יהיה לך לאור עולם' בגילוי יחודו הגמור - 'ושלמו ימי אבלך'. (ישעיה ס).

בלשון הזוהר

כְּתִיב כַּבֵּד ׳אֶת אָבִיךָ וְאֶת׳ (דברים ה, טז) אִמֶּךָ. וּכְתִיב בְּמַעֲשֵׂה בְּרִאשִׁית, ׳יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם׳. מַאי קָא מַיְירֵי. אֶלָּא אִלֵּין מְאוֹרוֹת, דָּא הוּא אָבִיךָ וְאִמֶּךָ. אָבִיךָ, דָּא שִׁמְשָׁא. אִמֶּךָ, דָּא סִיהֲרָא. וְאֵין שִׁמְשָׁא אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב, ׳כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן יהו"ה אֱלֹהִים׳ (תהילים פד, יב). וְלֵית סִיהֲרָא אֶלָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִּיב, ׳וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף׳ (ישעיהו ס, כ), וְעַל דָּא כֹּלָּא חַד.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳לא תרצח׳ כנגד ׳ישרצו המים שרץ נפש חיה׳ - אל תהיה כדגים שגדולים בולעים קטנים

מבאר כי הדיבור השישי שכָּתוּב לֹא תִרְצַח,הוא עומד כנגד מה ש וְכָתוּב בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, במאמר השישי ׳יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּהואף כאן הציוי ׳ (בראשית א, כ) - וְאַתָּה אַל תַּהֲרֹג אָדָם שֶׁנִּקְרָא כָּךְ, בשם 'נפש חיה', ועל דרך הסוד ענין המים שהם המשכת חסדים להוציא 'נפש חיה' הם נשמות ישראל קדושים שֶׁכָּתוּב ׳וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה ואתם קרויים אדם ואין אוה''ע קרוים אדם׳ (בראשית ב, ז) - וְאַל תִּהְיֶה כַדָּגִים הַלָּלוּ, שֶׁגְּדוֹלִים בּוֹלְעִים אֶת הַקְּטַנִּים. ובדייקא דיבור שישי כנגד מאמר השישי שמכוון כנגד מידת תפארת האדם מצד תיקונו הוא מרכבה לתפארת ואם ח''ו הורג אדם הרי שפוגע בצלם דמות תבנית העליונה [שם הוי"ה במילוי הוא בחושבנא אד''ם] וא''כ נמצא לפ''ז כי בדגים מצאנו גם ענין של פו''ר שרץ נפש חיה.. וידגו לרוב וגם להיפך ענין שגדולים בולעים את הקטנים.

בלשון הזוהר

כְּתִיב לֹא תִּרְצַח, וּכְתִיב בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, ׳יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה׳ (בראשית א, כ), וְאַנְתְּ לָא תִּקְטוֹל בַּר נָשׁ, דְּאִקְרֵי הָכֵי, דִּכְתִּיב ׳וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה׳. וְלָא תֶּהווֹ כַּדָּגִים הַלָּלוּ, דְּרַבְרְבֵי בַּלְעֵי לְזוּטְרֵי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳לא תנאף׳ כנגד ׳תוצא הארץ נפש חיה למינה׳ - שלא ישקר אדם באשה שאינה בת זוגו

מבאר כי הדיבור השביעי כָּתוּב לֹא תִנְאָף,הוא עומד כנגד מה ש כנגדו המאמר השביעי וְכָתוּב בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ וזו אזהרה שלא יזדווג כל מין אלא עם מינו׳ (בראשית א, כד) - מִכָּאן לָמַדְנוּ שֶׁלֹּא יְשַׁקֵּר אָדָם בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת שֶׁאֵינָהּ בַּת זוּגוֹ, וְלָכֵן כָּתוּב ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ׳ - שֶׁלֹּא תוֹלִיד אִשָּׁה אֶלָּא מִמִּינָהּ, וּמִיהוּ מִינָהּ? זֶה בֶּן זוּגָהּ. ודיבור שביעי כנגד מאמר שביעי שהוא בסוד נצח כי ענין של 'תוצא' ע''י תרין ביעין שעומדים בסוד נצח והוד בסוד והמן כזרע גד ובסוד שוחקים מן לצדיקים. [מעי''ז ברמ''ק] מבאר כי הדיבור השמיני מבאר כי הדיבור התשיעי כָּתוּב לֹא תִגְנֹב,הוא עומד כנגד מה ש וְכָתוּב בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית,במאמר השמיני ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע׳ (בראשית א, כט) - מַה שֶּׁנָּתַתִּי לָכֶם וְצִוִּיתִי לָכֶם, יִהְיֶה לָכֶם, וְאַל תִּגְנְבוּ מַה שֶּׁהוּא שֶׁלאדם אַחֵר.וכנגד ההוד משום ששתי המידות נצח והוד הם בסוד 'ריעים' אשר להם חלקים ידועים ואין נוטל זה של זה ולהיפך וזה ענין השייכות לזורע זרע כפשנ''ת כי תרי ביעין בסוד נצח והוד. [ובעוד אופן כי כל הקליפה מבואר באר''י יניקתה מן הספירות דווקא מכח הוד והיינו שהקליפה לוקחת חיותה שלא משלה] ***

בלשון הזוהר

כְּתִיב לא תִּנְאָף, וּכְתִיב ׳בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ׳. מִכָּאן אוֹלִיפְנָא, דְּלָא יְשַׁקֵּר בַּר נָשׁ בְּאִנְתּוּ אָחֳרָא דְּלָאו אִיהִי בַּת זוּגֵיהּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, דְּלָא תּוֹלִיד אִתְּתָא אֶלָּא מִמִּינָהּ, וּמַאן אִיהוּ מִינָּהּ, דָּא בֶּן זוּגָהּ. כְּתִיב לא תִגְנוֹב, וּכְתִיב ׳בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, וַיֹאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זוֹרֵעַ זֶרַע, מַאי דְּיָהֲבִית לְכוּ וְאַפְקִידָת לְכוּ יְהֵא לְכוּ, וְלָא תִּגְנוֹבוּ מַה דְּהוּא מֵאָחֳרָא׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳לא תענה ברעך עד שקר׳ כנגד ׳נעשה אדם בצלמנו׳ - מי שבדיוקן המלך אל תעיד בו שקר

כָּתוּב ׳לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךְ עֵד שָׁקֶרהוא עומד כנגד מה ש׳ (שמות כ, יג) - וְכָתוּב בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית,במאמר התשיעי ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ׳ (בראשית א, כו) - מִי שֶׁהוּא בִּדְיוֹקַן הַמֶּלֶךְ, אַל תָּעִיד בּוֹ שֶׁקֶר. וּמִי שֶׁמֵּעִיד שֶׁקֶר בַּחֲבֵרוֹ, כְּאִלּוּ הֵעִידח''ו כנגד לְמַעְלָה. והדיבור התשיעי מכוון כנגד מידת היסוד שהיא תשיעית כמבואר שהיסוד הוא דמות של התפארת שהרי בו נכללים הדעת העליונה וכן הדעת שבתפארת. והרי הם שתי דעו"ת שהם אותיות עדו''ת ותפארת נקראת אמ''ת לכן מצד התפאר''ת.היסוד גם נקרא ע''ד אמ''ת ומי שמעיד עדות שקר פוגם ביסוד להופכו מעד אמת לעד שקר. - רמ''ק יבאר כי הדיבור העשירי שכָּתוּב ׳לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךְהוא עומד כנגד מה ש׳ (שמות כ, יד) - וְכָתוּב בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית,במאמר העשירי ׳לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ וְגוֹ'׳ (בראשית ב, יח). הֲרֵי בַּת זוּגְךְ כְּנֶגְדְּךְ, וְלָכֵן ׳לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךְ׳.והוא בתיקון המידה העשירית היא המלכות -אשת התפארת, ואם מחליף האדם את בת זוגו אז האשה שלקחת טמאה נעשית ערו''ה דהיינו רע אל ו''ה של הוי''ה שלה דווקא

בלשון הזוהר

כְּתִיב ׳לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עַד שָׁקֶר׳ (שמות כ, יג), וּכְתִיב בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ׳. מַאן דְּהוּא בְּדִיּוּקְנָא דְּמַלְכָּא, לָא תַּסְהִיד בֵּיהּ שֶׁקֶר. וּמַאן דְּאַסְהִיד שֶׁקֶר בְּחַבְרֵיהּ, כְּאִילּוּ אַסְהִיד לְעֵילָּא. כְּתִיב ׳לֹא תַחְמוֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ׳, וּכְתִיב בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, ׳לא טוֹב היוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ וְגוֹ'׳. הָא בַּת זוּגָךְ לָקֳבְלָךְ, ועַל דָּא ׳לא תַחְמוֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

עשרה מאמרות למעשה בראשית ועשרה למתן תורה נשקלו כאחד - ׳אם זבח שלמים קרבנו׳ להעמיד העולם בשלום

וְהַיְנוּ עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת לְמַתַּן תּוֹרָה. שהעולם מתקיים בשביל קיום עשרת הדברות שנברא בעשרה מאמרות וְהַיְנוּ שֶׁכָּתוּבפעמיים לשון עשרה - ׳עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה הַכַּף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁולשון 'שקל' יורה כי ׳ (במדבר ז, פו) - נִשְׁקְלוּ כְאֶחָד בְּמִשְׁקָל אֶחָד, זה כנגד ומענין זה וּמִשּׁוּם כָּךְ עוֹמֵד הָעוֹלָם וְנִמְצָא בוֹ שָׁלוֹם. כאשר יש בו את שלמות ההבחנות וסדרי הארות שבסוד המאמרות מלעילא מול סדרי תיקון המעשים מלתתא העומדים אלו כנגד אלו וְעַל כֵּן, אִם זֶבַח שְׁלָמִים קָרְבָּנוֹ - לְהַעֲמִיד הָעוֹלָם בְּשָׁלוֹם. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמְּכַפֵּר עַל מִצְווֹת עֲשֵׂה וְעַל מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, כְּדֵי לְהַטִּיל שָׁלוֹם עַל הַכֹּל.

בלשון הזוהר

וְהַיְינוּ עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת לְמַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית, וַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת לְמַתַּן תּוֹרָה. וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב, ׳עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה הַכַּף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ׳ (במדבר ז, פו). אִתְּקָלוּ כַּחֲדָא בְּשִׁקּוּלָא חֲדָא. וּבְגִין כַּךְ קָאִים עָלְמָא, ואִשְׁתְּכַח בֵּיהּ שְׁלָמָא. וְעַל דָּא, ׳וְאִם זֶבַח שְׁלָמִים קָרְבָּנוֹ׳, לְקַיְּימָא עָלְמָא בִּשְׁלָמָא. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא דִּמְכַפֵּר עַל מִצְוֹת עֲשֵׂה, וְעַל מִצְוֹת לא תַּעֲשֶׂה, בְּגִין לְאַטְלָא שָׁלוֹם עַל כֹּלָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳המשל ופחד עמו עשה שלום במרומיו׳ - המשל זה אברהם, ופחד זה יצחק, עושה שלום במרומיו זה יעקב

כָּתוּב ׳הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו׳ (איוב כה, ב) - הַפָּסוּק הַזֶּה פֵּרְשׁוּהוּ הַחֲבֵרִים. אֲבָל הַמְשֵׁל - זֶה אַבְרָהָם, שֶׁכָּתוּב בּוֹ ׳נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ, וְכָתוּב׳ (בראשית כג) - ׳וַאֲבָרֶכְךְ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךְ׳ - וָפַחַד - זֶה יִצְחָק, שֶׁכָּתוּב ׳וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי׳ (שם לא) - ׳עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו׳ - זֶה יַעֲקֹב, שֶׁכָּתוּב ׳תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, וְכָתוּב׳ (מיכה ז) - ׳וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ׳ (זכריה ח, יט) - שֶׁאֱמֶת וְשָׁלוֹם קְשׁוּרִים זֶה עִם זֶה, וְלָכֵן הוּא שְׁלֵמוּת הַכֹּל.

בלשון הזוהר

כְּתִיב ׳הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא׳ (איוב כה, ב). אֲבָל הַמְשֵׁל, דָּא אַבְרָהָם, דִּכְתִּיב בֵּיהּ ׳נְשִׂיא אֱלהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ׳, וּכְתִיב (בראשית כג, ו) ׳וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ׳. וָפַחַד, דָּא יִצְחָק. דִּכְתִּיב, ׳וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי׳ (בראשית לא, מב). ׳עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, דָּא יַעֲקֹב׳ (איוב כה, ב). דִּכְתִּיב, ׳תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב׳, וּכְתִיב (מיכה ז, כ) ׳וְהָאֱמֶת וְהַשָׁלוֹם אֱהָבוּ׳. דֶּאֱמֶת וְשָׁלוֹם קָשִׁיר דָּא בְּדָא. וְעַל דָּא הוּא שְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

׳תודת שלמיו׳ שני ווי"ם השלום של הכל

חלות מצות ויין הנסך כנגד הדין והרחמים

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.