ויצא יעקב
׳ויצא יעקב׳ - זוהר האספקלריה המאירה, כלול משני גוונים וכל הגוונים נראים בו
הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת־הַתּוֹרָה הַזֹּאת.. הקדמת דברים: דברי הזוה"ק בכאן הנקראים 'סתרי תורה', וכמו בכל מפתחות החכמה דווקא מפני גובה ופנימיות ענינם מתפרשים להרבה פנים, ונחלים רביפ תלויים בהם, והגם שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, יתבארו כאן דברי הזוה"ק בכמה הבחנות השזורות אחת ברעותה. רשב"י מבאר כי בסוד הפסוק 'ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה' רמוז כי יציאתו מ'באר שבע' מורה על תיקון שהושלם שם בסוד 'באר שבע' ובסוד 'באר את התורה הזאת', ולשם כך יש לבאר הבחנות שונות בענין 'יעקב וישראל', 'באר ותורה', 'יעקב ומשה'.מצאנו בענינו של יעקב אבינו ביטוי להנהגה עליונה בסוד 'יעקב וישראל', וכל הספירות וכו' שאנו מדברים בהם הם רק בז"א ממה שמושג לנו, [ולא בהבלתי מושג מצד אריך אנפין] לפיכך מקדים הזוהר ואומר:וַיֵּצֵא יַעֲקֹבמבאר שבע, הכתוב מורה על כך כי יעקב יצא ממדרגה רוחנית נשגבת בסוד 'באר שבע' שהשלים את תיקונו בה, וכעת יבאר הקדמה בסדרי האצילות העליונה. ב' בַּקֶּשֶׁר הַסָּתוּם בעולם האצילות הנשגב מכל השגה אוה"ח, ו (בראשית כח, י) - בַּקֶּשֶׁר שֶׁל הַסָּתוּם, מִתּוֹךְ הַסֵּתֶר הַסָּתוּם היינו הנקודה היותר פנימית שבתוך אותו עולם אצילות יוֹצֵא, ע"י יחוד או"א [ומשום כך הוא גם נסתר] זֹהַר הָאַסְפַּקְלַרְיָה הַמְּאִירָה,פרצוף ז"א המאיר לנוקבא היא המלכות, וההנהגה הזו בסוד תפארת כְּלוּלָה מִשְּׁנֵי גְוָנִים שכוללת ספירות חסד וגבורה מקד"מ, שֶׁמִּתְחַבְּרִים יַחַד. אש ומים בסוד שמים אוה"ח. ו כֵּיוָן שֶׁאֵלּוּ נִכְלְלוּ זֶה עִם זֶה, נִרְאִים בּוֹבהארת תפארת המאירה מכח פרצוף ז"א כָּל הַגְּוָנִים. הגוונים המורים על הנהגות שונות. והנהגה זו של זעיר אנפין הוּא נקרא, מפני ש אַרְגָּמָן. כָּל מַרְאֵה הָאוֹרוֹת המורים על הנהגות שונות כְּלוּלִים בּוֹ. היינו כמו מראה צבע הארגמן שכלולים בו כל ארבעת היסודות [וכן מצד הסוד, ארגמ"ן ד' מרכבות השכינה אוריאל רפאל גבריאל מיכאל נוריאל]. רָצוֹא וָשׁוֹב,החיות, כמאמר הכתוב 'והחיות רצוא ושוב' (יחזקאל א, יד), הרצות לבקש פרנסתן מן האור העליון, מאוֹתָם אוֹתָם הָאוֹרוֹת לֹא מִתְעַכְּבִים לִרְאוֹת, לרוב תנועתם הם למעלה מתפישת העין כתם פז חִבּוּר אֶחָד הֵם מִתְחַבְּרִיםאו"א בַּזֹּהַר הַהוּא.בזעיר שהוא התחלת גילוים. מקד"מ
בלשון הזוהר
׳וַיֵּצֵא יַעֲקֹב׳ (בראשית כח, י), בְּקִטְרָא דִּסְתִּימוּ, מִגּוֹ סִתְרָא סְתִימָא נָפְקָא, זֹהַר אַסְפַּקְלַרְיָאה דְּנָהֲרָא, כְּלִילָא מִתְּרֵין גְּוָונִין דְּמִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא. כֵּיוָן דְּאִלֵּין אִתְכְּלִילוּ דָּא בְּדָא, אִתְחֲזוּן בֵּיהּ כָּל גְּוָונִין. אַרְגָּמָן אִיהוּ. כָּל חֵיזוּ דִּנְהוֹרִין בֵּיהּ כְּלִילָן. רָצּוֹא וָשׁוֹב, אִינוּן נְהוֹרִין לָא מִתְעַכְּבָן לְמֶחֱמֵי, חִבּוּרָא חָדָא אִתְחַבְּרָן בְּהַהוּא זֹהַר.
׳קול יעקב׳ - שם לנסתר שאינו ידוע כלל, ובו נראית האמונה של הכל
אמנם כל זה הוא בהנהגות הנראות ומושגות של הז"א, אך בפנימיות הנסתרת בַּזֹּהַ"ר הַזֶּהשהוא ז"א שׁוֹרֶה מִי שֶׁשּׁוֹרֶה.שאף שמו אינו יכול להתגלות מפני ש הוּא שֵׁם לְאוֹתוֹ הַנִּסְתָּרשאינו יכול להורות על ענינו, לפי שֶׁלֹּא יָדוּעַ כְּלָל ומש"כ אף ששמו מורה על היותו נסתר ובלתי מושג הארת הזוה"ר הזה. נִקְרָא קוֹל יַעֲקֹב,א. כפי שענין הקול מעיד על ענין המחשבה שקדמה לו, כך ענין הז"א יורה על הנקודה היותר פנימית ב. וכפי שמקור הקול מחמשה מוצאות עד שיוצא בסוד 'תפארת' הוא יעקב בָּזֶה נִרְאֵית הָאֱמוּנָה שֶׁל הַכֹּל.לפי שז"א מלביש על א"א ועל או"א, ולכן על ידו מתגלה כל הקומה, כקול המגלה את המחשבה, וב אוֹתוֹ נִסְתָּר שבו נראית כל הקומה, ואף הנסתר שבה מתגלה על ידי הז"א היינו הנהגת האריך אנפין שֶׁלֹּא יָדוּעַ כְּלָל, בָּזֶהבז"א? שׁוֹרֶהאור אין סוף מצד שם יהו"ה. שעיקר שם הוי"ה הוא בז"א בג' רישין [מצד ג' כלים שבו מקד"מ] הוּא הַשְּׁלֵמוּת שֶׁל כָּל הַצְּדָדִים, הָעֶלְיוֹן וְהַתַּחְתּוֹן.שהז"א הוא ו' קצוות, [-ו"ק מצד ד' צדדים למעלה ולמטה], כָּאןבמדרגה זו נִמְצָא יַעֲקֹב,שענינו מורה על הַשְּׁלֵמוּת שֶׁל הָאָבוֹת שהרי הוא שֶׁאָחוּז מִכָּל הַצְּדָדִים. מצד מעלה מג"ר, ומן הצדדין בחסד דאברהם וגבורה דיצחק הַזֹּהַר הַזֶּה עַל בְּחִירַת הַשֵּׁם הַזֶּה נִקְרָא, ששם ה' נכתב ביהו"ה ונקרא באדנ"י, שֶׁכָּתוּב יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ (ישעיה מא, ח). שְׁנֵי שֵׁמוֹת נִקְרָא,המורים על שני הנהגות זו למעלה מזו יַעֲקֹב בסוד מלכות למעלה ממנו בסוד תפארת. וְיִשְׂרָאֵל. בָּרִאשׁוֹנָה יַעֲקֹב, וְאַחַר כָּךְ יִשְׂרָאֵל.וכענין שם יהו"ה שנכתב ולא נקרא, במדת תפאר"ת נקרא ישרא"ל.
בלשון הזוהר
בְּהַאי זֹהַ"ר שָׁארֵי מַאן דְּשָׁארֵי. שְׁמָא אִיהוּ לְהַהוּא דְּסָתִים דְּלָא יְדִיעַ כְּלָל. קוֹל יַעֲקֹב אִקְרֵי, בְּהַאי אִתְחֲזֵי מְהֵימְנוּתָא דְּכֹלָּא. הַהוּא דְּסָתִים וְלָא יְדִיעַ כְּלָל, בְּהַאי שַׁרְיָא ידו"ד. שְׁלִימוּ דְכָל סִטְרִין אִיהוּ, עִלָּאָה וְתַתָּאָה. הָכָא אִשְׁתַּכַּח יַעֲקֹב, שְׁלִימוּ דַּאֲבָהָן דְּאָחִיד מִכָּל סִטְרִין. זֹהַ"ר דָּא, עַל בְּרִירוּ דִּשְׁמָא דָא אִקְרֵי, דִּכְתִיב ׳יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ׳ (ישעיה מא, ח). תְּרֵין שְׁמָהָן אִקְרֵי, יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל. בְּקַדְמִיתָא יַעֲקֹב, וּלְבָתַר יִשְׂרָאֵל.
׳הואיל משה באר׳ - תורה שבעל פה נקראת באר, לאותו שנקרא שבע
לפנים מאותו ענין הוא הַסֵּתֶר שֶׁל הַסֵּתֶר הַזֶּה,כי בר גנוז בו מראשיתו ענין התכלית שלו שיתגלה כְּשֶׁהָיָה בַּהַתְחָלָה בַּסּוֹף הַזֶּה שֶׁל הַמַּחֲשָׁבָה, יעקב כשהיה ב'באר שב"ע' היה בסוד המלכות, ורק אחר שנשתלם בכל השלמויות ע"י שעמד בנסיונות בחו"ל ושב לא"י בשלמות הקומה (כפי שיבואר להלן) אז נקרא ישראל. ועוד הבחנה, שֶׁהוּאסוף המחשבה דהיינו המלכות היא הַפֵּרוּשׁ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב,ולכן וְהִיא הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. נקראת מלכות. והיא עומדת כהיחס שבין 'יעקב' ל'ישראל' [היינו שסוף מחשבת 'סתרא דסתרא', היא ב'באר שבע' המורה על שלמות גילוי התורה מצד הארת המלכות]. וְעַל כֵּןהמלכות נִקְרָא בְּאֵר, שֶׁנֶּאֱמַר הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָהשהביאור של התורה שבכתב הוא בבחינת מלכות, (דברים א, ה). בְּאֵ"ר הוּא לְאוֹתוֹ שֶׁנִּקְרָא שֶׁבַע, בסוד 'באר שבע' המורה על המלכות הכלולה ונשלמת מז' ספירות, שֶׁכָּתוּב וַיִּבְנֵהוּשלמה המלך לביהמ"ק שֶׁבַע שָׁנִים להשלים תיקון המלכות כדבעי (כמבואר בזוהר וארא לא., הובא לקמן בפס' לו) וזה ההבדל בין 'קול יעקב' שהוא בבחינת ז"א, ל'קול גדול' שהוא בשלמות כשכולל גם את תיקון המלכות עימו. ובזה אומר כי יעקב השלים המידה הזו של 'באר שבע', וכשהכתוב אומר 'ויצא יעקב מבאר שבע' היינו שהשלים התיקון בזה.. (מלכים א ו, לח). וְהַיְנוּ קוֹל גָּדוֹל.
בלשון הזוהר
סִתְרָא דְסִתְרָא דָא, כַּד הֲוָה בְּקַדְמִיתָא בְּהַאי סוֹפָא דְמַחְשָׁבָה, דְּאִיהוּ פֵּרוּשָׁא דְאוֹרַיְיתָא דְּבִכְתָב, וְאִיהִי תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְעַל דָּא אִקְרֵי בְּאֵר, שֶׁנֶּאֱמַר ׳הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה׳ (דברים א, ה). בְּאֵ"ר אִיהוּ לְהַהוּא דְאִקְרֵי שֶׁבַע, דִּכְתִיב ׳וַיִּבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים׳ (מלכים א ו, לח). וְהַיְינוּ קוֹל גָּדוֹל.
׳באר שבע׳ - יעקב נכנס לאמונה, והוצרך להיבחן במקום שנבחנו אבותיו
וְסוֹף הַמַּחֲשָׁבָה הַזֶּה, של סתרא דסתרא הוּא בְּאֵ"ר שָׁבַע. וְיַעֲקֹב נִכְנַס בָּרֹאשׁ הַזֶּה דהיינו מצד המלכות הנקראת 'באר שבע' הארת ה' היינו שהשלים תיקון אדם מפגם הנח"ש, לָאֱמוּנָה. כֵּיוָן שֶׁנִּדְבַּקוהשתלם בָּאֱמוּנָה הַזּוֹ, בקומה הרוחנית הזו של ייחוד ה', הֻצְרַךְ לוֹ לְהִבָּחֵן בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁנִּבְחֲנוּ אֲבוֹתָיו, לעמוד בנסיון, ובכך להשיג את אותם המדרגות הרוחניות, שֶׁנִּכְנְסוּ בְשָׁלוֹם למדרגת המלכות וְיָצְאוּ בְשָׁלוֹם. שהשלימו את תיקונם בזה, ואף יעקב הוצרך לכך כדי שיוכל להתעלות למדרגת ישרא"ל, בסוד 'כי שרית עם אלוהים ואנשים ותוכל'..
בלשון הזוהר
וְדָא סוֹפָא דְּמַחְשָׁבָה, בְּאֵ"ר שָׁבַע אִיהוּ. וְיַעֲקֹב עָאל בְּהַאי רֵישָׁא לִמְהֵימְנוּתָא. כֵּיוָן דְּאִתְדַּבַּק בִּמְהֵימְנוּתָא דָא, אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְאִתְבָּחֲנָא בְּהַהוּא אֲתַר דְּאִתְבְּחִינוּ אֲבָהָן דִּילֵיהּ, דְּעָאלוּ בִּשְׁלָם וּנְפָקוּ בִּשְׁלָם.
כניסה ויציאה בשלום - אדם ונח שנכשלו, אברהם ויצחק שניצלו
אָדָם נִכְנַס וְלֹא נִשְׁמַר, וְהִתְפַּתָּה אַחֲרֶיהָ, וְחָטָא בְּאוֹתָהּ אֵשֶׁת זְנוּנִים (הושע א, ב), נָחָשׁ קַדְמוֹנִי. נֹחַ נִכְנַס וְלֹא נִשְׁמַר, וְהִתְפַּתָּה אַחֲרֶיהָ, וְחָטָא, שֶׁכָּתוּב וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה (בראשית ט, כא). אַבְרָהָם נִכְנַס וְיָצָא, שֶׁכָּתוּב וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה (בראשית יב, י), וְכָתוּב וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם (בראשית יג, א). יִצְחָק נִכְנַס וְיָצָא, שֶׁכָּתוּב וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה (בראשית כו, א), וְכָתוּב וַיַּעַל מִשָּׁם בְּאֵר שָׁבַע (בראשית כו, כג).
בלשון הזוהר
אָדָם עָאל וְלָא אִסְתַּמַּר, וְאִתְפַּתָּא אֲבַתְרָהּ, וְחָטָא בְּהַהִיא ׳אֵשֶׁת זְנוּנִים׳ (הושע א, ב), נָחָשׁ קַדְמָאָה. נֹחַ עָאל וְלָא אִסְתַּמַּר, וְאִתְפַּתָּא אֲבַתְרָהּ, וְחָטָא, דִּכְתִיב ׳וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה׳ (בראשית ט, כא). אַבְרָהָם עָאל וְנָפַק, דִּכְתִיב ׳וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה׳ (בראשית יב, י), וּכְתִיב ׳וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם׳ (בראשית יג, א). יִצְחָק עָאל וְנָפַק, דִּכְתִיב ׳וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה׳ (בראשית כו, א), וּכְתִיב ׳וַיַּעַל מִשָּׁם בְּאֵר שָׁבַע׳ (בראשית כו, כג).
׳וילך חרנה׳ - ירידה לצד אשת זנונים, ומי שניצל משם אהוב ונבחר
יַעֲקֹב, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס בָּאֱמוּנָה, הִצְטָרֵךְ לְהִכָּנֵס בִּירִידָה לַצַּד הַהוּא, מִשּׁוּם שֶׁמִּי שֶׁנִּצַּל מִשָּׁם, הוּא אָהוּב וְנִבְחָר שֶׁל הקב"ה. מַה כָּתוּב? וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע (בראשית כח, י) - שֶׁל הָאֱמוּנָה. וַיֵּלֶךְ חָרָנָה - הַצַּד שֶׁל אֵשֶׁת זְנוּנִים (הושע א, ב), אִשָּׁה מְנָאָפֶת (משלי ל, כ).
בלשון הזוהר
יַעֲקֹב, כֵּיוָן דְּעָאל בִּמְהֵימְנוּתָא, אִצְטְרִיךְ לְמֵיעַל מִנְחָתָא לְהַהִיא סִטְרָא, בְּגִין דְּמַאן דְּאִשְׁתְּזִיב מִתַּמָּן, אִיהוּ רְחִימָא וּבְרִירָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. מַאי כְּתִיב. ׳וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע׳ (בראשית כח, י), דִמְהֵימְנוּתָא. ׳וַיֵּלֶךְ חָרָנָה׳, סִטְרָא ׳דְאֵשֶׁת זְנוּנִים׳ (הושע א, ב), ׳אִשָּׁה מְנָאָפֶת׳ (משלי ל, כ).
וילך חרנה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.