ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 10לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת ויחי · מאמר 71

׳שימני כחותם על לבך׳

זוהר ח"א, פרשת ויחי, דף רמד:
כ-3 דקות קריאה
על מה המאמר

עוצמת אהבת כנסת ישראל להקב"ה וסוד רדיפתה אחריו

עוררות המים התחתונים בנשמות הצדיקים - שלמות אהבת כנסת ישראל

רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי אַבָּא נִשְׁמְטוּ בִּמְעָרַת לוֹד, שֶׁנִּכְנְסוּ מִפְּנֵי תֹקֶף הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ. אָמַר רַבִּי אַבָּא, נְסוֹבֵב אֶת הַמְּעָרָה הַזּוֹ בְּדִבְרֵי תוֹרָה. פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, ׳שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךְ כַחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךְ וְגוֹ'׳ (שיר השירים ח, ו) - ׳רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ׳ - שַׁלְהֶבֶת יָהּ, בְּפָסוּק זֶה הִתְעוֹרַרְנוּ. אֲבָל לַיְלָה אֶחָד הָיָה, כְּשֶׁהָיִיתִי עוֹמֵד לִפְנֵי אַבָּא וְשָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ דָּבָר, שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת וְרָצוֹן וּתְשׁוּקַת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא בְּנִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים, שֶׁהֵם מְעוֹרְרִים נְבִיעַת הַמַּיִם הַתַּחְתּוֹנִים כְּנֶגֶד הָעֶלְיוֹנִים, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה שְׁלֵמוּת הָרָצוֹן וְהַתְּשׁוּקָה בִּדְבֵקוּת אַחַת לַעֲשׂוֹת פֵּרוֹת.

בלשון הזוהר

רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי אַבָּא אִשְׁתְּמִיטוּ בִּמְעַרְתָּא דְלוּד, דְּעָאלוּ קַמֵּי תּוּקְפָא דְשִׁמְשָׁא, דְּהֲווּ אָזְלֵי בְּאָרְחָא. אָמַר רִבִּי אַבָּא נַסְחַר הַאי מְעַרְתָּא בְּמִלֵּי דְאוֹרַיְיתָא. פָּתַח רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, ׳שִׂימֵנִי כַּחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ וְגוֹ'׳ (שיר השירים ח, ו) - ׳רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ׳ - שַׁלְּהֶבֶת יָהּ, הַאי קְרָא אִתְעָרְנָא בֵּיהּ. אֲבָל לֵילְיָא חַד הֲוָה כַּד הֲוֵינָא קָאִים קַמֵּי אַבָּא, וְשָׁמַעְנָא מִנֵּיהּ מִלָּה, דְּלֵית שְׁלִימוּ וּרְעוּתָא וְכִסּוּפָא דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֶלָּא בְּנִשְׁמַתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָיא, דְּאִינוּן מִתְעָרֵי נְבִיעוּ דְמַיָא תַּתָּאֵי, לְקִבְלֵי עִלָּאֵי, וּבְהַהִיא שַׁעְתָא שְׁלִימוּ דִּרְעוּתָא וְכִסּוּפָא בִּדְבִיקוּ חָדָא לְמֶעְבַּד פֵּירִין.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

משל החותם - דמות כנסת ישראל נשארת חקוקה בגלות

בֹּא רְאֵה, אַחַר שֶׁנִּדְבְּקוּ זֶה בָּזֶה וְהִיא קִבְּלָה רָצוֹן, הִיא אוֹמֶרֶת, ׳שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךְ׳ (שיר השירים ח, ו) - לָמָּה כַּחוֹתָם? אֶלָּא דַרְכּוֹ שֶׁל חוֹתָם, כֵּיוָן שֶׁנִּדְבָּק בְּמָקוֹם אֶחָד, אַף עַל גַּב שֶׁזָּז מִמֶּנּוּ, הֲרֵי נִשְׁאָר רֹשֶׁם בְּאוֹתוֹ מָקוֹם וְלֹא זָז מִמֶּנּוּ, שֶׁכָּל הָרֹשֶׁם וְכָל הַדְּיוֹקָן שֶׁלּוֹ נִשְׁאָר בּוֹ. כָּךְ אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי נִדְבַּקְתִּי בְּךְ, אַף עַל גַּב שֶׁאָזוּז מִמְּךָ וְאֵלֵךְ לַגָּלוּת. ׳שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךְ׳ - כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֵר כָּל דְּמוּתִי בְּךְ כַּחוֹתָם הַזֶּה שֶׁיִּשָּׁאֵר כָּל דְּמוּתוֹ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּדְבַּק בּוֹ.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, בָּתַר דְּאִתְדַּבְּקוּ דָּא בְּדָא, וְהִיא קַבִּילַת רְעוּתָא, הִיא אֲמָרַת ׳שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ׳ (שיר השירים ח, ו), אַמַּאי כַחוֹתָם. אֶלָּא אָרְחֵיהּ דְּחוֹתָם, כֵּיוָן דְּאִתְדָּבַּק בְּאֲתַר חַד, אַף עַל גַּב דְּאִתְעֲדֵי מִינֵיהּ, הָא אִשְׁתָּאַר רְשִׁימוּ בְּהַהוּא אֲתַר, וְלָא אַעֲדֵי מִנֵּיהּ, דְּכָל רְשִׁימוּ וְכָל דִּיוּקְנָא דִילֵיהּ בֵּיהּ אִשְׁתָּאַר. כָּךְ אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, הָא אִתְדָּבַּקְנָא בָּךְ, אַף עַל גַּב דְּאִתְעֲדֵי מִינָךְ וְאָזִיל בְּגָלוּתָא. ׳שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ׳ - בְּגִין דְּיִשְׁתָּאַר כָּל דְּיוּקְנִי בָּךְ, כְּהַאי חוֹתָם דְּיִשְׁתָּאַר כָּל דִּיוּקְנֵיהּ, בְּהַהוּא אֲתַר דְּאִתְדָּבַּק בֵּיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

עזה כמות אהבה - כפרידת הרוח מן הגוף בשעת ההסתלקות

׳כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה׳ (שיר השירים ח, ו) - חֲזָקָה הִיא, כִּפְרֵדַת הָרוּחַ מֵהַגּוּף. שֶׁשָּׁנִינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם מַגִּיעַ לְהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם וְרוֹאֶה מַה שֶּׁרוֹאֶה, הָרוּחַ הוֹלֶכֶת בְּכָל אֵיבְרֵי הַגּוּף וְהַגַּלִּים עוֹלִים, כְּמִי שֶׁהוֹלֵךְ בַּיָּם בְּלִי מְשׁוֹטִים, עוֹלֶה וְיוֹרֵד וְלֹא מוֹעִיל לוֹ, בָּא וְנִפְרָד מִכָּל אֵיבְרֵי הַגּוּף, וְאֵין (לָהֶם) קֹשִׁי כְּמוֹ הַיּוֹם שֶׁנִּפְרֶדֶת הָרוּחַ מֵהַגּוּף. כָּךְ חֹזֶק הָאַהֲבָה שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּחֹזֶק הַמָּוֶת בְּשָׁעָה שֶׁרוֹצָה הָרוּחַ לְהִפָּרֵד מֵהַגּוּף.

בלשון הזוהר

׳כִּי עַזָּה כַמָּוְת אַהֲבָה׳ (שיר השירים ח, ו) - תַּקִּיפָא הִיא, כִּפְרִישׁוּ דְרוּחָא מִן גּוּפָא. דְּתָנִינָן, בְּשַׁעְתָּא דְּבַּר נָשׁ מָטֵי לְאִסְתַּלָּקָא מִן עַלְמָא וְחָמֵי מַה דְּחָמֵי, רוּחָא אָזְלָא בְּכָל שַׁיְיפֵי דְגוּפָא וְסָלִיק גַּלְגַּלּוֹי, כְּמַאן דְאָזִיל בְּיַמָּא בְּלָא שַׁיָּיטִין, סָלִיק וְנָחִית וְלָא מְהַנְיָיא לֵיהּ, אֲתָא וְאִישְׁתָּאִיל מִכָּל שַׁיְיפֵי גוּפָא, וְלֵית (לון) תַּקִּיפוּ כְּיוֹמָא דְּפָּרִישׁ רוּחָא מִן גּוּפָא. כָּךְ תַּקִּיפוּ דִּרְחִימוּ דְּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּתַקִּיפוּ דְמוֹתָא, בְּשַׁעְתָּא דְבָעֵי רוּחָא לְאִתְפְּרָשָׁא מִן גּוּפָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

קנאה משלימה אהבה - קשה כשאול בעיני האוהב

׳קָשָׁה כִּשְׁאוֹל קִנְאָה׳ (שיר השירים ח, ו), כָּל מִי שֶׁאוֹהֵב וְלֹא קוֹשֵׁר עִמּוֹ קִנְאָה, אֵין אַהֲבָתוֹ אַהֲבָה. כֵּיוָן שֶׁקִּנֵּא, הֲרֵי הָאַהֲבָה הֻשְׁלְמָה. מִכָּאן לָמַדְנוּ שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ כְּדֵי שֶׁיִּתְקַשֵּׁר עִמָּהּ אַהֲבָה שְׁלֵמָה, שֶׁהֲרֵי מִתּוֹךְ כָּךְ לֹא יִתֵּן עֵינוֹ בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת. מַה זֶּה ׳קָשָׁה כִּשְׁאוֹל׳? אֶלָּא מַה שְּׁאוֹל קָשֶׁה בְּעֵינֵי הָרְשָׁעִים לָרֶדֶת אֵלָיו, כָּךְ קִנְאָה קָשָׁה בְּעֵינֵי מִי שֶׁאוֹהֵב וּמְקַנֵּא לְהִפָּרֵד מֵאַהֲבָה.

בלשון הזוהר

׳קָשָׁה כִּשְׁאוֹל קִנְאָה׳ (שיר השירים ח, ו), כָּל מַאן דְּרָחִים, וְלָא קָשִׁיר עִמֵּיהּ קִנְאָה, לָאו רְחִימוּתֵיהּ רְחִימוּתָא. כֵּיוָן דְּקַנֵּי, הָא רְחִימוּתָא אִשְׁתְּלִים. מִכָּאן אוֹלִיפְנָא דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְקַנָּאָה לְאִנְתְּתֵיהּ, בְּגִין דְּיִתְקַשַּׁר עִמָּהּ רְחִימוּתָא שְׁלִים, דְּהָא מִגּוֹ כָּךְ לָא יָהִיב עֵינוֹי בְּאִינְתּוּ אָחֳרָא. מַהוּ ׳קָשָׁה כִּשְׁאוֹל׳. אֶלָּא, מַה שְּׁאוֹל קַשְׁיָא בְּעֵינַיְיהוּ דְּחַיָּיבִין לְמֵיחַת בֵּיהּ, כָּךְ קִנְאָה קַשְׁיָא בְּעֵינַיְיהוּ דְּמַאן דְּרָחִים וְקַנֵּי, לְאִתְפְּרָשָׁא מֵרְחִימוּתָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

חשבון המעשים בקנאה - קושרו קשר האהבה, כדין השאול לרשעים

דָּבָר אַחֵר, ׳קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה׳ (שיר השירים ח, ו) - מַה שְּׁאוֹל, בְּשָׁעָה שֶׁמּוֹרִידִים אֵלֶיהָ אֶת הָרְשָׁעִים, מוֹדִיעִים לָהֶם חֲטָאֵיהֶם עַל מָה הוֹרִידוּ אוֹתָם, וְקָשֶׁה לָהֶם. כָּךְ מִי שֶׁמְּקַנֵּא, הוּא תּוֹבֵעַ עַל חֶטְאוֹ וּמְחַשֵּׁב (נ"א: וְחוֹשֵׁד) כַּמָּה מַעֲשִׂים, וְאָז נִקְשָׁר בּוֹ קֶשֶׁר הָאַהֲבָה.

בלשון הזוהר

דָּבָר אַחֵר, ׳קָשָׁה כִּשְׁאוֹל קִנְאָה׳ (שיר השירים ח, ו) - מַה שְּׁאוֹל, בְּשַׁעְתָּא דְּנָחֲתִין לוֹן לְחַיָּיבַיָא בֵּיהּ, מוֹדִיעִין לוֹן חוֹבַיְיהוּ עַל מָה נָחֲתִין לֵיהּ, וְקַשְׁיָא לְהוּ. כָּךְ, מַאן דְּקַנֵּי, הוּא תָּבַע עַל חוֹבֵיהּ, וְחָשִׁיב (נ"א: וְחָשִׁיד) כַּמָּה עוֹבָדִין, וּכְדֵין קִשּׁוּרָא דִּרְחִימוּתָא אִתְקַשַּׁר בֵּיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שלהבת יה - אש השמאל השורפת באהבת כנסת ישראל

׳רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ׳ (שיר השירים ח, ו) שַׁלְהֶבֶת יָהּ, מַה זֶּה ׳שַׁלְהֶבֶת יָהּ׳? - זוֹ שַׁלְהֶבֶת שֶׁבּוֹעֶרֶת וְיוֹצֵאת מִתּוֹךְ שׁוֹפָר שֶׁהוּא מִתְעוֹרֵר וְשׂוֹרֵף, וּמִיהוּ? הַשְּׂמֹאל. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי׳ (שיר השירים ב, ו), זֶה מַדְלִיק שַׁלְהֶבֶת שֶׁל הָאַהֲבָה שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אֶל הקב"ה.

בלשון הזוהר

׳רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ׳ (שיר השירים ח, ו) שַׁלְהֶבֶת יָהּ. מַאן ׳שַׁלְהֶבֶת יָהּ׳, דָּא שַׁלְהוֹבָא דְּאִתּוֹקְדָא וְנַפְקָא מִגּוֹ שׁוֹפָר, דְּאִיהוּ אִתְעַר וְאוֹקִיד, וּמַאן אִיהוּ, שְׂמָאלָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי׳ (שיר השירים ב, ו). דָּא אוֹקִיד שַׁלְּהוֹבָא דִּרְחִימוּ דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מים רבים לא יכבו האהבה - הימין מוסיף על השמאל

וְלָכֵן ׳מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה׳ (שיר השירים ח, ז) - שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁבָּא הַיָּמִין שֶׁהוּא מַיִם, מוֹסִיף שְׂרֵפַת הָאַהֲבָה, וְאֵינוֹ מְכַבֶּה אֶת שַׁלְהֶבֶת הַשְּׂמֹאל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי׳, זֶהוּ ׳מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה׳ - וְכֵן הַכֹּל כַּגָּוֶן הַזֶּה.

בלשון הזוהר

וּבְגִינֵי כָּךְ, ׳מַיִם רַבִּים לא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה׳ (שיר השירים ח, ז). דְּהָא כַּד אָתֵי יְמִינָא דְּאִיהוּ מַיִם, אוֹסִיף יְקִידוּ דִּרְחִימוּתָא, וְלָא כָּבֵי שַׁלְהוֹבָא דִשְׂמָאלָא, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר ׳וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי׳, הַאי אִיהוּ ׳מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה׳, וְכֵן כֹּלָּא כְּהַאי גַוְונָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

רבי שמעון חש שכינה במערה - ומשבח אהבת רבי אלעזר

עַד שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים, שָׁמְעוּ אֶת קוֹלוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁהָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ, הוּא וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יִצְחָק. הִתְקָרֵב לַמְּעָרָה, יָצְאוּ רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי אַבָּא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מִכָּתְלֵי הַמְּעָרָה רָאִיתִי שֶׁשְּׁכִינָה כָּאן. יָשְׁבוּ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בַּמָּה עֲסַקְתֶּם? אָמַר רַבִּי אַבָּא, בְּאַהֲבַת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְרַבִּי אֶלְעָזָר פֵּרַשׁ פָּסוּק זֶה בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, ׳שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךְ וְגוֹ'׳. אָמַר לוֹ, אֶלְעָזָר, בְּאַהֲבָה עֶלְיוֹנָה וְקֶשֶׁר הַחֲבִיבוּת הִסְתַּכַּלְתָּ.

בלשון הזוהר

עַד דְּהֲווּ יַתְבֵי, שָׁמְעוּ קָלֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן, דְּהֲוָה אָתֵי בְּאוֹרְחָא, הוּא וְרִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי יִצְחָק. קָרִיב לִמְעַרְתָּא, נָפְקוּ רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי אַבָּא. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, מִכּוֹתְלֵי דִמְעַרְתָּא חָמִינָא דִּשְׁכִינְתָּא הָכָא. יָתְבוּ. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּמַאי עַסְקִיתוּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא, בִּרְחִימוּתָא דִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְרִבִּי אֶלְעָזָר פָּרִישׁ הַאי קְרָא בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, ׳שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ וְגו'׳. אָמַר לֵיהּ, אֶלְעָזָר בִּרְחִימוּ עִלָּאָה וּקְשִׁירוּ דַּחֲבִיבוּתָא אִסְתַּכַּלְתְּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שתיקת רבי שמעון - גניזה גנוזה מספר רב המנונא סבא

שָׁתַק רַבִּי שִׁמְעוֹן שָׁעָה. אָמַר, בְּכָל מָקוֹם צָרִיךְ שְׁתִיקָה, חוּץ מִשְּׁתִיקָה שֶׁל הַתּוֹרָה. גְּנִיזָה אַחַת יֵשׁ לִי גְּנוּזָה, וְאֵינִי רוֹצֶה שֶׁתֹּאבַד מִכֶּם, וְהִיא דָּבָר עֶלְיוֹן, וּמָצָאתִי אוֹתוֹ בְּסִפְרוֹ שֶׁל רַב הַמְנוּנָא סָבָא.

בלשון הזוהר

אִשְׁתִּיק רִבִּי שִׁמְעוֹן שַׁעְתָּא. אָמַר, בְּכָל אֲתַר בָּעְיָיא שְׁתִיקוּ, בַּר שְׁתִיקוּ דְאוֹרַיְיתָא. גִּינְזָא חָדָא אִית לִי גְנִיזָא, וְלָא בָּעֵינָא דְּיִתְאֲבִיד מִנַּיְיכוּ, וְהִיא מִלָּה עִלָּאָה, וְאַשְׁכַּחְנָא לָהּ בְּסִפְרָא דְרַב הַמְנוּנָא סָבָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

היפוך המנהג - הנוקבא רודפת אחר הזכר, סוד מגנזי המלך

בֹּא רְאֵה, בְּכָל מָקוֹם הַזָּכָר רוֹדֵף אַחַר הַנּוּקְבָּא וּמְעוֹרֵר אֵלֶיהָ אַהֲבָה, וְכָאן מָצָאנוּ שֶׁהִיא מְעוֹרֶרֶת אַהֲבָה וְרוֹדֶפֶת אַחֲרָיו, וְדֶרֶךְ הָעוֹלָם שֶׁאֵין שֶׁבַח הַנּוּקְבָּא לִרְדֹּף אַחֲרֵי הַזָּכָר, אֶלָּא דָּבָר נִסְתָּר הוּא, וְדָבָר עֶלְיוֹן מִבֵּית גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, בְּכָל אֲתַר דְּכוּרָא רָדִיף בָּתַר נוּקְבָא, וְאִתְעַר לְגַבָּהּ רְחִימוּתָא, וְהָכָא אַשְׁכַּחְנָא, דְּהִיא אִתְעָרַת רְחִימוּתָא וְרָדְפָה אֲבַתְרֵיהּ, וְאוֹרְחֵיהּ דְּעַלְמָא, דְּלֵית שְׁבָחָא דְנוּקְבָא, לְמִרְדַּף בַּתְרֵיהּ דִּדְכוּרָא. אֶלָּא, מִלָּה סְתִימָא הִיא, וּמִלָּה עִלָּאָה דְבֵי גִנְזַיָיא דְמַלְכָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

שלוש נשמות שהן ארבע

משל בן המלך וסוד ׳מאשר שמנה לחמו׳

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.