׳ויקרא יעקב אל בניו האספו׳
סוד הקריאה המקיימת וגנזי הברכות הנסתרים
התמיהה בלשון פנה אל תפלת הערער
׳וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְגוֹ'׳ (בראשית מט, א) - רַבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, ׳פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם׳ (תהלים קב, יח). פָּסוּק זֶה בֵּאֲרוּהוּ, וְהִתְקַשּׁוּ בוֹ הַחֲבֵרִים. (אֶלָּא עוֹד יֵשׁ בּוֹ צַד קוֹרְדִיטָא) ׳פָּנָה׳!? הִקְשִׁיב הָיָה צָרִיךְ, אוֹ שָׁמַע. מַה זֶּה ׳פָּנָה׳?
בלשון הזוהר
׳וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְגו'׳ (בראשית מט, א) - רִבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, ׳פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָּזָה אֶת תְּפִלָּתָם׳ (תהילים קב, יח). הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ, וְאַקְשׁוּ בֵּיהּ חַבְרַיָיא. (אלא תו אית ביה סטר קורדיטא) ׳פָּנָה׳, הִקְשִׁיב מִבָּעֵי לֵיהּ, אוֹ שָׁמַע, מַאי ׳פָּנָה׳.
תפלת היחיד הנבחנת לעומת תפלת הרבים
אֶלָּא כָּל תְּפִלּוֹת הָעוֹלָם - תְּפִלּוֹת. וּתְפִלַּת הַיָּחִיד לֹא נִכְנֶסֶת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ אֶלָּא בְּכֹחַ חָזָק. שֶׁעַד שֶׁלֹּא נִכְנֶסֶת אוֹתָהּ תְּפִלָּה לְהִתְעַטֵּר בִּמְקוֹמָהּ, מַשְׁגִּיחַ בָּהּ הקב"ה וּמִסְתַּכֵּל בָּהּ, וּמִסְתַּכֵּל בַּחֲטָאֵי וּבִזְכוּת אוֹתוֹ הָאָדָם, מַה שֶּׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה כֵּן בִּתְפִלַּת הָרַבִּים. שֶׁתְּפִלַּת הָרַבִּים כַּמָּה הֵן תְּפִלּוֹת שֶׁאֵינָן (מִבְּנֵי) מִצַּדִּיקִים, וְכֻלָּן נִכְנָסוֹת לִפְנֵי הקב"ה, וְלֹא מַשְׁגִּיחַ בַּחֲטָאֵיהֶם.
בלשון הזוהר
אֶלָּא כָּל צְלוֹתִין דְּעַלְמָא צְלוֹתִין. וּצְלוֹתָא דְיָחִיד, לָא עָאל קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, אֶלָּא בְּחֵילָא תַּקִּיפָא. דְּעַד לָא עָאֳלַת הַהִיא צְלוֹתָא לְאִתְעַטְּרָא בְּדוּכְתָּהּ, אַשְׁגַּח בָּהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִסְתְּכֵי בָּהּ, וְאִסְתְּכֵי בְּחוֹבוֹי וּבִזְכוּתֵיהּ דְּהַהוּא בַּר נָשׁ, מַה דְּלָא עָבִיד כֵּן בִּצְלוֹתָא דְסַגִּיאִין. דִּצְלוֹתָא דְּסַגִּיאִין כַּמָּה אִינוּן צְלוֹתִין דְּלָא (מבני) מִן זַכָּאִין אִינוּן, וְעָאלִין כֻּלְּהוּ קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְלָא אַשְׁגַּח בְּחוֹבַיְיהוּ.
חובת תפלה בציבור - שלא תבוזה תפלת היחיד
מִשּׁוּם כָּךְ ׳פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר׳ (תהלים קב, יח) - מְהַפֵּךְ וּמִסְתַּכֵּל בָּהּ, וּמִסְתַּכֵּל (בִּזְכוּתוֹ) בַּמָּה רָצוֹן נַעֲשָׂה, וּמִי אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁמִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּה זוֹ וּמָהֵם מַעֲשָׂיו. מִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה בְּצִבּוּר. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁלֹּא ׳בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם׳ - אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא כֻּלָּם בְּכַוָּנָה וּרְצוֹן הַלֵּב.
בלשון הזוהר
בְגִין כָּךְ, ׳פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר׳ (תהלים קב, יח), מְהַפֵּךְ (בזכותיה) וְאִסְתְּכֵי בָהּ, וְאִסְתְּכֵי בָּהּ בְּמָּה רְעוּתָא אִתְעֲבִיד, וּמַאן הַהוּא בַּר נָשׁ דְּצַלֵּי צְלוֹתָא דָא, וּמַאן אִינוּן עוֹבָדוֹי. בְגִין כָּךְ, לִיבָּעֵי לֵיהּ לְבַּר נָשׁ, דִּלְצַלֵּי צְלוֹתָא בְּצִבּוּרָא. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּלָא ׳בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם׳, אַף עַל גַּב דְּלָאו כֻּלְּהוּ בְּכַוָּונָה וּרְעוּתָא דְּלִבָּא.
יחיד הנכלל ברבים - תפלת יעקב שלא ישמדו בניו בגלות
דָּבָר אַחֵר ׳פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר׳ (תהלים קב, יח) - זֶה יְחִידִי שֶׁנִּכְלָל בְּרַבִּים. וּמִיהוּ יְחִידִי שֶׁנִּכְלָל בְּרַבִּים? הֱוֵי אוֹמֵר זֶה יַעֲקֹב, שֶׁהוּא כָּלוּל בִּשְׁנֵי צְדָדִים, וְקָרָא לְבָנָיו, וְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ עֲלֵיהֶם. אֵיזוֹ תְפִלָּה שֶׁיִּתְקַבְּלוּ בִּשְׁלֵמוּת לְמַעְלָה? תְּפִלָּה שֶׁלֹּא יֻשְׁמְדוּ בַגָּלוּת.
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר ׳פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר׳ (תהלים קב, יח), דָּא יְחִידָאי דְּאִתְכְּלִיל בְּסַגִּיאִין. וּמַאן הוּא יְחִידָאי דְּאִתְכְּלִיל בְּסַגִּיאִין, הֱוֵי אֵימָא דָא יַעֲקֹב, דְּאִיהוּ כָּלִיל בִּתְרֵין סִטְרִין, וּקְרָא לִבְנוֹי, וְצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ עֲלַיְיהוּ. מַאן צְלוֹתָא דְּיִתְקַבְּלוּן בִּשְׁלִימוּ לְעֵילָא, צְלוֹתָא דְלָא יִשְׁתֵּצוּן בְּגָלוּתָא.
הסתלקות השכינה בקריאת יעקב - ושמחתה בהתחברות האבות
בְּשָׁעָה זוֹ שֶׁקָּרָא לָהֶם יַעֲקֹב, הִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. וּבֹא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁיַּעֲקֹב הָיָה קוֹרֵא לְבָנָיו, הִזְדַּמְּנוּ לְשָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק, וּשְׁכִינָה עַל גַּבֵּיהֶם. וְהַשְּׁכִינָה הָיְתָה שְׂמֵחָה בְּיַעֲקֹב לְהִתְחַבֵּר בָּאָבוֹת, לְהִתְקַשֵּׁר עִם נַפְשׁוֹתֵיהֶם כְּאֶחָד, לִהְיוֹת מֶרְכָּבָה.
בלשון הזוהר
בְּהַאי שַׁעְתָּא דְּיַעֲקֹב קָרָא לוֹן, אִסְתַּלַּק מִנֵּיהּ שְׁכִינְתָּא, וְהָא אוּקְמוּהָ. וְתָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְּיַעֲקֹב הֲוָה קָארֵי לִבְנוֹי, אִזְדַּמְּנוּ אַבְרָהָם וְיִצְחָק תַּמָּן, וּשְׁכִינְתָּא עַל גַּבַּיְיהוּ. וּשְׁכִינְתָּא הֲוָה חָדֵי בֵּיהּ בְּיַעֲקֹב, לְאִתְחַבְּרָא בַּאֲבָהָן, לְאִתְקַשְּׁרָא עִם נַפְשַׁיְיהוּ כְּחַד, לְמֶהוֵי רְתִיכָא.
פשר הקריאה - לקיים את מקום השכינה למעלה ולמטה
בְּשָׁעָה שֶׁפָּתַח יַעֲקֹב וְאָמַר, הֵאָסְפוּ וְהַגִּידָה ׳לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים׳ (בראשית מט, א). ׳בְּאַחֲרִית׳ - זוֹ הַשְּׁכִינָה, כִּבְיָכוֹל נָתַן בּוֹ עַצְבוּת, וְהִסְתַּלֵּק. וְאַחַר כָּךְ הֶחֱזִירוּ אוֹתָהּ בָּנָיו בְּיִחוּד הַדְּבָרִים שֶׁלָּהֶם, וּפָתְחוּ וְאָמְרוּ ׳שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳ (דברים ו, ד). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֶעֱמִידָהּ יַעֲקֹב, וְאָמַר בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, וְהִתְיַשְּׁבָה הַשְּׁכִינָה בִּמְקוֹמָהּ. וַיִּקְרָא יַעֲקֹב, מַה ׳קְּרִיאָה׳ כָּאן? אֶלָּא ׳קְרִיאָה׳, לְקַיֵּם מְקוֹמָם, לְקַיֵּם אוֹתָם לְמַעְלָה וּמַטָּה.
בלשון הזוהר
בְּשַׁעְתָּא דְּפָתַח יַעֲקֹב, ׳וְאָמַר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים׳ (בראשית מט, א). ׳בְּאַחֲרִית׳, דָּא שְׁכִינְתָּא, כִּבְיָכוֹל יָהַב עֲצִיבוּ בֵּיהּ, וְאִסְתַּלַּק. וּלְבָתַר אַהֲדָרוּ לָהּ בְּנוֹי, בְּיִחוּדֵי דְמִילַיְיהוּ, וּפָתְחוּ וְאָמְרוּ, ׳שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וְגו'׳ (דברים ו, ד). בְּהַהִיא שַׁעְתָּא קָאִים לָהּ יַעֲקֹב, וְאָמַר בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, וְאִתְיַישְׁבַת שְׁכִינְתָּא בְּדוּכְתָּהּ. ׳וַיִּקְרָא יַעֲקֹב׳, מַאי ׳קְרִיאָה׳ הָכָא. אֶלָּא ׳קְרִיאָה׳, לְקַיְימָא דוּכְתַּיְיהוּ, לְקַיְימָא לוֹן לְעֵילָא וְתַתָּא.
קריאה בכל מקום - יסוד הקיום שבשם ובמקום
׳וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב׳.בֹּא רְאֵה, בְּכָל מָקוֹםשנאמרה קְרִיאָההיא בְּגָוֶן זֶה,של ׳ויקרא יעקב אל בניו׳, שהקריאה באה לקיים את הנקרא למעלה ולמטה שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ׳שהוסיף יו"ד בשמו (במדבר יג, טז), לְקַיֵּם מְקוֹמוֹ בְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְהוא המלכות, הנקראת מקום, שיהושע מרכבה לה (מקדש מלך) וּלְקַשֵּׁר אוֹתוֹ.בה וְכֵן ׳וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב׳שבקריאת שמו נקשר יעקב בשורשו, שהוא מרכבה לז"א (מקדש מלך) (בראשית כה, כו). וְכָתוּב ׳וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׳ (בראשית לג, כ) - הקב"ה הֶעֱמִידוֹ לְמָקוֹם זֶה בְּשֵׁם זֶה.א. ׳לו׳ אינו חוזר ליעקב אלא אל המקום, כלומר קרא למקום ההוא ׳אל׳, ומי קרא לו? ׳אלהי ישראל׳ (או"י) ב. אלהי ישראל, שהיא הבינה, קראה לז"א ׳אל׳, לפי שהוא נוטה לצד החסד (ואין גורסים ׳לאתר דא׳) (מקדש מלך) הַקְּרִיאָה בָּאָה לְקִיּוּם.ולחיזוק (בעה"ס)
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּכָל אֲתַר קְרִיאָה בְּהַאי גַוְונָא, דִּכְתִיב, ׳וַיִּקְרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ׳ (במדבר יג, טז), לְקַיְימָא דּוּכְתֵּיהּ, בְּאֲתַר דְּאִצְטְרִיךְ, וּלְקָשְׁרָא לֵיהּ. וְכֵן ׳וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב׳ (בראשית כה, כו). וּכְתִיב, ׳וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׳ (בראשית לג, כ), קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קִיֵּים לֵיהּ לְאֲתַר דָּא בִּשְׁמָא דָא. קְרִיאָה לְקִיּוּמָא קָא אַתְיָא.
קריאה אל האלוקים - סידור השבח המעמיד קיום עליון
אִם תֹּאמַר ׳וְיִקְרְאוּ אֶל אֱלֹהִים׳ (יונה ג, ח), ׳קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל ה'׳ (יונה ב, ג) - כָּךְ הוּא וַדַּאי, לְקַשֵּׁר וּלְקַיֵּם קִיּוּם לְמַעְלָה. וּמַהוּ? סִדּוּר שֶׁל שֶׁבַח רִבּוֹנוֹ. וְכָל אוֹתָם דְּבָרִים שֶׁמְּבַקְּשִׁים לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ, קִיּוּם נוֹתֵן לוֹ לְרִבּוֹנוֹ שֶׁמַּרְאֶה שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ וְלֹא בְּמָקוֹם אַחֵר, הֲרֵי הַכֹּל מַעֲמִיד קִיּוּם. כְּמוֹ זֶה ׳וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו׳ - הֶעֱמִידָם בְּקִיּוּם שָׁלֵם. כְּמוֹ זֶה וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה, הִתְקַיֵּם בְּקִיּוּמוֹ.
בלשון הזוהר
אִי תֵימָא ׳וְיִקְרְאוּ אֶל אֱלהִים׳ (יונה ג, ח), ׳קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל ה'׳ (יונה ב, ג), הָכִי הוּא וַדַּאי, לְקָשְׁרָא וּלְקָיְימָא קִיּוּמָא לְעֵילָא. וּמַאן אִיהוּ, סִדּוּרָא דְשִׁבְחָא דְמָארֵיהּ. וְכָל אִינוּן מִלִּין דְּבָעָאן קַמֵּי מָארֵיהּ, קִיּוּמָא יָהִיב לֵיהּ לְמָארֵיהּ, דְּאַחֲזֵי דְּבֵיהּ תַּלְיָא כֹּלָּא, וְלָא בְּאֲתַר אָחֳרָא, הָא כֹּלָּא קַיַּים קִיּוּמָא. כְּהַאי גַּוְונָא ׳וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו׳, קִיֵּים לוֹן בְּקִיּוּמָא שְׁלִים. כְּגַוְונָא דָא וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה, אִתְקְיַּים בְּקִיּוּמֵיהּ.
אות אלף הקטנה שבויקרא - שלמות משה החסרה מאשתו
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, א' שֶׁל וַיִּקְרָא לָמָּה הִיא קְטַנָּה? אָמַר לוֹ, הִתְקַיֵּם מֹשֶׁה בִּשְׁלֵמוּת, וְלֹא בַּכֹּל, שֶׁהֲרֵי הִסְתַּלֵּק מֵאִשְׁתּוֹ. בְּסִפְרֵי הַקַּדְמוֹנִים אָמְרוּ לְשֶׁבַח, וְאָנוּ כָּךְ שָׁנִינוּ: מַה שֶּׁנִּתְעַלָּה לְמַעְלָה, יִתְקַשֵּׁר לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְאָז הוּא שָׁלֵם. עוֹד, אָלֶ"ף קְטַנָּה הָיְתָה מִמָּקוֹם קָטָן, קָטָן שֶׁהוּא גָדוֹל בְּהִתְחַבְּרוּתוֹ לְמַעְלָה. (נ"א: לְמַעְלָה וּלְמַטָּה וְאָז שָׁלֵם)
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יִצְחָק, א' דְוַיִּקְרָא, אַמַּאי הִיא זְעֵירָא. אָמַר לֵיהּ, אִתְקְיַּים משֶׁה בִּשְׁלִימוּ, וְלָא בְּכֹלָּא, דְּהָא אִסְתַּלַּק מֵאִתְּתֵיהּ. בְּסִפְרֵי קַדְמָאֵי אָמְרֵי לְשִׁבְחָא, וְאֲנַן הָכִי תָּנִינָן, מַאי דְאִסְתַּלַּק לְעֵילָא, יִתְקַשַּׁר לְעֵילָא וּלְתַתָּא, וּכְדֵין, אִיהוּ שְׁלִים. תוּ, אָלֶ"ף זְעֵירָא מֵאֲתַר זְעֵירָא הֲוָה, זְעֵירָא דְּאִיהוּ רַב בְּאִתְחַבְּרוּתֵיהּ לְעֵילָא. (נ"א: לְעֵילָא וְתַתָּא וּכְדֵין שְׁלִים)
האספו ואגידה לכם - קיבוץ במקום עליון וסוד נסתר
וַיֹּאמֶר, מַה זֶּה ׳וַיֹּאמֶר׳? הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, (כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳ויאמר בְּלִבּוֹ) (ישעיהו מט כא) וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךְ׳ - אֲמִירָה בַּחֲשַׁאי. הֵאָסְפוּ!? אִסְפוּ הָיָה צָרִיךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נ ה) ׳אִסְפוּ לִי חֲסִידָי׳. אֶלָּא (הֵקִים לָהֶם) קַיָּם לָנוּ, הֵאָסְפוּ מִמָּקוֹם שֶׁלְּמַעְלָה הוּא. הֵאָסְפוּ, בְּקִשּׁוּר שָׁלֵם בְּיִחוּד אֶחָד. וְאַגִּידָה לָכֶם, מַה זֶּה ׳וְאַגִּידָה לָכֶם׳? - סוֹד חָכְמָה הוּא.
בלשון הזוהר
וַיֹּאמֶר, מַאי ׳וַיֹּאמֶר׳. הָא אוּקְמוּהָ, (כמא דאת אמר, ויאמר בלבו) ׳וְאָמַרְתָּ בִלְבָבֶךָ׳ (ישעיהו מט, כא), אֲמִירָה בַּחֲשַׁאי. הֵאָסְפוּ, אִסְפוּ מִבָּעֵי לֵיהּ, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳אִסְפוּ לִי חֲסִידָי׳ (תהילים נ, ה). אֶלָּא (ס"א: קַיֵּים לוֹן) קִים לָן הֵאָסְפוּ מֵאֲתַר דִּלְּעֵילָא הוּא. הֵאָסְפוּ בְּקִשּׁוּרָא שְׁלִים בְּיִחוּדָא חַד. ׳וְאַגִּידָה לָכֶם׳, מַאי ׳וְאַגִּידָה׳, רָזָא דְחָכְמְתָא אִיהוּ.
גימ"ל ודל"ת בלי פירוד - סוד החכמה שבמלת ואגידה
רַבִּי יוֹסֵי שָׁאַל אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר לוֹ, וְאַגִּידָה, אוֹ וְיַגֵּד, אוֹ וְיַגִּידוּ, וְכֵן כֻּלָּם, שֶׁשָּׁנִינוּ שֶׁסּוֹד הַחָכְמָה הִיא, לָמָּה בְּדָבָר זֶה (בְּכֻלָּם) הוּא סוֹד הַחָכְמָה? אָמַר לוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁבָּא בְּגִימֶ"ל דָּלֶ"ת בְּלִי פֵרוּד, וְזֶהוּ סוֹד הַחָכְמָה. דָּבָר שֶׁבָּא בִּשְׁלֵמוּת בְּסוֹד הָאוֹתִיּוֹת כָּךְ הוּא כְּשֶׁהֵם בַּחָכְמָה. אֲבָל דָּלֶ"ת בְּלִי גִימֶ"ל אֵינוֹ שְׁלֵמוּת, וְכֵן גִּימֶ"ל בְּלִי דָלֶ"ת. שֶׁהֲרֵי זֶה בָּזֶה נִקְשְׁרוּ בְּלִי פֵרוּד, וּמִי שֶׁמַּפְרִידָם, גּוֹרֵם לְעַצְמוֹ מָוֶת, וְסוֹד זֶה הוּא חֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם.
בלשון הזוהר
רִבִּי יוֹסֵי שָׁאִיל לְרִבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר לֵיהּ, וְאַגִּידָה, אוֹ וְיַגֵּד, אוֹ וְיַגִּידוּ, וְכֵן כֻּלְּהוּ, דְּתָנִינָן דְּרָזָא דְחָכְמָתָא אִיהִי, אַמַּאי בְּמִלָּה דָא (בכלהו) אִיהוּ רָזָא דְחָכְמְתָא. אָמַר לֵיהּ, בְּגִין דְּאִיהוּ מִלָּה דְאַתְיָא בְּגִימֶ"ל דָלֶ"ת בְּלָא פִּירוּדָא, וְהַאי אִיהוּ רָזָא דְחָכְמָתָא. מִלָּה דְאַתְיָא בִּשְׁלִימוּ בְּרָזָא דְאַתְוָון, הָכִי הוּא, כַּד אִינוּן בְּחָכְמְתָא. אֲבָל דָלֶ"ת בְּלָא גִימֶ"ל, לָאו הוּא שְׁלִימוּ, וְכֵן גִימֶ"ל בְּלָא דָלֶ"ת. דְּהָא דָא בְּדָא אִתְקַשְּׁרוּ בְּלָא פִּירוּדָא, וּמַאן דְּאַפְרִישׁ לוֹן, גָּרִים לְגַרְמֵיהּ מוֹתָא, וְרָזָא דָא חוֹבָא דְּאָדָם.
יו"ד בין גימ"ל לדל"ת - רצון יעקב לגלות קץ ישראל
מִשּׁוּם כָּךְ הוּא דָּבָר שֶׁל סוֹד חָכְמָה, וְאַף עַל גַּב שֶׁיֵּשׁ יוֹ"ד לִפְעָמִים בֵּין גִּימֶ"ל לְדָלֶ"ת, אֵין פֵּרוּד, וְהַכֹּל קֶשֶׁר אֶחָד, וְעַל זֶה דָּבָר זֶה כָּךְ הוּא וַדַּאי. וְאַגִּידָה לָכֶם - סוֹד הַחָכְמָה, שֶׁרָצָה לְגַלּוֹת אֶת סוֹף כָּל מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
בלשון הזוהר
בְגִין כָּךְ, הוּא מִלָּה דְרָזָא דְחָכְמְתָא, וְאַף עַל גַּב דְּאִית יו"ד לְזִמְנִין בֵּין גִימֶ"ל לְדָלֶ"ת, לָאו הֲוֵי פִּירוּדָא, וְכֹלָּא קִשּׁוּרָא חָדָא, וְעַל דָּא מִלָּה דָא, הָכִי הוּא וַדַּאי. וְאַגִּידָה לָכֶם, רָזָא דְחָכְמְתָא, בָּעָא לְגַלָּאָה סוֹפָא דְכָל עוֹבָדֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל.
גילוי וסתירה בדברי יעקב - ודבר תורה שאינו נפגם לעולם
וְאִם תֹּאמַר שֶׁלֹּא גִלָּה מַה שֶּׁרָצָה לְגַלּוֹת, אִם כָּךְ אָז לָמָּה כָּתוּב בַּתּוֹרָה דָּבָר שֶׁל יַעֲקֹב שָׁלֵם, וְאַחַר כָּךְ נִפְגַּם, וְלֹא הִשְׁתַּלֵּם הַדָּבָר? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהִשְׁתַּלֵּם, כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְגַלּוֹת גִּלָּה וְהִסְתִּיר, אָמַר דָּבָר וְגִלָּה בַּחוּץ וְהִסְתִּיר לִפְנִים. וּדְבַר תּוֹרָה לֹא נִפְגָּם לְעוֹלָמִים.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵימָא, דְּלָא גָלֵי מַאי דְבָעָא לְגַלָּאָה, אִי הָכִי, אַמַּאי כְּתִיב בְּאוֹרַיְיתָא מִלָּה דְיַעֲקֹב שְׁלֵימָא, וְאִתְפְּגִים לְבָתַר, וְלָא אִשְׁתְּלִים מִלָּה. אֶלָּא וַדַּאי אִשְׁתְּלִים, כָּל מַה דְּאִצְטְרִיךְ לְגַלָּאָה גַּלֵּי וְסָתִים, אָמַר מִלָּה וְגַלֵּי לְבַר וְסָתִים לְגוֹ. וּמִלָּה דְאוֹרַיְיתָא לָא אִתְפְּגִים לְעָלְמִין.
שלמות אותיות התורה - ויעקב לא פגם אפילו אות אחת
וְהַכֹּל הוּא נִסְתָּר בַּתּוֹרָה, מִשּׁוּם שֶׁהַתּוֹרָה הִיא שְׁלֵמוּת הַכֹּל, שְׁלֵמוּת שֶׁל מַעְלָה וּלְמַטָּה, וְאֵין אוֹת אוֹ דָבָר בַּתּוֹרָה פָּגוּם. וְיַעֲקֹב, כָּל מַה שֶּׁהִצְטָרֵךְ לוֹמַר אָמַר, אֲבָל גִּלָּה וְהִסְתִּיר, וְלֹא פָגַם מִכָּל מַה שֶּׁרָצָה אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת.
בלשון הזוהר
וְכֹלָּא הוּא סָתִים בֵּיהּ בְּאוֹרַיְיתָא, בְּגִין דְּאוֹרַיְיתָא הוּא שְׁלִימוּ דְּכֹלָּא, שְׁלִימוּ דִּלְעֵילָא וְתַתָּא, וְלָא אִית מִלָּה אוֹ אָת בְּאוֹרַיְיתָא פְּגִימוּ. וְיַעֲקֹב כָּל מַה דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְמֵימַר אָמַר, אֲבָל גַּלֵּי וְסָתִים, וְלָא פָּגִים מִכָּל מַה דְּבָעָא אֲפִילּוּ אוֹת אַחַת.
ברכת בני יעקב הגנוזה בדבריו - יהודה אתה יודוך אחיך
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי הָיוּ יוֹשְׁבִים יוֹם אֶחָד עַל פֶּתַח לוֹד. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי לְרַבִּי יְהוּדָה, זֶה שֶׁרָאִינוּ שֶׁיַּעֲקֹב בֵּרַךְ אֶת בָּנָיו, רָאִינוּ מִמַּה שֶּׁכָּתוּב ׳וַיְבָרֶךְ אוֹתָם׳ - אֲבָל אֵיפֹה הַבְּרָכָה שֶׁלָּהֶם? אָמַר לוֹ, הַכֹּל בְּרָכוֹת הֵן שֶׁבֵּרַךְ אוֹתָם. כְּמוֹ ׳יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךְ אַחֶיךְ׳. דָּן יָדִין עַמּוֹ. מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ. וְכֵן כֻּלָּם.
בלשון הזוהר
רִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי יוֹסֵי הֲווּ יַתְבֵי יוֹמָא חַד אֲפִתְחָא דְלוֹד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לְרִבִּי יְהוּדָה, הָא דְחָמִינָן דְּיַעֲקֹב בָּרִיךְ לִבְנוֹי, חָמִינָן מִמַּה דִּכְתִיב ׳וַיְבָרֶךְ אוֹתָם׳, אֲבָל אָן בִּרְכָתָא דִלְהוֹן. אָמַר לֵיהּ, כֹּלָּא בִּרְכָאן אִינוּן דְּבָרִיךְ לְהוּ. כְּגוֹן, ׳יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ׳. דָּן יָדִין עַמּוֹ. מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ. וְכֵן כֻּלְּהוּ.
קץ הימין וקץ השמאל - מה שנתגלה ומה שנשאר נסתר
אֲבָל מַה שֶּׁרָצָה לְגַלּוֹת לָהֶם לֹא גִלָּה, שֶׁרָצָה לְגַלּוֹת לָהֶם אֶת הַקֵּץ. וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ שֶׁיֵּשׁ קֵץ לַיָּמִין וְיֵשׁ קֵץ לַשְּׂמֹאל, וְרָצָה לְגַלּוֹת לָהֶם אֶת הַקֵּץ כְּדֵי לְהִשָּׁמֵר וּלְהִטָּהֵר מֵעָרְלָה. וּמַה שֶּׁגִּלָּה לָהֶם נוֹדַע וְהִתְגַּלָּה עַד שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה. אֲבָל דְּבָרִים אֲחֵרִים אֵינָם בְּגָלוּי, וְהֵם נִסְתָּרִים בַּתּוֹרָה בַּפָּרָשָׁה הַזּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב וּבְאוֹתָן הַבְּרָכוֹת.
בלשון הזוהר
אֲבָל מַה דְּבָעֵי לְגַלֵּי לוֹן לָא גַּלֵּי, דְּבָעָא לְגַלָּאָה לְהוּ אֶת הַקֵּץ. וְהָא אוּקְמוּהָ, דְּאִית קֵץ לִימִינָא, וְאִית קֵץ לִשְׂמָאלָא, וּבָעָא לְגַלָּאָה לוֹן אֶת הַקֵּץ, בְּגִין לְאִסְתַּמְּרָא וּלְאִתְדַּכְּאָה מֵעָרְלָה. ומַאן דְּגַלֵּי לוֹן אִתְיְדַע וְאִתְגַּלֵּי, עַד דְּעָאלוּ לְאַרְעָא קַדִּישָׁא. אֲבָל מִלִּין אָחֳרָנִין לָאו אִינוּן בְּאִתְגַּלְּיָיא, וּסְתִימִין אִינוּן בְּאוֹרַיְיתָא, בְּהַאי פָּרְשָׁתָא דְיַעֲקֹב, וּבְאִינוּן בִּרְכָאן.
׳ראובן בכרי אתה׳
סוד ירידת הנשמות ושלמות אסיפת יעקב לבניו
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.