׳אני חבצלת השרון׳
כנסת ישראל, ודביקות האדם בעץ החיים מול עץ הדעת
חבצלת השרון - כנסת ישראל בנוי גן עדן ובשירתה למלך
רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, (שיר השירים ב א) ׳אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים׳ - כַּמָּה חֲבִיבָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הקב"ה, שהקב"ה מְשַׁבֵּחַ אוֹתָהּ, וְהִיא מְשַׁבַּחַת אוֹתוֹ תָּמִיד. וְכַמָּה מְשַׁבְּחִים וּמְזַמְּרִים מַזְמִינָה תָּמִיד לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁאֲחוּזִים בּוֹ בְּגוֹרַל הַחֵלֶק הַקָּדוֹשׁ, כַּכָּתוּב (דברים לב ט) ׳כִּי חֵלֶק ה' - עַמּוֹ וְגוֹ'׳. ׳אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן׳ (שיר השירים ב, א) - זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁעוֹמֶדֶת בַּיֹּפִי שֶׁל נוֹי בְּגַן עֵדֶן. ׳הַשָּׁרוֹן׳ - שֶׁהִיא שָׁרָה וּמְשַׁבַּחַת אֶת הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן.
בלשון הזוהר
רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, ׳אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים׳ (שיר השירים ב, א), כַּמָּה חֲבִיבָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְשַׁבַּח לָהּ, וְהִיא מְשַׁבַּחַת לֵיהּ תָּדִיר, וְכַמָּה מְשַׁבְּחִין וּמְזַמְּרִין אַזְמִינַת לֵיהּ תָּדִיר לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. זַכָּאָה חוּלְקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דְּאֲחִידָן בֵּיהּ בְּעַדְבָא דְחוּלָקָא קַדִּישָׁא. כְּמָה דִכְתִיב, ׳כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ וְגו'׳ (דברים לב, ט). ׳אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן׳ (שיר השירים ב, א), דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּקַיְימָא בְּשַׁפִּירוּ דְּנוֹי בְּגִנְתָא דְעֵדֶן. ׳הַשָּׁרוֹן׳, דְּהִיא שָׁרָה וּמְשַׁבַּחַת לְמַלְכָּא עִלָּאָה.
דבר אחר - חבצלת ושושנה כמקור השקאה הנסתר בעומק
דָּבָר אַחֵר, (שיר השירים ב א) ׳אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן׳ - שֶׁרוֹצָה לִהְיוֹת מֻשְׁקָה מֵהַשְׁקָיַת הַנַּחַל הֶעָמֹק, מְקוֹר הַנְּחָלִים, כַּנֶּאֱמַר (ישעיהו לה ז) ׳וְהָיָה הַשָּׁרָב לַאֲגַם׳. (נ"א: (ישעיה לג ט) ׳והיה השרון כערבה׳) ׳שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים׳ - שֶׁעוֹמֶדֶת בְּעֹמֶק הַכֹּל. מִי הֵם הָעֲמָקִים? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קל א) ׳מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךְ ה''. חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן. ׳חֲבַצֶּלֶת׳ - מֵאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁל הַשְׁקָאַת הַנְּחָלִים שֶׁיּוֹצְאִים וְלֹא פוֹסְקִים לְעוֹלָמִים. ׳שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים׳ - שׁוֹשַׁנָּה מֵאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא עֹמֶק הַכֹּל, נִסְתָּר מִכָּל הַצְּדָדִים.
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר (שיר השירים ב א) ׳אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן׳, דְּבָעְיָא לְאַשְׁקָאָה מִשַּׁקְיוּ דְנַחֲלָא עֲמִיקָא, מַבּוּעָא דְּנַחֲלִין. כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו לה ז) ׳וְהָיָה הַשָּׁרָב לְאַגַּם׳. (נ"א: (ישעיהו לג ט) ׳והיה השרון כערבה׳) ׳שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים׳, דְּקָיְימָא בַּעֲמִיקְתָא דְּכֹלָּא. מַאן אִינוּן עֲמָקִים. כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (תהילים קל א) ׳מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה''. חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן. ׳חֲבַצֶּלֶת׳, מֵהַהוּא אֲתַר, דְּשַׁקְיוּ דְּנַחֲלִין נָפְקִין וְלָא פָּסְקִין לְעָלְמִין. ׳שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים׳, שׁוֹשַׁנָּה מֵהַהוּא אֲתַר דְּאִקְרֵי עֲמִיקָא דְכֹלָּא, סָתִים מִכָּל סִטְרִין.
השתנות הגוונים - מחבצלת ירוקה לשושנה אדומה ולבנה
בֹּא רְאֵה, בַּתְּחִלָּה יְרֻקָּה כַּחֲבַצֶּלֶת, שֶׁהֶעָלִים שֶׁלָּהּ יְרֻקִּים, אַחַר כָּךְ שׁוֹשַׁנָּה אֲדֻמָּה בִּגְוָנִים לְבָנִים. שׁוֹשַׁנָּה בְּשִׁשָּׁה עָלִים. ׳שׁוֹשַׁנַּת׳ - שֶׁמִּשְׁתַּנֵּית מִגָּוֶן לְגָוֶן וּמְשַׁנָּה אֶת גְּוָנֶיהָ. ׳שׁוֹשַׁנַּת׳ - בַּתְּחִלָּה חֲבַצֶּלֶת. בִּזְמַן שֶׁרוֹצָה לְהִזְדַּוֵּג בַּמֶּלֶךְ נִקְרֵאת חֲבַצֶּלֶת, אַחַר שֶׁנִּדְבְּקָה עִם הַמֶּלֶךְ בְּאוֹתָן נְשִׁיקוֹת הִיא נִקְרֵאת שׁוֹשַׁנַּת, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב ׳שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים׳ (שיר השירים ה, יג). ׳שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים׳ - שֶׁהִיא מְשַׁנָּה אֶת גְּוָנֶיהָ לִפְעָמִים לְטוֹב וְלִפְעָמִים לְרַע, לִפְעָמִים לְרַחֲמִים וְלִפְעָמִים לְדִין.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּקַדְמִיתָא יְרוּקָא כַּחֲבַצֶּלֶת, דְּטַרְפִּין דִּילָהּ יְרוּקִין. לְבָתַר שׁוֹשַׁנַּת, סוּמְקָא בִּגְוָונִין חִוְורִין. שׁשַׁנָּה בְּשִׁית טַרְפִּין, ׳שֹׁשַׁנַּת׳, דְּאִשְׁתְּנִיאַת מִגּוֹוָנָא לְגוֹוָנָא, וְשַׁנִּיאַת גְּוַונָהָא. ׳שֹׁשַׁנַּת׳, בְּקַדְמִיתָא חֲבַצֶּלֶת. בְּעִדָּנָא דְּבָעְיָא לְאִזְדַּוָּוגָא בֵּיהּ בְּמַלְכָּא, אִקְרֵי חֲבַצֶּלֶת. בָּתַר דְּאִתְדַּבְּקַת בֵּיהּ בְּמַלְכָּא בְּאִינוּן נְשִׁיקִין, אִקְרֵי שֹׂשַׁנַּת, בְּגִין דִּכְתִיב, ׳שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים׳ (שיר השירים ה, יג). ׳שׁשַׁנַּת הָעֲמָקִים׳ דְּהִיא מְשַׁנְיָיא גְּוָונָהָא, זִמְנִין לְטַב, וְזִמְנִין לְבִישׁ, זִמְנִין לְרַחֲמֵי, זִמְנָא לְדִינָא.
בריאת האדם לדבקות יחידה בעץ החיים - קשר שאינו משתנה
׳וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם׳ (בראשית ג, ו) -. בֹּא רְאֵה, שֶׁהֲרֵי בְּנֵי אָדָם לֹא מִסְתַּכְּלִים וְלֹא יוֹדְעִים וְלֹא מַשְׁגִּיחִים בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הקב"ה אֶת הָאָדָם וְכִבֵּד אוֹתוֹ בְּכָבוֹד עֶלְיוֹן, רָצָה מִמֶּנּוּ לְהִדָּבֵק בּוֹ כְּדֵי שֶׁיִּמָּצֵא יְחִידִי, וּבַלֵּב יְחִידִי, וּבְמָקוֹם שֶׁל דְּבֵקוּת יְחִידָה שֶׁלֹּא מִשְׁתַּנֶּה וְלֹא מִתְהַפֵּךְ לְעוֹלָמִים בְּאוֹתוֹ קֶשֶׁר יָחִיד שֶׁהַכֹּל נִקְשָׁר בּוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן׳ (בראשית ב, ט).
בלשון הזוהר
׳וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַּאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם׳ (בראשית ג, ו). תָּא חֲזֵי, דְּהָא בְּנֵי נָשָׁא לָא מִסְתַּכְּלִין, וְלָא יָדְעִין, וְלָא מַשְׁגִּיחִין. בְּשַׁעְתָּא דְּבָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאָדָם, וְאוֹקִיר לֵיהּ בִּיקִירוּ עִלָּאָה, בָּעָא מִנֵּיהּ לְאִתְדַּבְּקָא בֵּיהּ בְּגִין דְּיִשְׁתַּכַּח יְחִידָאי, וּבְלִבָּא יְחִידָאי, וּבַאֲתַר דִּדְבֵקוּתָא יְחִידָאי, דְּלָא אִשְׁתַּנֵּי, וְלָא מִתְהַפֵּךְ לְעָלְמִין. בְּהַהוּא קִשּׁוּרָא יְחִידָא, דְּכֹלָּא בֵּיהּ אִתְקַשַּׁר. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן׳ (בראשית ב, ט).
עזיבת עץ החיים היחידי - דביקות במקום המשתנה והירידה למטה
אַחַר כָּךְ סָטוּ מִדֶּרֶךְ הָאֱמוּנָה וְעָזְבוּ אֶת הָעֵץ הַיְחִידִי, הָעֶלְיוֹן מִכָּל הָאִילָנוֹת, וּבָאוּ לְהִדָּבֵק בְּמָקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּנֶּה וּמִתְהַפֵּךְ מִגָּוֶן לְגָוֶן וּמִטּוֹב לְרַע וּמֵרַע לְטוֹב, וְיָרְדוּ מִלְמַעְלָה מַטָּה, וְנִדְבְּקוּ לְמַטָּה בְּשִׁנּוּיִים רַבִּים, וְעָזְבוּ אֶת הָאִילָן הַיְחִידִי הָעֶלְיוֹן מִכָּל הָאִילָנוֹת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְגוֹ'׳ (קהלת ז, כט).
בלשון הזוהר
לְבָתַר סָטוּ מֵאָרְחָא דִמְהֵימְנוּתָא, וְשָׁבְקוּ אִילָנָא יְחִידָאי, עִלָּאָה מִכָּל אִילָנִין. וְאָתוּ לְאִתְדַּבְּקָא בְּאֲתַר דְּמִשְׁתַּנֵּי, וּמִתְהַפֵּךְ מִגּוֹוָנָא לְגוֹוָנָא וּמִטַּב לְבִישׁ וּמִבִּישׁ לְטַב. וְנַחֲתֵי מֵעֵילָא לְתַתָּא, וְאִתְדָּבָקוּ לְתַתָּא בְּשִׁנּוּיִין סַגִּיאִין. וְשָׁבְקוּ אִילָנָא יְחִידָאָה, עִלָּאָה מִכָּל אִילָנִין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְגו'׳ (קהלת ז, כט).
התהפכות הלב כעץ הדעת - ריבוי חשבונות ודביקות בהם
וַדַּאי שֶׁאָז הִתְהַפֵּךְ לִבָּם בְּאוֹתוֹ הַצַּד מַמָּשׁ, לִפְעָמִים לְטוֹב לִפְעָמִים לְרַע, לִפְעָמִים לְרַחֲמִים לִפְעָמִים לְדִין. בַּדָּבָר הַזֶּה שֶׁנִּדְבְּקוּ בוֹ וַדַּאי, ׳בִּקְשׁוּ חִשְּׁבוֹנוֹת רַבִּים׳ (קהלת ז, כט) וְנִדְבְּקוּ בָהֶם.
בלשון הזוהר
וַדַּאי כְּדֵין אִתְהַפַּךְ לִבַּיְיהוּ, בְּהַהוּא סִטְרָא מַמָּשׁ, זִמְנִין לְטַב, זִמְנִין לְבִישׁ, זִמְנִין לְרַחֲמֵי, זִמְנִין לְדִינָא. בְּהַאי מִלָּה דְּאִתְדַּבָּקוּ בָּהּ וַדַּאי, ׳בִקְשׁוּ חִשְׁבוֹנוֹת רַבִּים׳ (קהלת ז, כט), וְאִתְדַּבָּקוּ בְּהוּ.
עזיבת עץ החיים ודביקות במות - גזירת המיתה על העולם
אָמַר לוֹ הקב"ה, אָדָם, עָזַבְתָּ חַיִּים וְנִדְבַּקְתָּ בַּמָּוֶת. ׳חַיִּים׳ - שֶׁכָּתוּב ׳וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן׳ - שֶׁנִּקְרָא חַיִּים, שֶׁמִּי שֶׁאוֹחֵז בּוֹ לֹא טוֹעֵם מָוֶת לְעוֹלָמִים. נִדְבַּקְתָּ בְּעֵץ אַחֵר - הֲרֵי וַדַּאי הַמָּוֶת כְּנֶגְדְּךְ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת׳ (משלי ה, ה), וְכָתוּב ׳וּמֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה׳ (קהלת ז, כו). וַדַּאי שֶׁנִּדְבַּק בִּמְקוֹם הַמָּוֶת וְעָזַב מְקוֹם הַחַיִּים. מִשּׁוּם כָּךְ נִגְזַר עָלָיו וְעַל כָּל הָעוֹלָם מָוֶת.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אָדָם, שְׁבַקְתְּ חַיֵּי וְאִתְדָּבַּקְתְּ בְּמוֹתָא. ׳חַיֵּי׳, דִּכְתִיב ׳וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן׳, דְּאִקְרֵי חַיִּים. דְּמַאן דְּאָחִיד בֵּיהּ, לָא טָעִים מוֹתָא לְעָלְמִין. אִתְדָּבַּקְתְּ בְּאִילָנָא אָחֳרָא, הָא וַדַּאי מוֹתָא הוּא לְקִבְלָךְ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳רַגְלֶיהָ יוֹרְדוֹת מָוֶת׳ (משלי ה, ה), וּכְתִיב, ׳וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה׳ (קהלת ז, כו). וַדַּאי בְּאֲתַר דְּמוֹתָא אִתְדָּבַּק, וְשָׁבַק אֲתַר דְּחַיֵּי. בְּגִין כָּךְ אִתְגְּזַר עֲלֵיהּ וְעַל כָּל עַלְמָא מוֹתָא.
הליכת הבריות אחר אדם - גרימת המות לכל העולם בהשתחוותו
אִם הוּא חָטָא, מֶה חָטְאוּ כָּל הָעוֹלָם? אִם תֹּאמַר שֶׁכָּל הָעוֹלָם אָכְלוּ מֵהָעֵץ הַזֶּה וְזֶה קָרָה לְכֻלָּם - לֹא כָּךְ! אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם עָמַד עַל רַגְלָיו, רָאוּ אוֹתוֹ כָּל הַבְּרִיּוֹת וּפָחֲדוּ מִלְּפָנָיו, וְהָיוּ נוֹסְעִים אַחֲרָיו כַּעֲבָדִים אַחַר הַמֶּלֶךְ. וְהוּא אָמַר לָהֶם: אֲנִי וְאַתֶּם ׳בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה וְגוֹ'׳ (תהילים צה, ו). וְכֻלָּם הָלְכוּ אַחֲרָיו. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ שֶׁאָדָם מִשְׁתַּחֲוֶה לְמָקוֹם זֶה וְנִדְבָּק בּוֹ, כֻּלָּם נִמְשְׁכוּ אַחֲרָיו, וְגָרַם מָוֶת לְכָל הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
אִי הוּא חָטָא, כָּל עַלְמָא מַה חָטוּ. אִי תֵימָא, דְּכָל עַלְמָא אָכְלֵי מֵאִילָנָא דָא, וְאִתְרַמֵּי לְכֹלָּא. לָאו הָכִי. אֶלָּא בְּשַׁעְתָּא דְאָדָם קָאִים עַל רַגְלוֹי, חָמֵי לֵיהּ בִּרְיָין כֻּלְּהוּ, וּדְחִילוּ מִקַּמֵּיהּ, וְהֲווּ נָטְלִין אֲבַתְרֵיהּ, כְּעַבְדִין בָּתַר מַלְכָּא. וְהוּא אָמַר לוֹן, אֲנָא וְאַתּוּן, ׳בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה וְגו'׳ (תהילים צה, ו). וְאֲזְלוּ כֻּלְּהוּ אֲבַתְרֵיהּ. כֵּיוָן דְּחָזוּ דְּאָדָם סְגִיד לְהַאי אֲתַר, וְאִתְדָּבַּק בֵּיהּ, כֻּלְּהוּ אִתְמַשְּׁכוּ אֲבַתְרֵיהּ וְגָרִים מוֹתָא לְכָל עָלְמָא.
האדם כחרב המתהפכת - תמורות מטוב לרע וממות לחיים
וְאָז הִשְׁתַּנָּה הָאָדָם לְכַמָּה גְוָנִים, לִפְעָמִים דִּין לִפְעָמִים רַחֲמִים, לִפְעָמִים מָוֶת לִפְעָמִים חַיִּים. וְלֹא עוֹמֵד בְּקִיּוּם תָּמִיד בְּאֶחָד מֵהֶם, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ מָקוֹם גָּרַם לוֹ. וְלָכֵן נִקְרָא חֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, הַמִּתְהַפֶּכֶת מִצַּד זֶה לְצַד זֶה, מִטּוֹב לְרַע, מֵרַחֲמִים לְדִין, מִשָּׁלוֹם לִקְרָב, מִתְהַפֶּכֶת הִיא בַּכֹּל. טוֹב וָרַע, שֶׁכָּתוּב ׳וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע׳ (בראשית ב, ט).
בלשון הזוהר
וּכְדֵין אִשְׁתַּנֵּי אָדָם לְכַמָּה גְּוָונִין, זִמְנִין דִּינָא, זִמְנִין רַחֲמֵי זִמְנִין מוֹתָא, זִמְנִין חַיֵּי. וְלָא קָאִים בְּקִיּוּמָא תָּדִיר בְּחַד מִנַּיְיהוּ, בְּגִין דְּהַהוּא אֲתַר גָּרִים לֵיהּ. וְעַל דָּא אִקְרֵי, חֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, הַמִּתְהַפֶּכֶת מִסִּטְרָא דָא לְסִטְרָא דָא, מִטַּב לְבִישׁ, מֵרַחֲמֵי לְדִינָא, מִשְּׁלָם לְקָרָבָא, מִתְהַפֶּכֶת הִיא בְּכֹלָּא. ׳טַב וְרַע׳ (בראשית ב, ט) דִּכְתִיב, ׳וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע׳.
תוכחת המלך על עץ הדעת - האשה כגורמת המות לכל
וְהַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן, לְרַחֵם עַל מַעֲשָׂיו, הוֹכִיחַ אוֹתוֹ וְאָמַר לוֹ, ׳וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ וְגוֹ'׳ (בראשית ב, יז), וְהוּא לֹא קִבֵּל מִמֶּנּוּ וְנִמְשַׁךְ אַחַר אִשְׁתּוֹ, וְגֹרַשׁ לְעוֹלָמִים. שֶׁהֲרֵי אִשָּׁה עוֹלָה לְמָקוֹם (ס"א: לְמָקוֹם זֶה) וְלֹא יוֹתֵר, וְהָאִשָּׁה גָרְמָה מָוֶת לַכֹּל.
בלשון הזוהר
וּמַלְכָּא עִלָּאָה, לְרַחֲמָא עַל עוֹבָדוֹי, אוֹכַח לֵיהּ, וְאָמַר לֵיהּ, ׳וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ וְגוֹ'׳ (בראשית ב, יז), וְהוּא לָא קַבִּיל מִנֵּיהּ, וְאִתְמְשַׁךְ בָּתַר אִתְּתֵיהּ, וְאִתְתָּרַךְ לְעָלְמִין. דְּהָא אִתְּתָא לְאַתְרָא (ס"א: לְאַתְרָא דָּא) סַלְקָא וְלָא יַתִּיר, וְאִתְּתָא גָרִים מוֹתָא לְכֹלָּא.
עתיד לבוא ׳כימי העץ ימי עמי׳ - בלע המות לנצח
בֹּא רְאֵה, לָעוֹלָם הַבָּא כָּתוּב ׳כִּי כִּימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי׳ (ישעיה סה, כב). ׳כִּימֵי הָעֵץ׳ - אוֹתוֹ שֶׁנּוֹדָע בּוֹ הַזְּמַן, כָּתוּב ׳בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ וְגוֹ'׳ (שם כה, ח).
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, לְעַלְמָא דְאָתֵי כְּתִיב, ׳כִּי כִּימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי׳ (ישעיהו סה, כב). ׳כִּימֵי הָעֵץ׳ - הַהוּא דְאִשְׁתְּמוֹדָעָא בֵּיהּ זִמְנָא, כְּתִיב, ׳בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ וְגוֹ'׳ (ישעיהו כה, ח).
׳ויקרבו ימי ישראל למות׳
קרבת ימי האדם למלך כפי זכותו
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.