׳אם הבנים שמחה׳
בני הקב"ה, תשובת האם ותשוקת הצדיקים לנעם ה'
׳אם הבנים שמחה׳ - בן הקב"ה ליעקב ובת הקב"ה לאברהם
לָמַדְנוּ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק, כָּתוּב ׳אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּיָהּ׳ (תהלים קיג, ט) - הָאֵם הַיְדוּעָה. הַבָּנִים מִי הֵם? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, הֲרֵי שָׁנִינוּ שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי בָנִים לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶחָד זָכָר וְאַחַת נְקֵבָה. הַזָּכָר נָתַן אוֹתוֹ לְיַעֲקֹב, שֶׁכָּתוּב ׳בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות ד, כב), וְכָתוּב ׳יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךְ אֶתְפָּאָר׳ (ישעיה מט, ג). בַּת נָתַן לְאַבְרָהָם, שֶׁכָּתוּב ׳וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל׳ (בראשית כד, א) - בַּת הָיְתָה לוֹ לְאַבְרָהָם, וּבַכֹּל שְׁמָהּ.
בלשון הזוהר
תַּנְיָא, אָמַר רִבִּי יִצְחָק, כְּתִיב, ׳אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְּלוּיָה׳ (תהילים קיג, ט) - אִמָּא יְדִיעָא. הַבָּנִים מַאן אִינוּן. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, הָא תָּנִינָן, תְּרֵין בְּנִין אִית לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, חַד דְּכַר וְחַד נוּקְבָא. דְּכַר, יַהֲבֵיהּ לְיַעֲקֹב, דִּכְתִיב, ׳בְּנִי בְּכוֹרִי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות ד, כב), וּכְתִיב, ׳יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאֵר׳ (ישעיהו מט, ג). בַּת, יַהֲבָהּ לְאַבְרָהָם, דִּכְתִיב, ׳וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל׳ (בראשית כד, א) - בַּת הָיְתָה לוֹ לְאַבְרָהָם, וּבַכֹּל שְׁמָה.
האם רובצת על הבנים להניקם - אזהרה שלא לגלות ערוותה
וְהָאֵם רוֹבֶצֶת עֲלֵיהֶם, שֶׁמֵּינִיקָה אוֹתָם, וְעַל זֶה כָּתוּב ׳לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים׳ (דברים כב, ו). וְשָׁנִינוּ, אַל יַרְבֶּה הָאָדָם חֲטָאָיו לְמַטָּה, מִשּׁוּם שֶׁמִּסְתַּלֶּקֶת הָאֵם מֵעַל הַבָּנִים. וְכָתוּב ׳אִמְּךְ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ׳ (ויקרא יח, ז) - אוֹי לְמִי שֶׁמְּגַלֶּה עֶרְוָתָהּ.
בלשון הזוהר
וְאִמָא רְבִיעָא עֲלַיְיהוּ, דְּיָנְקָא לְהוּ, וְעַל הַאי כְּתִיב, ׳לא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים׳ (דברים כב, ו). וְתָנִינָן, לָא יַסְגֵּי בַּר נָשׁ חוֹבוֹי לְתַתָּא, בְּגִין דְּיִסְתַּלַּק אִמָּא מֵעַל בְּנִין. וּכְתִיב, ׳אִמְּךָ הִיא לא תְגַלֵּה עֶרְוָתָהּ׳ (ויקרא יח, ז) - וַוי לְמַאן דְּגָלֵי עֶרְיָיתָא.
תשובת האם המכסה על הבנים - וחובת פריה ורביה
וּכְשֶׁשָּׁבִים בְּנֵי הָעוֹלָם וּמַרְבִּים בִּזְכֻיּוֹת לִפְנֵי הקב"ה, וְהָאֵם שָׁבָה וּמְכַסָּה עַל הַבָּנִים, אָז זֶה נִקְרָא תְשׁוּבָה. מַה זֶּה ׳תְּשׁוּבָה׳? זוֹ תְשׁוּבָה שֶׁל הָאֵם שֶׁשָּׁבָה בְּקִיּוּמָהּ, וְאָז כָּתוּב ׳אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה׳ (תהלים קיג, ט) - ׳אֵם הַבָּנִים׳ וַדַּאי. וְלָכֵן לֹא יִפָּטֵר הָאָדָם מִפְּרִיָּה וּרְבִיָּה עַד שֶׁמּוֹלִיד בֵּן וּבַת.
בלשון הזוהר
וְכַד תָּיְיבִין בְּנֵי עַלְמָא, וְאַסְגִּין בִּזְכוּתָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִמָּא תָבַת וְכַסְיָא עַל בְּנִין, כְּדֵין אִתְקְרֵי תְּשׁוּבָה. מַאי ׳תְּשׁוּבָה׳. דָּא תְּשׁוּבָה דְאִמָּא, דְּתָבַת בְּקִיּוּמָהָא, וּכְדֵין כְּתִיב, ׳אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה׳ (תהילים קיג, ט) - אֵם הַבָּנִים וַדַּאי. וְעַל דָּא, לָא לִפָּטַר אִינִישׁ מִפְּרִיָּה וּרְבִיָּה, עַד דְּאוֹלִיד בֵּן וּבַת.
׳לחזות בנעם ה׳ - תשוקת הצדיקים הבאה מעתיקא קדישא
שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק, כָּתוּב ׳לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ׳ (תהלים כז, ד) - תְּשׁוּקַת הַצַּדִּיקִים לִרְאוֹת אֶת זֶה, וְאַתָּה אָמַרְתָּ עַל ה'? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, הַכֹּל אֶחָד, מַשְׁמָע שֶׁכָּתוּב ׳נֹעַם ה'׳, שֶׁבָּא מֵעַתִּיקָא קַדִּישָׁא לַשָּׁמַיִם הַזֶּה, וּתְשׁוּקַת הַצַּדִּיקִים כָּךְ הִיא וַדַּאי. וְכָתוּב עַל הַשָּׁמַיִם, אָז תִּתְעַנַּג עַל ה'. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מִי שֶׁזּוֹכֶה. וַדַּאי מְעַטִּים הֵם.
בלשון הזוהר
תַּנְיָא אָמַר רִבִּי יִצְחָק, כְּתִיב, ׳לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ׳ (תהילים כז, ד) - תִּיאוּבְתָּא דְצַדִּיקַיָא לְמֶחֱמֵי דָא, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ עַל ה'. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, כֹּלָּא חַד. מַשְׁמַע דִּכְתִיב ׳נֹעַם ה'׳, דְּאַתְיָא מֵעַתִּיקָא קַדִּישָׁא לְהַאי שָׁמַיִם. וְתִיאוּבְתָּא דְצַדִּיקַיָא כָּךְ הוּא וַדַּאי. וְעַל הַשָּׁמַיִם כְּתִיב, אָז תִּתְעַנֵּג עַל ה'. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מַאן דְּזָכֵי. וַדַּאי זְעִירִין אִינוּן.
׳בני אמי נחרו בי׳
משל הצפור הנשרפת ברמז הגלות והגאולה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.