׳וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום׳
מעלת ראשי האבות ופנחס
ויצום אל בני ישראל ואל פרעה - נחת וכבוד בהנהגה
׳וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם׳. רַבִּי יוֹסֵי ׳אֱמֹר, אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ - לְהַנְהִיגָם בְּנַחַת כָּרָאוּי. ׳וְאֶל פַּרְעֹה׳ - לִנְהֹג בּוֹ כָּבוֹד, וּפֵרְשׁוּהָ.
בלשון הזוהר
׳וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנִי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם׳ (שמות ו, יג). ר' יוֹסֵי ׳אָמַר, אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ לְדַבְּרָא לוֹן בְּנַחַת כַּדְקָא חֲזֵי, ׳וְאֶל פַּרְעֹה׳: לְאַנְהָגָא בֵּיהּ יְקָר, וְאוּקְמוּהָ.
אלה ראשי בית אבותם - מלכים בני מלכים בעבודתם הקשה
אָמַר רַבִּי יֵיסָא, לָמָּה סָמַךְ כָּאן ׳אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבתָם׳ (שמות ו, יד)? אֶלָּא, אָמַר לוֹ הקב"ה, הַנְהִיגוּ ׳אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ בְּנַחַת. שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה, הֵם מְלָכִים בְּנֵי מְלָכִים. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב ׳אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבתָם׳ - אֵלֶּה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה, הֵם ׳רָאשֵׁי בֵּית׳ אָבוֹת.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יֵיסָא, אֲמַאי סָמִיךְ הָכָא. ׳אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבוֹתָם׳ (שמות ו, יד). אֶלָּא, אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דַּבְּרוּ לוֹן ׳לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל׳ בְּנַחַת, דְאַף עַל גַּב דְּאִינּוּן יַתְבֵי בְּפוּלְחָנָא קַשְׁיָא, מַלְכִין בְּנִי מַלְכִין אִינּוּן. וּבְגִין כָּךְ, כְּתִיב, ׳אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבוֹתָם׳ אִלֵּין דְּאַתְּ חָמֵי, רֵישֵׁי בֵּית אֲבָהָן אִינּוּן.
אי-התערבות ישראל במצרים - זכות משה ואהרן להוציאם
אָמַר רַבִּי חִיָּיא, שֶׁכֻּלָּם לֹא שִׁקְּרוּ בְּמִנְהֲגֵיהֶם, וְלֹא הִתְעָרְבוּ בְּעַם אַחֵר, אֵלֶּה הֵם שֶׁעָמְדוּ בִּמְקוֹמָם הַקָּדוֹשׁ וְלֹא שִׁקְּרוּ לְהִתְעָרֵב בַּמִּצְרִיִּים. אָמַר רַבִּי אָחָא, בִּשְׁבִיל לְהָבִיא אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן, שֶׁהֵם רְאוּיִים לְהוֹצִיא אֶת יִשְׂרָאֵל וּלְדַבֵּר לְפַרְעֹה וְלִרְדּוֹת אוֹתוֹ בְּמַקֵּל, מִשּׁוּם שֶׁכָּל רָאשֵׁי יִשְׂרָאֵל לֹא נִמְצְאוּ כְמוֹתָם.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי חִיָּיא, דְּכֻלְּהוּ לָא שַׁקְּרוּ נִימוּסֵיהוֹן, וְלָא אִתְעָרְבוּ בְּעַמָּא אַחֲרָא אִלֵּין אִינּוּן דְּקַיְימוּ בְּדוּכְתַּיְיהוּ קַדִּישָׁא, וְלָא שָׁקְרוּ לְאִתְעָרְבָא בְּהוּ בְּמִצְרָאֵי. אָמַר רִבִּי אֲחָא, בְּגִין לְאַיְיתָאָה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, דְּאִינּוּן אִתְחָזוּן לְאַפָּקָא לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, וּלְמַלְּלָא לְפַרְעֹה, וּלְרַדָּאָה לֵיהּ בְּחוּטְרָא, בְּגִין דִּבְכָל רֵישֵׁיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, לָא אִשְׁתְּכַח כְּוָותַיְיהוּ.
אלה ראשי אבות הלויים - קושיא על פינחס היחיד
בֹּא רְאֵה, ׳וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּינְחָס אֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם׳ (שמות ו, כה) - וְכִי ׳אֵלֶּה רָאשֵׁי׳, וַהֲרֵי הוּא לְבַדּוֹ הָיָה? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁפִּנְחָס קִיֵּם כַּמָּה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל וְהוּא קִיֵּם אֶת ׳רָאשֵׁי הָאָבוֹת, (לְוִיִּם׳) כָּתוּב בּוֹ אֵלֶּה.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, ׳וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּינְחָס אֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם׳ (שמות ו, כה). וְכִי ׳אֵלֶּה רָאשֵׁי׳, וְהָא הוּא בִּלְחוֹדוֹי הֲוָה. אֶלָּא, בְּגִין דְּפִינְחָס קִיֵּים כַּמָּה אַלְפִין וְרִבְוָון מִיִּשְׂרָאֵל, וְהוּא קִיֵּים לְרָאשֵׁי אֲבָהָן, (ליואי) כְּתִיב בֵּיהּ אֵלֶּה.
פנחס מתקן אבדת נדב ואביהוא ונוטל ירושתם
עוֹד, ׳וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּינְחָס אֵלֶּה רָאשֵׁי׳ (שמות ו, כה) - אֲבֵדַת רָאשֵׁי הַלְוִיִּים נִמְצְאָה בּוֹ. וּמַה שֶּׁהֵם נִגְרְעוּ וְנִשְׂרְפוּ - הוּא הִשְׁלִים, וְהִרְוִיחַ אֶת הַכְּהֻנָּה שֶׁלָּהֶם, וְשָׁרְתָה בּוֹ הַצּוּרָה שֶׁל שְׁנֵיהֶם. אֲבֵדַת רָאשֵׁי הַלְוִיִּם נִמְצֵאת בּוֹ. וּמִי הֵם? נָדָב וַאֲבִיהוּא, שֶׁהִפְרִידוּ אוֹת הַבְּרִית מִמְּקוֹמוֹ, וְהוּא בָּא וְחִבֵּר אוֹתָם, לָכֵן נִתְּנָה לוֹ הַיְרֻשָּׁה וְהָרוּחַ שֶׁל שְׁנֵיהֶם, וְנִזְכַּר כָּאן עַל מַה שֶּׁיִּהְיֶה אַחַר כָּךְ.
בלשון הזוהר
תּוּ, ׳וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּינְחָס אֵלֶּה רָאשֵׁי׳ (שמות ו, כה), אוֹבְדָא דְּרֵישֵׁי דְּלֵיוָאֵי אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ, וּמַה דְּאִינּוּן ׳גָּרְעוּ וְאִתּוּקָדוּ, הוּא אַשְׁלִים, וְרָוַוח כְּהוּנָתָא דִּילְהוֹן, וְשַׁרְיָא בֵּיהּ טַסְטוּקָא דְּתַרְוַויְיהוּ׳. אוֹבְדָא דְּרֵישֵׁי דְּלֵיוָאֵי אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ, וּמַאן נִינְהוּ. נָדָב וַאֲבִיהוּא. אִינּוּן פְּרִישׁוּ אָת קַיְּימָא מֵאַתְרֵיהּ, וְהוּא אָתָא וְחָבַר לוֹן. בְּגִין כַּךְ, אִתְיְיהִיב לֵיהּ יָרוּתָא, וְרוּחָא דְּתַרְוַויְיהוּ. וְאַדְכַּר הָכָא עַל מַה דְּלֶהוֵי לְבָתַר.
צפיית פגם בני אהרן - ותיקונה בעמידת פנחס
וְאִם תֹּאמַר, לָמָּה נִזְכַּר כָּאן פִּנְחָס? אֶלָּא רָאָה הקב"ה אֶת אַהֲרֹן בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר ׳וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי׳, שֶׁעֲתִידִים שְׁנֵי ׳בְנֵי אַהֲרֹן׳ לִפְגֹּם אֶת הַבְּרִית הַזּוֹ, וְעַכְשָׁו שֶׁהוּא שׁוֹלֵחַ אוֹתוֹ לְמִצְרַיִם, רָצָה לְהַעֲבִיר אֶת אַהֲרֹן שֶׁלֹּא לָלֶכֶת בִּשְׁלִיחוּת זוֹ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה הקב"ה שֶׁעָמַד פִּנְחָס וְקִיֵּם אֶת הַבְּרִית הַזּוֹ בִּמְקוֹמָהּ וְתִקֵּן אֶת הָעַקְמִימוּת שֶׁלָּהֶם, מִיָּד - ׳הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה׳. אָמַר הקב"ה, עַכְשָׁו ׳הוּא אַהֲרֹן׳, ׳הוּא אַהֲרֹן׳ שֶׁל הַהַתְחָלָה.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא, אֲמַאי אַדְכַּר הָכָא פִּינְחָס. אֶלָּא חָמָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַהֲרֹן, בְּשַׁעֲתָא דְּאָמַר ׳וָאֶזְכּוֹר אֶת בְּרִיתִי׳, דִּזְמִינִין תְּרֵין בְּנוֹהִי דְּאַהֲרֹן לְאַפְגָּמָא לֵיהּ לְהַאי בְּרִית, וְהַשְׁתָּא דְּקָא מְשַׁדֵּר לֵיהּ לְמִצְרַיִם, בָּעָא לְאַעְבְּרָא לֵיהּ לְאַהֲרֹן, דְּלָא לְמֵיהַךְ בִּשְׁלִיחוּתָא דָּא. כֵּיוָן דְּחָמָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּקָאִים פִּינְחָס וְקִיֵּים לֵיהּ לְהַאי בְּרִית בְּאַתְרֵיהּ, וְאַתְקִין עֲקִימָא דִּילְהוֹן, מִיָּד הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הַשְׁתָּא הוּא אַהֲרֹן, אִיהוּ אַהֲרֹן דְּקַדְמֵיתָא.
הוא אהרן ומשה - הכללת רוח במים ומים ברוח
׳הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְגוֹ'׳ (שמות ו, כו). ׳הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה׳ - הֵם ׳אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה׳ הָיָה צָרִיךְ (לִכְתֹּב)! אֶלָּא לְהַכְלִיל זֶה בָּזֶה, רוּחַ בְּמַיִם. ׳הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן׳ - לְהַכְלִיל מַיִם בְּרוּחַ, וְעַל זֶה כָּתוּב הוּא וְלֹא הֵם.
בלשון הזוהר
׳הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וְגוֹ'׳ (שמות ו, כו). ׳הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה׳. הֵם ׳אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה׳ מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא, לְאַכְלָלָא דָּא בְּדָא, רוּחָא בְּמַיָּא. ׳הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן׳: לְאַכְלָלָא מַיָּא בְּרוּחָא, וְעַל דָּא כְּתִיב הוּא, וְלא הֵם.
׳וידעת היום והשבות אל לבבך׳
ימין ושמאל בשבטים
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.