׳וידעת היום והשבות אל לבבך׳
ימין ושמאל בשבטים
וידעת היום והשבות אל לבבך - קושיית סדר הפסוק
רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי אַבָּא הָיוּ מְצוּיִים לַיְלָה אֶחָד בְּבֵית מְלוֹנָם בְּלוֹד. קָמוּ לְהִתְעַסֵּק בַּתּוֹרָה. פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, ׳וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךְ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים׳ (דברים ד, לט). פָּסוּק זֶה כָּךְ צָרִיךְ (לִכְתֹּב): ׳וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם׳ ׳כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים׳ - ׳וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךְ׳. (אֶלָּא אַשְׁרָיו מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה.) עוֹד, (בא רְאֵה) ׳וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל׳ לִבֶּךְ הָיָה צָרִיךְ (לִכְתֹּב)!
בלשון הזוהר
רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי אַבָּא, הֲווֹ שְׁכִיחֵי לֵילְיָא חַד בְּבֵי אוֹשְׁפִּיזַיְיהוּ בְּלוּד, קָמוּ לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּאוֹרַיְיתָא. פָּתַח רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, ׳וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים׳ (דברים ד, לט). הַאי קְרָא הָכִי מִבָּעֵי לֵיהּ. ׳וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם׳ ׳כִּי ה' הוּא הָאֱלהִים׳ ׳וְהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ׳. (אלא זכאה הוא מאן דאשתדל באורייתא) תּוּ, (תא חזי) ׳וְהֲשֵׁבוֹתָ אֶל׳ לִבֶּךָ מִבָּעֵי לֵיהּ.
והשבות אל לבבך - הכללת יצר טוב ורע כתנאי לדעת
אֶלָּא, אָמַר מֹשֶׁה, אִם אַתָּה רוֹצֶה לַעֲמֹד עַל זֶה וְלָדַעַת ׳כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים׳ - ׳וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךְ׳, וְאָז תֵּדַע אוֹתוֹ. ׳לְבָבְךְ׳ זֶה יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר רַע, שֶׁנִּכְלָל זֶה בָּזֶה, וְהוּא אֶחָד, אָז תִּמְצָא ׳כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים׳, שֶׁהֲרֵי נִכְלָל זֶה בָּזֶה וְהוּא אֶחָד. וְעַל זֶה ׳וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךְ׳ לָדַעַת הַדָּבָר.
בלשון הזוהר
אֶלָּא, אָמַר מֹשֶׁה, אִי אַתְּ בָּעֵי לְמֵיקָם עַל דָּא, וּלְמִנְדַּע ׳כִּי ה' הוּא הָאֱלהִים׳, ׳וְהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ׳ וּכְדֵין תִּנְדַּע לֵיהּ. ׳לְבָבֶךָ׳: יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר רָע, דְּאִתְכְּלִיל דָּא בְּדָא, וְאִיהוּ חַד, כְּדֵין תִּשְׁכַּח ׳כִּי ה' הוּא הָאֱלהִים׳, דְּהָא אִתְכְּלִיל דָּא בְּדָא, וְאִיהוּ חַד. וְעַל דָּא ׳וְהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ׳, לְמִנְדַּע מִלָּה.
פגם הרשעים - הפרדת שמאל מימין ומניעת ברכה
שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם. עוֹד, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, ליישב הקושיה שהקדים לזה בביאור הכתוב 'והשבות אל לבבך', רְשָׁעִים עוֹשִׂים פְּגָם לְמַעְלָה. ע"י עוונותיהם. מַהוּ ׳הַפְּגָם׳מידת ? שֶׁהַשְּׂמֹאל לֹא נִכְלָל בַּיָּמִין,שהאדם המתגבר על יצרו מכליל השמאל להיות כלול בימין וכפוף תחתיו, אך הם בעונותיהם נותנים כח ותוקף למידת הדין לעמוד בפני עצמה מבלי היותה כפופה לימין, שֶׁיֵּצֶר הָרָעמצד טבע יצירתו לֹא נִכְלָל בְּיֵצֶר טוֹב מִשּׁוּם חֲטָאֵי בְּנֵי הָאָדָם, וּפְגָם לֹא עוֹשִׂיםהרשעים אֶלָּא לָהֶם מַמָּשׁ, ולא ח"ו להספירות עצמם אלא להשפעת הספירות עליהם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים לב ה) ׳שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם׳ ותיבת לו משמע שעושים פגם למעלה, וכביכול יש איזה השחתה - מקד"מ, ומאידך תיבת 'לא' משמע שאין עושים, ובמשמעות הדבר נראה . כִּבְיָכוֹל עוֹשִׂיםגורמים שלא ימשכו ברכות דלעילא מאידך וְלֹא עוֹשִׂים.והיינו ׳עוֹשִׂים׳ - כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּשְׁכוּ עֲלֵיהֶם בְּרָכוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, ואי"ז השחתה עצמית רק מניעת הורדת השפע שנעצר ואינו יורד למטה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יא יז) ׳וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר׳ועצר המאציל את השמים שהוא ת"ת שלא ישפיע למלכות, ומאידך . וְ׳לֹא עוֹשִׂים׳ - שֶׁהֲרֵי הַשָּׁמַיִם נוֹטְלִים אוֹתָם לְעַצְמָם בְּרָכוֹת מַה שֶּׁצְּרִיכִים, וְלֹא נוֹטְלִיםתוספת כדי לְהַמְשִׁיךְ לְמַטָּה, משום שהדינים והקליפות סותמים כל אותם צינורות שתפקידם להוריד את השפע אל הנבראים, וַדַּאי שֶׁזֶּהוּ מוּמָם שֶׁל אוֹתָם רְשָׁעִים. שפגמו שורשיהם למעלה וגרמו תוקף הדין עד דאלהים עולה מום לגביהם, אך ח"ו לא בהספירות עצמם.וכיון שענין ההשפעה היורדת לשמים להשפיע דרכם למטה מהם אל הנבראים היא זכה ודקה עד היותה בלתי מושגת מצד כלי המקבלים, משום כך צריך ל'שמים' כביכול ש'מעבים' את אותה השפעה כדי שיהנו ממנו התחתונים. וזהו ענין 'העבים' המעבים את השפע היותר דק המגיע למעלה מהם, וכשבני אדם חוטאים ח"ו אז מתקיימת הנהגת 'ועצר את השמים' מלהוריד טל ומטר, ומחמת שאינם 'מעבים' את אותו השפע הרי שנשאר הוא אצלם בשמים לפרנסתם וחיותם [ב. שמים הם ז"א לוקחים לעצמם הברכות הנצרכות לחיותם לצורך היחוד התמידי דזו"נ כדי להחיות את העולמות] ואין השפע מושפע הלאה לתחתונים, וזהו שאמר 'לא נטלי לאמשכא' כלומר אינם נוטלים אותו להגשימו ללמטה מהם, וזהו מומם של בנים סוררים - שבהם נעשה הפגם והמום מהעדר האור. וזהו עומק פירוש - 'לו' ו'לא', היינו 'לו' - לעצמם. ו'לא' (באל"ף) שאינם ממשיכים אותו ללמטה מהם, ואף שאין ח"ו פגם האור במקור השפע אלא מצד המקבלים, יש בזה צער גדול [ב. שנראה כעין השחתה - מקד"מ. ג. לו מקרה ולא בעצם - מקד"מ]. ד. 'שיחת לו' אהדר להקב"ה שהוא ת"ת שמונע עצמו מלקבל מן הבינה ההשפעה להמשיך לתחתונים, והמניעה הזו היא צער לו - אוה"ח.
בלשון הזוהר
תּוּ אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, חַיָּיבִין, עַבְדִּין פְּגִימוּתָא לְעֵילָּא, מַאי ׳פְּגִימוּתָא׳. דִּשְׂמָאלָא לָא אִתְכְּלִיל בִּימִינָא. דְּיֵצֶר רָע לָא אִתְכְּלִיל בְּיֵצֶר טוֹב, בְּגִין חוֹבַיְיהוּ דִּבְנֵי נָשָׁא. וּפְגִימוּ לָא עַבְדֵי, אֶלָּא לוֹן מַמָּשׁ, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (דברים לב ה) ׳שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם׳. כִּבְיָכוֹל עַבְדֵי וְלָא עַבְדֵי. ׳עַבְדֵי׳: דְּלָא יִתְמָשֵּׁךְ עָלַיְיהוּ בִּרְכָּאן דִּלְעֵילָּא, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (דברים יא יז) ׳וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר׳. וְ׳לָא עַבְדֵי׳: דְּהָא שְׁמַיָּא נַטְלֵי לוֹן לְגַרְמַיְיהוּ בִּרְכָּאן מַאי דְּאִצְטְרִיךְ. וְלָא נַטְלֵי לְאַמְשָׁכָא לְתַתָּא וַדַּאי מוּמָם דְּאִינּוּן חַיָּיבִין אִיהוּ.
לו בוא"ו - הפרדת היצרים כגורם לפגם הברכה
עוֹד, יש לפרש בענין אחר- טעם ׳לוֹ׳ בְּו', זעיר שה"ס החסדים, שֶׁלֹּא נִכְלָל יָמִין בִּשְׂמֹאל, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִתְמַשְּׁכוּ הַבְּרָכוֹת לְמַטָּה. ׳לֹא׳ בְּאָלֶ"ף, וההשחתה היא 'לא' באל"ף, שֶׁהֲרֵי לֹא נוֹטְלִים לְהִמָּשֵׁךְ לַתַּחְתּוֹנִים. והכוונה שחת לו, שכן לילית מונעת המתקת הגבורות להשפיע זהו הנק' השחתה. מִי גָרַם אֶת זֶה? מִשּׁוּם שֶׁרְשָׁעִים מַפְרִידִים יֵצֶר רַע מִיֵּצֶר טוֹב,ואינם חפצים במיתוקם, וְנִדְבָּקִים בְּיֵצֶר רַע. וזה פירוש הפסוק 'רק רע כל היום'.
בלשון הזוהר
תּוּ, ׳לוֹ׳ בְּו', דְּלָא אִתְכְּלִיל יְמִינָא בִּשְׂמָאלָא, בְּגִין דְּלָא יִתְמַשְּׁכוּן בִּרְכָּאן לְתַתָּא. ׳לֹא׳ בְּאָלֶ"ף, דְּהָא לָא נַטְלֵי לְאִתְמַשְּׁכָא לְתַתָּאֵי. מַאן גָּרִים דָּא. בְּגִין דְּחַיָּיבִין מַפְרִישִׁין יֵצֶר רָע מִיֵּצֶר טוֹב, וּמִתְדַּבְּקִין בְּיֵצֶר רָע.
יהודה נדבק בימין - כוח לנצח עמים ולשבור חילם
בֹּא רְאֵה, יְהוּדָה בָּא מִצַּד הַשְּׂמֹאל וְנִדְבָּק בַּיָּמִין כְּדֵי לְנַצֵּחַ עַמִּים וְלִשְׁבֹּר חֵילָם. שֶׁאִם לֹא נִדְבָּק בַּיָּמִין, לֹא יִשְׁבֹּר אֶת חֵילָם. וְאִם תֹּאמַר לָמָּה בְּיָמִין, וַהֲרֵי שְׂמֹאל מְעוֹרֵר דִּינִים בָּעוֹלָם?
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי יְהוּדָה אָתֵי מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא, וְאִתְדְּבַק בִּימִינָא, בְּגִין לְנַצְּחָא עַמִין, וּלְתַבְרָא חֵילֵיהוֹן. דְּאִי לָא אִתְדְּבָק בִּימִינָא, לָא יִתְבַּר חֵילֵיהוֹן. וְאִי תֵּימָא אַמַאי בִּימִינָא. וְהָא שְׂמָאלָא אִתְעַר דִּינִין בְּעָלְמָא.
דין ישראל דוחה בשמאל ומקרב בימין - והיפוך לעמים
אֶלָּא סוֹד זֶה, בְּשָׁעָה שהקב"ה דָּן אֶת יִשְׂרָאֵל, אֵינוֹ דָּן אוֹתָם אֶלָּא מִצַּד הַשְּׂמֹאל, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה דוֹחֶה אוֹתָם בַּשְּׂמֹאל וּמְקָרֵב בַּיָּמִין. אֲבָל לִשְׁאָר הָעַמִּים דּוֹחֶה אוֹתָם בַּיָּמִין וּמְקָרֵב אוֹתָם בַּשְּׂמֹאל. וְסִימָנְךְ גֵּר צֶדֶק, דּוֹחֶה אוֹתָם בַּיָּמִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳יְמִינְךְ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךְ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב׳ (שמות טו, ו).
בלשון הזוהר
אֶלָּא רָזָא דָּא, בְּשַׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דָּן לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, לָא דָּן לְהוּ אֶלָּא מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא, בְּגִין דִּיְהֵא דָּחֵי לוֹן בִּשְׂמָאלָא, וּמְקָרֵב בִּימִינָא. אֲבָל לִשְׁאַר עַמִּין, דָּחֵי לוֹן בִּימִינָא, וּמְקָרֵב לוֹן בִּשְׂמָאלָא. וְסִימָנִיךְ גֵּר צֶדֶק, דָּחֵי לוֹן בִּימִינָא, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב׳ (שמות טו, ו).
יהודה יששכר וזבולון - דבקות בימין בתורה ובתמיכתה
מִשּׁוּם כָּךְ, יְהוּדָה שֶׁהוּא מִצַּד שְׂמֹאל, נִדְבָּק בַּיָּמִין, וּמַסָּעוֹתָיו לְיָמִין, וְאוֹתָם שֶׁעִמּוֹ הִתְחַבְּרוּ כֻּלָּם לְיָמִין. יִשָּׂשכָר שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁהִיא יָמִין, שֶׁכָּתוּב ׳מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ׳ (דברים לג, ב). זְבוּלוּן שֶׁהוּא תּוֹמֵךְ הַתּוֹרָה יָמִין, כַּנֶּאֱמַר ׳שׁוֹק הַיָּמִין׳. וְלָכֵן יְהוּדָה נִקְשָׁר מִצַּד זֶה וָזֶה. צָפוֹן בְּמַיִם, שְׂמֹאל בְּיָמִין.
בלשון הזוהר
בְּגִינֵי כַּךְ, יְהוּדָה דְּאִיהוּ מִסְטַר שְׂמָאלָא, אִתְדָּבַּק בִּימִינָא, וּמְטַלְנוֹי לִימִינָא. וְאִינּוּן דְּעִמֵּיהּ אִתְחַבְּרוּ כֻּלְּהוּ לִימִינָא. יִשָּׂשׂכָר דְּלָעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, דְּאִיהִי יְמִינָא, דִּכְתִּיב, ׳מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ׳ (דברים לג, ב). זְבוּלוּן דְּאִיהוּ תָּמִיךְ אוֹרַיְיתָא יְמִינָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳שׁוֹק הַיָּמִין׳. וְעַל דָּא יְהוּדָה אִתְקְשָׁר מִסִּטְרָא דָּא וְדָא. צָפוֹן בַּמַּיִם, שְׂמָאלָא בִּימִינָא.
ראובן שמעון וגד - התקשרות בשמאל אחר חטא ראובן
רְאוּבֵן שֶׁחָטָא לְאָבִיו שָׁרָה בַּיָּמִין, וְהִתְקַשֵּׁר בַּשְּׂמֹאל, וְנִדְבַּק בּוֹ. וְלָכֵן אוֹתָם שֶׁנִּמְצְאוּ עִמּוֹ הֵם שְׂמֹאל. שִׁמְעוֹן שֶׁהוּא שְׂמֹאל מִצַּד שֶׁל שׁוֹר, שֶׁכָּתוּב ׳וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל׳ (יחזקאל א, י). גָּד שׁוֹק שְׂמֹאל, כָּתוּב ׳גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב׳ (בראשית מט, יט). כָּאן נִדְבַּק דָּרוֹם בְּאֵשׁ, יָמִין בִּשְׂמֹאל.
בלשון הזוהר
רְאוּבֵן דְּחָטָא לְגַבֵּי אֲבוֹי, שָׁרָא בִּימִינָא, וְאִתְקַשַּׁר בִּשְׂמָאלָא, וְאִתְדָבַּק בֵּיהּ. וְעַל דָּא, אִינּוּן דְּאִשְׁתְּכָחוּ עִמֵּיהּ, אִינּוּן שְׂמָאלָא. שִׁמְעוֹן דְּאִיהוּ שְׂמָאלָא מִסִּטְרָא דְּשׁוֹר, דִּכְתִּיב, ׳וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל׳ (יחזקאל א, י). גָּד שׁוֹקָא שְׂמָאלָא, כְּתִיב ׳גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגוּד עָקֵב׳ (בראשית מט, יט). הָכָא, אִתְדַּבַּק דָּרוֹם בְּאֶשָּׁא, יְמִינָא בִּשְׂמָאלָא.
׳ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך׳
יחוד היצרים ונפש דוד ויעקב
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.