כמה חביבין ישראל לפני הקבה בראשונה גוי קדוש ולבסוף קדש
סוד החכמה העליונה הנקראת קדש והלבנה המתברכת מהיסוד
בראשונה גוי קדוש ולבסוף קדש - טעם שקדש עליון מכלם, שהקדושים המתחברים כאחד עולים למקום הנקרא קדש
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כַּמָּה חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הקב"ה, בָּרִאשׁוֹנָה קָרָא לָהֶם גּוֹי קָדוֹשׁ, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה וְגוֹ'׳ (דברים יד, ב). וּלְבַסּוֹף קָרָא לָהֶם קֹדֶשׁ, שֶׁכָּתוּב ׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהו"ה רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה׳ (ירמיהו ב, ג). מַה בֵּין זֶה לָזֶה? אָמַר רַבִּי אַבָּא, קֹדֶשׁ - עֶלְיוֹן מִכֻּלָּם. שֶׁכָּךְ לָמַדְנוּ, כַּאֲשֶׁר מִתְחַבְּרִים כָּל הַקְּדוֹשִׁים כְּאֶחָד, נִקְרָאִים קָדוֹשׁ. וְכֻלָּם עוֹלִים וּמִתְכַּנְּסִים לְאוֹתוֹ מָקוֹם עֶלְיוֹן שֶׁנִּקְרָא קֹדֶשׁ.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, כַּמָה חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּקַדְמִיתָא קָרָא לוֹן גּוֹי קָדוֹשׁ, דִּכְתִּיב, ׳כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה וְגוֹ'׳ (דברים יד, ב). לְבָתַר קָרָא לוֹן קֹדֶשׁ, דִּכְתִּיב, ׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהו"ה רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה׳ (ירמיהו ב, ג). מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אָמַר רִבִּי אַבָּא, קֹדֶשׁ - עִלָּאָה מִכֹּלָּא. דְּהָכִי תָּנֵינָן, כַּד אִתְחַבְּרָן כֻּלְּהוּ קְדוֹשֵׁי כַּחֲדָא, אִקְרוּן קָדוֹשׁ. וְכֻלְּהוּ סַלְּקִין וּמִתְכַּנְּשִׁין לְהַהוּא אֲתָר עִלָּאָה, דְּאִקְרֵי קֹדֶשׁ.
ישראל מתעטרים בשלש מדרגות ונעשים קדש - ומשום כך ׳כל אכליו יאשמו׳, שהזר האוכל קדש אשם
וּמִשּׁוּם זֶה קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ. קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה מֵהֶם. וּמִשּׁוּם שֶׁיִּשְׂרָאֵל מֻכְתָּרִים בְּשָׁלֹשׁ מַדְרֵגוֹת, כַּאֲשֶׁר מִתְחַבְּרִים כְּאֶחָד, נִקְרָאִים ׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהו"ה׳, שֶׁהִיא רֵאשִׁית. וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ ׳תְּבוּאָתֹה׳, בְּהֵ"א. ׳כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ׳. מַהוּ ׳כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ׳? אָמַר רַבִּי אַבָּא, הֲרֵי נֶאֱמַר, שֶׁכָּתוּב ׳וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה׳ (ויקרא כב, יד). וְכָתוּב (שם) ׳וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ׳ - וְיִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ קֹדֶשׁ, מִשּׁוּם כָּךְ ׳כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ׳.
בלשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ ק' ק' ק' (קדוש קדוש קדוש). קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל אִתְעָבִיד מִנַּיְיהוּ. וּבְגִין דְּיִשְׂרָאֵל בִּתְלַת דַּרְגִּין מִתְעַטְּרִן, כַּד אִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא, אִקְרוּן ׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהו"ה׳, דְּאִיהִי רֵאשִׁית. וְהָא אוֹקִימְנָא ׳תְּבוּאָתֹה׳, בְּהֵ"א. ׳כָּל אוֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ׳. מַאי ׳כָּל אוֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ׳. אָמַר רִבִּי אַבָּא, הָא אִתְּמַר, דִּכְתִּיב, ׳וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה׳ (ויקרא כב, יד). וּכְתִיב (שם) ׳וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ׳ - וְיִשְׂרָאֵל אִקְרוּן קֹדֶשׁ, בְּגִין כָּךְ ׳כָּל אוֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ׳.
חכמה עליונה נקראת קדש - וכשמאירה עומדת הלבנה בשלמותה, וכשאינה מאירה קוראים לה רוח הקדש
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, הַתְחָלָה וְסִיּוּם שֶׁל הַכֹּל נִכְלָל בַּקֹּדֶשׁ. (ס"א: א') וְחָכְמָה עֶלְיוֹנָה נִקְרֵאת קֹדֶשׁ, וְכַאֲשֶׁר מְאִירָה הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה הַזּוֹ, מְאִירָה ׳חָכְמַת שְׁלֹמֹה׳. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה׳ (מלכים א ה, י), שֶׁעוֹמֶדֶת הַלְּבָנָה בִשְׁלֵמוּתָהּ. וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ. וְכַאֲשֶׁר מִתְבָּרֶכֶת מֵהַיְסוֹד, כָּךְ קוֹרְאִים לָהּ קֹדֶשׁ, שֶׁהוּא מֵאִיר בִשְׁלֵמוּת. וְכַאֲשֶׁר לֹא מְאִירָה וְאֵינָהּ נִכְתֶּרֶת בִּשְׁלֵמוּתָהּ, קוֹרְאִים לָהּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא נִקְרֵאת קֹדֶשׁ כְּאוֹתוֹ שֶׁל מַעְלָה.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, שֵׁירוּתָא וְסִיּוּמָא דְּכֹלָּא, אִתְכְּלִיל בַּקֹּדֶשׁ. (ס"א: א') וְחָכְמָה עִלָּאָה קֹדֶשׁ אִקְרֵי, וְכַד נָהִיר דָּא חָכְמָה עִלָּאָה, חָכְמָה דִּשְׁלֹמֹה נָהִיר. כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה׳ (מלכים א ה, י), דְּקַיְּימָא סִיהֲרָא בְּאַשְׁלְמוּתָא. וְהָא אוֹקִימְנָא. וְכַד אִתְבָּרְכָא מִיסוֹד, הָכִי קָרֵינָן לָהּ קֹדֶשׁ, דְּאִיהוּ אַנְהִיר בִּשְׁלִימוּ. וְכַד לָא אִתְנַהֲרָא מִתְעַטְּרָא בְּאַשְׁלְמוּתָא, קָרֵינָן לָהּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְלָא אִתְקְרֵי קֹדֶשׁ כְּהַהוּא דִּלְעֵילָּא.
כשמתברכת מהיסוד ומניקה לתחתונים נקראת אם - ואז קדש הקדשים שבו כלה, ולבנון זה עדן שנתלבן מכל הצדדים
וְכַאֲשֶׁר מִתְבָּרֶכֶת מִזֶּה הַיְסוֹד וּמֵינִיקָה לְכָל אֵלּוּ שֶׁל מַטָּה, נִקְרֵאת אֵם, כְּאוֹתָהּ שֶׁלְּמַעְלָה. וְקוֹרְאִים לָהּ קָדָשִׁים. וְאָז קוֹרְאִים לָהּ קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, שֶׁבּוֹ כַלָּה, שֶׁכָּתוּב ׳אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה וְגוֹ'׳ (שיר השירים ד, ח). מַהוּ ׳לְבָנוֹן׳? זֶה עֵדֶן, שֶׁהִלְבִּין מִכָּל הַצְּדָדִים. וְעֵדֶן הֲרֵי יָדוּעַ אֵצֶל הַחֲבֵרִים.
בלשון הזוהר
וְכַד מִתְבָּרְכָא מֵהַאי יְסוֹד, וְיַנְקָא לְכָל אִינּוּן דִּלְתַתָּא, אִתְקְרֵי אֵם, כְּהַהִיא דִּלְעֵילָּא. וְקָרֵינָן לֵיהּ קֳדָשִׁים. וּכְדֵין קָרֵינָן לֵיהּ קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, דְּבֵיהּ כַּלָּה, דִּכְתִּיב, ׳אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה וְגוֹ'׳ (שיר השירים ד, ח). מַאי ׳לְבָנוֹן׳ - דָּא עֵדֶן, דְּאִתְלַבֵּן מִכָּל סִטְרִין. וְעֵדֶן הָא יָדוּעַ לְגַבֵּי חַבְרַיָּיא.
כי שם ה' אקרא
סוד שבע הספירות בפסוקי הצור תמים פעלו וחובת החכם לגלות חכמתו לפני הסתלקותו
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.