׳מי האנשים האלה עמך׳
התראת המצורע לעומת קריאת אהוב המלך
׳מי האנשים האלה׳ - שלושה שנשאלו ולא עמד אלא יחזקאל
׳וַיֹּאמֶר מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ׳ (במדבר כב, ט). דַּרְגָּתוֹ מִצַּד הַשְּׂמֹאל הָיְתָה, שֶׁהִצְטָרֵךְ לִשְׁאֹל. וְאַף עַל גַּב שֶׁהַחֲבֵרִים הִתְעוֹרְרוּ בָזֶה בְּגָוֶן אַחֵר, וְהֵם אָמְרוּ שהקב"ה (עָשָׂה בּוֹ) נִסָּה אוֹתוֹ בִּדְבָרָיו. שְׁלֹשָׁה הָיוּ., אֶחָד חִזְקִיָּה, וְאֶחָד יְחֶזְקֵאל, וְאֶחָד בִּלְעָם. שְׁנַיִם לֹא עָמְדוּ כָרָאוּי, וְאֶחָד עָמַד, וּמִיהוּ? יְחֶזְקֵאל, שֶׁכָּתוּב ׳הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה׳ (יחזקאל לז, ג) - וְהוּא שָׁב וְאָמַר, וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אַתָּה יָדָעְתָּ. חִזְקִיָּה אָמַר, ׳מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ (אלי) מִבָּבֶל׳ (מלכים ב כ). בִּלְעָם - ׳אָמַר, בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלַי׳ - חָשׁוּב אֲנִי בְּעֵינֵי מְלָכִים וְשַׁלִּיטִים. והקב"ה שָׁאַל אוֹתוֹ לְהַטְעוֹתוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם, וּפֵרְשׁוּהָ׳ (איוב יב).
בלשון הזוהר
׳וַיֹּאמֶר מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ׳ (במדבר כב, ט). דַּרְגָּא דִּילֵיהּ, מִסִּטְרָא אַחֲרָא דִּשְׂמָאלָא הֲוָה, דְּקָא אִצְטְרִיךְ לְמִשְׁאַל. וְאַף עַל גַּב דְּחַבְרַיָּיא אַתְּעֲרוּ בְּדָא, בְּגַוְונָא אַחֲרָא, וְאִינּוּן אַמְרֵי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (עבד ביה) נִסְיוֹנָא עֲבַד לֵיהּ בְּמִלּוֹי. תְּלָתָא הֲווֹ, חַד חִזְקִיָּה. וְחַד יְחֶזְקֵאל. וְחַד בִּלְעָם. תְּרֵין לָא קַיְימוּ כְּדְקָא יֵאוֹת, וְחַד קָאִים. וּמַנוּ. יְחֶזְקֵאל. דִּכְתִּיב, ׳הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה, וְאִיהוּ תָּב וְאָמַר, וַיֹּאמֶר יהו"ה אֱלֹהִים אַתָּה יָדָעְתָּ׳ (יחזקאל לז, ג). חִזְקִיָּהוּ אָמַר, ׳מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ אֵלַי מִבָּבֶל׳ (מלכים ב כ, יד). בִּלְעָם ׳אָמַר בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלַי׳ - חָשִׁיב אֲנָא בְּעֵינֵי מַלְכִין וְשַׁלִּיטִין. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שָׁאִיל לֵיהּ לְמִטְעֵי לֵיהּ, דִּכְתִּיב, ׳מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְּאַבְּדֵם וְאוֹקְמוּהָ׳ (איוב יב, כג).
קושיית הכותי בביאת אלהים אל בלעם - וקריאה אל משה
כּוּתִי אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר לוֹ, כֹּחַ חָזָק רָאִיתִי בְּבִלְעָם יוֹתֵר מִמֹּשֶׁה. שֶׁאִלּוּ בְּמֹשֶׁה כָּתוּב וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה, וּבְבִלְעָם כָּתוּב ׳וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם׳ (במדבר כג, ד) - וְכָתוּב ׳וַיָּבא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם׳.
בלשון הזוהר
חַד כּוּתִי שָׁאִיל לְרִבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר לֵיהּ, חֵילָא תַּקִּיפָא חֲמֵינָא בֵּיהּ בְּבִלְעָם, יַתִּיר מִמֹּשֶׁה. דְּאִילּוּ בְּמֹשֶׁה כְּתִיב וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה. וּבְבִלְעָם כְּתִיב, ׳וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם׳ - וּכְתִיב ׳וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם׳.
משל למלך היוצא להתרות במצורע - שלא יקרב אל בנו
אָמַר לוֹ, לְמֶלֶךְ שֶׁיּוֹשֵׁב בְּהֵיכָלוֹ עַל כִּסֵּא, וּמְצֹרָע אֶחָד קָרָא לַפֶּתַח. אָמַר: מִי הוּא שֶׁמַּכֶּה לַשַּׁעַר. אָמְרוּ: מְצֹרָע פְּלוֹנִי. אָמַר: אַל יִכָּנֵס לְכָאן וְלֹא יְטַנֵּף אֶת הַהֵיכָל, יָדַעְתִּי שֶׁאִם עִם שָׁלִיחַ אֹמַר לוֹ, לֹא יַחְשֹׁשׁ, וְיֵלֵךְ בְּנִי וְיִטָּמֵא וְיִקְרַב אֵלָיו. אֲבָל אֲנִי אֵלֵךְ וְאַתְרֶה בּוֹ שֶׁיַּרְחִיק דַּרְכּוֹ מִמּוֹשַׁב בְּנִי וְלֹא יְטַמֵּא אוֹתוֹ. הִקְדִּים הַמֶּלֶךְ וְהָלַךְ אֵלָיו וְהִתְרָה, וְאָמַר לוֹ: מְצֹרָע מְצֹרָע, מְנַע רַגְלְךְ מֵהַדֶּרֶךְ שֶׁבְּנִי נִמְצָא שָׁם, וְאִם לֹא - אֲנִי נִשְׁבַּע שֶׁיַּעֲשׂוּ בְּנֵי שִׁפְחוֹתַי מִגּוּפְךְ חֲתִיכוֹת.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ, לְמַלְכָּא דְּיָתִיב בְּהֵיכָלֵיהּ עַל כֻּרְסְיָיא, חַד סְגִיר קָרָא לְתַרְעָא. אָמַר, מַאן הוּא דְּבָטַשׁ לְתַרְעָא. אָמְרוּ, סְגִיר פְּלָן. אָמַר לָא יֵיעוּל הָכָא, וְלָא יְטַנֵּף הֵיכָלָא, יְדַעְנָא דְּאִי בִּשְׁלִיחָא אֵימָא לֵיהּ, לָא חָיִישׁ. וְיֵיזִיל בְּרִי וְיִסְתְּאַב וְיִקְרַב בַּהֲדֵיהּ. אֲבָל אֲנָא אֵיזִיל, וְאַגְזִים בֵּיהּ, דְּיִרְחַק אָרְחֵיהּ מִמוֹתָבָא דִּבְרִי, וְלָא יִסְאַב לֵיהּ. אַקְדִים מַלְכָּא, וְאָתָא לְגַבֵּיהּ, וְאַגְזִים. וְאָמַר לֵיהּ, סְגִיר סְגִיר, מְנַע רַגְלָךְ מֵאָרְחָא דִּבְרִי שָׁארֵי תַּמָּן, וְאִי לָאו, אוֹמֵינָא, דְּחֲתִיכִין יַעַבְדוּן גוּפָךְ בְּנֵי שִׁפְחוֹתַי.
אהוב המלך - אין קורא לו אלא קול המלך עצמו
כְּשֶׁאֲהוּב הַמֶּלֶךְ קוֹרֵא לַפֶּתַח, אָמַר הַמֶּלֶךְ: מִי הוּא? אָמְרוּ: פְּלוֹנִי אוֹהַבְךְ. אָמַר הַמֶּלֶךְ: אֲהוּבִי חֲבִיב נַפְשִׁי, לֹא יִקְרָא לוֹ קוֹל אַחֵר, אֶלָּא אֲנִי. צָוַח הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: פְּלוֹנִי פְּלוֹנִי הִכָּנֵס, חֲבִיב נַפְשִׁי, אֲהוּבִי, הַתְקִינוּ הֵיכָלוֹת לְדַבֵּר אִתּוֹ.
בלשון הזוהר
רְחִימָא דְּמַלְכָּא קָרֵי לְדָשָׁא. אָמַר מַלְכָּא, מַאן הוּא. אָמְרוּ, רְחִימָךְ פְּלַנְיָא. אָמַר, רְחִימָא חֲבִיבָא דְּנַפְשָׁאי, לָא יִקְרֵי לֵיהּ קָלָא אַחֲרָא, אֶלָּא אֲנָא. צָוַוח מַלְכָּא וְאָמַר, פְּלַנְיָא פְּלַנְיָא עוּל, חֲבִיבָא דְּנַפְשָׁאי, רְחִימָא דִּילִי, אַתְקִינוּ הֵיכָלִין לְמַלְּלָא עִמֵּיהּ.
ביאה אל בלעם דרך התראה - וקריאת משה בקול המלך
כָּךָ בִּלְעָם אוֹתוֹ מְצֹרָע, רָחוֹק מִבְּנֵי אָדָם, קָרָא לְפֶתַח הַמֶּלֶךְ. שָׁמַע הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: מְצֹרָע טָמֵא לֹא יִכָּנֵס וְלֹא יְטַנֵּף אֶת הֵיכָלִי. אֲנִי צָרִיךְ לָלֶכֶת לְהַתְרוֹת בּוֹ שֶׁלֹּא יִקְרַב לְשַׁעַר בְּנִי וְלֹא יְטַמֵּא אוֹתוֹ. וְעַל זֶה, וַיָּבֹא ׳אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם׳ (במדבר כב, יב) - אָמַר לוֹ: מְצֹרָע מְצֹרָע, ׳לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם, לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא׳ - אַל תִּקְרַב לִבְנִי הֵן לְטוֹב הֵן לְרָע, טָמֵא אַתָּה בַכֹּל. אֲבָל בְּמֹשֶׁה כָּתוּב וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה, קוֹל הַמֶּלֶךְ, וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ אַחֵר. מֵאֹהֶל מוֹעֵד, מֵהֵיכַל הַמֶּלֶךְ, מֵהֵיכָל הַמְתֻקָּן, מֵהֵיכָל הַנִּכְבָּד שֶׁעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים תְּאֵבִים אֵלָיו וְלֹא יְכוֹלִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו.
בלשון הזוהר
כַּךְ בִּלְעָם אִיהוּ סְגִיר, רְחִיקָא מִבְּנֵי נָשָׁא, קָרָא לְתַרְעָא דְּמַלְכָּא, שְׁמַע מַלְכָּא, אָמַר סְגִיר מִסְאֲבָא לָא יֵיעוּל, וְלָא יְטַנֵּף הֵיכָלָא דִּילִי. אֲנָא אִצְטְרִיךְ לְמֵיזָל לְאַגְזְמָא לֵיהּ, דְּלָא יִקְרַב לְגַבֵּי תַּרְעָא דִּבְרִי, וְלָא יִסְאַב לֵיהּ, וְעַל דָּא ׳וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וְגוֹ'׳ - אָמַר לֵיהּ, סְגִיר סְגִיר ׳לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם, לֹא תָּאוֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא׳ - לָא תִּקְרַב לְגַבֵּי דִּבְרִי, הֵן לְטָב הֵן לְבִישׁ, מְסָאָב אַנְתְּ בְּכֹלָּא. אֲבָל בְּמֹשֶׁה כְּתִיב, וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה, קָלָא דְּמַלְכָּא, וְלָא עַל יְדֵי שְׁלִיחָא אַחֲרָא. מֵאֹהֶל מוֹעֵד מֵהֵיכָלָא קַדִּישָׁא, מֵהֵיכָלָא מְתֻקְּנָא, מֵהֵיכָלָא יַקִּירָא דְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין תְּאִיבִין לְגַבֵּיהּ, וְלָא יַכְלִין לְמִקְרַב לְגַבֵּיהּ.
׳מלך למואב׳ ולא מלך מואב - וגאות בלעם בשליחי המלכים
׳וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל הָאֱלֹהִים בָּלָק בֶּן צִפֹּר׳ (במדבר כב, י) - וְהוּא אָמַר מֶלֶךְ מוֹאָב - מֶלֶךְ חָשׁוּב, שָׁלַח אֵלָי - מֶלֶךְ מוֹאָב. רְאוּ גַאֲוָה שֶׁל אוֹתוֹ הָרָשָׁע, (שֶׁאֲפִלּוּ לְבָלָק לֹא החשיב כְּלוּם) שֶׁכָּתוּב ׳מֶלֶךְ מוֹאָב׳ - וְלֹא אָמַר לְמוֹאָב, מִכְּלָל אָדָם שֶׁלֹּא רָאוּי לְמֶלֶךְ, וַהֲרֵי נַעֲשָׂה מֶלֶךְ לְמוֹאָב. רִאשׁוֹן מַה כָּתוּב בּוֹ? ׳וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן׳ (במדבר כא, כו) - מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ. חָשׁוּב בֶּן חָשׁוּב. אֲבָל זֶה כָּתוּב ׳מֶלֶךְ לְמוֹאָב׳ (במדבר כב, ד) - הַפָּסוּק מֵעִיד מֶלֶךְ לְמוֹאָב. וַהֲרֵי הִתְעוֹרַרְנוּ שֶׁהִתְכַּוֵּן הוּא לְגֵאוּת לֵב גְּדוֹלָה: כָּל מַלְכֵי הָעוֹלָם שׁוֹלְחִים אֵלַי שְׁלִיחֵיהֶם. (׳וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל הָאֱלֹהִים בָּלָק בֶּן צפר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אלי׳ - רָאוּ גאותו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, שֶׁאָמַר מֶלֶךְ מוֹאָב וְלֹא אָמַר מֶלֶךְ לְמוֹאָב. ׳בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן׳ - מַה כָּתוּב בּוֹ, ' ׳והוא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הראשון׳ (במדבר כא) - מֶלֶךְ בן מֶלֶךְ. חָשׁוּב בֶּן חָשׁוּב. אֲבָל זֶה מֶלֶךְ לְמוֹאָב כָּתוּב. וְהַפָּסוּק מֵעִיד עָלָיו, ׳מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִיא׳ - גבר שֶׁלֹּא רָאוּי למלך וְהִנֵּה נעשה מֶלֶךְ. וַהֲרֵי הִתְעוֹרַרְנוּ שֶׁמִּתְכַּוֵּן לגאות לֵב גדולה, שֶׁכָּל מַלְכֵי הָעוֹלָם שׁוֹלְחִים אלי שְׁלִיחִים) (וחשוב אֲנִי אֲלֵיהֶם).
בלשון הזוהר
׳וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל הָאֱלֹהִים בָּלָק בֶּן צִפּוֹר׳ (במדבר כב, י) - וְהוּא אָמַר מֶלֶךְ מוֹאָב, מַלְכָּא חֲשִׁיבָא שָׁלַח אֵלַי. מֶלֶךְ מוֹאָב. חָמוּ גָּאוּתָא דְּהַהוּא רָשָׁע, (דאפילו ליה לבלק לא חשיב כלום) דִּכְתִּיב ׳מֶלֶךְ מוֹאָב, וְלָא אָמַר לְמוֹאָב, מִכְלָל גַּבְרָא דְּלָא אִתְחֲזֵי לְמַלְכָּא, וְהָא אִתְעָבִיד מַלְכָּא לְמוֹאָב׳. קַדְמָאָה מַה כְּתִיב בֵּיהּ. ׳וְהוּא נִלְחַם בַּמֶּלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן, מַלְכָּא בַּר מַלְכָּא׳ (במדבר כא, כו). חֲשִׁיבָא בַּר חֲשִׁיבָא. אֲבָל דָּא מֶלֶךְ לְמוֹאָב כְּתִיב. קְרָא אַסְהִיד מֶלֶךְ לְמוֹאָב. וְהָא אִתְּעַרְנָא, דְּאִתְכָּוַּון הוּא לְגָאוּתָא לִבָּא רַב. כָּל מַלְכִין דְּעָלְמָא, שַׁלְחִין לְגַבָּאי שְׁלוּחֵיהוֹן. (ס"א ׳ויאמר בלעם אל האלהים בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי׳. חמו גאותא דההוא רשע, דאמר ׳מלך מואב׳, ולא אמר למואב, במלכא דמואב. קדמאה מה כתיב ביה. ׳והוא נלחם במלך מואב הראשון, מלכא בר מלכא׳ (במדבר כא, כו). חשיבא בר חשיבא. אבל דא מלך למואב כתיב. וקרא אסהיד עליה ׳מלך למואב בעת ההיא׳ גברא דלא אתחזי למלכא והא אתעביד מלכא. והא אתערנא, דמתכוון לגאותא דלבא רב. דכל מלכין דעלמא, שלח לגבאי שלוחיה.) (וחשיבנא לגבי)
׳לעושה נפלאות גדלות לבדו׳
נעירת החמור ונסים שאין אדם יודע
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.