ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 8לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת בהעלותך · מאמר 12

׳במדבר סיני בשנה השנית׳

זוהר ח"ג, פרשת בהעלותך, דף קנב.
כ-7 דקות קריאה
על מה המאמר

סיפורי התורה לבוש לגופה ולנשמתה

אזהרת הפסח בשנה השנית - לקבעו לדורי דורות

וַיְדַבֵּר יהו"ה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי וְגוֹ' ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו׳וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי וְגוֹ'׳ (במדבר ט, א). אָמַר רַבִּי אַבָּא, מָה הַטַּעַם הִזְהִירָם כָּאן עַל פֶּסַח, וַהֲרֵיהזהירם, וכבר נִתְבָּאֵר לָהֶם בְּמִצְרַיִם? (כמפורש בפרשת בא) אֶלָּא ׳בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית׳ זֶה הָיָה, שֶׁחָשְׁבוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁפֶּסַח זֶהשנצטוו עליו הוּא רַק בְּמִצְרַיִם, ושם הוזכר טעמו כדי ש'וראיתי את הדם על המשקוף וגו' ופסחתי וגו' וְכֵיוָן שֶׁעָשׂוּ אוֹתוֹ פַּעַם אַחַת בְּמִצְרַיִם, חָשְׁבוּ שֶׁלֹּא צָרִיךְ יוֹתֵר. שהרי כבר בטל הטעם, ואע"ג שהכתוב אומר 'וחגותם אותו חג' לה' לדורותיכם', סברו שהוא רק על קרבן חגיגה לפיכך בָּא הקב"ה וְהִזְהִירָם עָלָיו, שֶׁלֹּא יַחְשְׁבוּ שֶׁעָבַר זְמַנּוֹ בְּמִצְרַיִםשוב וְלֹא יִצְטָרֵךְ. בִּגְלַל זֶההזכיר הכתוב בדקדוק ׳בְּמִדְבַּר סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לצאתם מארץ מצרים- שנית דוקא -׳ - לְהַתְקִין לָהֶם לְדוֹרֵי דוֹרוֹת.

בלשון הזוהר

׳וַיְדַבֵּר יהו"ה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי וְגוֹ'׳ (במדבר ט, א). אָמַר רִבִּי אַבָּא, מַאי טַעְמָא אַזְהַר לְהוֹן הָכָא עַל פִּסְחָא, וְהָא אִתְּמַר לְהוּ בְּמִצְרַיִם. אֶלָּא ׳בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית׳ הֲוָה, דְּיִשְׂרָאֵל חָשִׁיבוּ דְּהָא פֶּסַח לָאו אִיהוּ אֶלָּא בְּמִצְרַיִם, וְכֵיוָן דְּעָבְדוּ לֵיהּ זִמְנָא חֲדָא בְּמִצְרַיִם, חֲשִׁיבוּ דְּלָא אִצְטְרִיךְ יַתִיר. אָתָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאַזְהַר לוֹן עָלֵיהּ, דְּלָא יַחְשְׁבוּן דְּהָא קָא עָבַר זִמְנֵיהּ בְּמִצְרַיִם, וְלֹא יִצְטְרִיךְ. בְּגִין כַּךְ ׳בְּמִדְבַּר סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית׳ - לְאַתְקְנָא לְהוּ לְדָרֵי דָּרִין.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳שנה׳ ו ׳חודש׳ - השמש המאיר ללבנה במקום מתן המצוות

הזוהר מביא כאן טעם נוסף למה שהקשה לעילוְאַף עַל גַּב שֶׁהִזְהִירָם בְּמִצְרַיִם, גם על העשייה לדורות - 'ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד עולם עַכְשָׁו צִוָּה לָהֶם פַּעַם אַחֶרֶת הן מצד הזמן, והן מצד המקום בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁבּוֹ נִתְּנוּ כָּל מִצְווֹת הַתּוֹרָה. לדורות וְעַל כָּךְדקדק הכתוב לומר בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית. מַה זֶּה בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן? מה רמוז במה שהזכיר והסמיך את ענין ה'שנה' [לשון שניות], ל'חודש' [שהוא לשון חידוש כענין ראשון], אֶלָּא סוֹד עֶלְיוֹן הוּאלרמז על יחוד קוב"ה ושכינתיה שָׁנָה אַחַת וְחֹדֶשׁ אֶחָד. מַה בֵּין זֶה לָזֶה?בין ענין השנה לענין החודש בהזכרתם יחד ומשיב: כי חֹדֶשׁ זוֹ הַלְּבָנָה. העומדת מצד הנוקבא ומקבלת אורה מן הז"א שָׁנָה זֶה הַשֶּׁמֶשׁ, מצד ז"א שֶׁמֵּאִיר לַלְּבָנָה.אבל כל זמן היותם במצרים עדיין הת"ת [מצד החמה] לא האירה במלכות [הלבנה], ורק אח"כ נתקבעו ענין החודשים והשנים באופן שהחמה מאירה בלבנה בי"ב הארות התלויים בזמן וְאָז הָיָה בִּזְמַן שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת נִמְסְרוּ בוֹ. למשה בסיני, ונשלם הייחוד שבין תורה שבכתב לתורה שבע"פ

בלשון הזוהר

וְאַף עַל גַּב דְּהָא אַזְהַר לְהוּ בְּמִצְרַיִם, הַשְׁתָּא פָּקִיד לוֹן זִמְנָא אַחֲרָא, בְּהַהוּא אֲתָר דְּכָל פִּקוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא בֵּיהּ אִתְיְהִיבוּ. וְעַל דָּא בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית. מַאי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן. אֶלָּא רָזָא עִלָּאָה הִיא, חַד שָׁנָה. וְחַד חֹדֶשׁ. מַה בֵּין הַאי לְהַאי. חֹדֶשׁ: דָּא סִיהֲרָא. שָׁנָה: דָּא שִׁמְשָׁא, דְּנָהִיר לְסִיהֲרָא. וּכְדֵין הֲוָה בְּזִמְנָא דְּכָל פִּקוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא אִתְמְסָרוּ בֵּיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

האומר שהתורה סיפורים בעלמא - שסופרי העולם יפים ממנה

אחר שפירש ר' אבא סוד העליון הרמוז במה שאמרה התורה בשנה השנית בחודש הראשון, רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, אוֹי לְאוֹתוֹ אִישׁ שֶׁאָמַרובכללים אותם אנשים שעלולים לקום ולומר שֶׁתּוֹרָה זוֹתורתנו הקדושה בָּאָה לְהַרְאוֹת סִפּוּרִים בְּעָלְמָא וְדִבְרֵי הֶדְיוֹטוֹת. שֶׁאִם כָּךְ, אֲפִלּוּ בִּזְמַן זֶה אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת תּוֹרָה בְּדִבְרֵי הֶדְיוֹטוֹת, וּבְשֶׁבַח יוֹתֵר מִכֻּלָּם. שכלפי חוץ היו נראים כסיפורים נאים יותר במעלות יתרות כפי השכל האנושי, ו אִםתורתנו הקדושה היא ח"ו רק כדי לְהַרְאוֹת דְּבַרימי הָעוֹלָם,מימים קדמונים אז אֲפִלּוּ אוֹתָם סוֹפְרִים יש אומות ה ש בָּעוֹלָם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם דְּבָרִיםשיכולים להיראות יוֹתֵר עֶלְיוֹנִים.ממה שנראה לנו כפשטות דברי התורה ואף בדברי מוסר ודרך ארץ אִם כָּךְ, נֵלֵךְ אַחֲרֵיהֶם וְנַעֲשֶׂה מֵהֶם תּוֹרָה כְּמוֹ זֶה.וודאי ח"ו לומר כן אֶלָּא כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים ונשגבים הֵם וְסוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים. וכדברי הזוה"ק (בשלח נה:) לית לך מלה באורייתא דלא אתרמיזא בשמא קדישא עלאה ולית לך מלה באוריתא דלית בה כמה רזין טעמין שרשין וענפין

בלשון הזוהר

רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, וַוי לְהַהוּא בַּר נָשׁ דְּאָמַר, דְּהָא אוֹרַיְיתָא אָתָא לְאַחֲזָאָה סִפּוּרִין בְּעָלְמָא, וּמִלִּין דְּהֶדְיוֹטֵי. דְּאִי הָכִי, אֲפִילּוּ בְּזִמְנָא דָּא, אֲנָן יַכְלִין לְמֶעְבַּד אוֹרַיְיתָא, בְּמִלִּין דְּהֶדְיוֹטֵי, וּבִשְׁבָחָא יַתִיר מִכֻּלְּהוּ. אִי לְאַחֲזָאָה מִלָּה דְּעָלְמָא, אֲפִילּוּ אִינּוּן קַפְסִירֵי דְּעָלְמָא, אִית בֵּינַיְיהוּ מִלִּין עִלָּאִין יַתִיר. אִי הָכִי נֵזִיל אֲבַּתְרַיְיהוּ, וְנַעְבֵּיד מִנַּיְיהוּ אוֹרַיְיתָא, כְּהַאי גַּוְונָא. אֶלָּא כָּל מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא, מִלִּין עִלָּאִין אִינּוּן, וְרָזִין עִלָּאִין.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מלאכים המתלבשים בירידתם - קל וחומר לתורה היורדת לעולם

בֹּא רְאֵה, עוֹלָם עֶלְיוֹן וְעוֹלָם תַּחְתּוֹן בְּמִשְׁקָל אֶחָד נִשְׁקְלוּ. וכל מה שיש בעוה"ז בכל ההבחנות ובד' דרגין דדצח"מ [דומם צומח חי ומדבר] ובג' הבחנות של עש"ן [עולם שנה ונפש], ובכל קומות וכלל מדרגות הנפשות יש כנגדו בעולמות העליונים. וכפי ש יִשְׂרָאֵל לְמַטָּהחלק אלוה' ממעל, עומדים להיות לו לעם סגולה 'כי חלק ה' עמו' - כנגדם גם יש - מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים לְמַעְלָה. בַּמַּלְאָכִים הָעֶלְיוֹנִים כָּתוּב, ׳עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת [בלא לבוש גשמי] ועשאם רוח המקיימים רצונו מיד עם גילויו, (זה במקום עליון) אבל ׳ (תהלים קד, ד) - (זֶה בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן) בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹרְדִיםהמלאכים לְמַטָּהלעשות שליחותם (אַף עַל גַּב שֶׁיּוֹרְדִים), מִתְלַבְּשִׁים בִּלְבוּשׁ הָעוֹלָם הַזֶּה. וְאִם לֹא יִתְלַבְּשׁוּ בִּלְבוּשׁ כְּמוֹ שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, לֹא יוּכְלוּ לַעֲמֹד בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהָעוֹלָם לֹאיוכל ל יִסְבֹּל אוֹתָם. לרוב קדושתם, לפי שגזרה חכמתו יתברך לשעבד העולם לחוקי הטבע המקום והזמן, אשר אין בכוחם להכיל ולסבול גודל קדושתם בהיותם מלאכיו, אלא רק ע"י לבושים שהם ד' יסודות הדקים המתפשטים דרך הגלגלים, שהם יסודות ליסודות התחתונים החומריים [אש מים רוח ועפר, אשר ראשית השתלשלותם הוא מחיצוניות דחגת"ם דעשייה]. וְאִם בְּמַלְאָכִים כָּךְ, שאין העולם יכול לעמוד מפניהם בלי לבושים הַתּוֹרָה שֶׁבָּרְאָה אוֹתָם וּבָרְאָה אֶת כָּל הָעוֹלָמוֹתאיסתכל באורייתא וברא עלמא וְעוֹמְדִים בִּגְלָלָהּוכל קיומם של המלאכים הוא בזכות ובשביל התורה הקדושה כי 'אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי' עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, כֵּיוָן שֶׁיָּרְדָההתורה לָעוֹלָם הַזֶּה, מן המוכרח היה שתתעטף כביכול בלבושי פשטות סיפורי התורה כי אִם לֹא תִתְלַבֵּשׁ בִּלְבוּשֵׁי הָעוֹלָם הַזֶּה, היינו ע"י סיפורי פשטות הפסוקים כביכול לֹא יוּכַל הָעוֹלָם לִסְבֹּל.לאין סוף הארותיה וכ"ש אם היתה מתגלית ונהגית באחד מסודותיה, שכולם שמותיו של הקב"ה בכמה אופני רזים, נעלמים אפי' ממלאכי השרת.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, עָלְמָא עִלָּאָה וְעָלְמָא תַּתָּאָה בְּחַד מַתְקְלָא אִתְקָלוּ. יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא - מַלְאֲכֵי עִלָּאֵי לְעֵילָּא. מַלְאֲכֵי עִלָּאֵי כְּתִיב בְּהוּ, ׳עוֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת׳ (תהילים קד, ד) - (האי באתר עלאה) בְּשַׁעֲתָא דְּנַחְתִּין לְתַתָּא (אף על גב דנחתין), מִתְלַבְּשֵׁי בִּלְבוּשָׁא דְּהַאי עָלְמָא. וְאִי לָאו מִתְלַבְּשֵׁי בִּלְבוּשָׁא כְּגַוְונָא דְּהַאי עָלְמָא, לָא יַכְלִין לְמֵיקָם בְּהַאי עָלְמָא, וְלָא סָבִיל לוֹן עָלְמָא. וְאִי בְּמַלְאָכֵי כַּךְ, אוֹרַיְיתָא דְּבָרָא לְהוּ, וּבָרָא עָלְמִין כֻּלְּהוּ, וְקַיְימִין בְּגִינָהּ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה כֵּיוָן דְּנַחְתַּת לְהַאי עָלְמָא, אִי לָאו דְּמִתְלַבְּשָׁא בְּהָנֵי לְבוּשִׁין דְּהַאי עָלְמָא, לָא יָכִיל עָלְמָא לְמִסְבַּל.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

החושב שהלבוש הוא התורה - ׳גל עיני ואביטה נפלאות׳

וְעַל זֶה משום כך סִפּוּר זֶה שֶׁל הַתּוֹרָה,אינו גוף הדבר אלא רק לְבוּשׁ הַתּוֹרָה הוּא.ו מִי שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁאוֹתוֹ לְבוּשׁ הִיא הַתּוֹרָה מַמָּשׁכביכול היא גוף הדברים וְלֹא דָּבָר אַחֵרולא רק לבוש לרוח החיה - תִּפַּח רוּחוֹ, מידה כנגד מידה, כפי שאין הגוף אלא כיסוי לרוח החיה בו עוד, שיענש על כך ש וְלֹא יִהְיֶה לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. מפני שלעת"ל תתגלה התורה בזוהר רזיה ומי שלא האמין בקיומם לא יזכה להסתכל בהם בִּגְלַל זֶה אָמַרוביקש דָּוִד,המלך ע"ה שיזכה לראות הנפלאות והסודות שבתורה ולכך אמר בלשון ׳גַּל עֵינַי לגלות עינו, ולראות מה שטמון ומכוסה כגל, ועי"כ וְאַבִּיטָהבהתבוננות הדברים נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךְ מה שמופלא ונעלם בפסוקי התורה׳ (שם קיט, יח) - מַה שֶּׁתַּחַת לְבוּשׁ הַתּוֹרָה.

בלשון הזוהר

וְעַל דָּא הַאי סִפּוּר דְּאוֹרַיְיתָא, לְבוּשָׁא דְּאוֹרַיְיתָא, אִיהוּ. מַאן דְּחָשִׁיב דְּהַהוּא לְבוּשָׁא אִיהוּ אוֹרַיְיתָא מַמָּשׁ, וְלָא מִלָּה אַחֲרָא, תִּיפַּח רוּחֵיהּ, וְלָא יְהֵא לֵיהּ חוּלָקָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. בְּגִין כַּךְ אָמַר דָּוִד, ׳גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ׳ (תהילים קיט, יח) - מַה דִּתְחוֹת לְבוּשָׁא דְּאוֹרַיְיתָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

הטיפשים הרואים לבוש נאה - וסבורים שהגוף הוא הנשמה

בֹּא רְאֵה,בנוהג שבועלם יֵשׁאדם הלבוש ב לְבוּשׁ שֶׁנִּרְאֶה לַכֹּל, וְאוֹתָם הַטִּפְּשִׁים כְּשֶׁרוֹאִים לְבוּשׁ עַל בֶּן אָדָם שֶׁנִּרְאֶההלבוש יָפֶה, לֹא מִסְתַּכְּלִיםומתבוננים יוֹתֵר. בענינו ותוכנו הפנימי של האדם הזה, חוֹשְׁבִים שֶׁאוֹתוֹה לְבוּשׁהחיצוני הוּא הַגּוּף, עצמו וְחוֹשְׁבִים שֶׁהַגּוּף הִיא הַנְּשָׁמָה.הפנימיות כְּמוֹ זֶה הַתּוֹרָה יֵשׁ לָהּ גּוּף, וְהֵם מִצְווֹת הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרָאִים גּוּפֵי תוֹרָה. גּוּף זֶה מִתְלַבֵּשׁ בִּלְבוּשִׁים, שֶׁהֵם סִפּוּרֵי הָעוֹלָם הַזֶּה. וכענין הרבה ממצות התורה שניתנו ע"י סיפור הדברים כגון גיד הנשה, ופרשת נחלות בבנות צלפחד, ומברך השם במעשה דבמקלל ופסח שני במעשה דויהי אנשים, טִפְּשֵׁי הָעוֹלָם לֹא מִסְתַּכְּלִים, רַק בְּאוֹתוֹ לְבוּשׁ, שֶׁהוּא סִפּוּר הַתּוֹרָה, וְלֹא יוֹדְעִים יוֹתֵר, וְלֹא מִסְתַּכְּלִים בְּמַה שֶּׁתַּחַת אוֹתוֹ לְבוּשׁ. הם גופי תורה שהם המצוות אוֹתָםהתלמידי חכמים שֶׁיּוֹדְעִים יוֹתֵר לֹא מִסְתַּכְּלִים בַּלְּבוּשׁ, אֶלָּא בַּגּוּף שֶׁהוּא תַחַת אוֹתוֹ לְבוּשׁ. אבל הַחֲכָמִים היותר גדולים מצד היותם עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהֵם עָמְדוּ בְּהַר סִינַי, לֹא מִסְתַּכְּלִים אֶלָּא רַק בַּנְּשָׁמָה, ופנימיות הדברים שֶׁהִיא עִקַּר הַכֹּל,שהיא ה תּוֹרָה מַמָּשׁ. (וּלְעוֹלָם) וְלֶעָתִיד לָבֹא עֲתִידִים לְהִסְתַּכֵּל בַּנְּשָׁמָה שֶׁל נִשְׁמַת הַתּוֹרָה. בפנימיות של פנימיות הדברים כי התורה שהיא אצלינו היא תורת הבריאה שהיא בסוד נשמה, אבל לעת"ל ילמדו תורת האצילות שהוא בסוד חיה סוד נשמה לנשמה, בסוד 'כי תורה [חדשה] מאיתי תצא'

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, אִית לְבוּשָׁא דְּאִתְחֲזֵי לְכֹלָּא, וְאִינּוּן טִפְּשִׁין כַּד חָמָאן לְבַר נָשׁ בִּלְבוּשָׁא דְּאִתְחֲזֵי לוֹן שַׁפִּירָא, לָא מִסְתַּכְּלִין יַתִּיר. חֲשִׁיבוּ דְּהַהוּא לְבוּשָׁא, גּוּפָא, וַחֲשִׁבוּ דְּגוּפָא, נִשְׁמְתָא. כְּהַאי גַּוְונָא אוֹרַיְיתָא, אִית לָהּ גּוּפָא, וְאִינּוּן פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, דְּאִקְרוּן גּוּפֵי תּוֹרָה. הַאי גּוּפָא מִתְלַבְּשָׁא בִּלְבוּשִׁין, דְּאִינּוּן סִפּוּרִין דְּהַאי עָלְמָא. טִפְּשִׁין דְּעָלְמָא, לָא מִסְתַּכְּלֵי אֶלָּא בְּהַהוּא לְבוּשָׁא, דְּאִיהוּ סִפּוּר דְּאוֹרַיְיתָא, וְלָא יַדְעֵי יַתִּיר, וְלָא מִסְתַּכְּלֵי בְּמָה דְּאִיהוּ תְּחוֹת הַהוּא לְבוּשָׁא. אִינּוּן דְּיַדְעִין יַתִּיר, לָא מִסְתַּכְּלָן בִּלְבוּשָׁא, אֶלָּא בְּגוּפָא, דְּאִיהוּ תְּחוֹת הַהוּא לְבוּשָׁא. חַכִּימִין עַבְדֵי דְּמַלְכָּא עִלָּאָה, אִינּוּן דְּקַיְימוּ בְּטוּרָא דְּסִינַי, לָא מִסְתַּכְּלֵי אֶלָּא בְּנִשְׁמְתָא, דְּאִיהִי עִקָּרָא דְּכֹלָּא אוֹרַיְיתָא מַמָּשׁ. (ולעלמא) וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי, זְמִינִין לְאִסְתַּכְּלָא בְּנִשְׁמְתָא דְּנִשְׁמְתָא דְּאוֹרַיְיתָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

השמים לבוש, כנסת ישראל גוף, ועתיקא נשמה לנשמה

בֹּא רְאֵה, כָּךְ גַּם לְמַעְלָהבאצילות יֵשׁ לְבוּשׁ, וְגוּף, וּנְשָׁמָה, וּנְשָׁמָה לִנְשָׁמָה. שהיא בחינת חיה הַשָּׁמַיִם וְחֵילוֹתֵיהֶםבריאה יצירה עשייה אֵלֶּה אוֹתָם לְבוּשִׁים, לשכינה המנהגת את העולם וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל זֶה הַגּוּף שֶׁמְּקַבֵּל אֶת הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל, ז"א וְעַל כָּךְ הִיאהמלכות היא גּוּף לַנְּשָׁמָה. כי הז"א מתלבש בה כמו נשמה בגוף נְשָׁמָה שֶׁאָמַרְנוּ אי"ז בחי' בינה כבכל מקום, אלא הוא זוֹבחינת תִפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיאסוד ה תּוֹרָה מַמָּשׁ. בסוד ז"א וּנְשָׁמָה לִנְשָׁמָה זֶהוּ עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, אריך אנפין ובכללה כל הג"ר הנקראים עתיקא, והם נשמה שבתוך הזעיר [ובו יסתכלו ויתבוננו הצדיקים לעת"ל וְהַכֹּל אָחוּז זֶה בָּזֶה. כמו שעתיקא קדישא מתלבש בז"א וז"א מתלבש במלכות ומלכות בעולמות בי"ע וכל צבאם עתידים להיות אחוזים ונכללים זה בזה בקומה אחת שלימה

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, הָכִי נָמֵי לְעֵילָּא, אִית לְבוּשָׁא, וְגוּפָא, וְנִשְׁמְתָא, וְנִשְׁמְתָא לְנִשְׁמְתָא. שְׁמַיָּא וְחֵילֵיהוֹן, אִלֵּין אִינּוּן לְבוּשָׁא, וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דָּא גּוּפָא, דִּמְקַבְּלָא לְנִשְׁמְתָא, דְּאִיהִי תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל. וְעַל דָּא אִיהוּ גּוּפָא לְנִשְׁמְתָא. נִשְׁמְתָא דְּאַמָרָן דָּא תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל, דְּאִיהִי אוֹרַיְיתָא מַמָּשׁ. וְנִשְׁמְתָא לְנִשְׁמְתָא, דָּא אִיהוּ עֲתִּיקָא קַדִּישָׁא, וְכֹלָּא אָחִיד דָּא בְּדָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אין יין אלא בקנקן - כך אין תורה אלא בלבושה

אוֹי לְאוֹתָם רְשָׁעִים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהַתּוֹרָה הִיא רַק סִפּוּר בְּעָלְמָא, וְהֵם מִסְתַּכְּלִים בִּלְבוּשׁ זֶהשל התורה וְלֹא יוֹתֵר.לעומתם אַשְׁרֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁמִּסְתַּכְּלִים בַּתּוֹרָה כָּרָאוּי. ומתבוננים בפנימיות הדברים וטעם שהתורה היא בלבושים לרוב ייקרתה, וכפי שה יַיִן אֵינוֹ יוֹשֵׁב, רַק בְּקַנְקַן. כָּךְ הַתּוֹרָה אֵינָהּ יוֹשֶׁבֶת אֶלָּא בִּלְבוּשׁ זֶה, וְעַל כָּךְ לֹא צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל אֶלָּא בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ תַּחַת הַלְּבוּשׁ. וְעַל כָּךְ כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ וְכָל הַסִּפּוּרִים הַלָּלוּ הֵם לְבוּשִׁים. לסודות התורה

בלשון הזוהר

וַוי לְאִינּוּן חַיָּיבַיָּא, דְּאָמְרֵי דְּאוֹרַיְיתָא לָאו אִיהִי אֶלָּא סִפּוּרָא בְּעָלְמָא, וְאִינּוּן מִסְתַּכְּלֵי בִּלְבוּשָׁא דָּא וְלָא יַתִּיר. זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא, דְּמִסְתַּכְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא כַּדְּקָא יֵאוּת. חַמְרָא לָא יָתִיב אֶלָּא בְּקַנְקָן. כַּךְ אוֹרַיְיתָא לָא יְתִיב אֶלָּא בִּלְבוּשָׁא דָּא. וְעַל דָּא לָא בָּעֵי לְאִסְתַּכְּלָא, אֶלָּא בְּמָה דְּאִית תְּחוֹת לְבוּשָׁא. וְעַל דָּא כָּל אִינּוּן מִלִּין, וְכָל אִינּוּן סִפּוּרִין, לְבוּשִׁין אִינּוּן.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

׳ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו׳

המטמא עצמו נדחה לפסח שני

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.