אשריך ארץ שמלכך בן חורים - הארץ סוד בתוך כתרי המלך נזונית משלמות הקדשה שמים
תרומה · אשריך ארץ שמלכך בן חורים - סוד יעקב הבריח התיכן המחבר הקצוות · מאמר 94 · פיסקה 3 · דף קעה ע"א
לשון הזוהר
תָּאנָא, ׳אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִים׳. מַאי אֶרֶץ. אֶרֶץ סְתָם. דְּתַנְיָא, מַהוּ דִּכְתִּיב, ׳הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל׳ (איכה ב, א). אֶלָּא הַאי אֶרֶץ, הִיא רָזָא, בְּגוֹ כִּתְרֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, דִּכְתִּיב בֵּיהּ ׳בְּיוֹם עֲשׂוֹת יהו"ה אֱלהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם׳ (בראשית ב, ד). וְהַאי אֶרֶץ, וְכָל מַה דְּיָנִיק וְאִתְּזָן, מֵהַהוּא אֲתָר דְּאִקְרֵי שָׁמַיִם הוּא, וְלָא אִתְּזָנַת אַרְעָא דָּא, אֶלָּא מִשְּׁלֵימוּתָא קַדִּישָׁא, דְּאִקְרֵי שָׁמַיִם.
תרגום
שָׁנִינוּ, ׳אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִים׳ (קהלת י, יז). מַה זֶּה אֶרֶץ? אֶרֶץ סְתָם, שֶׁלָּמַדְנוּ, מַהוּ שֶׁכָּתוּב ׳הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל׳ (איכה ב, א)? אֶלָּא הָאָרֶץ הַזּוֹ הִיא סוֹד בְּתוֹךְ כִּתְרֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁכָּתוּב בּוֹ ׳בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם׳ (בראשית ב, ד) - וְהָאָרֶץ הַזּוֹ וְכָל מַה שֶּׁיּוֹנֵק וְנִזּוֹן, הוּא מֵאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא שָׁמַיִם, וְלֹא נִזּוֹנֶת הָאָרֶץ הַזּוֹ אֶלָּא מִשְּׁלֵמוּת הַקִּדֻשָּׁה שֶׁנִּקְרֵאת שָׁמַיִם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תאנא, ׳אשריך ארץ שמלכך בן חורים׳. מאי ארץ. ארץ סתם. דתניא, מהו דכתיב, ׳השליך משמים ארץ תפארת ישראל׳ (איכה ב, א). אלא האי ארץ, היא רזא, בגו כתרי מלכא קדישא, דכתיב ביה ׳ביום עשות יהו"ה אלהים ארץ ושמים׳ (בראשית ב, ד). והאי ארץ, וכל מה דיניק ואתזן, מההוא אתר דאקרי שמים הוא, ולא אתזנת ארעא דא, אלא משלימותא קדישא, דאקרי שמים.
התרגום: שנינו, ׳אשריך ארץ שמלכך בן חורים׳ (קהלת י, יז). מה זה ארץ? ארץ סתם, שלמדנו, מהו שכתוב ׳השליך משמים ארץ תפארת ישראל׳ (איכה ב, א)? אלא הארץ הזו היא סוד בתוך כתרי המלך הקדוש, שכתוב בו ׳ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים׳ (בראשית ב, ד) - והארץ הזו וכל מה שיונק ונזון, הוא מאותו מקום שנקרא שמים, ולא נזונת הארץ הזו אלא משלמות הקדשה שנקראת שמים.
מן המפרשים
הסולם: תאנא אשריך ארץ וכו': למדנו אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו. ר' יוסי העמיד מקרא הזה במשה, בשעה שהוציא את ישראל ממצרים ועשה אותם בני חורים. ושריך בעת יאכלו, שכתוב, ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה'.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: