מי יכל לדעת מה גנוז במבוע - משה לא גלה זאת עד שהגיע יומו לעלות ליישיבה
תרומה · כל הנשמה תהלל יה - סוד מבוע הנשמות ועליית משה ליישיבה העליונה · מאמר 89 · פיסקה 3 · דף קעד ע"א
לשון הזוהר
אֶלָּא הָכִי תָּאנָא, מַאן יָכִיל לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא וּלְאִתְכַּלְלָא מַה דְּגָנִיז בְּדָא מַבּוּעָא. דְּהָא מֹשֶׁה לָא גַּלֵּי דָּא בְּיוֹמוֹי, כַּד הֲוָה גַּלֵּי רָזָא עֲמִיקְתָא לְיִשְׂרָאֵל, וְאַף עַל גַּב דְּכֹלָא הֲוָה מִתְגַּלְיָיא עַל יְדוֹי. אֶלָּא בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְסַלְּקָא לֵיהּ לִמְתִיבְתָּא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, וּלְטַמְרָא לֵיהּ מִבְּנֵי נָשָׁא, דִּכְתִּיב, ׳בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם׳ (דברים לא, ב). הַיּוֹם מַמָּשׁ, דְּהַהוּא יוֹמָא אִשְׁתְּלִימוּ יוֹמוֹי, לְאִתְקָרְבָא לְאֲתָר דָּא, דִּכְתִּיב, ׳הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ׳ (דברים לא, יד), קָרְבוּ מַמָּשׁ.
תרגום
אֶלָּא כָּךְ שָׁנִינוּ, מִי יָכוֹל לָדַעַת וּלְהִכָּלֵל מַה שֶּׁגָּנוּז בַּמַּבּוּעַ הַזֶּה, שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה לֹא גִלָּה אֶת זֶה בְּיָמָיו כְּשֶׁהָיָה מְגַלֶּה סוֹד הֶעָמֹק לְיִשְׂרָאֵל, וְאַף עַל גַּב שֶׁהַכֹּל הָיָה מִתְגַּלֶּה עַל יָדוֹ. אֶלָּא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁרָצָה הקב"ה לְהַעֲלוֹתוֹ לַיְשִׁיבָה הַקְּדוֹשָׁה הָעֶלְיוֹנָה וּלְהַטְ מִינוֹ מִבְּנֵי אָדָם, שֶׁכָּתוּב ׳בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם׳ (דברים לא, ב) - הַיּוֹם מַמָּשׁ. שֶׁאוֹתוֹ יוֹם נִשְׁלְמוּ יָמָיו לְהִתְקָרֵב לַמָּקוֹם הַזֶּה, שֶׁכָּתוּב (שם) ׳הֵן קָרְבוּ יָמֶיךְ, קָרְבוּ מַמָּשׁ׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אלא הכי תאנא, מאן יכיל לאשתמודעא ולאתכללא מה דגניז בדא מבועא. דהא משה לא גלי דא ביומוי, כד הוה גלי רזא עמיקתא לישראל, ואף על גב דכלא הוה מתגלייא על ידוי. אלא בההיא שעתא דבעא קודשא בריך הוא לסלקא ליה למתיבתא קדישא עלאה, ולטמרא ליה מבני נשא, דכתיב, ׳בן מאה ועשרים שנה אנכי היום׳ (דברים לא, ב). היום ממש, דההוא יומא אשתלימו יומוי, לאתקרבא לאתר דא, דכתיב, ׳הן קרבו ימיך׳ (דברים לא, יד), קרבו ממש.
התרגום: אלא כך שנינו, מי יכול לדעת ולהכלל מה שגנוז במבוע הזה, שהרי משה לא גלה את זה בימיו כשהיה מגלה סוד העמק לישראל, ואף על גב שהכל היה מתגלה על ידו. אלא באותה שעה שרצה הקב"ה להעלותו לישיבה הקדושה העליונה ולהט מינו מבני אדם, שכתוב ׳בן מאה ועשרים שנה אנכי היום׳ (דברים לא, ב) - היום ממש. שאותו יום נשלמו ימיו להתקרב למקום הזה, שכתוב (שם) ׳הן קרבו ימיך, קרבו ממש׳.
מן המפרשים
הסולם: אלא הכי תאנא וכו': אלא כך למדנו מי יכול להכלל ולהשיג מה שגנוז במבוע הזה, שהוא יסוד, שהרי משה לא גילה זה בימיו, כשגילה סודות עמוקים לישראל דהיינו שער החמשים, ואע"פ שהכל היה מתגלה על ידו. אלא באותה שעה, שרצה הקב"ה להעלותו לישיבה…
אור יקר: ואף על גב דקשי קמיה כפום עובדיו דבני וכי או פעם בחדש ידחה פעם, אבל בכל יומא וכר, ואי אפשר לדחות הדין בכל רגע וכל שעה, שאם פעם אחת ידחה אין ראוי לדחותו שנית, והם שלושה בחינות צדיקים בנוניים ורשעים,
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: