ממלכת הזוהר › זוהר › תרומה › מאמר 65: ואת המשכן תעשה עשר יריעת - סוד המשכן כדיוקן אדם אחד › פיסקה 2 (קסב ע"ב)

באדם כמה אברים עליונים ותחתונים כלם גוף אחד - אף המשכן כלו איברים כאדם

תרומה · ואת המשכן תעשה עשר יריעת - סוד המשכן כדיוקן אדם אחד · מאמר 65 · פיסקה 2 · דף קסב ע"ב

לשון הזוהר

בְּבַר נָשׁ אִית בֵּיהּ כַּמָה שַׁיְיפִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין, אִלֵּין פְּנִימָאִין לְגוֹ, וְאִלֵּין בְּאִתְגַּלְּיָא לְבַר, וְכֻלְּהוּ אִקְרוּן גּוּפָא חֲדָא, וְאִקְרֵי בַּר נָשׁ חַד, בְּחִבּוּרָא חֲדָא. אוּף הָכִי מַשְׁכְּנָא, כֻּלְּהוּ שַׁיְיפִין כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, וְכַד אִתְחַבְּרוּ כֹּלָּא כַּחֲדָא, כְּדֵין כְּתִיב ׳וְהָיָה הַמִּשְׁכָּן אֶחָד׳. (נ"א כגוונא דאדם) פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כֹּלָּא שַׁיְיפִין וְאֵבָרִין, בְּרָזָא דִּלְעֵילָּא. וְכַד מִתְחַבְּרִין כֻּלְּהוּ כְּחַד, כְּדֵין כֻּלְּהוּ סַלְקָן לְרָזָא חַד. רָזָא דְּמַשְׁכְּנָא, דְּאִיהוּ אֵבָרִין וְשַׁיְיפִין, כֻּלְּהוּ סַלְּקִין לְרָזָא דְּאָדָם, כְּגַוְונָא דְּפִקוּדֵי אוֹרַיְיתָא, דְּהָא פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כֻּלְּהוּ בְּרָזָא דְּאָדָם, דְּכַר וְנוּקְבָּא, דְּכַד מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא, אִינּוּן חַד, רָזָא דְּאָדָם. מַאן דְּגָרַע אֲפִילּוּ פִּקּוּדָא חֲדָא דְּאוֹרַיְיתָא, כְּאִלּוּ גָּרַע דִּיּוּקְנָא דִּמְהֵימְנוּתָא, דְּהָא כֻּלְּהוּ שַׁיְיפִין וְאֵבָרִין בְּדִיּוּקְנָא דְּאָדָם, וּבְגִין כַּךְ כֹּלָּא סַלְּקָא בְּרָזָא דְּיִחוּדָא. וְעַל דָּא, יִשְׂרָאֵל אִינּוּן גּוֹי אֶחָד, דִּכְתִּיב, ׳וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם׳ (יחזקאל לה). וּכְתִיב ׳מִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳ (שמואל ב ז, כג).

תרגום

בְּאָדָם יֵשׁ כַּמָּה אֵיבָרִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, אֵלֶּה פְּנִימִיִּים לַפְּנִים, וְאֵלֶּה בְּגִלּוּי לַחוּץ, וְכֻלָּם נִקְרָאִים גּוּף אֶחָד, וְנִקְרָא אָדָם אֶחָד בְּחִבּוּר אֶחָד. אַף כָּךְ הַמִּשְׁכָּן כָּל הָאֵיבָרִים כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, וּכְשֶׁכֻּלָּם מִתְחַבְּרִים כְּאֶחָד, אָז כָּתוּב ׳וְהָיָה הַמִּשְׁכָּן אֶחָד׳ (שמות כו, ו) - (כְּדֻגְמַת הָאָדָם). מִצְווֹת הַתּוֹרָה כֻּלָּם אֵיבָרִים בַּסּוֹד שֶׁל מַעְלָה. וּכְשֶׁכֻּלָּם מִתְחַבְּרִים כְּאֶחָד, אָז כֻּלָּם עוֹלִים לְסוֹד אֶחָד. סוֹד הַמִּשְׁכָּן, שֶׁהוּא פְּרָקִים וְאֵיבָרִים, כֻּלָּם עוֹלִים לְסוֹד שֶׁל אָדָם, כְּמוֹ שֶׁמִּצְווֹת הַתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי מִצְווֹת הַתּוֹרָה כֻּלָּם בְּסוֹד שֶׁל אָדָם, זָכָר וְנוּקְבָּא, שֶׁכְּשֶׁמִּתְחַבְּרִים כְּאֶחָד הֵם אֶחָד בְּסוֹד שֶׁל אָדָם. מִי שֶׁפּוֹגֵם אֲפִלּוּ מִצְוָה אַחַת שֶׁל הַתּוֹרָה, כְּאִלּוּ פָּגַם בַּדְּיוֹקָן הַמְּהֵימְנוּתָא, שֶׁהֲרֵי כָּל הַפְּרָקִים וְהָאֵיבָרִים בַּדְּיוֹקָן אָדָם, וְלָכֵן הַכֹּל עוֹלֶה בְּסוֹד הַיִּחוּד. וְעַל זֶה יִשְׂרָאֵל הֵם גּוֹי אֶחָד, שֶׁכָּתוּב ׳וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם׳ (יחזקאל לד) - וְכָתוּב ׳מִי כְעַמְּךְ כְּיִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳ (שמואל ב ז).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: בבר נש אית ביה כמה שייפין עלאין ותתאין, אלין פנימאין לגו, ואלין באתגליא לבר, וכלהו אקרון גופא חדא, ואקרי בר נש חד, בחבורא חדא. אוף הכי משכנא, כלהו שייפין כגוונא דלעילא, וכד אתחברו כלא כחדא, כדין כתיב ׳והיה המשכן אחד׳. (נ"א כגוונא דאדם) פקודי אורייתא, כלא שייפין ואברין, ברזא דלעילא. וכד מתחברין כלהו כחד, כדין כלהו סלקן לרזא חד. רזא דמשכנא, דאיהו אברין ושייפין, כלהו סלקין לרזא דאדם, כגוונא דפקודי אורייתא, דהא פקודי אורייתא, כלהו ברזא דאדם, דכר ונוקבא, דכד מתחברן כחדא, אינון חד, רזא דאדם. מאן דגרע אפילו פקודא חדא דאורייתא, כאלו גרע דיוקנא דמהימנותא, דהא כלהו שייפין ואברין בדיוקנא דאדם, ובגין כך כלא סלקא ברזא דיחודא. ועל דא, ישראל אינון גוי אחד, דכתיב, ׳ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם׳ (יחזקאל לה). וכתיב ׳מי כעמך כישראל וגו'׳ (שמואל ב ז, כג).

התרגום: באדם יש כמה איברים עליונים ותחתונים, אלה פנימיים לפנים, ואלה בגלוי לחוץ, וכלם נקראים גוף אחד, ונקרא אדם אחד בחבור אחד. אף כך המשכן כל האיברים כמו שלמעלה, וכשכלם מתחברים כאחד, אז כתוב ׳והיה המשכן אחד׳ (שמות כו, ו) - (כדגמת האדם). מצוות התורה כלם איברים בסוד של מעלה. וכשכלם מתחברים כאחד, אז כלם עולים לסוד אחד. סוד המשכן, שהוא פרקים ואיברים, כלם עולים לסוד של אדם, כמו שמצוות התורה, שהרי מצוות התורה כלם בסוד של אדם, זכר ונוקבא, שכשמתחברים כאחד הם אחד בסוד של אדם. מי שפוגם אפלו מצוה אחת של התורה, כאלו פגם בדיוקן המהימנותא, שהרי כל הפרקים והאיברים בדיוקן אדם, ולכן הכל עולה בסוד היחוד. ועל זה ישראל הם גוי אחד, שכתוב ׳ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם׳ (יחזקאל לד) - וכתוב ׳מי כעמך כישראל וגו'׳ (שמואל ב ז).

מן המפרשים

אור החמה: כגוונא דפקודי אורייתא שכל פרשה וכל מצוה ממנ' ייחוד והתורה כולה אדם אחד כדמסיק וגימר ומאן דגרע כלומר שאינו מודה בה ח"ו ולזה לא אמר מאן דגרע דלא עביד. ועל דישראל אינון גוי א' וגומר יר' ועדיפא מינה שכל אדם ואדם הוא חלק מצור' בלבד…

הסולם: בבר נש אית וכו': בדומה לאדם, שיש בו כמה אברים עליונים ותחתונים, אלו הפנימים בפנים ואלו בגלוי מבחוץ, וכולם נקראים גוף אחד, ונקרא אדם אחד בחבור אחד, אף כך המשכן, כל האברים הם כעין של מעלה, ומבמת חברים כולם כאחד, אז כתוב, והיה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: