ממלכת הזוהר › זוהר › תרומה › מאמר 47: ועשית שלחן עצי שטים - סוד שלחן המלך ותקון הכבוד התחתון כעליון › פיסקה 5 (קנד ע"א)

שלחן שדברי תורה נאמרים עליו - הקב"ה נוטל אותו וסוריא שם דיוקנו לפניו

תרומה · ועשית שלחן עצי שטים - סוד שלחן המלך ותקון הכבוד התחתון כעליון · מאמר 47 · פיסקה 5 · דף קנד ע"א

לשון הזוהר

שֻׁלְחָן דְּמִלֵּי אוֹרַיְיתָא אִתְּמָרוּ עָלֵיהּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיל הַהוּא שֻׁלְחָן, וְשַׁוִּי לֵיהּ לְחוּלְקֵיהּ. וְלָא עוֹד, (ר"ג ע"ד, רכ"ג ע"א) אֶלָּא סוּרְיָ"א רַב מְמָנָא, נָטִיל כָּל אִינּוּן מִלִּין, וְשַׁוֵּי דִּיּוּקְנָא דְּהַהוּא שֻׁלְחָן קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְכָל אִינּוּן מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא דְּאִתְמָרוּ עָלֵיהּ, סַלְּקִין עַל הַהוּא פָּתוֹרָא, וְאִתְעַטָּר (ס"א ואתעתד) קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא. מַשְׁמַע דִּכְתִּיב ׳זֶה הַשֻׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יהו"ה׳ דְּאִתְעַטָּר (ס"א דאתעתד) קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. שֻׁלְחָן דְּבַר נָשׁ, קַיְּימָא לְדַכְּאָה לֵיהּ לְבַר נָשׁ, מִכָּל חוֹבוֹי. זַכָּאָה אִיהוּ, מַאן דְּאִלֵּין תְּרֵין קַיְימִין עַל פָּתוֹרֵיהּ. מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא. וְחוּלָקָא לְמִסְכְּנִין, מֵהַהוּא שֻׁלְחָן.

תרגום

שֻׁלְחָן שֶׁדִּבְרֵי תוֹרָה נֶאֱמָרִים עָלָיו, הקב"ה נוֹטֵל אוֹתוֹ שֻׁלְחָן וְשָׂם אוֹתוֹ לְחֶלְקוֹ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא סוּרְיָ"א, הַמְמֻנֶּה הַגָּדוֹל, נוֹטֵל כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ, וְשָׂם דְּיוֹקַן אוֹתוֹ הַשֻּׁלְחָן לִפְנֵי הקב"ה. וְכָל אוֹתָם דִּבְרֵי הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֶמְרוּ עָלָיו עוֹלִים עַל אוֹתוֹ שֻׁלְחָן, וּמִתְעַטֵּר (וּמִזְדַּמֵּן) לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. מַשְׁמָע שֶׁכָּתוּב ׳זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'׳ (יחזקאל מא, כב) ', שֶׁמִּתְעַטֵּר (שֶׁמִּזְדַּמֵּן) לִפְנֵי הקב"ה. שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם עוֹמֵד לְטַהֵר אֶת הָאָדָם מִכָּל חֲטָאָיו. אַשְׁרֵי הוּא מִי שֶׁאֵלֶּה הַשְּׁנַיִם עוֹמְדִים עַל שֻׁלְחָנוֹ - דִּבְרֵי תוֹרָה, וְחֵלֶק לָעֲנִיִּים. מֵאוֹתוֹ שֻׁלְחָן.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: שלחן דמלי אורייתא אתמרו עליה, קודשא בריך הוא נטיל ההוא שלחן, ושוי ליה לחולקיה. ולא עוד, (ר"ג ע"ד, רכ"ג ע"א) אלא סורי"א רב ממנא, נטיל כל אינון מלין, ושוי דיוקנא דההוא שלחן קמי קודשא בריך הוא. וכל אינון מלין דאורייתא דאתמרו עליה, סלקין על ההוא פתורא, ואתעטר (ס"א ואתעתד) קמי מלכא קדישא. משמע דכתיב ׳זה השלחן אשר לפני יהו"ה׳ דאתעטר (ס"א דאתעתד) קמי קודשא בריך הוא. שלחן דבר נש, קיימא לדכאה ליה לבר נש, מכל חובוי. זכאה איהו, מאן דאלין תרין קיימין על פתוריה. מלי דאורייתא. וחולקא למסכנין, מההוא שלחן.

התרגום: שלחן שדברי תורה נאמרים עליו, הקב"ה נוטל אותו שלחן ושם אותו לחלקו. ולא עוד, אלא סורי"א, הממנה הגדול, נוטל כל הדברים הללו, ושם דיוקן אותו השלחן לפני הקב"ה. וכל אותם דברי התורה שנאמרו עליו עולים על אותו שלחן, ומתעטר (ומזדמן) לפני המלך הקדוש. משמע שכתוב ׳זה השלחן אשר לפני ה'׳ (יחזקאל מא, כב) ', שמתעטר (שמזדמן) לפני הקב"ה. שלחנו של אדם עומד לטהר את האדם מכל חטאיו. אשרי הוא מי שאלה השנים עומדים על שלחנו - דברי תורה, וחלק לעניים. מאותו שלחן.

מן המפרשים

אור יקר: מילין ושוי דיוקנא דההוא .שולחן וכו׳. זה השולחן ממה שאמר זה מורה באצבע היינו.

זוהר הרקיע: דף קנ"ד ע"א) מתוקה וכל מה שמתפשטת מתעב' אורה עד שלבסוף ירדה לנוקבא דתהומא רבא.‏ ולזה כששואל הארץ ממה נעשה והשיב היתה מתוהו ובוהו ולמה לא שאל על השמים אלא זה קאי על הארץ הזאת שהיתה למעלה מן הכל שנקרא קו ירו"ק דאסחר לעלמא שמקפת…

הסולם: שלחן דמלי אורייתא וכו': שלחן שנאמרו עליו דברי תורה, הקב"ה לוקח שלחן ההוא ונותן אותו לחלקו. ולא עוד, אלא סורי"א שר הממונה, לוקח כל אלו הדברים, ומשים צורתו של שלחן ההוא לפני הקב"ה. וכל אלו דברי תורה שנאמרו עליו, עולים על שלחן…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: