המוציא פסוק משיר השירים בבית המשתה - התורה חוגרת שק ועולה להתלונן
תרומה · שיר השירים אשר לשלמה - סוד הזווג העליון בין משה ושלמה ונשיקות האהבה · מאמר 31 · פיסקה 14 · דף קמד ע"א
לשון הזוהר
וְעַל דָּא תָּנֵינָן, כָּל מַאן דְּאַפִּיק פְּסוּקָא דְּשִׁיר הַשִּׁירִים, וְאָמַר לֵיהּ בְּבֵי מִשְׁתַּיָּא. אוֹרַיְיתָא אִיהִי חֲגִירַת שָׂק, וְסַלְּקָא לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאָמְרָה קַמֵּיהּ, עָבְדוּ לִי בָּנֶיךָ מָחוֹךְ בְּבֵי מִשְׁתַּיָּא. וַדַּאי אוֹרַיְיתָא סַלְקַת וְקָאַמְרָת הָכִי, בְּגִין דָּא אִצְטְרִיךְ לְנַטְרָא, וּלְסַלְּקָא עִטָּרָא עַל רֵישֵׁיהּ דְּבַר נָשׁ, כָּל מִלָּה וּמִלָּה דְּשִׁיר הַשִּׁירִים.
תרגום
וְעַל זֶה שָׁנִינוּ, כָּל מִי שֶׁמּוֹצִיא פָסוּק שֶׁל שִׁיר הַשִּׁירִים וְאוֹמֵר אוֹתוֹ בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה, הַתּוֹרָה חוֹגֶרֶת שַׂק, וְעוֹלָה לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ - הוּא וְאוֹמֶרֶת לְפָנָיו: עָשׂוּ אוֹתִי בָּנֶיךְ צְחוֹק בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה. וַדַּאי שֶׁתּוֹרָה עוֹלָה וְאוֹמֶרֶת כָּךְ. וְלָכֵן צָרִיךְ לִשְׁמֹר וּלְהַעֲלוֹת עֲטָרָה עַל רֹאשׁ הָאָדָם כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁל שִׁיר הַשִּׁירִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ועל דא תנינן, כל מאן דאפיק פסוקא דשיר השירים, ואמר ליה בבי משתיא. אורייתא איהי חגירת שק, וסלקא לגבי קודשא בריך הוא, ואמרה קמיה, עבדו לי בניך מחוך בבי משתיא. ודאי אורייתא סלקת וקאמרת הכי, בגין דא אצטריך לנטרא, ולסלקא עטרא על רישיה דבר נש, כל מלה ומלה דשיר השירים.
התרגום: ועל זה שנינו, כל מי שמוציא פסוק של שיר השירים ואומר אותו בבית המשתה, התורה חוגרת שק, ועולה לקדוש-ברוך - הוא ואומרת לפניו: עשו אותי בניך צחוק בבית המשתה. ודאי שתורה עולה ואומרת כך. ולכן צריך לשמר ולהעלות עטרה על ראש האדם כל דבר ודבר של שיר השירים.
מן המפרשים
אור יקר: ועל דא תנינן וכו׳, הנה שכבוד שיר השירים ועלבונו תובע התורה כולה, מורה שהוא .עיקר עד שכל התורה תלויה בו כדפירשנו, השירים הוא מדברים שבכתב, עם כל זה אורייתא סלקת.
הסולם: ועל דא תנינן וכו': ועל כן למדנו, כל מי שמוציא פסוק של שיר השירים ואומר אותו בבית המשתה, התורה חוגרת שק ועולה להקב"ה, ואומרת לפניו, עשוני בניך צחוק בבית המשתה. ודאי שהתורה עולה ואומרת כך. ומשום זה צריכים להשמר, ולהעלות עטרה על…