ממלכת הזוהר › זוהר › תרומה › מאמר 29: בשלשה שמות נקראת נשמת האדם - נפש רוח ונשמה וגלגול הנשמות בזמנים › פיסקה 8 (קמב ע"א)

עד שהנשמה עולה לנביעת עתיק יומין - הרוח בגן עדן והנפש בגוף למטה

תרומה · בשלשה שמות נקראת נשמת האדם - נפש רוח ונשמה וגלגול הנשמות בזמנים · מאמר 29 · פיסקה 8 · דף קמב ע"א

לשון הזוהר

וְעַד דְּהַאי נְשָׁמָה עִלָּאָה, לָא סַלְּקָא גּוֹ נְבִיעוּ דְּעַתִּיקָא דְּעַתִּיקִין. סְתִימָא דְּכָל סְתִימִין, וְאִתְמַלְיָא מִנֵּיהּ, בְּגִין דְּלָא פָּסִיק. רוּחַ דָּא לָא עָאל בְּגִּנְתָּא דְּעֵדֶן, דְּאִיהוּ נֶפֶשׁ, וּלְעוֹלָם רוּחַ לָא שַׁרְיָא אֶלָּא בְּגִּנְתָּא דְּעֵדֶן, וּנְשָׁמָה לְעֵילָּא. נֶפֶשׁ דָּא אִתְיַשְׁבָת (ס"א לא אתישבת) בְּדוּכְתָּהָא גּוֹ גּוּפָא לְתַתָּא.

תרגום

וְעַד שֶׁנְּשָׁמָה עֶלְיוֹנָה זוֹ לֹא עוֹלָה לְתוֹךְ נְבִיעַת עַתִּיק הָעַתִּיקִים, נִסְתַּר כָּל הַנִּסְתָּרִים, וּמִתְמַלֵּאת מִמֶּנּוּ, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא פוֹסֵק - הָרוּחַ הַזּוֹ לֹא נִכְנֶסֶת לְגַן עֵדֶן, שֶׁהִיא נֶפֶשׁ, וּלְעוֹלָם הָרוּחַ לֹא שׁוֹרָה אֶלָּא בְּגַן עֵדֶן, וּנְשָׁמָה לְמַעְלָה. נֶפֶשׁ זוֹ מִתְיַשֶּׁבֶת (לֹא מִתְיַשֶּׁבֶת) בִּמְקוֹמָהּ בְּתוֹךְ הַגּוּף לְמַטָּה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ועד דהאי נשמה עלאה, לא סלקא גו נביעו דעתיקא דעתיקין. סתימא דכל סתימין, ואתמליא מניה, בגין דלא פסיק. רוח דא לא עאל בגנתא דעדן, דאיהו נפש, ולעולם רוח לא שריא אלא בגנתא דעדן, ונשמה לעילא. נפש דא אתישבת (ס"א לא אתישבת) בדוכתהא גו גופא לתתא.

התרגום: ועד שנשמה עליונה זו לא עולה לתוך נביעת עתיק העתיקים, נסתר כל הנסתרים, ומתמלאת ממנו, משום שלא פוסק - הרוח הזו לא נכנסת לגן עדן, שהיא נפש, ולעולם הרוח לא שורה אלא בגן עדן, ונשמה למעלה. נפש זו מתישבת (לא מתישבת) במקומה בתוך הגוף למטה.

מן המפרשים

מקדש מלך: אלין אינון שייפין פי' הה י"ב בקר רוח דא איהו. פי' זעיר גו נביעו דעתיקא וכו'. פי' שבינה עולה בסוד מ"ן לאריך כמ"ש הרב שאו"א עולים בסוד מ"ן לאריך. רוח דא פי' זעיר לא עאל בגנתא דעדן פי' מ'. נפש דא פי' מלכות גו גופא לתתא פי' בריאה:…

אור יקר: בגין דלא פסיק השפעת הבינה תדיר בתחתונים כאומרו ונהר יוצא מעדן, בינה מחכמה יוצא.

הסולם: ועד דהאי נשמה וכו': ועד שהנשמה עליונה ההיא, דהיינו בינה, אינה עולה תוך הנביעה דעתיק דעתיקין סתום מכל סתומים, שהוא א"א, שבקטנות הבינה יצאה מראש א"א, ולעת גדלות חוזרת לראש א"א, אל המקום שיצאה משם. ומתמלאת אור ממנו משום שאינו…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר