ממלכת הזוהר › זוהר › תרומה › מאמר 29: בשלשה שמות נקראת נשמת האדם - נפש רוח ונשמה וגלגול הנשמות בזמנים › פיסקה 16 (קמב ע"ב)

נפש אויביך בכף הקלע - משוטטת בלי מנוחה יומם ולילה עונש גדול מהכל

תרומה · בשלשה שמות נקראת נשמת האדם - נפש רוח ונשמה וגלגול הנשמות בזמנים · מאמר 29 · פיסקה 16 · דף קמב ע"ב

לשון הזוהר

וְהַאי אִיהִי דְּלֵית לָהּ נַיְיחָא, וְהַאי אִיהִי דִּכְתִּיב בָּהּ, ׳וְאֶת נֶפֶשׁ אוֹיְבֶיךָ יְקַלְעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע׳ (שמואל א כה, כט). דְּדָא אִיהִי אַזְלָא וּמְשַׁטְּטָא וּמִתְגַּלְגְּלָא בְּכָל עָלְמָא, וְלֵית לָהּ נַיְיחָא כְּלַל יְמָמָא וְלֵילֵי, וְדָא אִיהוּ עוֹנְשָׁא יַתִּיר מִכֹּלָּא וְהַהִיא דְּתִשְׁתְּצִי עִם גוּפָה, (ההיא דכתיב בה ׳והכרתי אותה מקרב עמה׳ (ויקרא יז, י) ולהאי לית לה דוכרנו כלל ואית נפשא דלא תשתצי עם גופה) וְתִשְׁתְּצֵי מֵאֲתָר אַחֲרָא, (ס"א עלאה) הַהִיא דִּכְתִּיב בָּהּ, ׳וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מִלְּפָנַי אֲנִי יהו"ה׳ (ויקרא כב, ג). מַאן מִלְּפָנַי. דְּלָא שַׁרְיָא עָלָהּ רוּחָא. וְכַד רוּחָא לָא שַׁרְיָא עָלָהּ, לֵית לָהּ שׁוּתָּפוּ כְּלַל בְּמָה דִּלְעֵילָּא, וְלָא יַדְעַת מֵאִינּוּן מִלִּין דְּהַהוּא עָלְמָא כְּלַל, וְהַאי אִיהִי נֶפֶשׁ כִּבְעִירֵי.

תרגום

וְזוהִי שֶׁאֵין לָהּ מְנוּחָה, וְזוֹהִי שֶׁכָּתוּב בָּהּ ׳וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךְ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע׳ (שמואל א כה, כט) - שֶׁזּוֹהִי שֶׁהוֹלֶכֶת וּמְשׁוֹטֶטֶת וּמִתְגַּלְגֶּלֶת בְּכָל הָעוֹלָם, וְאֵין לָהּ מְנוּחָה כְּלָל יוֹמָם וָלַיְלָה, וְזֶהו עֹנֶשׁ יוֹתֵר מֵהַכֹּל וְאוֹתָהּ שֶׁתִּכְלֶה עִם הַגּוּף, (הַהִיא שכתובבה ׳וְהִכְרַתִּי אַתָּה מִקֶּרֶב עמה׳ (ויקרא יז, י) - וְלָזֶה אֵין לָהּ זִכָּרוֹן כְּלָל. וְיֵשׁ נֶפֶשׁ שֶׁלֹּא תכלה עִם הַגּוּף) וְתִכְלֶה מִמָּקוֹם אַחֵר (עֶלְיוֹן) אוֹתָהּ שֶׁכָּתוּב בָּהּ ׳וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מִלְּפָנַי אֲנִי ה'׳ (ויקרא כב, ג). מַה זֶּה מִלְּפָנַי? שֶׁלֹּא שׁוֹרָה עָלֶיהָ רוּחַ. וּכְשֶׁלֹּא שׁוֹרָה עָלֶיהָ רוּחַ, אֵין לָהּ שֻׁתָּפוּת כְּלָל בְּמַה שֶּׁלְּמַעְלָה, וְלֹא יוֹדַעַת מֵאוֹתָם דְּבָרִים שֶׁל אוֹתוֹ עוֹלָם כְּלָל, וְזוֹהִי נֶפֶשׁ כְּמוֹ שֶׁל הַבְּהֵמוֹת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: והאי איהי דלית לה נייחא, והאי איהי דכתיב בה, ׳ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע׳ (שמואל א כה, כט). דדא איהי אזלא ומשטטא ומתגלגלא בכל עלמא, ולית לה נייחא כלל יממא ולילי, ודא איהו עונשא יתיר מכלא וההיא דתשתצי עם גופה, (ההיא דכתיב בה ׳והכרתי אותה מקרב עמה׳ (ויקרא יז, י) ולהאי לית לה דוכרנו כלל ואית נפשא דלא תשתצי עם גופה) ותשתצי מאתר אחרא, (ס"א עלאה) ההיא דכתיב בה, ׳ונכרתה הנפש ההיא מלפני אני יהו"ה׳ (ויקרא כב, ג). מאן מלפני. דלא שריא עלה רוחא. וכד רוחא לא שריא עלה, לית לה שותפו כלל במה דלעילא, ולא ידעת מאינון מלין דההוא עלמא כלל, והאי איהי נפש כבעירי.

התרגום: וזוהי שאין לה מנוחה, וזוהי שכתוב בה ׳ואת נפש איביך יקלענה בתוך כף הקלע׳ (שמואל א כה, כט) - שזוהי שהולכת ומשוטטת ומתגלגלת בכל העולם, ואין לה מנוחה כלל יומם ולילה, וזהו ענש יותר מהכל ואותה שתכלה עם הגוף, (ההיא שכתובבה ׳והכרתי אתה מקרב עמה׳ (ויקרא יז, י) - ולזה אין לה זכרון כלל. ויש נפש שלא תכלה עם הגוף) ותכלה ממקום אחר (עליון) אותה שכתוב בה ׳ונכרתה הנפש ההיא מלפני אני ה'׳ (ויקרא כב, ג). מה זה מלפני? שלא שורה עליה רוח. וכשלא שורה עליה רוח, אין לה שתפות כלל במה שלמעלה, ולא יודעת מאותם דברים של אותו עולם כלל, וזוהי נפש כמו של הבהמות.

מן המפרשים

הסולם: והאי איהי דלית וכו': וזו היא שאין לה מנוחה, זו היא שכתוב בה, ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. שזו היא ההולכת ומשוטטת ומתגלגלת בכל העולם, ואין לה מנוחה כלל ימים ולילות. וזה הוא עונש הקשה יותר מכל. ונפש ההיא שתכלה עם הגוף,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: