אילותי כאיל וצבי החוזרים למקומם - הקב"ה חוזר למקומו כי ישראל אחוזים בו
תרומה · ואתה ה' אל תרחק אילותי - דבקות ישראל בקב"ה בתפלה בלחש · מאמר 23 · פיסקה 4 · דף קלח ע"ב
לשון הזוהר
אֱיָלוּתִי, מָה אַיָּל וּצְבִי, בְּשַׁעֲתָא דְּאַזְלֵי וּמְרַחֲקֵי, מִיַּד אָהַדְרָן לְהַהוּא אֲתָר דְּשַׁבְקֵי, אוּף קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אַף עַל גַּב דְּאִסְתַּלָּק לְעֵילָּא לְעֵילָּא בְּאֵין סוֹף, מִיַּד אַהְדָּר לְאַתְרֵיהּ. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּיִשְׂרָאֵל לְתַתָּא אִתְאַחֲדָן בֵּיהּ, וְלָא שַׁבְקִין לֵיהּ לְאִתְנַשְּׁיָא, (מניה) וּלְאִתְרַחֲקָא מִנַּיְיהוּ. וְעַל דָּא, ׳אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה׳.
תרגום
אֱיָלוּתִי - מָה אַיָּל וּצְבִי, בְּשָׁעָה שֶׁהוֹלְכִים וּמִתְרַחֲקִים, מִיָּד חוֹזְרִים לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁעָזְבוּ - אַף הקב"ה, אַף עַל גַּב שֶׁהִתְעַלָּה לְמַעְלָה לְמַעְלָה בְּאֵין סוֹף, מִיָּד חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁיִּשְׂרָאֵל לְמַטָּה אֲחוּזִים בּוֹ, וְלֹא עוֹזְבִים אוֹתוֹ לִהְיוֹת נִשְׁכָּח וּלְהִתְרַחֵק מֵהֶם. וְלָכֵן, ׳אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אילותי, מה איל וצבי, בשעתא דאזלי ומרחקי, מיד אהדרן לההוא אתר דשבקי, אוף קודשא בריך הוא, אף על גב דאסתלק לעילא לעילא באין סוף, מיד אהדר לאתריה. מאי טעמא. בגין דישראל לתתא אתאחדן ביה, ולא שבקין ליה לאתנשיא, (מניה) ולאתרחקא מנייהו. ועל דא, ׳אילותי לעזרתי חושה׳.
התרגום: אילותי - מה איל וצבי, בשעה שהולכים ומתרחקים, מיד חוזרים לאותו מקום שעזבו - אף הקב"ה, אף על גב שהתעלה למעלה למעלה באין סוף, מיד חוזר למקומו. מה הטעם? משום שישראל למטה אחוזים בו, ולא עוזבים אותו להיות נשכח ולהתרחק מהם. ולכן, ׳אילותי לעזרתי חושה׳.
מן המפרשים
אור החמה: ואע"ג דאסתלק לעילא לעילא דהיינו א"ס דקאמר מיד אהדר וגומר ולעולם אנו מצויירים שם והוא מסתלק בהיותו נותן תדיר השגחתו למטה ומציאותו נאחז בתחתונים ועקרו עולה וברדתו עיקרו למטה ומציאותו נאחז למעלה. וזהו משל האיל דקא מפ' ואזיל.
הסולם: אילותי, מה איל וכו': אילותי, פירושו, מה איל וצבי בשעה שהולכים ומתרחקים חוזרים מיד אל המקום שעזבו, כך הקב"ה, אע"פ שנסתלק למעלה למעלה באין סוף, מיד חוזר למקומו. מה הטעם, משום שישראל למטה מתאחדים בו, ואינם עוזבים אותו להשכח…