ממלכת הזוהר › זוהר › תרומה › מאמר 15: ברכו את ה' סוד נביעת הבאר וגלגול הנשמות בליל שבת › פיסקה 12 (קלו ע"ב)

הנשמה שבה למקומה בחצות - החכמים אומרים פסוק התעוררות רוח ה' עלי

תרומה · ברכו את ה' סוד נביעת הבאר וגלגול הנשמות בליל שבת · מאמר 15 · פיסקה 12 · דף קלו ע"ב

לשון הזוהר

וְכַד נַחְתָּא לְאַשְׁרָאָה בְּדוּכְתָּהָא בְּפַלְגּוּת לֵילְיָא, הַהִיא נִשְׁמְתָא תָּבַאת לְדוּכְתָּהָא. וּבָעֵי לְאִינוּן חַכִּימִין לוֹמַר, חַד פְּסוּקָא דְּאִתְעָרוּתָא, דְּהַהוּא רוּחָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא דְּעָטְרָא דְּשַׁבַּתָּא, כְּגוֹן, ׳רוּחַ יהו"ה אֱלהִים עָלָי יַעַן מָשַׁח יהו"ה, אוֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים וְגוֹ'׳ (ישעיהו סא, א). ׳בְּלֶכְתָּם יֵלֵכוּ וּבְעָמְדָם יַעֲמֹדוּ וּבְהִנָּשְׂאָם מֵעַל הָאָרֶץ וְגוֹ', אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁם הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ וְגוֹ'׳. בְּגִין דְּמִתְעַטְּרָן בְּהַהוּא רוּחָא, בְּאִתְעָרוּתָא דִּלְהוֹן בְּחֶדְוָה דְּשִׁמּוּשָׁא, וִיְהֵא נְגִידוּ דְּהַהוּא רוּחַ עִלָּאָה דְּשַׁבַּתָּא, בְּהַהוּא שִׁמּוּשָׁא דְּמִצְוָה.

תרגום

וּכְשֶׁיּוֹרֶדֶת לִשְׁרוֹת בִּמְקוֹמָהּ בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, אוֹתָהּ נְשָׁמָה שָׁבָה לִמְקוֹמָהּ, וּצְרִיכִים אוֹתָם הַחֲכָמִים לוֹמַר פָּסוּק אֶחָד שֶׁל הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל אוֹתָהּ רוּחַ עֶלְיוֹנָה קְדוֹשָׁה שֶׁל עֲטֶרֶת הַשַּׁבָּת, כְּמוֹ (ישעיה סא) ׳רוּחַ ה' אֱלֹהִים ׳עָלָי יַעַן מָשַׁח ה' אוֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים׳וְגוֹ'׳. (יחזקאל א) ׳בְּלֶכְתָּם יֵלֵכוּ וּבְעָמְדָם יַעֲמֹדוּ וּבְהִנָּשְׂאָם מֵעַל הָאָרֶץ וְגוֹ', אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ וְגוֹ'׳ (יחזקאל א, יב). מִשּׁוּם שֶׁמִּתְעַטְּרוֹת בְּאוֹתָהּ רוּחַ בְּהִתְעוֹרְרוּתָם לְשִׂמְחַת הַתַּשְׁמִישׁ, וְיִהְיֶה שֶׁפַע שֶׁל אוֹתָהּ רוּחַ עֶלְיוֹנָה שֶׁל הַשַּׁבָּת בְּאוֹתוֹ תַּשְׁמִישׁ מִצְוָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכד נחתא לאשראה בדוכתהא בפלגות ליליא, ההיא נשמתא תבאת לדוכתהא. ובעי לאינון חכימין לומר, חד פסוקא דאתערותא, דההוא רוחא עלאה קדישא דעטרא דשבתא, כגון, ׳רוח יהו"ה אלהים עלי יען משח יהו"ה, אותי לבשר ענוים וגו'׳ (ישעיהו סא, א). ׳בלכתם ילכו ובעמדם יעמדו ובהנשאם מעל הארץ וגו', אל אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו וגו'׳. בגין דמתעטרן בההוא רוחא, באתערותא דלהון בחדוה דשמושא, ויהא נגידו דההוא רוח עלאה דשבתא, בההוא שמושא דמצוה.

התרגום: וכשיורדת לשרות במקומה בחצות הלילה, אותה נשמה שבה למקומה, וצריכים אותם החכמים לומר פסוק אחד של התעוררות של אותה רוח עליונה קדושה של עטרת השבת, כמו (ישעיה סא) ׳רוח ה' אלהים ׳עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים׳וגו'׳. (יחזקאל א) ׳בלכתם ילכו ובעמדם יעמדו ובהנשאם מעל הארץ וגו', אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו וגו'׳ (יחזקאל א, יב). משום שמתעטרות באותה רוח בהתעוררותם לשמחת התשמיש, ויהיה שפע של אותה רוח עליונה של השבת באותו תשמיש מצוה.

מן המפרשים

אור החמה: לומר חד פסוקא המורה על חברה טובה שנתחבר אליהם וע"י פסוק הזה מתיישב בו רוח החדש. רוח הנוסף בשבת הבא מחכמה ובינה ה' אלי"ם עלי ודאי והטעם יען משח ה' אותי בשמן משחת קדש להקביל נשמה קדושה כדי לנוח הנשמה ולהתעדן בחברתה וזהו לבשר…

אור יקר: וכד נחתא לאשראה שהנשמות שהם בעולם מצדם, העליון כולם מתגרשות משם בחצות לילה כדי שיתעורר הגוף לעבודת הבורא, בכל ליל החול לעסק התורה, ולילי שבתבספ״ר שער נשמה. לעסק העונה שהוא ייחוד ג״כ, ואם אין לו עונה עסק התורה כדפי׳ לעיל במקום אחר.

הסולם: וכד נחתא לאשראה וכו': וכשיורד הרוח לשרות במקומו בחצות לילה, גם נשמה ההיא חוזרת למקומה, וצריכים החכמים לומר פסוק אחד, של התעוררות רוח ההיא העליון הקדוש של עטרת השבת, דהיינו רוח ה' אלקים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים וגו'.…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: