כשנכנס השמש בלבנה יוצאת מאות ו' התפשטות סוד הברית להכנס בנוקבא
תצוה · סוד האותיות יו"ד ה"א וי"ו - מבנה השם הקדוש והמשכן העליון · מאמר 2 · פיסקה 23 · דף קפא ע"א
לשון הזוהר
וְכַד עָייִל שִׁמְשָׁא בְּסִיהֲרָא, (סיהרא) נָפַק מֵהַאי ו' חַד פְּשִׁיטוּ רָזָא דִּבְרִית, כְּגַוְונָא דָּא ג', וְדָא אִיהוּ לְאָעֲלָא בְּנוּקְבָּא. וְכַד אִתְכְּלִיל כֹּלָּא בְּהַאי פְּשִׁיטוּ דְּאָת ו', כְּדֵין קַיְּימָא לְשַׁמְּשָׁא בְּנוּקְבָּא. וְרָזָא דָּא דִּכְתִּיב, ׳וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ, לְאִתְכַּלְּלָא (וילך רמ"ג ע"ב, קצ"א ע"ב) דְּרוֹעָא בְּגוּפָא, וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ, אִלֵּין כָּל אִינּוּן רְתִיכִין וְסַמְכִין דִּילֵיהּ׳. דְּרוֹעָא שְׂמָאלָא לְגַבֵּיהּ, דִּכְתִּיב, ׳קַח אֶת הַלְוִיִּם, לְאִשְׁתַּכְּחָא ו' דְּכָלִיל כֹּלָּא׳ (במדבר ג, מה). בְּחַד פְּשִׁיטוּ, לְמֶהֱוֵי חַד. וְעַל דָּא אִשְׁתְּכַח יִחוּדָא בְּהַאי, יְמִינָא וּשְׂמָאלָא וְאֶמְצָעִיתָא, כֹּלָּא אִיהוּ חַד. וְעַל דָּא אִתְעָבִיד חַד פְּשִׁיטוּ, וְאִקְרֵי אֶחָד, וְלָא תִּשְׁכַּח בַּר פְּשִׁיטוּ חַד בִּלְחוֹדוֹי, וְדָא הוּא חַד.
תרגום
וְכַאֲשֶׁר נִכְנָס הַשֶּׁמֶשׁ בַּלְּבָנָה, (הַלְּבָנָה) יוֹצֵאת מֵאוֹת ו' הַזּוֹ הִתְפַּשְּׁטוּת אַחַת סוֹד הַבְּרִית, כְּעֵין אוֹת ג', וְזֶהוּ לְהִכָּנֵס בַּנּוּקְבָּא. וְכַאֲשֶׁר נִכְלָל הַכֹּל בְּהִתְפַּשְּׁטוּת זוֹ שֶׁל אוֹת ו', אָז עוֹמֵד לְשַׁמֵּשׁ בַּנּוּקְבָּא. וְסוֹד זֶה שֶׁכָּתוּב, ׳וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךְ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךְ׳ - אֶת - לִכְלֹל הַזְּרוֹעַ בַּגּוּף. ׳וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ׳ - אֵלֶּה כָּל אֵלּוּ הַמֶּרְכָּבוֹת וְעַמּוּדִים שֶׁלּוֹ. זְרוֹעַ שְׂמֹאל אֶצְלוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳קַח אֶת הַלְוִיִּם, שֶׁתִּמָּצֵא אוֹת ו' שֶׁכּוֹלֶלֶת הַכֹּל בְּהִתְפַּשְּׁטוּת אַחַת לִהְיוֹת אֶחָד׳ (במדבר ג). וְעַל זֶה נִמְצָא הַיִּחוּד בָּזֶה, יָמִין וּשְׂמֹאל וְאֶמְצַע. הַכֹּל הוּא אֶחָד. וְעַל זֶה נַעֲשֵׂית הִתְפַּשְּׁטוּת אַחַת, וְנִקְרָא אֶחָד, וְלֹא תִמְצָא חוּץ מֵהִתְפַּשְּׁטוּת אַחַת בִּלְבַד. וְזֶהוּ אֶחָד.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וכד עייל שמשא בסיהרא, (סיהרא) נפק מהאי ו' חד פשיטו רזא דברית, כגוונא דא ג', ודא איהו לאעלא בנוקבא. וכד אתכליל כלא בהאי פשיטו דאת ו', כדין קיימא לשמשא בנוקבא. ורזא דא דכתיב, ׳ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך, לאתכללא (וילך רמ"ג ע"ב, קצ"א ע"ב) דרועא בגופא, ואת בניו אתו, אלין כל אינון רתיכין וסמכין דיליה׳. דרועא שמאלא לגביה, דכתיב, ׳קח את הלוים, לאשתכחא ו' דכליל כלא׳ (במדבר ג, מה). בחד פשיטו, למהוי חד. ועל דא אשתכח יחודא בהאי, ימינא ושמאלא ואמצעיתא, כלא איהו חד. ועל דא אתעביד חד פשיטו, ואקרי אחד, ולא תשכח בר פשיטו חד בלחודוי, ודא הוא חד.
התרגום: וכאשר נכנס השמש בלבנה, (הלבנה) יוצאת מאות ו' הזו התפשטות אחת סוד הברית, כעין אות ג', וזהו להכנס בנוקבא. וכאשר נכלל הכל בהתפשטות זו של אות ו', אז עומד לשמש בנוקבא. וסוד זה שכתוב, ׳ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך׳ - את - לכלל הזרוע בגוף. ׳ואת בניו אתו׳ - אלה כל אלו המרכבות ועמודים שלו. זרוע שמאל אצלו, שכתוב ׳קח את הלוים, שתמצא אות ו' שכוללת הכל בהתפשטות אחת להיות אחד׳ (במדבר ג). ועל זה נמצא היחוד בזה, ימין ושמאל ואמצע. הכל הוא אחד. ועל זה נעשית התפשטות אחת, ונקרא אחד, ולא תמצא חוץ מהתפשטות אחת בלבד. וזהו אחד.
מן המפרשים
מקדש מלך: ו' דכליל כולא בחד פשיטו למהוי חד פירש חסד שהוא אהרן. וגבורה. שהם הלוים כלולים בת"ת שהוא ו'. וז"ש בחד פשיטו שהוא ת"ת הנק' ו'. וז"ש וע"ד אשתכח יחודא בהאי ימינא ושמאלי ואמצעיתא שהם חג"ת שנעשו א' בת"ת: ה' בתראה פירש מלכות דנוקבא.…
הסולם: וכד עייל שמשא וכו' : וכשנכנס השמש, שהוא ז"א, בלבנה. שהיא המלכות, יוצאת מ ו' הזו התפשטות אחת שה"ס הברית, דהיינו היסוד, שהוא כעין זה ג', שצורתה ו' עם תוספת נקודה בסופה, שה"ס העטרה שנתוספה בו, שה"ס המסך שבו, שבסודו הוא ג ומל ד…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: