ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 81: תקונים מזהר חדש - שמות השכינה ותפלין וקן היונה, ופתיחת תקון ראשון דבראשית › פיסקה 2 (יג ע"ב)

המניח תפלין וציצית כמקים תרי"ג - והקב"ה חבוש עם הצדיקים באהבה

תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - שמות השכינה ותפלין וקן היונה, ופתיחת תקון ראשון דבראשית · מאמר 81 · פיסקה 2 · דף יג ע"ב

לשון הזוהר

[וילנא יג ע"ב] ° וּמִצְוָה כְּלִילָא מִדּ' אַתְוָן ° כְּגַוְנָא דְּצִיצִית דְּאִתְּמַר בֵּהּ (במדבר טז) וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִית, וְאוֹקְמוּהּ מ"מ כָּל הַפּוֹחֵת לֹא יִפְחוֹת מִז' וְכָל הַמּוֹסִיף לֹא יוֹסִיף עַל י"ג. ° וְאִנּוּן חַ"י בֵּין קְשָׁרִים וְחֻלְיָן לְכֹל סִטְרָא, סַלְקִין עָ"ב, עָלַיְהוּ אִתְּמַר (ישעיה טז) וְהוּכַן בַּחֶסֶד ° כִּסֵּא, ° חֶסֶ'ד בְּגִימַטְרִיָּא עָ"ב. וּבוּצִינָא קַדִּישָׁא אָמַר ° כָּל מָאן דְּמַנַּח תְּפִלִּין וְצִיצִית כְּאִלּוּ מְקַיִּם תַּרְיַ"ג מִצְוֹת דְּאוֹרַיְתָא. וְלֹא עוֹד אֶלָּא בְּצִיצִית כְּאִלּוּ מְתַקֵּן כֻּרְסֵא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. בִּתְפִלִּין דְּאִנּוּן שֵׁם יהו'ה ° כְּאִלּוּ נָחִית יהו'ה עַל כֻּרְסֵא. ° אִי הָכֵי אַמַּאי אִתְּמַר אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר עַצְמוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים. אֶלָּא וַדַּאי תְּרֵין רָזִין עִלָּאִין הָכָא. חַד דְּפֻרְקָנָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא וּשְׁכִינְתָּא וְאַבָּא וְאִימָּא דְּאִנּוּן יהו'ה, לֹא תַּלְיָא אֶלָּא בְּעִלַּת כָּל עִלָּאִין, דְּאִיהוּ מֻפְלָא וּמְכֻסֶּה בְּכִתְרָא עִלָּאָה. וְחַד ° דְמִסִּטְרָא דְּצַדִּיקִים גְּמוּרִים לָאו אִיהוּ חָבוּשׁ וְאָסוּר בְּגָלוּתָא, אֶלָּא אִיהוּ אָסוּר וְחָבוּשׁ עִמָּהֶם בִּרְחִימוּ, קָשִׁיר עִמְּהוֹן בַּחֲבִיבוּתָא. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (בראשית מד) וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּנַפְשׁוֹ. חָבוּשׁ עִמְּהוֹן בְּכֻרְסֵא דִּמְתַקְּנִין לֵהּ, ° וּבְמֶרְכָּבָה דִּילֵהּ ° בְּכַמָּה שִׁירִין וְתֻשְׁבְּחָן, דְּקָא נַחְתִּין עָלַיְהוּ כַּמָּה מַשִּׁרְיָן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳וָאֶשְׁמַע ° אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם׳ (יחזקאל א). ° וּבְיִשְׁתַּבַּח אַתְיָן שְׂרָפִים, נַחְתִּין לֵהּ בְּכַמָּה מַשִּׁרְיָן, ° דְּאִנּוּן שְׂרָפִים וְחַיּוֹת וְאוֹפַנִּים. ° וּבִצְלוֹתָא קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה. כְּמַה דְּאוֹקְמוּהּ (מלכים א, יח) ° וְהִנֵּה (ה' עוֹבֵר) רוּחַ ׳גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק׳ (וילנא יג ע"ב) הָרִים וְגוֹ'. דִּצְלוֹתָא בַּחֲשַׁאי אִיהִי קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה. וּבְגִין דְּתַמָּן אָתָא מַלְכָּא, צָרִיךְ לְמֵיקָם בְּגִינֵהּ. וּבְגִין דָּא אִתְקְרִיאַת צְלוֹתָא עֲמִידָה. ° וּבְגִין דָּא חַי עָלְמִין כָּלִיל חַ"י בִּרְכָּאן, בֵּהּ מִתְיַחֵד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ. יאהדונהי דְּסָלִיק ° בְּחֻשְׁבַּן אָמֵן. ° וּבֵהּ צָרִיךְ לְמִכְרַע עַד שֶׁיִּתְפַּקְּקוּ ° חַ"י חֻלְיוֹת שֶׁבַּשִּׁדְרָה. ° וְהָכֵי אוֹקְמוּהּ מָארִי מַתְנִיתִין.

תרגום

וּמִצְוָה כְּלוּלָה מֵאַרְבַּע אוֹתִיּוֹת, כְּעֵין הַצִּיצִית שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (במדבר טז) וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִית, וּבֵאֲרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה: כָּל הַפּוֹחֵת לֹא יִפְחֹת מִשֶּׁבַע וְכָל הַמּוֹסִיף לֹא יוֹסִיף עַל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה. וְהֵן חַ"י בֵּין קְשָׁרִים וְחֻלְיוֹת לְכָל צַד, עוֹלוֹת ע"ב, עֲלֵיהֶן נֶאֱמַר (ישעיה טז) וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא, חֶסֶ"ד בְּגִימַטְרִיָּא ע"ב. וּבוּצִינָא קַדִּישָׁא אָמַר: כָּל מִי שֶׁמַּנִּיחַ תְּפִלִּין וְצִיצִית כְּאִלּוּ מְקַיֵּם תַּרְיַ"ג מִצְווֹת שֶׁל הַתּוֹרָה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא בְּצִיצִית כְּאִלּוּ מְתַקֵּן כִּסֵּא לְהקב"ה. בִּתְפִלִּין שֶׁהֵן שֵׁם יְהֹוָ"ה כְּאִלּוּ יוֹרֵד יְהֹוָ"ה עַל הַכִּסֵּא. אִם כָּךְ, לָמָּה נֶאֱמַר: אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר עַצְמוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים? אֶלָּא וַדַּאי שְׁנֵי סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים כָּאן. אֶחָד, שֶׁגְּאֻלַּת עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא וְהַשְּׁכִינָה וְאַבָּא וְאִמָּא שֶׁהֵם יְהֹוָ"ה, אֵינָהּ תְּלוּיָה אֶלָּא בְּעִלַּת כָּל הָעֶלְיוֹנִים, שֶׁהוּא מֻפְלָא וּמְכֻסֶּה בַּכֶּתֶר הָעֶלְיוֹן. וְאֶחָד, שֶׁמִּצַּד הַצַּדִּיקִים הַגְּמוּרִים, אֵינוֹ חָבוּשׁ וְאָסוּר בַּגָּלוּת, אֶלָּא הוּא אָסוּר וְחָבוּשׁ עִמָּהֶם בְּאַהֲבָה, קָשׁוּר עִמָּהֶם בְּחִבָּה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית מד) וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּנַפְשׁוֹ. חָבוּשׁ עִמָּהֶם בַּכִּסֵּא שֶׁמְּתַקְּנִים לוֹ, וּבַמֶּרְכָּבָה שֶׁלּוֹ, בְּכַמָּה שִׁירִים וְתִשְׁבָּחוֹת, שֶׁיּוֹרְדִים עֲלֵיהֶם כַּמָּה מַחֲנוֹת שֶׁל הקב"ה. שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (יחזקאל א) 'וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם'. וּבְ'יִשְׁתַּבַּח' בָּאִים שְׂרָפִים, יוֹרְדִים לוֹ בְּכַמָּה מַחֲנוֹת שֶׁהֵם שְׂרָפִים וְחַיּוֹת וְאוֹפַנִּים. וּבַתְּפִלָּה - קוֹל דְּמָמָה דַקָּה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהוּ (מלכים א יח) וְהִנֵּה (ה' עוֹבֵר) רוּחַ ׳גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים׳ וְגוֹ'. שֶׁתְּפִלָּה בְּלַחַשׁ הִיא קוֹל דְּמָמָה דַקָּה. וּבִגְלַל שֶׁשָּׁם בָּא הַמֶּלֶךְ, צָרִיךְ לַעֲמֹד בִּגְלָלוֹ, וּבִגְלַל זֶה נִקְרֵאת הַתְּפִלָּה עֲמִידָה. וּבִגְלַל זֶה חַי עוֹלָמִים כּוֹלֵל חַ"י בְּרָכוֹת, בּוֹ מִתְיַחֵד הקב"ה וּשְׁכִינָתוֹ, יאהדונה"י שֶׁעוֹלֶה בְּחֶשְׁבּוֹן אָמֵן. וּבוֹ צָרִיךְ לִכְרֹעַ עַד שֶׁיִּתְפַּקְּקוּ חַ"י חֻלְיוֹת שֶׁבַּשִּׁדְרָה. וְכָךְ בֵּאֲרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [וילנא יג ע"ב] ° ומצוה כלילא מד' אתון ° כגונא דציצית דאתמר בה (במדבר טז) ועשו להם ציצית, ואוקמוה מ"מ כל הפוחת לא יפחות מז' וכל המוסיף לא יוסיף על י"ג. ° ואנון ח"י בין קשרים וחלין לכל סטרא, סלקין ע"ב, עליהו אתמר (ישעיה טז) והוכן בחסד ° כסא, ° חס'ד בגימטריא ע"ב. ובוצינא קדישא אמר ° כל מאן דמנח תפלין וציצית כאלו מקים תרי"ג מצות דאוריתא. ולא עוד אלא בציצית כאלו מתקן כרסא לקודשא בריך הוא. בתפלין דאנון שם יהו'ה ° כאלו נחית יהו'ה על כרסא. ° אי הכי אמאי אתמר אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אלא ודאי תרין רזין עלאין הכא. חד דפרקנא דעמודא דאמצעיתא ושכינתא ואבא ואימא דאנון יהו'ה, לא תליא אלא בעלת כל עלאין, דאיהו מפלא ומכסה בכתרא עלאה. וחד ° דמסטרא דצדיקים גמורים לאו איהו חבוש ואסור בגלותא, אלא איהו אסור וחבוש עמהם ברחימו, קשיר עמהון בחביבותא. הדא הוא דכתיב (בראשית מד) ונפשו קשורה בנפשו. חבוש עמהון בכרסא דמתקנין לה, ° ובמרכבה דילה ° בכמה שירין ותשבחן, דקא נחתין עליהו כמה משרין דקודשא בריך הוא. דאתמר בהון ׳ואשמע ° את קול כנפיהם׳ (יחזקאל א). ° ובישתבח אתין שרפים, נחתין לה בכמה משרין, ° דאנון שרפים וחיות ואופנים. ° ובצלותא קול דממה דקה. כמה דאוקמוה (מלכים א, יח) ° והנה (ה' עובר) רוח ׳גדולה וחזק מפרק׳ (וילנא יג ע"ב) הרים וגו'. דצלותא בחשאי איהי קול דממה דקה. ובגין דתמן אתא מלכא, צריך למיקם בגינה. ובגין דא אתקריאת צלותא עמידה. ° ובגין דא חי עלמין כליל ח"י ברכאן, בה מתיחד קודשא בריך הוא ושכינתה. יאהדונהי דסליק ° בחשבן אמן. ° ובה צריך למכרע עד שיתפקקו ° ח"י חליות שבשדרה. ° והכי אוקמוה מארי מתניתין.

התרגום: ומצוה כלולה מארבע אותיות, כעין הציצית שנאמר בה (במדבר טז) ועשו להם ציצית, ובארו בעלי המשנה: כל הפוחת לא יפחת משבע וכל המוסיף לא יוסיף על שלש עשרה. והן ח"י בין קשרים וחליות לכל צד, עולות ע"ב, עליהן נאמר (ישעיה טז) והוכן בחסד כסא, חס"ד בגימטריא ע"ב. ובוצינא קדישא אמר: כל מי שמניח תפלין וציצית כאלו מקים תרי"ג מצוות של התורה. ולא עוד אלא בציצית כאלו מתקן כסא להקב"ה. בתפלין שהן שם יהו"ה כאלו יורד יהו"ה על הכסא. אם כך, למה נאמר: אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים? אלא ודאי שני סודות עליונים כאן. אחד, שגאלת עמודא דאמצעיתא והשכינה ואבא ואמא שהם יהו"ה, אינה תלויה אלא בעלת כל העליונים, שהוא מפלא ומכסה בכתר העליון. ואחד, שמצד הצדיקים הגמורים, אינו חבוש ואסור בגלות, אלא הוא אסור וחבוש עמהם באהבה, קשור עמהם בחבה. זהו שכתוב (בראשית מד) ונפשו קשורה בנפשו. חבוש עמהם בכסא שמתקנים לו, ובמרכבה שלו, בכמה שירים ותשבחות, שיורדים עליהם כמה מחנות של הקב"ה. שנאמר בהם (יחזקאל א) 'ואשמע את קול כנפיהם'. וב'ישתבח' באים שרפים, יורדים לו בכמה מחנות שהם שרפים וחיות ואופנים. ובתפלה - קול דממה דקה, כמו שבארוהו (מלכים א יח) והנה (ה' עובר) רוח ׳גדולה וחזק מפרק הרים׳ וגו'. שתפלה בלחש היא קול דממה דקה. ובגלל ששם בא המלך, צריך לעמד בגללו, ובגלל זה נקראת התפלה עמידה. ובגלל זה חי עולמים כולל ח"י ברכות, בו מתיחד הקב"ה ושכינתו, יאהדונה"י שעולה בחשבון אמן. ובו צריך לכרע עד שיתפקקו ח"י חליות שבשדרה. וכך בארו בעלי המשנה.

מן המפרשים

אור יקר: והוכן בחסד כסא, ונודע שסוד הענין הזה הוא סוד ארבע כנפות ארבע אותיות שבשם וחסד כללם הוא סוד רמ״ח, שהרמ״ח הם חסד אברהם ודאי, בענין שהכל עולה לדרך אחד, או חסד הם רי״ו ודאי כי ע״ב שמות הם רי״ו אותיות, תוסיף עליהם ל״ב חוטין הם…

ביאור הגר"א: ומצוה כלילא כו'. ר"ל שהשכינה שהיא מצוה כלולה מכל הד' אותיות הויה והוא כלילא דמרכבתא עילאה וכלילתה בתיבת מצוה בחילוף ב' אותיות הראשונות בא"ת ב"ש י"ה ונתחלפו ב' אותיות הראשונות לפי שהן נסתרות כנ"ל לפיכך נתכסו בה בסוד כנפים דא"ת ב"ש:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: