׳קמה אלמתי וגם נצבה׳ - אל"ף בחולם והאבן שנגזרה שלא בידים
תיקוני זוהר · תיקון ה - בראשית נקדה בהיכלו, סוד הנקדות והטעמים מקמץ עד רפה · מאמר 7 · פיסקה 6 · דף טו ע"ב
לשון הזוהר
וְרָזָא דְמִלָּה ׳וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים וְגוֹמֵר׳, ׳וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה׳ (בראשית לז, ז), ° דָּא א' בְּחֹלֵ״ם, דְּאִיהוּ לְעִילָא מִכָּל נְקוּדִין, ° בְּקוֹמָה זָקִיף, ° וּבֵיהּ אִסְתַּלַּק (נ״א אסתכל) יוֹסֵף בְּחֶלְמָא, וְכֵן יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא׳ דִכְתִיב וַיַּחֲלֹם ° וְהִנֵּה סֻלָּם ° מֻצָּב אַרְצָה ° וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה׳ (שם כח, יב), דָא א ° דְּאִיהוּ רֹאשׁ, ° ׳וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אלהי״ם ° עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ׳, אָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, ° עוֹלִים תְּרֵי, ° וְיוֹרְדִים תְּרֵי, ° וְאִנּוּן אָאֵאִאֻ. וְהַאי אָת דְּאִיהִי אַלֶּ״ף חֹלֵ״ם דְּאִיהִי בְּאֶמְצָעִיתָא, אִיהִי כגוונא דא ו', איהי כֶתֶר עִלָּאָה ° דְאַסְחַר עַל רֵישָׁא דְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, וּבְגִין דָּא ׳וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוְיןָ לַאֲלֻמָּתִי׳ (שם לז, ז). וְכַד שְׁכִינְתָּא אִסְתַּלְקָא לְגַבֵּיה הַאי כִּתְרָא אִתְּמַר בָּהּ ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה׳ (תהלים קיח, כב), וְאִיהִי אַבְנָא דְאִתְגַּזְרַת ° דְּלָא בִידַיִן, הֲדָא הוּא׳ דִכְתִיב עַד דִּי הִתְגְּזֶרֶת אֶבֶן דִּי לָא בִידַיִן וְגוֹמֵר׳ (דניאל ב, לד), וּבְגִין דְּלָא אַשְׁכְּחָן לָהּ אֲתַר מֵאָן אִתְגַּזְרָא, שָׁאֲלִין מַלְאָכַיָּא קַדִּישַׁיָּא אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ לְהַעֲרִיצוֹ, וְלָא אַשְׁכְּחִין לָהּ אֲתַר, עַד דְּאָמְרִין ׳בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ' מִמְּקוֹמוֹ׳. וְהַאי אֶבֶן אִיהִי ° סְגוּלַת מְלָכִים, ° ואִיהִי שִׂיחַת מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שִׂיחַת חֵיוָן וּשְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים, שִׂיחַת כָּל עִלָּאִין וְתַתָּאִין, ° יְדִיעַת שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא בְּעִתִּים, ° עִת וּזְמַן לְכֹלָּא. ° כָּל טַעֲמֵי וּנְקוּדֵי וְאַתְוָון כְּלִילָן בָּהּ, ° קָלָא דִבּוּר וּמַחֲשָׁבָה, כְּלִילָן בָּהּ, אִיהִי ° כֶתֶר תּוֹרָה, וְכֶתֶר כְּהוּנָה, וְכֶתֶר מַלְכוּת, וְאִיהִי תַּגָּא בְּרֵישׁ כָּל אַתְוָון, ° כְּגַוְונָא דָא ִשֹׂ, ° וְעַל הַאי אַבְנָא אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא לַחֲבֵרָיו, כְּשֶׁתַּגִּיעוּ לְאַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר אַל תֹּאמְרוּ מַיִם מַיִם.
תרגום
וְסוֹד הַדָּבָר, ׳וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים׳ אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, ׳וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה׳ (בראשית לז, ז) - זוֹ אָלֶ"ף בְּחוֹלָם, שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִכָּל הַנְּקֻדּוֹת, בְּקוֹמָה זְקוּפָה, וּבָהּ הִסְתַּלֵּק יוֹסֵף בַּחֲלוֹם, וְכֵן יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה׳ - זוֹ אָלֶ"ף, שֶׁהִיא רֹאשׁ, ׳וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אלהי"ם עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ׳. אָמְרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, עוֹלִים - שְׁנַיִם, וְיוֹרְדִים - שְׁנַיִם, וְהֵם קָמָץ צֵירֵי חִירִיק שׁוּרֻק. וְאוֹת זוֹ שֶׁהִיא אָלֶ"ף בְּחוֹלָם, שֶׁהוּא בָּאֶמְצַע, הִיא כְּצוּרָה זוֹ וָא"ו, הִיא כֶּתֶר עֶלְיוֹן הַמַּקִּיף עַל רֹאשׁ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי׳. וּכְשֶׁהַשְּׁכִינָה מִסְתַּלֶּקֶת אֶל הַכֶּתֶר הַזֶּה, נֶאֱמַר בָּהּ ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה׳ (תהלים קיח, כב), וְהִיא אֶבֶן שֶׁנִּגְזְרָה שֶׁלֹּא בְּיָדַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳עַד דִּי הִתְגְּזֶרֶת אֶבֶן דִּי לָא בִידַיִן וְגוֹמֵר׳ (דניאל ב, לד). וּמִשּׁוּם שֶׁלֹּא מָצְאוּ לָהּ מָקוֹם מֵאַיִן נִגְזְרָה, שׁוֹאֲלִים הַמַּלְאָכִים הַקְּדוֹשִׁים, ׳אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ לְהַעֲרִיצוֹ׳, וְלֹא מוֹצְאִים לָהּ מָקוֹם, עַד שֶׁאוֹמְרִים, ׳בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ׳. וְאֶבֶן זוֹ הִיא סְגֻלַּת מְלָכִים, וְהִיא שִׂיחַת מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שִׂיחַת חַיּוֹת וּשְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים, שִׂיחַת כָּל הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, יְדִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ בְּעִתּוֹתֵיהֶם, עֵת וּזְמַן לַכֹּל. כָּל הַטְּעָמִים וְהַנְּקֻדּוֹת וְהָאוֹתִיּוֹת כְּלוּלִים בָּהּ, קוֹל דִּבּוּר וּמַחֲשָׁבָה כְּלוּלִים בָּהּ. הִיא כֶּתֶר תּוֹרָה, וְכֶתֶר כְּהֻנָּה, וְכֶתֶר מַלְכוּת, וְהִיא תָּג בְּרֹאשׁ כָּל הָאוֹתִיּוֹת, כְּצוּרָה זוֹ שֶׁ"ל שִׂי"ן. וְעַל אֶבֶן זוֹ אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא לַחֲבֵרָיו, כְּשֶׁתַּגִּיעוּ לְאַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר, אַל תֹּאמְרוּ מַיִם מַיִם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ורזא דמלה ׳והנה אנחנו מאלמים וגומר׳, ׳והנה קמה אלמתי וגם נצבה׳ (בראשית לז, ז), ° דא א' בחל״ם, דאיהו לעילא מכל נקודין, ° בקומה זקיף, ° וביה אסתלק (נ״א אסתכל) יוסף בחלמא, וכן יעקב, הדא הוא׳ דכתיב ויחלם ° והנה סלם ° מצב ארצה ° וראשו מגיע השמימה׳ (שם כח, יב), דא א ° דאיהו ראש, ° ׳והנה מלאכי אלהי״ם ° עולים ויורדים בו׳, אמרו מארי מתניתין, ° עולים תרי, ° ויורדים תרי, ° ואנון אאאא. והאי את דאיהי אל״ף חל״ם דאיהי באמצעיתא, איהי כגוונא דא ו', איהי כתר עלאה ° דאסחר על רישא דעמודא דאמצעיתא, ובגין דא ׳והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי׳ (שם לז, ז). וכד שכינתא אסתלקא לגביה האי כתרא אתמר בה ׳אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׳ (תהלים קיח, כב), ואיהי אבנא דאתגזרת ° דלא בידין, הדא הוא׳ דכתיב עד די התגזרת אבן די לא בידין וגומר׳ (דניאל ב, לד), ובגין דלא אשכחן לה אתר מאן אתגזרא, שאלין מלאכיא קדישיא איה מקום כבודו להעריצו, ולא אשכחין לה אתר, עד דאמרין ׳ברוך כבוד יי' ממקומו׳. והאי אבן איהי ° סגולת מלכים, ° ואיהי שיחת מלאכי השרת, שיחת חיון ושרפים ואופנים, שיחת כל עלאין ותתאין, ° ידיעת שמשא וסיהרא בעתים, ° עת וזמן לכלא. ° כל טעמי ונקודי ואתוון כלילן בה, ° קלא דבור ומחשבה, כלילן בה, איהי ° כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות, ואיהי תגא בריש כל אתוון, ° כגוונא דא ש, ° ועל האי אבנא אמר רבי עקיבא לחבריו, כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים.
התרגום: וסוד הדבר, ׳והנה אנחנו מאלמים׳ אלמים בתוך השדה, ׳והנה קמה אלמתי וגם נצבה׳ (בראשית לז, ז) - זו אל"ף בחולם, שהיא למעלה מכל הנקדות, בקומה זקופה, ובה הסתלק יוסף בחלום, וכן יעקב, הדא הוא דכתיב, ׳ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה׳ - זו אל"ף, שהיא ראש, ׳והנה מלאכי אלהי"ם עלים וירדים בו׳. אמרו בעלי המשנה, עולים - שנים, ויורדים - שנים, והם קמץ צירי חיריק שורק. ואות זו שהיא אל"ף בחולם, שהוא באמצע, היא כצורה זו וא"ו, היא כתר עליון המקיף על ראש עמודא דאמצעיתא, ומשום כך ׳והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי׳. וכשהשכינה מסתלקת אל הכתר הזה, נאמר בה ׳אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׳ (תהלים קיח, כב), והיא אבן שנגזרה שלא בידים, הדא הוא דכתיב ׳עד די התגזרת אבן די לא בידין וגומר׳ (דניאל ב, לד). ומשום שלא מצאו לה מקום מאין נגזרה, שואלים המלאכים הקדושים, ׳איה מקום כבודו להעריצו׳, ולא מוצאים לה מקום, עד שאומרים, ׳ברוך כבוד ה' ממקומו׳. ואבן זו היא סגלת מלכים, והיא שיחת מלאכי השרת, שיחת חיות ושרפים ואופנים, שיחת כל העליונים והתחתונים, ידיעת השמש והירח בעתותיהם, עת וזמן לכל. כל הטעמים והנקדות והאותיות כלולים בה, קול דבור ומחשבה כלולים בה. היא כתר תורה, וכתר כהנה, וכתר מלכות, והיא תג בראש כל האותיות, כצורה זו ש"ל שי"ן. ועל אבן זו אמר רבי עקיבא לחבריו, כשתגיעו לאבני שיש טהור, אל תאמרו מים מים.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: בקומה זקוף. בקומה הוא קמה, זקוף הוא נצבה: