ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 66: תיקון ע - ׳ואתה תחזה׳, הכרת הפרצוף ושעור הקומה וסוד הגלגול › פיסקה 65 (קכט ע"א)

השמיעה תלויה בחמשים שערי בינה - והשנויים בכלים ולא בו

תיקוני זוהר · תיקון ע - ׳ואתה תחזה׳, הכרת הפרצוף ושעור הקומה וסוד הגלגול · מאמר 66 · פיסקה 65 · דף קכט ע"א

לשון הזוהר

° אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר, אַבָּא, מְנָא לָךְ דְּאִימָּא דְּאִיהִי לַצָּפוֹן, בָּהּ תַּלְיָא שְׁמִיעָה, ° אָמַר לֵיהּ בְּרִי חַמְשִׁין תַּרְעִין אִנּוּן דְּבִינָה, וּבָהּ מְיַיחֲדִין כ״ה כ״ה אַתְוָון תְּרֵין זִמְנִין בְּכָל יוֹמָא, וְיִשְׂרָאֵל אִיהוּ בֶן י״ה, בִּינָה וַדַּאי כְּלָלָא דִתְלַת אַתְוָון אַבָּא וְאִימָּא וּבְרָא, וּבְגִין דָּא שְׁמִיעָה בָהּ תַּלְיָא, ° לֵית תִּקּוּנָא מֵאִלֵּין אַרְבַּע (אַתְוָון) דְּלָא אִתְכְּלִילָן בָּהּ עֲשַׂר סְפִירָן, דְּאִינוּן יו״ד ה״א וא״ו ה״א, וְאַרְבַּע אַתְוָון דְּאִינוּן יהו״ה ° אִיהוּ לָא אִשְׁתַּנִּי בְּכָל אֲתַר, אִיהוּ שָׁמַע לִשְׂמָאלָא לְיִשְׂרָאֵל, וְאִסְתַּכַּל בַּמִזְרַח, וּבַדָּרוֹם אִיהוּ מְרַחֵף עֲלַיְיהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, ב) וְרוּחַ אלהי״ם מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם, וּבְמַעֲרָב אִיהוּ מְמַלֵּל עִמְּהוֹן, שִׁנּוּיִין אִינוּן בְּמָאנֵי דְּגוּפָא, אֲבָל בֵּיהּ לֵית שִׁנּוּיָא כְּלָל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אֲנִי יהו״ה לֹא שָׁנִיתִי׳ (מלאכי ג, ו).

תרגום

אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר: אַבָּא, מִנַּיִן לְךָ שֶׁאִמָּא שֶׁהִיא לַצָּפוֹן, בָּהּ תְּלוּיָה הַשְּׁמִיעָה? אָמַר לוֹ: בְּנִי, חֲמִשִּׁים שְׁעָרִים הֵם שֶׁל בִּינָה, וּבָהּ מְיַחֲדִים כ״ה כ״ה אוֹתִיּוֹת פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם, וְ'יִשְׂרָאֵל' הוּא בֶּן י״ה, בִּינָה וַדַּאי כְּלַל שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת - אָב וְאֵם וּבֵן, וּמִשּׁוּם כָּךְ הַשְּׁמִיעָה בָּהּ תְּלוּיָה. אֵין תִּקּוּן מֵאַרְבַּע אוֹתִיּוֹת אֵלֶּה שֶׁלֹּא נִכְלְלוּ בָּהּ עֶשֶׂר סְפִירוֹת, שֶׁהֵן יו״ד ה״א וא״ו ה״א, וְאַרְבַּע הָאוֹתִיּוֹת שֶׁהֵן יהו״ה, הוּא אֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה בְּכָל מָקוֹם: הוּא שׁוֹמֵעַ לִשְׂמֹאל לְיִשְׂרָאֵל, וּמַבִּיט בַּמִּזְרָח, וּבַדָּרוֹם הוּא מְרַחֵף עֲלֵיהֶם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית א ב) 'וְרוּחַ אלהי״ם מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם', וּבַמַּעֲרָב הוּא מְדַבֵּר עִמָּהֶם. הַשִּׁנּוּיִים הֵם בִּכְלֵי הַגּוּף, אֲבָל בּוֹ אֵין שִׁנּוּי כְּלָל, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (מלאכי ג ו) 'אֲנִי יהו''ה לֹא שָׁנִיתִי'.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ° אמר ליה רבי אלעזר, אבא, מנא לך דאימא דאיהי לצפון, בה תליא שמיעה, ° אמר ליה ברי חמשין תרעין אנון דבינה, ובה מייחדין כ״ה כ״ה אתוון תרין זמנין בכל יומא, וישראל איהו בן י״ה, בינה ודאי כללא דתלת אתוון אבא ואימא וברא, ובגין דא שמיעה בה תליא, ° לית תקונא מאלין ארבע (אתוון) דלא אתכלילן בה עשר ספירן, דאינון יו״ד ה״א וא״ו ה״א, וארבע אתוון דאינון יהו״ה ° איהו לא אשתני בכל אתר, איהו שמע לשמאלא לישראל, ואסתכל במזרח, ובדרום איהו מרחף עלייהו, הדא הוא דכתיב (בראשית א, ב) ורוח אלהי״ם מרחפת על פני המים, ובמערב איהו ממלל עמהון, שנויין אינון במאני דגופא, אבל ביה לית שנויא כלל, הדא הוא דכתיב ׳אני יהו״ה לא שניתי׳ (מלאכי ג, ו).

התרגום: אמר לו רבי אלעזר: אבא, מנין לך שאמא שהיא לצפון, בה תלויה השמיעה? אמר לו: בני, חמשים שערים הם של בינה, ובה מיחדים כ״ה כ״ה אותיות פעמים בכל יום, ו'ישראל' הוא בן י״ה, בינה ודאי כלל שלש אותיות - אב ואם ובן, ומשום כך השמיעה בה תלויה. אין תקון מארבע אותיות אלה שלא נכללו בה עשר ספירות, שהן יו״ד ה״א וא״ו ה״א, וארבע האותיות שהן יהו״ה, הוא אינו משתנה בכל מקום: הוא שומע לשמאל לישראל, ומביט במזרח, ובדרום הוא מרחף עליהם, זהו שכתוב (בראשית א ב) 'ורוח אלהי״ם מרחפת על פני המים', ובמערב הוא מדבר עמהם. השנויים הם בכלי הגוף, אבל בו אין שנוי כלל, זהו שכתוב (מלאכי ג ו) 'אני יהו'ה לא שניתי'.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: א"ל ר"א אבא מנ"ל דאימא דאיהי לצפון בה תליא שמיעה. רוצה לומר, דרוצה לידע האיך מרומז השמיעה עצמה בה, אע"ג דאוזן כבר רמיז בה מכל מקום גם השמיעה האיך מרומז בה, דראיה באבא דהוא אור הראשון, וריח בחוטם שהוא ברוח חיים באפיו וכמו שאומר…

אור יקר: יו״ד ה״א וא״ו ה״א דהיינו סוד החכמה והבינה דהיינו.

לכל המפרשים על פיסקה זו