ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 66: תיקון ע - ׳ואתה תחזה׳, הכרת הפרצוף ושעור הקומה וסוד הגלגול › פיסקה 12 (קכ ע"א)

תולדות אדם שנים עשר פרצופי המזלות - והשכינה דמות אדם וביתו

תיקוני זוהר · תיקון ע - ׳ואתה תחזה׳, הכרת הפרצוף ושעור הקומה וסוד הגלגול · מאמר 66 · פיסקה 12 · דף קכ ע"א

לשון הזוהר

° פָּתַח וְאָמַר, זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם, זֶה וַדַּאי כְּלִיל תְּרֵין עֲשַׂר מַזָּלוֹת דְּאָדָם דִּלְעִילָא, דְּאִתְּמַר עֲלַיְיהוּ (תהלים קכב, ד) שִׁבְטֵי יָ״הּ עִדוּת לְיִשְׂרָאֵל, זֶה וַדַּאי אִינוּן אַרְבַּע אַנְפִּין דְּאַרְיֵה, אַרְבַּע אַנְפִּין דְּשׁוֹר, אַרְבַּע אַנְפִּין דְּנֶשֶׁר, דִּבְהוֹן אִשְׁתְּמוֹדְעִין פַּרְצוּפִין דִּבְנֵי נָשָׁא, וְכֻלְּהוּ אַנְפִּין אִינוּן רְשִׁימִין בְּאַרְבַּע אַתְוָון דְּאִינוּן יהו״ה, מַאי אָדָם יו״ד ה״א וא״ו ה״א, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת׳ (ישעיה מד, יג), מָאן בַּיִת דִּילֵיהּ, דָּא שְׁכִינְתָּא דְאִתְקְרִיאַת דְּמוּת אָדָם, דְּכָל דִּמְיוֹנִין וּפַרְצוּפִין דִּבְנֵי נָשָׁא בָהּ אִשְׁתְּמוֹדְעוּ, וְכָל צִיּוּרִין דְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין, וּבְגִינָהּ אִתְּמַר ׳וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה׳ (הושע יב, יא). [ אזהרת המגיה לפני המאמר הזה לבל יהרסו המעיינים בו לצייר ח"ו שום ציור ודמות בעלת העלות יתברך שמו ] (אמר המגיה, אתה בן אדם קודם שתכנס בעיון זה, להזהירך באתי שתעמד על רגליך על במותי האמונה האמתית, ותקעת יתד במקום נאמן, פן יפתוך רעיונים זדונים, ויעלו דברים על לבבך, ומלין לצד עלאה תמלל, בראותך בתיקון זה שידובר בו משערא ומצחא ואודנין ואנפין ושאר אברים גשמיים, ׳השמר אל תפן אל און׳ ליחס ולתאר לעלאה על כל עלאין סתימא על כל סתימין שמץ דבר מזה אפילו בהרהור, כי לעלת העלות לית מחשבה תפיסא ביה כלל, לית ביה לא דיוקן ולא דמיון ולא צורה ולא אברים גשמיים ולית ליה שם ידיע, אבל הוא ממלא כל שמהן, והוא שלימו דכלהו, ראה גם ראה מה שאמר התנא האלקי רבי שמעון בן יוחאי, כשרצה לגלות סתרי התורה באדרא, פתח ואמר ׳ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה׳ (דברים כז, טו), וזה להסיר מלב כל המעיינים כל דבר עתק, פן ח״ו יכשלו ונפלו, ועברו משכיות לבב, ימיקו וידברו ברע, מאחר שהיה רוצה לדבר מראש ועין ואזן ושאר אברים גשמיים, היה ירא שמא יטעו ליחס ולתאר לבורא יתברך גוף ותמונה, ומשה אמר כי לא ראיתם כל תמונה (דברים ד, טו), וישעיה אמר ׳ואל מי תדמיון׳ (ישעיה מ, יח) א״ל ומה דמות תערכו לו, ׳ואל מי תדמיוני׳ ואשוה יאמר קדוש (שם כה), ודומיהם, שכלם יעידון יגידון שאין דמיון בינו יתברך ובינינו מצד העצם והתבנית, אלא שהאברים שבנו הם עשויים כסימנים לדברים עליונים סתומים וחתומים שאין כח השכלי שבאדם יכול להשיגם, ואין שיח ואין שיג לו להבינם, וקצר מצע דעתו לרדת לעמקם, ואיני רשאי להכניס ראשי בין ההרים הרמים הלא הם בעלי הקבלה אשר העמיקו הרחיבו דבריהם על הדרוש הזה, רק (מעי רתחו ולא דמו, מ)יראתי פן ׳עובדי פשתים שריקות, ואורגים חורי׳, קורי עכביש יארוגו, בדעות כוזבות יאריכו למעניתם, לך נא ראה מה שכתב על זה ר' יוסף בן גיקיטיליא בהקדמת שערי אורה, ובמה שכתב בעל החנוך בהקדמתו לפירוש התורה, והאלקי ר' מנחם מריקנאטי ז״ל בפרשת ויחי בפסוק בן פורת יוסף, ובמה שכתב ר' יהודה חייט בפירוש מערכת האלקות (ד, לד), וזה לשונו, סוף דבר כל מקום שתראה שידברו בענין הספירות, דברים שאין ראוי לאמרם בבורא יתברך, כגון שעור וקומה והדומים להם, הכל נאמר על הספירות, וכשתראה שידברו על דרך שבח והודאה הכל נאמר על הבורא שבתוכן, וכן בחוצה להן, כי אין דבר שיגבילהו, ועל כן אין לומר בבורא יתברך לא ימין ולא שמאל ולא פנים ואחור ומעלה ומטה כו' עיין שם.

תרגום

פָּתַח וְאָמַר: 'זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם' - זֶה בְּוַדַּאי כּוֹלֵל אֶת שְׁנֵים עָשָׂר הַמַּזָּלוֹת שֶׁל אָדָם שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם (תהלים קכב ד) 'שִׁבְטֵי יָ״הּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל', זֶה בְּוַדַּאי אַרְבַּעַת פְּנֵי אַרְיֵה, אַרְבַּעַת פְּנֵי שׁוֹר, אַרְבַּעַת פְּנֵי נֶשֶׁר, שֶׁבָּהֶם נוֹדָעִים פַּרְצוּפֵי בְּנֵי הָאָדָם, וְכָל הַפָּנִים רְשׁוּמוֹת בְּאַרְבַּע אוֹתִיּוֹת שֶׁהֵן יהו״ה, מַהוּ אָדָם? יו״ד ה״א וא״ו ה״א, וְעָלָיו נֶאֱמַר (ישעיה מד יג) 'כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת' - מִיהוּ בֵּיתוֹ? זוֹ הַשְּׁכִינָה הַנִּקְרֵאת דְּמוּת אָדָם, שֶׁכָּל דִּמְיוֹנוֹת וּפַרְצוּפֵי בְּנֵי הָאָדָם בָּהּ נוֹדָעִים, וְכָל צִיּוּרֵי הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, וּבִגְלָלָהּ נֶאֱמַר (הושע יב יא) 'וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה'.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ° פתח ואמר, זה ספר תולדות אדם, זה ודאי כליל תרין עשר מזלות דאדם דלעילא, דאתמר עלייהו (תהלים קכב, ד) שבטי י״ה עדות לישראל, זה ודאי אינון ארבע אנפין דאריה, ארבע אנפין דשור, ארבע אנפין דנשר, דבהון אשתמודעין פרצופין דבני נשא, וכלהו אנפין אינון רשימין בארבע אתוון דאינון יהו״ה, מאי אדם יו״ד ה״א וא״ו ה״א, ועליה אתמר ׳כתפארת אדם לשבת בית׳ (ישעיה מד, יג), מאן בית דיליה, דא שכינתא דאתקריאת דמות אדם, דכל דמיונין ופרצופין דבני נשא בה אשתמודעו, וכל ציורין דעלאין ותתאין, ובגינה אתמר ׳וביד הנביאים אדמה׳ (הושע יב, יא). [ אזהרת המגיה לפני המאמר הזה לבל יהרסו המעיינים בו לצייר ח"ו שום ציור ודמות בעלת העלות יתברך שמו ] (אמר המגיה, אתה בן אדם קודם שתכנס בעיון זה, להזהירך באתי שתעמד על רגליך על במותי האמונה האמתית, ותקעת יתד במקום נאמן, פן יפתוך רעיונים זדונים, ויעלו דברים על לבבך, ומלין לצד עלאה תמלל, בראותך בתיקון זה שידובר בו משערא ומצחא ואודנין ואנפין ושאר אברים גשמיים, ׳השמר אל תפן אל און׳ ליחס ולתאר לעלאה על כל עלאין סתימא על כל סתימין שמץ דבר מזה אפילו בהרהור, כי לעלת העלות לית מחשבה תפיסא ביה כלל, לית ביה לא דיוקן ולא דמיון ולא צורה ולא אברים גשמיים ולית ליה שם ידיע, אבל הוא ממלא כל שמהן, והוא שלימו דכלהו, ראה גם ראה מה שאמר התנא האלקי רבי שמעון בן יוחאי, כשרצה לגלות סתרי התורה באדרא, פתח ואמר ׳ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה׳ (דברים כז, טו), וזה להסיר מלב כל המעיינים כל דבר עתק, פן ח״ו יכשלו ונפלו, ועברו משכיות לבב, ימיקו וידברו ברע, מאחר שהיה רוצה לדבר מראש ועין ואזן ושאר אברים גשמיים, היה ירא שמא יטעו ליחס ולתאר לבורא יתברך גוף ותמונה, ומשה אמר כי לא ראיתם כל תמונה (דברים ד, טו), וישעיה אמר ׳ואל מי תדמיון׳ (ישעיה מ, יח) א״ל ומה דמות תערכו לו, ׳ואל מי תדמיוני׳ ואשוה יאמר קדוש (שם כה), ודומיהם, שכלם יעידון יגידון שאין דמיון בינו יתברך ובינינו מצד העצם והתבנית, אלא שהאברים שבנו הם עשויים כסימנים לדברים עליונים סתומים וחתומים שאין כח השכלי שבאדם יכול להשיגם, ואין שיח ואין שיג לו להבינם, וקצר מצע דעתו לרדת לעמקם, ואיני רשאי להכניס ראשי בין ההרים הרמים הלא הם בעלי הקבלה אשר העמיקו הרחיבו דבריהם על הדרוש הזה, רק (מעי רתחו ולא דמו, מ)יראתי פן ׳עובדי פשתים שריקות, ואורגים חורי׳, קורי עכביש יארוגו, בדעות כוזבות יאריכו למעניתם, לך נא ראה מה שכתב על זה ר' יוסף בן גיקיטיליא בהקדמת שערי אורה, ובמה שכתב בעל החנוך בהקדמתו לפירוש התורה, והאלקי ר' מנחם מריקנאטי ז״ל בפרשת ויחי בפסוק בן פורת יוסף, ובמה שכתב ר' יהודה חייט בפירוש מערכת האלקות (ד, לד), וזה לשונו, סוף דבר כל מקום שתראה שידברו בענין הספירות, דברים שאין ראוי לאמרם בבורא יתברך, כגון שעור וקומה והדומים להם, הכל נאמר על הספירות, וכשתראה שידברו על דרך שבח והודאה הכל נאמר על הבורא שבתוכן, וכן בחוצה להן, כי אין דבר שיגבילהו, ועל כן אין לומר בבורא יתברך לא ימין ולא שמאל ולא פנים ואחור ומעלה ומטה כו' עיין שם.

התרגום: פתח ואמר: 'זה ספר תולדת אדם' - זה בודאי כולל את שנים עשר המזלות של אדם שלמעלה, שנאמר עליהם (תהלים קכב ד) 'שבטי י״ה עדות לישראל', זה בודאי ארבעת פני אריה, ארבעת פני שור, ארבעת פני נשר, שבהם נודעים פרצופי בני האדם, וכל הפנים רשומות בארבע אותיות שהן יהו״ה, מהו אדם? יו״ד ה״א וא״ו ה״א, ועליו נאמר (ישעיה מד יג) 'כתפארת אדם לשבת בית' - מיהו ביתו? זו השכינה הנקראת דמות אדם, שכל דמיונות ופרצופי בני האדם בה נודעים, וכל ציורי העליונים והתחתונים, ובגללה נאמר (הושע יב יא) 'וביד הנביאים אדמה'.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: פתח ואמר כו' דאדם דלעילא כו'. רוצה לומר, כמו יעקב הוליד י"ב שבטים, כן עמודא דאמצעיתא דרגא דיליה, הוליד י"ב שבטין עלאין, וכולן אתחמן ביסוד כמו שאומר בסתרי תורה ריש פ' לך לך ובריש פ’ שמות, ואמר למעלה ל"ב א' דמסטרא דהאי אות אמר…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: