חכם ולא בחכמה ידועה - וקום רבי שמעון לגלות סודות טמונים
תיקוני זוהר · הקדמה אחרת לתקוני הזהר - פתח אליהו בעשר ספירות והתעוררות רעיא מהימנא · מאמר 2 · פיסקה 3 · דף יג ע"ב
לשון הזוהר
אַנְתְּ חַכִּים וְלַאו בְּחָכְמָה יְדִיעָא, אַנְתְּ הוּא מֵבִין וְלָא מִבִּינָה יְדִיעָא, לֵית לָךְ אֲתַר יְדִיעָא ° אֶלָּא לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא תּוּקְפָךְ וְחֵילָךְ לִבְנֵי נָשָׁא, וּלְאַחֲזָאָה לוֹן אֵיךְ אִתְנַהֵיג עָלְמָא בְּדִינָא וּבְרַחֲמֵי, ° דְאִינוּן צֶדֶק וּמִשְׁפָּט, כְּפוּם עוֹבְדֵיהוֹן דִּבְנֵי נָשָׁא, דִּין אִיהוּ גְבוּרָה, מִשְׁפָּט עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, צֶדֶק מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא, ° מֹאזְנֵי צֶדֶק תְּרֵין סַמְכֵי קְשׁוֹט, ° הִין צֶדֶק אוֹת בְּרִית, כֹּלָּא לְאַחֲזָאָה אֵיךְ אִתְנַהֵיג עָלְמָא, אֲבָל לַאו דְּאִית לָךְ צֶדֶק יְדִיעָא דְאִיהוּ דִין, וְלַאו מִשְׁפָּט יְדִיעָא דְאִיהוּ רַחֲמֵי, וְלַאו מִכָּל אִלֵּין מִדּוֹת כְּלָל. קוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן וְיִתְחַדְשׁוּן מִלִּין עַל יְדָךְ, דְּהָא רְשׁוּתָא אִתְיַהִיב לָךְ לְגַלָּאָה רָזִין טְמִירִין עַל יְדָךְ, מַה דְּלָא אִתְיַיהִיב רְשׁוּ לְגַלָּאָה לְשׁוּם בַּר נַשׁ עַד כְּעַן, קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח ° וְאָמַר, ׳לְךָ יהו''ה הַגְּדוּלָה וְהַגְּבוּרָה׳ וכו' (ד״ה א כט יא), עִלָּאִין שְׁמָעוּ אִינוּן דְּמִיכִין דְּחֶבְרוֹן, וְרַעְיָא מְהֵימְנָא אִתְעָרוּ מִשְּׁנַתְכוֹן, ׳הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר׳ (ישעיהו כו, יט), אִלֵּין אִינוּן צַדִּיקַיָּא דְאִינוּן מִסִּטְרָא דְהַהוּא דְאִתְּמַר בָּהּ (שיר ה ב) ׳אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עִר׳, וְלַאו אִינוּן מֵתִים, וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בְּהוֹן ׳הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ׳ וכו', הָקִיצוּ אַנְתְּ וַאֲבָהָן, רַעְיָא מְהֵימְנָא אִתְּעַר אַנְתְּ וַאֲבָהָן לְאִתְעָרוּתָא דִשְׁכִינְתָּא דְאִיהִי יְשֵׁנָה בְּגָלוּתָא, דְּעַד כְּעַן צַדִּיקַיָּא כֻּלְּהוּ דְּמִיכִין וְשִׁינְתָא בְחוֹרֵיהוֹן.
תרגום
אַתָּה חָכָם וְלֹא בְּחָכְמָה יְדוּעָה, אַתָּה מֵבִין וְלֹא מִבִּינָה יְדוּעָה, אֵין לְךָ מָקוֹם יָדוּעַ, אֶלָּא לְהִוָּדַע תָּקְפְּךָ וְכֹחֲךָ לִבְנֵי אָדָם, וּלְהַרְאוֹת לָהֶם כֵּיצַד מִתְנַהֵג הָעוֹלָם בְּדִין וּבְרַחֲמִים, שֶׁהֵם צֶדֶק וּמִשְׁפָּט, כְּפִי מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל בְּנֵי אָדָם. דִּין הוּא גְּבוּרָה, מִשְׁפָּט - עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, צֶדֶק - מַלְכוּת הַקְּדוֹשָׁה. ׳מֹאזְנֵי צֶדֶק׳ - שְׁנֵי סוֹמְכֵי הָאֱמֶת, ׳הִין צֶדֶק׳ - אוֹת בְּרִית. הַכֹּל לְהַרְאוֹת כֵּיצַד מִתְנַהֵג הָעוֹלָם, אֲבָל לֹא שֶׁיֵּשׁ לְךָ צֶדֶק יָדוּעַ שֶׁהוּא דִּין, וְלֹא מִשְׁפָּט יָדוּעַ שֶׁהוּא רַחֲמִים, וְלֹא מִכָּל הַמִּדּוֹת הָאֵלֶּה כְּלָל. קוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן וְיִתְחַדְּשׁוּ דְּבָרִים עַל יָדְךָ, שֶׁהֲרֵי נִתְּנָה לְךָ רְשׁוּת לְגַלּוֹת סוֹדוֹת טְמוּנִים עַל יָדְךָ, מַה שֶּׁלֹּא נִתְּנָה רְשׁוּת לְגַלּוֹתוֹ לְשׁוּם אָדָם עַד עַתָּה. קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן, פָּתַח וְאָמַר, ׳לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְגוֹמֵר׳. עֶלְיוֹנִים שָׁמְעוּ, אוֹתָם יְשֵׁנֵי חֶבְרוֹן, וְרַעְיָא מְהֵימְנָא, הִתְעוֹרְרוּ מִשְּׁנַתְכֶם - ׳הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר׳ (ישעיה כו, יט) - אֵלּוּ הֵם הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם מִצַּד אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר׳, וְאֵינָם מֵתִים, וּמִשּׁוּם כָּךְ נֶאֱמַר בָּהֶם ׳הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ וְגוֹמֵר׳. ׳הָקִיצוּ׳ - אַתָּה וְהָאָבוֹת, רַעְיָא מְהֵימְנָא, הִתְעוֹרֵר אַתָּה וְהָאָבוֹת לְהִתְעוֹרְרוּת הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא יְשֵׁנָה בַּגָּלוּת, שֶׁעַד עַתָּה הַצַּדִּיקִים כֻּלָּם יְשֵׁנִים וּשְׁנָתָם בְּחוֹרֵיהֶם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אנת חכים ולאו בחכמה ידיעא, אנת הוא מבין ולא מבינה ידיעא, לית לך אתר ידיעא ° אלא לאשתמודעא תוקפך וחילך לבני נשא, ולאחזאה לון איך אתנהיג עלמא בדינא וברחמי, ° דאינון צדק ומשפט, כפום עובדיהון דבני נשא, דין איהו גבורה, משפט עמודא דאמצעיתא, צדק מלכותא קדישא, ° מאזני צדק תרין סמכי קשוט, ° הין צדק אות ברית, כלא לאחזאה איך אתנהיג עלמא, אבל לאו דאית לך צדק ידיעא דאיהו דין, ולאו משפט ידיעא דאיהו רחמי, ולאו מכל אלין מדות כלל. קום רבי שמעון ויתחדשון מלין על ידך, דהא רשותא אתיהיב לך לגלאה רזין טמירין על ידך, מה דלא אתייהיב רשו לגלאה לשום בר נש עד כען, קם רבי שמעון פתח ° ואמר, ׳לך יהו'ה הגדולה והגבורה׳ וכו' (ד״ה א כט יא), עלאין שמעו אינון דמיכין דחברון, ורעיא מהימנא אתערו משנתכון, ׳הקיצו ורננו שוכני עפר׳ (ישעיהו כו, יט), אלין אינון צדיקיא דאינון מסטרא דההוא דאתמר בה (שיר ה ב) ׳אני ישנה ולבי ער׳, ולאו אינון מתים, ובגין דא אתמר בהון ׳הקיצו ורננו׳ וכו', הקיצו אנת ואבהן, רעיא מהימנא אתער אנת ואבהן לאתערותא דשכינתא דאיהי ישנה בגלותא, דעד כען צדיקיא כלהו דמיכין ושינתא בחוריהון.
התרגום: אתה חכם ולא בחכמה ידועה, אתה מבין ולא מבינה ידועה, אין לך מקום ידוע, אלא להודע תקפך וכחך לבני אדם, ולהראות להם כיצד מתנהג העולם בדין וברחמים, שהם צדק ומשפט, כפי מעשיהם של בני אדם. דין הוא גבורה, משפט - עמודא דאמצעיתא, צדק - מלכות הקדושה. ׳מאזני צדק׳ - שני סומכי האמת, ׳הין צדק׳ - אות ברית. הכל להראות כיצד מתנהג העולם, אבל לא שיש לך צדק ידוע שהוא דין, ולא משפט ידוע שהוא רחמים, ולא מכל המדות האלה כלל. קום רבי שמעון ויתחדשו דברים על ידך, שהרי נתנה לך רשות לגלות סודות טמונים על ידך, מה שלא נתנה רשות לגלותו לשום אדם עד עתה. קם רבי שמעון, פתח ואמר, ׳לך ה' הגדלה והגבורה וגומר׳. עליונים שמעו, אותם ישני חברון, ורעיא מהימנא, התעוררו משנתכם - ׳הקיצו ורננו שכני עפר׳ (ישעיה כו, יט) - אלו הם הצדיקים שהם מצד אותו שנאמר בה ׳אני ישנה ולבי ער׳, ואינם מתים, ומשום כך נאמר בהם ׳הקיצו ורננו וגומר׳. ׳הקיצו׳ - אתה והאבות, רעיא מהימנא, התעורר אתה והאבות להתעוררות השכינה שהיא ישנה בגלות, שעד עתה הצדיקים כלם ישנים ושנתם בחוריהם.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: אלא לאשתמודעא כו'. רוצה לומר שאינו מנהיג בספירות אלא להכירו, ולידע שכפי שאדם מודד מודדין לו, שיש על הכל מדה ידועה והוא מעניש ומשלם שכר בהם: