שבעים פנים שפרש רשב"י במלת בראשית - והרשות שנתנה לגלות סודות טמונים
תיקוני זוהר · ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם · מאמר 1 · פיסקה 2 · דף א ע"א
לשון הזוהר
[א.] (דף א ע״א) (נ"א רַבִּי שִׁמְעוֹן אָזַל לֵיהּ וְעָרַק לְמַדְבְּרָא דְלוּד וְאִתְגְּנִיז בְּחַד מְעַרְתָּא הוּא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, אִתְרְחִישׁ נִיסָא נָפַק לְהוֹן חַד חֲרוּב וְחַד מַעֲיָינָא דְמַיָּא, אָכְלֵי מֵהַהוּא חֲרוּב וְשָׁתָן מֵהַהוּא מַיָּא, וְהֲוָה אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב אָתֵי לְהוֹן בְּכָל יוֹמָא תְּרֵי זִימְנֵי וְאוֹלִיף לוֹן, וְלָא יָדַע אִינִישׁ בְּהוּ וכו', בְּזֹהַר חָדָשׁ פָּרָשַׁת תָבוֹא כָּתוּב שָׁם: וְדָא אִתְקְרֵי תִקּוּנֵי הַזֹּהַר דְּאִינוּן) שַׁבְעִין אַנְפִּין דְפַרִישׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאִי בְּמִלַּת בְּרֵאשִׁית מִסִּתְרֵי אוֹרַיְיתָא. [ כתיב ] ׳וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וְגוֹמֵר׳ (דניאל יב, ג), וְהַמַּשְׂכִּילִים אִלֵּין רַבִּי שִׁמְעוֹן וְחַבְרַיָּיא, יַזְהִירוּ כַּד אִתְכַּנְשׁוּ לְמֶעֱבַד הַאי חִבּוּרָא, רְשׁוּתָא אִתְיְהִיב לְהוֹן וּלְאֵלִיָּהוּ עִמְּהוֹן וּלְכָל נִשְׁמָתִין דִּמְתִיבְתָּאן לְנַחֲתָא בֵּינַיְיהוּ וּלְכָל מַלְאָכַיָּא ° בְּאִתְכַּסְיָא וּבְאֹרַח שֵׂכֶל. וְעִלַּת עַל כֹּלָּא יְהִיב רְשׁוּ ° לְכָל שְׁמָהָן קַדִּישִׁין ° וּלְכָל הֲוַיָּין ° וּלְכָל כִּנּוּיִין לְגַלָּאָה לוֹן רָזִין טְמִירִין כָּל שֵׁם בְּדַרְגָּא דִילֵיהּ, וּרְשׁוּתָא יְהִיב ° לַעֲשַׂר סְפִירָן לְגַלָּאָה לוֹן רָזִין טְמִירִין דְּלָא אִתְיְהִיב רְשׁוּ לְגַלָּאָה עַד דְּיֵיתֵי דָרָא דְמַלְכָּא מְשִׁיחָא.
תרגום
(נוסח אחר: רַבִּי שִׁמְעוֹן הָלַךְ לוֹ וּבָרַח לְמִדְבַּר לוֹד וְנִגְנַז בִּמְעָרָה אַחַת, הוּא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ. אֵרַע נֵס, יָצְאוּ לָהֶם חָרוּב אֶחָד וּמַעְיַן מַיִם אֶחָד, אָכְלוּ מֵאוֹתוֹ חָרוּב וְשָׁתוּ מֵאוֹתָם מַיִם, וְהָיָה אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב בָּא אֲלֵיהֶם בְּכָל יוֹם שְׁתֵּי פְעָמִים וְלִמְּדָם, וְלֹא יָדַע אִישׁ בָּהֶם וְכוּ׳. בְּזֹהַר חָדָשׁ פָּרָשַׁת תָּבוֹא כָּתוּב שָׁם, וְזֶה נִקְרָא תִּקּוּנֵי הַזֹּהַר, שֶׁהֵם) שִׁבְעִים פָּנִים שֶׁפֵּרֵשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי בְּמִלַּת ׳בְּרֵאשִׁית׳ מִסִּתְרֵי הַתּוֹרָה. [כָּתוּב] ׳וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ׳ (דניאל יב, ג) וְגוֹמֵר. ׳וְהַמַּשְׂכִּילִים׳ - אֵלּוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן וְהַחֲבֵרִים. ׳יַזְהִירוּ׳ - כְּשֶׁהִתְכַּנְּסוּ לַעֲשׂוֹת חִבּוּר זֶה, נִתְּנָה רְשׁוּת לָהֶם וּלְאֵלִיָּהוּ עִמָּהֶם וּלְכָל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל הַיְשִׁיבוֹת לָרֶדֶת בֵּינֵיהֶם וּלְכָל הַמַּלְאָכִים, בְּהִתְכַּסּוּת וּבְדֶרֶךְ שֵׂכֶל. וְעִלַּת הַכֹּל נָתְנָה רְשׁוּת לְכָל הַשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים וּלְכָל הַהֲוָיוֹת וּלְכָל הַכִּנּוּיִים לְגַלּוֹת בָּהֶם סוֹדוֹת טְמוּנִים, כָּל שֵׁם בְּדַרְגָּתוֹ, וּרְשׁוּת נָתְנָה לְעֶשֶׂר הַסְּפִירוֹת לְגַלּוֹת בָּהֶן סוֹדוֹת טְמוּנִים שֶׁלֹּא נִתְּנָה רְשׁוּת לְגַלּוֹתָם עַד שֶׁיָּבוֹא דּוֹרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [א.] (דף א ע״א) (נ"א רבי שמעון אזל ליה וערק למדברא דלוד ואתגניז בחד מערתא הוא ורבי אלעזר בריה, אתרחיש ניסא נפק להון חד חרוב וחד מעיינא דמיא, אכלי מההוא חרוב ושתן מההוא מיא, והוה אליהו זכור לטוב אתי להון בכל יומא תרי זימני ואוליף לון, ולא ידע איניש בהו וכו', בזהר חדש פרשת תבוא כתוב שם: ודא אתקרי תקוני הזהר דאינון) שבעין אנפין דפריש רבי שמעון בר יוחאי במלת בראשית מסתרי אורייתא. [ כתיב ] ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגומר׳ (דניאל יב, ג), והמשכילים אלין רבי שמעון וחברייא, יזהירו כד אתכנשו למעבד האי חבורא, רשותא אתיהיב להון ולאליהו עמהון ולכל נשמתין דמתיבתאן לנחתא בינייהו ולכל מלאכיא ° באתכסיא ובארח שכל. ועלת על כלא יהיב רשו ° לכל שמהן קדישין ° ולכל הויין ° ולכל כנויין לגלאה לון רזין טמירין כל שם בדרגא דיליה, ורשותא יהיב ° לעשר ספירן לגלאה לון רזין טמירין דלא אתיהיב רשו לגלאה עד דייתי דרא דמלכא משיחא.
התרגום: (נוסח אחר: רבי שמעון הלך לו וברח למדבר לוד ונגנז במערה אחת, הוא ורבי אלעזר בנו. ארע נס, יצאו להם חרוב אחד ומעין מים אחד, אכלו מאותו חרוב ושתו מאותם מים, והיה אליהו זכור לטוב בא אליהם בכל יום שתי פעמים ולמדם, ולא ידע איש בהם וכו׳. בזהר חדש פרשת תבוא כתוב שם, וזה נקרא תקוני הזהר, שהם) שבעים פנים שפרש רבי שמעון בר יוחאי במלת ׳בראשית׳ מסתרי התורה. [כתוב] ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ (דניאל יב, ג) וגומר. ׳והמשכילים׳ - אלו רבי שמעון והחברים. ׳יזהירו׳ - כשהתכנסו לעשות חבור זה, נתנה רשות להם ולאליהו עמהם ולכל הנשמות של הישיבות לרדת ביניהם ולכל המלאכים, בהתכסות ובדרך שכל. ועלת הכל נתנה רשות לכל השמות הקדושים ולכל ההויות ולכל הכנויים לגלות בהם סודות טמונים, כל שם בדרגתו, ורשות נתנה לעשר הספירות לגלות בהן סודות טמונים שלא נתנה רשות לגלותם עד שיבוא דורו של מלך המשיח.
מן המפרשים
אור החמה: אילין אבהן שהם ג' גווני התפוח כד פירש ר' אבא. ר' יהודה אמר וכו' נראה דפליג אמאי דאמרינן דגווני התפוח דהיינו חוור וסומק הם ג' אבות לבד ואיהו סבירא ליה כי ענין זה כולל כל ז' ספי'. וז"ש קב"ה שמים איקרי דהיינו אש ומים חוור וסומק…
אור יקר: ב״ן י״ה יה״ו. עוד לו בחינה חמישית והוא זרע הנמשך בחסד בפני עצמו דין בפני עצמו יחד. ובחינה זו בחינת נשמות זרע דוד המלך שנאמר בו אדמוני האודם קשה בלי לובן כלל, ואח״כ הלובן לעצמו והיינו עם יפה עינים. וכן׳ פי׳ בפרשת יתרו שבחינת…
זוהר הרקיע: פרשת שמות דף ב' ע"א ( דניאל יב-ג ) והמשכילים אלין אינון דמסתכלין ברזא דחכמתא. פי' כי הנה כל האצילות בכללות הם גוף ונשמה מלגאו ומלבר והמשכילים הם יודעי מדין המסתכלין בפנימיות חכמה התחתונה בסוד נשמה וזה נקרא רזא דחכמתא פנימית…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: