ויפח באפיו נשמת חיים - הנשמה הקדושה נמשכת מהחיים שלמעלה ויהי לנפש חיה
תזריע · ויפח באפיו נשמת חיים - סוד הנשמה הקדושה הנדבקת באדם ורוח ממללא · מאמר 19 · פיסקה 1 · דף מו ע"ב
לשון הזוהר
׳וַיִפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים׳ - דָּא נִשְׁמְתָא קַדִּישָׁא, דְּאִתְמַשְּׁכָא מֵאִינּוּן חַיִּים דִּלְעֵילָּא. ׳וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה׳ - אָדָם אִתְכְּלִיל בְּנַפְשָׁא קַדִּישָׁא, מֵחַיָּה עִלָּאָה. דְּאַפִּיקַת אַרְעָא דִּכְתִּיב, ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה׳ (בראשית א, כד), נֶפֶשׁ דְּהַהִיא חַיָּה עִלָּאָה.
תרגום
׳וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים׳ (בראשית ב, ז) - זוֹ הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁנִּמְשֶׁכֶת מֵאוֹתָם הַחַיִּים שֶׁלְּמַעְלָה. ׳וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה׳ - אָדָם נִכְלָל בַּנֶּפֶשׁ הַקְּדוֹשָׁה, מֵהַחַיָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהוֹצִיאָה הָאָרֶץ, שֶׁכָּתוּב ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה׳ (שם א, כד), הַנֶּפֶשׁ שֶׁל הַחַיָּה הָעֶלְיוֹנָה הַהִיא.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳ויפח באפיו נשמת חיים׳ - דא נשמתא קדישא, דאתמשכא מאינון חיים דלעילא. ׳ויהי האדם לנפש חיה׳ - אדם אתכליל בנפשא קדישא, מחיה עלאה. דאפיקת ארעא דכתיב, ׳תוצא הארץ נפש חיה׳ (בראשית א, כד), נפש דההיא חיה עלאה.
התרגום: ׳ויפח באפיו נשמת חיים׳ (בראשית ב, ז) - זו הנשמה הקדושה שנמשכת מאותם החיים שלמעלה. ׳ויהי האדם לנפש חיה׳ - אדם נכלל בנפש הקדושה, מהחיה העליונה שהוציאה הארץ, שכתוב ׳תוצא הארץ נפש חיה׳ (שם א, כד), הנפש של החיה העליונה ההיא.
מן המפרשים
אור יקר: ויהי האדם לנפש, אין פירושו שהאדם עצמו היה לנפש מתלבשת בגוף אחר שהרי האדם עצמו הוא הגוף הנברא מארץ ישראל כדפיירשנו, אלא פירושו אדם אתכליל כנפשא קדישא. מחיה עילאח דחכמה דאפיקת אימא ארעא עילאה בינה וכן פירש בפרשת סימן (?). ואין…
הסולם: ויפח באפיו נשמת חיים: זו היא הנשמה הקדושה, שנמשכת מאלו החיים, שלמעלה, מבינה. ויהי האדם לנפש חיה, שהאדם נכלל מנפש הקדושה של חיה עליונה ההיא, שהיא בינה, שהוציאה הארץ, שהיא מלכות. שכתוב. תוצא הארץ נפש חיה. נפש, של חיה ההיא…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: