ממלכת הזוהר › זוהר › תזריע › מאמר 17: פגשו איש פניו מלאות מכות - סוד יסורים של אהבה נגלים ונסתרים › פיסקה 5 (מו ע"א)

האיש מזהה אותם כתלמידי רשבי שלא פוחדים - התורה צריכה צחות בראש הומיות

תזריע · פגשו איש פניו מלאות מכות - סוד יסורים של אהבה נגלים ונסתרים · מאמר 17 · פיסקה 5 · דף מו ע"א

לשון הזוהר

אָמַר לוֹן הַהוּא בַּר נָשׁ, בְּקִיטְרָא דְּעֵיטָא חַד אֲתִיתוּן גַּבָּאי, וַדַּאי לָאו אַתּוּן אֶלָּא מֵאִינּוּן דְּדִיּוּרֵיהוֹן בְּבֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי דְּלָא דַּחֲלִין מִכֹּלָּא. אִי בָּנַי דְּאַתְיָין אֲבַתְרָאי יְקַטְרְגוּ בְּכוּ, אֵיךְ מִלַּיְיכוּ בְּאִתְגַּלְיָיא. אָמַר לֵיהּ אוֹרַיְיתָא הָכִי הוּא, דִּכְתִּיב, ׳בְּרֹאשׁ הוֹמִיּוֹת תִּקְרָא בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בָּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר׳ (משלי א, כא). וּמַה אִי בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא אֲנָן דַּחֲלֵי מִקָּמָּךְ, הָא נִשְׁתְּכַח בְּכִסּוּפָא קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא דְּאוֹרַיְיתָא בָּעֵי צָחוּתָא. פָּתַח הַהוּא גַּבְרָא וְאָמַר ׳מִי אֵל כָּמוֹךָ נוֹשֵׂא עָוֹן וְגוֹ'׳ (מיכה ז, יח). אָרִים יְדוֹי וּבָכָה. אַדְּהָכִי מָטוּן בְּנוֹי. אָמַר בְּרֵיהּ זְעֵירָא סִיַּיעְתָּא דִּשְׁמַיָּיא הָכָא.

תרגום

אָמַר לָהֶם אוֹתוֹ הָאִישׁ, בְּקֶשֶׁר שֶׁל עֵצָה אַחַת בָּאתֶם אֵלַי, וַדַּאי אֵינְכֶם אֶלָּא מֵאוֹתָם שֶׁדִּיּוּרָם בְּבֵית רַשְׁבִּ"י, שֶׁלֹּא פוֹחֲדִים מֵהַכֹּל. אִם בָּנַי שֶׁבָּאִים אַחֲרַי יִתְגָּרוּ בָכֶם, אֵיךְ דִּבְרֵיכֶם בְּגָלוּי? אָמַר לוֹ, הַתּוֹרָה כָּךְ הִיא, שֶׁכָּתוּב ׳בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת תִּקְרָא בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בָּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר׳ (משלי א, כא) - וּמָה אִם בְּדִבְרֵי תוֹרָה אָנוּ פוֹחֲדִים מִפָּנֶיךְ, הֲרֵי נִמָּצֵא בְּבוּשָׁה לִפְנֵי הקב"ה, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהַתּוֹרָה צְרִיכָה צַחוּת. פָּתַח אוֹתוֹ הָאִישׁ וְאָמַר, ׳מִי אֵל כָּמוֹךְ נֹשֵׂא עָון וְגוֹ'׳ (מיכה ז, יח). הֵרִים יָדָיו וּבָכָה. בֵּינְתַיִם הִגִּיעוּ בָנָיו. אָמַר בְּנוֹ הַקָּטָן, יֵשׁ כָּאן סִיּוּעַ שְׁמֵימִי.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר לון ההוא בר נש, בקיטרא דעיטא חד אתיתון גבאי, ודאי לאו אתון אלא מאינון דדיוריהון בבי רבי שמעון בן יוחאי דלא דחלין מכלא. אי בני דאתיין אבתראי יקטרגו בכו, איך מלייכו באתגלייא. אמר ליה אורייתא הכי הוא, דכתיב, ׳בראש הומיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר׳ (משלי א, כא). ומה אי במלי דאורייתא אנן דחלי מקמך, הא נשתכח בכסופא קמי קודשא בריך הוא. ולא עוד, אלא דאורייתא בעי צחותא. פתח ההוא גברא ואמר ׳מי אל כמוך נושא עון וגו'׳ (מיכה ז, יח). ארים ידוי ובכה. אדהכי מטון בנוי. אמר בריה זעירא סייעתא דשמייא הכא.

התרגום: אמר להם אותו האיש, בקשר של עצה אחת באתם אלי, ודאי אינכם אלא מאותם שדיורם בבית רשב"י, שלא פוחדים מהכל. אם בני שבאים אחרי יתגרו בכם, איך דבריכם בגלוי? אמר לו, התורה כך היא, שכתוב ׳בראש המיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר׳ (משלי א, כא) - ומה אם בדברי תורה אנו פוחדים מפניך, הרי נמצא בבושה לפני הקב"ה, ולא עוד, אלא שהתורה צריכה צחות. פתח אותו האיש ואמר, ׳מי אל כמוך נשא עון וגו'׳ (מיכה ז, יח). הרים ידיו ובכה. בינתים הגיעו בניו. אמר בנו הקטן, יש כאן סיוע שמימי.

מן המפרשים

אור החמה: א"ל ההוא בר נש וגומר פי' בחיבור וקשר עצה א' נתיעצתם עלי לדבר עלי קשות ובודאי כי הוא חסידות שלכם שאתם תלמידי רשב"י כי עלייהו אתמר הוי עז כנמר לעשות רצון אביך שבשמים ואין להם א' בפה וא' בלב אך עכ"ז לא היה לכם לדבר כ"כ בגלוי מפני…

הסולם: אמר לון ההוא וכו׳: אמר להם אדם ההוא, בקשר של עצה אחת באתם עלי ודאי לבזות אותי. אינכם, אלא מאותם היושבים בבית ר׳ שמעון בן יוחאי, שאינם יראים מכל. אם יבואו בני הבאים אחרי יצירו אתכם, ולמה דבריכם בגלוי. הרי אתם צריכים לירא מבני.…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: