ממלכת הזוהר › זוהר › תזריע › מאמר 14: ויאמר שלחני כי עלה השחר - סוד המאבק עם השר בלילה וברכת ישראל › פיסקה 10 (מה ע"ב)

כשעלה האור נכנעים בעלי הדינים ומושיט המלך לכנסת ישראל שרביט של חסד

תזריע · ויאמר שלחני כי עלה השחר - סוד המאבק עם השר בלילה וברכת ישראל · מאמר 14 · פיסקה 10 · דף מה ע"ב

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִשְׁתְּכַח בָּהּ בִּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, בְּאִינּוּן זִמְנִין דְּאִשְׁתְּכַח עִמָּהּ, וְהִיא מַתְעָרַת רְעוּתָא לְגַבֵּיהּ בְּקַדְמִיתָא, וּמַשְׁכַאת לֵיהּ לְגַבָּהּ, בִּסְגִיאוּת חִבָּתָא וְתִיאוּבְתָּא, כְּדֵין אִתְמַלְּיָא מִסִּטְרָא דִּימִינָא, וְכַמָּה אוּכְלוּסִין מִשְׁתַּכְּחֵי בְּסִטְרָא דִּימִינָא, בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין. וְכַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְּעַר חֲבִיבוּתָא וּרְעוּתָא בְּקַדְמִיתָא, וְהִיא אִתְּעָרַת לְבָתַר, וְלָאו בְּזִמְנָא דְּאִיהוּ אִתְּעַר, כְּדֵין כֹּלָּא בְּסִטְרָא דְּנוּקְבָּא אִשְׁתְּכַח, וּשְׂמָאלָא אִתְּעַר, וְכַמָּה אוּכְלוּסִין קַיְימֵי וּמִתְעָרֵי בְּסִטְרָא דִּשְׂמָאלָא בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין. כְּהַאי גַּוְונָא כְּתִיב, (נ"א הדא הוא דכתיב) ׳אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְגוֹ'׳. מַאי טַעְמָא. תָּנֵינָן, עָלְמָא תַּתָּאָה כְּגַוְונָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה אִשְׁתְּכַח, וְדָא כְּדוּגְמָא דְּדָא.

תרגום

בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שהקב"ה נִמְצָא עִם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, בְּאוֹתָם הַזְּמַנִּים שֶׁנִּמְצָא עִמָּהּ, וְהִיא מְעוֹרֶרֶת רָצוֹן אֵלָיו בָּרִאשׁוֹנָה, וּמוֹשֶׁכֶת אוֹתוֹ אֵלֶיהָ בְּרֹב חִבָּה וּתְשׁוּקָה, אָז מִתְמַלֵּאת מִצַּד הַיָּמִין, וְכַמָּה אוּכְלוּסִים נִמְצָאִים בְּצַד הַיָּמִין בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. וכשהקב"ה מֵעִיר חֲבִיבוּת וְרָצוֹן בָּרִאשׁוֹנָה, וְהִיא מְעִירָה אַחַר כָּךְ, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁהוּא מֵעִיר, אָז הַכֹּל נִמְצָא בְּצַד הַנּוּקְבָּא, וְהַשְּׂמֹאל מִתְעוֹרֵר, וְכַמָּה אוּכְלוּסִים עוֹמְדִים וּמִתְעוֹרְרִים בְּצַד הַשְּׂמֹאל בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. כָּךְ גַּם כָּתוּב, (זהו שכתוב) ׳אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְגוֹ'׳ (ויקרא יב, ב). מָה הַטַּעַם? שָׁנִינוּ, הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן נִמְצָא כְּמוֹ הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְזֶה כְּדֻגְמָא שֶׁל זֶה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, בשעתא דקודשא בריך הוא אשתכח בה בכנסת ישראל, באינון זמנין דאשתכח עמה, והיא מתערת רעותא לגביה בקדמיתא, ומשכאת ליה לגבה, בסגיאות חבתא ותיאובתא, כדין אתמליא מסטרא דימינא, וכמה אוכלוסין משתכחי בסטרא דימינא, בכלהו עלמין. וכד קודשא בריך הוא אתער חביבותא ורעותא בקדמיתא, והיא אתערת לבתר, ולאו בזמנא דאיהו אתער, כדין כלא בסטרא דנוקבא אשתכח, ושמאלא אתער, וכמה אוכלוסין קיימי ומתערי בסטרא דשמאלא בכלהו עלמין. כהאי גוונא כתיב, (נ"א הדא הוא דכתיב) ׳אשה כי תזריע וילדה זכר וגו'׳. מאי טעמא. תנינן, עלמא תתאה כגוונא דעלמא עלאה אשתכח, ודא כדוגמא דדא.

התרגום: בא ראה, בשעה שהקב"ה נמצא עם כנסת ישראל, באותם הזמנים שנמצא עמה, והיא מעוררת רצון אליו בראשונה, ומושכת אותו אליה ברב חבה ותשוקה, אז מתמלאת מצד הימין, וכמה אוכלוסים נמצאים בצד הימין בכל העולמות. וכשהקב"ה מעיר חביבות ורצון בראשונה, והיא מעירה אחר כך, ולא בזמן שהוא מעיר, אז הכל נמצא בצד הנוקבא, והשמאל מתעורר, וכמה אוכלוסים עומדים ומתעוררים בצד השמאל בכל העולמות. כך גם כתוב, (זהו שכתוב) ׳אשה כי תזריע וילדה זכר וגו'׳ (ויקרא יב, ב). מה הטעם? שנינו, העולם התחתון נמצא כמו העולם העליון, וזה כדגמא של זה.

מן המפרשים

מקדש מלך: וכד קב"ה אתער חביבותא וכו' פי' בסוד קרב צדק מאליך כשאין מעשה התחתונים הגונים אלא הזעיר מתעורר לזווג בלי העלאת מ"ן תחלה. אזי הדינים מתגברים ולכך ואם נקבה תלד:

אור החמה: והיא אתערת לבתר וגומר פי' שיש לה מ"ן דהיינו התעוררות מעשה הצדיקי' לעורר הייחוד ואז היא שואלת כדין וגומר ואז מ"ן מעוררים ממטה למעלה וכאשר אין לה מעשים טובים בעולם הזה אז הת"ת ממעלה מקרב אותה והיא בבושת פנים מקבלת בלי זכות…

הסולם: ת״ח בשעתא וכו׳: בוא וראה, בשעה שהקב״ה נמצא יחד עם כנסת ישראל, שהיא המלכות, בכל פעם שנמצא עמה והיא, מעוררת תחילה הרצון אליו, ומושכת אותו אצלה ברוב אהבה והשתוקקות, אז נתמלאה המלכות מצד ימין, שהוא חסדים לבחינת זכר. וכמה מחנות…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: