ויאמר שלחני כי עלה השחר
סוד המאבק עם השר בלילה וברכת ישראל
ויאמר שלחני - הקבה חס על כבוד הצדיקים ולא עוזבם לעולם ותקע כף ירך יעקב
יט] וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי. רַבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וְגוֹכאן יש להתבונן מהו שאמר הממונה ׳ (בראשית לב, כז) '. ׳וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי׳, וְכִי קָשׁוּר הָיָההמלאך בְיָדוֹ שֶׁל יַעֲקֹב? אֶלָּא יבאר עומק הענין על פי מה שיקדים כי אַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים שהקב"ה חָס עַל כְּבוֹדָם וְלֹא עוֹזֵב אוֹתָם לְעוֹלָמִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק׳וכאן יש לשאול (תהלים נה, כג) - וְהִנֵּההרי כָּתוּב, ׳וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב׳.נמצא שיש מוט לצדיק, ואיך ניישב המקראות, ולזה משיב א. בהיות שיעקב נשא ב' אחיות והיה בזה פגם קצת ח"ו בירך שלו לפי רום קומתו ומפני כך רק שם היה לו אחיזה קצת. - רמ"ז. ב. שלו גבה היינו שהלילה הוא בשליטת אותו הס"מ ויעקב נכנס לחלקו, ומש"כ כשעלה השחר כבר תם כוחו של הס"מ ולכן היה צריך לבקש 'ויאמר שלחני. -מ"מ.
בלשון הזוהר
רִבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וְגוֹ'׳ (בראשית לב, כז). ׳וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי׳, וְכִי עָקוּד הֲוָה בִּידֵיהּ דְּיַעֲקֹב. אֶלָּא זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָס עַל יְקָרָא דִּלְהוֹן, וְלָא שָׁבִיק לוֹן לְעָלְמִין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִיק׳ (תהילים נה, כג). וְהָא כְּתִיב, ׳וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב׳ (בראשית לב, כו).
ויקחם ויעברם את הנחל - יעקב ראה המקטרג הולך במחנהו ועבר לסטרא השני
אֶלָּא אֶת שֶׁלּוֹ גָּבָה. וְהִנֵּה נִתְבָּאֵר, כָּתוּב ׳וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בַּמַּחֲנֶה׳ (בראשית לב, כב) - וְכָתוּב ׳וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל׳ (בראשית לב, כד) - מֶה הָיְתָה דַעְתּוֹ שֶׁל יַעֲקֹבמפני מה נהג יעקב כך לְהַעֲבִירֵם בַּנַּחַל בַּלַּיְלָה?שנראה שמתחילה רצה ללון שם אֶלָּאאחר ש רָאָה אֶת הַמְקַטְרֵג הוֹלֵךְ בֵּין הַמַּחֲנֶה שֶׁלּוֹ, אָמַר יַעֲקֹב, אֶעֱבֹר לַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁל הַנָּהָר, אוּלַי לֹא יִמָּצֵא עִרְבּוּבְיָה.כדלקמן
בלשון הזוהר
אֶלָּא לְדִידֵיהּ גָּבָה. וְהָא אִתְּמַר, כְּתִיב ׳וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בַּמַּחֲנֶה׳ (בראשית לב, כב). וּכְתִיב ׳וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִירֵם אֶת הַנָּחַל׳ מַאי הֲוָה דַּעְתֵּיהּ דְּיַעֲקֹב, לְמַעֲבְּרָא לְהוֹן בְּנַחֲלָא בְּלֵילְיָא. אֶלָּא חָמָא מְקַטְרְגָא אָזִיל בֵּין מַשִּׁרְיָיא דִּילֵיהּ, אָמַר יַעֲקֹב אַעְבָּר לְגִיסָא אָחֳרָא דְּנַהֲרָא, דִּלְמָא לָא יִשְׁתְּכַּח עִרְבּוּבְיָא.
ראה שלהבת אש לוהטת בין מחנותיו ולכן העביר המחנה והנחל הפסיק ביניהם
מָה רָאָה? רָאָה שַׁלְהֶבֶת שֶׁל אֵשׁ לוֹהֶטֶת, הוֹלֶכֶת וְטָסָה בֵּין מַחֲנוֹתָיו. אָמַר יַעֲקֹב, מוּטָב לִנְסֹעַ מִכָּאן, וְהַנָּהָר מַפְסִיק בֵּינֵינוּ, וְלֹא תִמָּצֵא עִרְבּוּבְיָה. ומבוכה- ב. לפי שאין המזיקים יכולים לעבור את הנהר כי לעולם נהר מפסיק לרשות אחרת. מִיָּד - ׳וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל׳ (בראשית לב, כד) - ׳וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ׳, מִכָּאן לָמַדְנוּ,א. מִי שֶׁנִּמְצָא לְבַדּוֹ בַּבַּיִת בַּלַּיְלָה,ב. אוֹ בַּיּוֹם בְּבַיִת מְיֻחָד, כָּל שֶׁכֵּן בַּלַּיְלָה, מַה זֶּהבית מְיֻחָד? ומבאר מְיֻחָדהיינו שנפרד מִשְּׁאָר הַבָּתִּים,ג. אוֹ מִי שֶׁהוֹלֵךְ לְבַדּוֹ בַּלַּיְלָה, יָכוֹל לְהִנָּזֵק.(שבת קנא.- כל הישן בבית יחידי אחזתו לילי''ת)
בלשון הזוהר
מַאי קָא חָמָא. חָמָא שַׁלְהוֹבָא דְּאֶשָּׁא מְלָהֲטָא, אַזְלָא וְטָאס בֵּין מַשִׁרְיָיתֵיהּ אָמַר יַעֲקֹב מוּטָב לְנַטְלָא מֵהָכָא, וְנַהֲרָא פָּסִיק בְּגַוָון, וְלָא יִשְׁתְּכַּח עִרְבּוּבְיָא. מִיַּד ׳וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִירֵם אֶת הַנָּחַל׳. וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ, מִכָּאן אוֹלִיפְנָא מַאן דְּאִשְׁתְּכַח בִּלְחוֹדוֹי בְּבֵיתָא בְּלֵילְיָא, אוֹ בִּימָמָא בְּבַיִת מְיַחֲדָא, כָּל שֶׁכֵּן בְּלֵילְיָא, מַאי מְיַחֲדָא. מְיַחֲדָא מִשְּׁאָר בֵּיתִין. אוֹ מַאן דְּאָזִיל בִּלְחוֹדוֹי בְּלֵילְיָא יָכִיל לְאִתְזְקָא.
ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו - השר בא מצד הדין ושלטונו בלילה
בֹּא רְאֵה,כי רק אחר ש וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ, אָז - וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ וְגוֹ'. שָׁנִינוּ, הוּא'האיש' - הממונה של עשיו בָּא מִצַּד הַדִּין, וְשִׁלְטוֹנוֹ בַּצַּד שֶׁל הַלַּיְלָה. שכוחו של הממונה הוא בלילה דייקא מַה זֶּה בְּצַד הַלַּיְלָה?היינו ישראל לְהִכָּנֵס לַגָּלוּת שהיא לילה. [ברם גם אז אין בו כדי לשלוט ולגבור על ישראל אלא רק בתורת ויאבק אך אינו יכול להכניעו. (בְּגָלוּתָם). כֵּיוָן שֶׁעָלָה הָאוֹר, תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ, ואז וּמִתְגַּבֵּר עָלָיו הַכֹּחַ שֶׁל יַעֲקֹב, (הוּא) שֶׁהֲרֵיהממונה של עשיו מִצַּד הַלַּיְלָה הוּא בָּא. ששם זהו זמן כוחו וּבִזְמַן שֶׁהָיָה לַיְלָה, לֹא הָיָה יָכוֹל לוֹ יַעֲקֹב.אבל כְּשֶׁעָלָה הָאוֹר, כמאמר הפסוק כי עלה השחר הִתְחַזֵּק הַכֹּחַ שֶׁל יַעֲקֹב וְאָחַז בּוֹ, וְהִתְגַּבֵּר עָלָיו.ובאופן נוסף כי אז רָאָה אוֹתוֹ יַעֲקֹבוהבין עומק ענינו שֶׁהִנֵּה הוּא שָׁלִיחַ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ, כְּדֵין וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ וְגוֹ'. תָּנֵינָן מִסִּטְרָא דְּדִינָא קָא אָתֵי, וְשׁוּלְטָנֵיהּ בִּסְטָר לֵילְיָא. מַאי בִּסְטָר לֵילְיָא. לְאַעֲלָא גָלוּתָא (נ"א בגלותא) כֵּיוָן דְּסָלִיק נְהוֹרָא, תָּשַׁשׁ חֵילֵיהּ, וְאִתְגַּבָּר עָלֵיהּ חֵילֵיהּ דְּיַעֲקֹב. (נ"א הוא) דְּהָא מִסִּטְרָא דְּלֵילְיָא קָא אָתֵי, וּבִזְמְנָא דְּהֲוָה לֵילְיָא לָא הֲוָה יָכִיל בֵּיהּ יַעֲקֹב. כַּד סָלִיק נְהוֹרָא אִתְתְּקַף חֵילָא דְּיַעֲקֹב, וְאָחִיד בֵּיהּ, וְאִתְגַּבָּר עָלֵיהּ. חָמָא לֵיהּ יַעֲקֹב דְּהָא שְׁלִיחָא הוּא.
כשעלה האור תשש כח השר והתגבר עליו יעקב שראה שהוא שליח
אָמַר לוֹ, המלאך עֲזֹּב שישחררהו מאחיזתו אוֹתְךְ, שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְךְ. לפי שראה שיעקב תמים בכל מעשיו ומכל צדדיו מָה הַטַּעַם ׳לֹא יָכֹל לוֹ׳? עכשיו יותר מאשר קודם שעלה השחר מִשּׁוּם שֶׁהָיָה עוֹלֶה הָאוֹר, וְנִשְׁבַּר הַכֹּחַ שֶׁלּוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳בְּרָן יַחַד כֹּכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים׳ (איוב לח, ז) - מַה זֶּה וַיָּרִיעוּ?לשון תרועה שֶׁנִּשְׁבְּרוּ כָּל אוֹתָם שֶׁבָּאִים מִצַּד הַדִּין. היינו ככוחות המשתלשלים משם אלהי''ם אָז הִתְחַזֵּק יַעֲקֹב וְאָחַז בּוֹ. ולא יכל ללכת לומר שירה מבלי שיעקב נתן לו
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ שְׁבוֹק לִי דְּלָא יָכִילְנָא לָךְ. מַאי טַעְמָא לָא יָכִיל לֵיהּ. בְּגִין דְּהֲוָה סָלִיק נְהוֹרָא, וְאִתְּבַּר חֵילָא דִּידֵיהּ, דִּכְתִּיב, ׳בְּרָן יַחַד כֹּכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים׳ (איוב לח, ז). מַאי וַיָּרִיעוּ. דְּאִתְּבָּרוּ כָּל אִינּוּן דְּאַתְיָין מִסִּטְרָא דְּדִינָא. כְּדֵין אִתְתָּקַּף יַעֲקֹב וְאָחִיד בֵּיהּ.
לא יכל לו כי עלה האור ונשבר כח בעלי הדין ברן יחד כוכבי בקר
אָמַר לוֹ, הממונה של עשיו ׳שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר׳ (בראשית לב, כז) - הִגִּיעַ הַזְּמַן לְשַׁבֵּחַ אֶת שִׁבְחוֹ שֶׁל הקב"ה וּלְהִתְכַּנֵּס. ׳וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךְ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי׳ - אִם תְּבָרְכֵנִילשון עתיד הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! מַה זֶּה אִם בֵּרַכְתָּנִי?לשון עבר אֶלָּא אָמַר לוֹ יַעֲקֹב, וַדַּאי שֶׁאַבָּא בֵּרַךְ אוֹתִי אוֹתָן הַבְּרָכוֹת שֶׁרָצָה לְבָרֵךְ אֶת עֵשָׂו, וַאֲנִי פּוֹחֵד מִמְּךְ עַל אוֹתָן הַבְּרָכוֹת,לכך תנאי עשה עמו אִם תּוֹדֶה לִי עֲלֵיהֶן אז ישלחו ו (אוֹ) אִם לָאו, לא היה משחררו עד שהיה מודה עליהם אוֹ שֶׁיִּמָּצֵא עָלַי מְקַטְרֵג בִּגְלָלָם.ונתבאר בזה כי בעצם מה שכפה יעקב את האיש להודות בברכות נתבטל כח עליון של עשיו להילחם עמו בעבור אותם ברכות.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ ׳שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר׳ (בראשית לב, כז), מָטָא זִמְנָא לְשַׁבְּחָא שְׁבָחָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְאִתְכַּנְּשָׁא. ׳וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי׳ - אִם תְּבָרְכֵנִי מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי אִם בֵּרַכְתָּנִי. אֶלָּא אָמַר לֵיהּ יַעֲקֹב, וַדַּאי אַבָּא בְּרִיךְ לִי אִינּוּן בִּרְכָאן דְּבָעָא לְבָרְכָא לְעֵשָׂו, וּמִסְתָּפֵינָא מִנָךְ, עַל אִינּוּן בִּרְכָאן, אִי אוֹדִית עָלַיְיהוּ, (או) אִי לָאו, אוֹ תִּשְׁתְּכַח עָלַי מְקַטְרְגָא בְּגִינֵיהוֹן.
שלחני כי עלה השחר - הגיע זמן לשבח את הקבה ולא אשלחך כי אם ברכתני
מִיָּד אָמַר לוֹ, ׳וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךְ׳ (בראשית לב, כט) - מָה אָמַר לוֹ? אֶלָּא כָּךְ אָמַר לוֹ, לֹא בְהִתְחַכְּמוּת וְלֹא בַעֲקֵבוּת (שֶׁלְּךְ) הִרְוַחְתָּ אֶת אוֹתָן הַבְּרָכוֹת, לֹא ׳יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךְ׳ - יַעֲקֹב, שֶׁהֲרֵי לֹא בַעֲקֵבוּת זֶה הָיָה, שכל זמן שלא הודה לו היה אומר כי מה שמכר לו את הבכורה ואת הברכות היה זה בחכמה ובעקבות כפי שאמר עשיו ויעקבני זה פעמיים, אלא מודה שהרוויחן ביושר מצד מעשיו וענינו ולזה אומר ׳כִּי אִם יִשְׂרָאֵל׳ - וַדַּאי יִשְׂרָאֵל[ז"א] הוֹדָה עָלֶיךְ וּמִמֶּנּוּ יָצְאוּ הַבְּרָכוֹת, מִשּׁוּם שֶׁאַתָּה אָחוּז בּוֹ, וְעַל זֶה אֲנִי וְכָל שְׁאָר הָאוּכְלוּסִיןשאר מחנות המלאכים שבהנהגתי הוֹדֵינוּ עֲלֵיהֶן.
בלשון הזוהר
מִיַּד אָמַר לֵיהּ, ׳וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ׳ (בראשית לב, כט). מַאי קָאָמַר לֵיהּ, אֶלָּא הָכִי קָאָמַר לֵיהּ, לָאו בְּחַכִּימוּ, וְלָאו בְּעוּקְבָא (דילך), רַוְוחַת לְאִינּוּן בִּרְכָאן, לָא ׳יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ׳ יַעֲקֹב, דְּהָא לָאו בְּעוּקְבָא הֲוָה, ׳כִּי אִם יִשְׂרָאֵל׳, יִשְׂרָאֵל וַדַּאי אוֹדֵי עֲלָךְ, וּמִנֵּיהּ נָפְקוּ בִּרְכָאן, בְּגִין דְּאַנְתְּ אָחִיד בֵּיהּ, וְעַל דָּא, אֲנָא וְכָל שְׁאָר אוּכְלוּסִין, אוֹדֵינָא עָלַיְיהוּ.
לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל - הודה לו על הברכות שקבל מיצחק
׳כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים׳ (בראשית לב, כט) - וְאִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל. עִם אֱלֹהִים - כָּל אוֹתָםמלאכים שֶׁבָּאִים מִצַּד הַדִּין הַקָּשֶׁה. וְעִם אֲנָשִׁים - זֶה עֵשָׂו וְהָאוּכְלוּסִים שֶׁלּוֹ. וַתּוּכָל - יָכֹלְתָּ לָהֶם, וְהֵם לֹא יָכְלוּ לְךְ. וְלֹא עָזַב אוֹתוֹ יַעֲקֹב עַד שֶׁהוֹדָה לוֹ עַל אוֹתָן הַבְּרָכוֹת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם.
בלשון הזוהר
׳כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל׳ (בראשית לב, כט) - ׳עִם אֱלֹהִים׳ כָּל אִינּוּן דְּאַתְיָין מִסִּטְרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא. ׳וְעִם אֲנָשִׁים׳, דָּא עֵשָׂו וְאוּכְלוּסִין דִּילֵיהּ. וַתּוּכָל, יָכִילַת לְהוֹן, וְאִינּוּן לָא יַכְלִין לָךְ. וְלָא שָׁבִיק לֵיהּ יַעֲקֹב, עַד דְּאוֹדֵי לֵיהּ עַל אִינּוּן בִּרְכָאן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיְבָרֶךְ אוֹתוֹ שָׁם׳.
כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל - יכלת לבעלי הדין ולעשו ואוכלוסיו
בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה הָאוֹר,בעלות השחר נִכְנָעִים כָּל אוֹתָם בַּעֲלֵי הַדִּינִים וְאֵינָם נִמְצָאִים, שהכל נכנסים אל תוך ההיכלות כל אחד לפי ענינו ומשום כך 'לא משתכחי', וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מְסַפֶּרֶת עִם יחוד לא''ה עם יעקב הקב"ה. וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה הִיא עֵת רָצוֹן לַכֹּל, וּמוֹשִׁיט לָהּ הַמֶּלֶךְ וּלְכָל אוֹתָם שֶׁנִּמְצָאִים עִמָּהּ היינו לכל הת''ח שנמצאים עמה כבר מחצות הלילה ועוסקים בתורה ומעלים לה מ''ן - לכל אלו הקב''ה מושיט שַׁרְבִיט בחינת מילוי הבקשה שלהם - שֶׁל חוּט שֶׁל חֶסֶד, למלא משאלות ליבם לטובה, [וזהו סוד מאי דאיתא בחגיגה יב: כל הלומד תורה בלילה, הקב''ה מושך עליו חוט של חסד ביום ] וכל זאת כדי שתמצא המלכות בשלימות חסדי הת"ת לְהִמָּצֵא בִשְׁלֵמוּת עִם הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ,כבר וְהִנֵּה נִתְבָּאֵר.עומק ענין זה במקומו.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּסָלִיק נְהוֹרָא, אִתְכַּפְיָין כָּל אִינּוּן מָארֵי דְּדִינִין, וְלָא מִשְׁתַּכְּחֵי, וּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מִשְׁתָּעֵי בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְהַהִיא שַׁעֲתָא עִידָּן דְּרַעֲוָא הוּא לְכֹלָּא, וְאוֹשִׁיט לָהּ מַלְכָּא וּלְכָל אִינּוּן דְּמִשְׁתַּכְּחֵי עִמָּהּ, שַׁרְבִיטָא דְּחוּטָא דְּחֶסֶד, לְאִשְׁתַּכְּחָא בִּשְׁלִימוּ בְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, וְהָא אִתְּמַר.
כשעלה האור נכנעים בעלי הדינים ומושיט המלך לכנסת ישראל שרביט של חסד
בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שהקב"ה נִמְצָא עִם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, בְּאוֹתָם הַזְּמַנִּים שֶׁנִּמְצָא עִמָּהּ, וְהִיא מְעוֹרֶרֶת רָצוֹן אֵלָיו בָּרִאשׁוֹנָה, וּמוֹשֶׁכֶת אוֹתוֹ אֵלֶיהָ בְּרֹב חִבָּה וּתְשׁוּקָה, אָז מִתְמַלֵּאת מִצַּד הַיָּמִין, וְכַמָּה אוּכְלוּסִים נִמְצָאִים בְּצַד הַיָּמִין בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. וכשהקב"ה מֵעִיר חֲבִיבוּת וְרָצוֹן בָּרִאשׁוֹנָה, וְהִיא מְעִירָה אַחַר כָּךְ, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁהוּא מֵעִיר, אָז הַכֹּל נִמְצָא בְּצַד הַנּוּקְבָּא, וְהַשְּׂמֹאל מִתְעוֹרֵר, וְכַמָּה אוּכְלוּסִים עוֹמְדִים וּמִתְעוֹרְרִים בְּצַד הַשְּׂמֹאל בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. כָּךְ גַּם כָּתוּב, (זהו שכתוב) ׳אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְגוֹ'׳ (ויקרא יב, ב). מָה הַטַּעַם? שָׁנִינוּ, הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן נִמְצָא כְּמוֹ הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְזֶה כְּדֻגְמָא שֶׁל זֶה.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִשְׁתְּכַח בָּהּ בִּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, בְּאִינּוּן זִמְנִין דְּאִשְׁתְּכַח עִמָּהּ, וְהִיא מַתְעָרַת רְעוּתָא לְגַבֵּיהּ בְּקַדְמִיתָא, וּמַשְׁכַאת לֵיהּ לְגַבָּהּ, בִּסְגִיאוּת חִבָּתָא וְתִיאוּבְתָּא, כְּדֵין אִתְמַלְּיָא מִסִּטְרָא דִּימִינָא, וְכַמָּה אוּכְלוּסִין מִשְׁתַּכְּחֵי בְּסִטְרָא דִּימִינָא, בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין. וְכַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְּעַר חֲבִיבוּתָא וּרְעוּתָא בְּקַדְמִיתָא, וְהִיא אִתְּעָרַת לְבָתַר, וְלָאו בְּזִמְנָא דְּאִיהוּ אִתְּעַר, כְּדֵין כֹּלָּא בְּסִטְרָא דְּנוּקְבָּא אִשְׁתְּכַח, וּשְׂמָאלָא אִתְּעַר, וְכַמָּה אוּכְלוּסִין קַיְימֵי וּמִתְעָרֵי בְּסִטְרָא דִּשְׂמָאלָא בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין. כְּהַאי גַּוְונָא כְּתִיב, (נ"א הדא הוא דכתיב) ׳אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְגוֹ'׳. מַאי טַעְמָא. תָּנֵינָן, עָלְמָא תַּתָּאָה כְּגַוְונָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה אִשְׁתְּכַח, וְדָא כְּדוּגְמָא דְּדָא.
על זה הקבה גוזר זכר או נוקבא ואשרי הצדיקים שיודעים להדביק רצונם למלך
וְעַל זֶה הקב"ה גּוֹזֵר ׳זָכָר אוֹ נוּקְבָּא׳, שֶׁיִּמָּצֵא רָצוֹן בָּעוֹלָם. וּבַכֹּל צָרִיךְ אָדָם לְהַדְבִּיק רָצוֹן לְמַעְלָה אֶל הקב"ה, שֶׁיִּמָּצְאוּ רְצוֹנוֹת בָּעוֹלָם. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים, שֶׁהֵם יוֹדְעִים לְהַדְבִּיק אֶת רְצוֹנָם אֶל הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, עֲלֵיהֶם כָּתוּב, ׳וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם׳ (דברים ד, ד).
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גָּזַר דְּכַר ׳אוֹ נוּקְבָּא׳, לְאִשְׁתַּכְּחָא רְעוּתָא בְּעָלְמָא. וּבְכֹלָּא בָּעֵי בַּר נָשׁ לְאִתְדַּבְּקָא רְעוּתָא לְעֵילָּא לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְאִשְׁתַּכְּחָא רַעֲוָון בְּעָלְמָא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, דְּאִינּוּן יַדְעִין לְאַדְבְּקָא רְעוּתְהוֹן לְגַבֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, עָלַיְיהוּ כְּתִיב, ׳וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהו"ה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם׳ (דברים ד, ד).
אל תראני שאני שחרחרת
סוד הלבנה בגלות ושתי קדרויות
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.