כנסת ישראל משפעת עם הקבה מתוך שירה עד הבקר מושיט לה חוט של חסד
תזריע · רבי חייא ורבי אחא קמים בחצות - סוד עת רצון והשתמרות נוקבא · מאמר 11 · פיסקה 2 · דף מד ע"ב
לשון הזוהר
אָהַדְרוּ רִבִּי אֲחָא וְרִבִּי חִיָיא, אָמְרוּ, הָא וַדַאי עִדָּן רְעוּתָא, דְּאִתְעָרוּתָא דְּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל (עדן) הוּא לְאִתְחַבְּרָא בְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, אָמַר רִבִּי אֲחָא, וַדַאי, לָא (אתחברת) אֲנְגִידָת לָהּ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֶלָּא מִגּוֹ שִׁירָתָא, מִגּוֹ שְׁבָחָא דִּילָהּ לְגַבֵּיהּ. עַד דְּאָתֵי צַפְרָא, וְאוֹשִׁיט לָהּ מַלְכָּא חוּטָא דְּחֶסֶד, וְרָזָא דְּמִלָּה כְּמָה דְּאַמְרִינָן, ׳וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וְגוֹ'׳ (אסתר ה, ב). וְלָא תֵּימָא דְּלָהּ בִּלְחוֹדָהָא אוֹשִׁיט לָהּ מַלְכָּא דָּא, אֶלָּא לָהּ, וּלְכָל אִינּוּן דְּמִתְחַבְּרָן בָּה. תָּא וְנִתְחַבֵּר כַּחֲדָא. יָתְבוּ.
תרגום
חָזְרוּ רַבִּי אָחָא וְרַבִּי חִיָּיא. אָמְרוּ, הִנֵּה וַדַּאי עֵת רָצוֹן, שֶׁהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל (זְמַן) הִיא לְהִתְחַבֵּר עִם הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. אָמַר רַבִּי אָחָא, וַדַּאי לֹא (מִתְחַבֶּרֶת) מֻשְׁפַּעַת לָהּ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל עִם הקב"ה אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׁירָה וּמִתּוֹךְ הַשֶּׁבַח שֶׁלָּהּ אֵלָיו. עַד שֶׁבָּא הַבּקֶר, וּמוֹשִׁיט לָהּ הַמֶּלֶךְ חוּט שֶׁל חֶסֶד, וְסוֹד הַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, ׳וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וְגוֹ'׳ (אסתר ה, ב). וְאַל תֹּאמַר שֶׁלָּהּ לְבַדָּהּ מוֹשִׁיט הַמֶּלֶךְ אֶת זֶה, אֶלָּא לָהּ, וּלְכָל אוֹתָם שֶׁמִּתְחַבְּרִים עִמָּהּ. בֹּא וְנִתְחַבֵּר יַחַד. יָשְׁבוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אהדרו רבי אחא ורבי חייא, אמרו, הא ודאי עדן רעותא, דאתערותא דכנסת ישראל (עדן) הוא לאתחברא במלכא קדישא, אמר רבי אחא, ודאי, לא (אתחברת) אנגידת לה כנסת ישראל בקודשא בריך הוא אלא מגו שירתא, מגו שבחא דילה לגביה. עד דאתי צפרא, ואושיט לה מלכא חוטא דחסד, ורזא דמלה כמה דאמרינן, ׳ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו וגו'׳ (אסתר ה, ב). ולא תימא דלה בלחודהא אושיט לה מלכא דא, אלא לה, ולכל אינון דמתחברן בה. תא ונתחבר כחדא. יתבו.
התרגום: חזרו רבי אחא ורבי חייא. אמרו, הנה ודאי עת רצון, שהתעוררות של כנסת ישראל (זמן) היא להתחבר עם המלך הקדוש. אמר רבי אחא, ודאי לא (מתחברת) משפעת לה כנסת ישראל עם הקב"ה אלא מתוך שירה ומתוך השבח שלה אליו. עד שבא הבקר, ומושיט לה המלך חוט של חסד, וסוד הדבר כמו שאמרנו, ׳ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו וגו'׳ (אסתר ה, ב). ואל תאמר שלה לבדה מושיט המלך את זה, אלא לה, ולכל אותם שמתחברים עמה. בא ונתחבר יחד. ישבו.
מן המפרשים
מקדש מלך: דאתערותא דכ"י פי' לאה: במלכא קדישא. פי' יעקב: לא אתחברת כ"י בק"בה אלא מגו שירתא . פי' אין לאה מזדווגת עם יעקב אלא ע"י השירה שמשבחתו והגם שכתב הרב שרחל היא המשוררת בחצות השני. עכ"ז לאה ג"כ משבחתו בשעת הזווג כדי לעוררו אל הזווג.…
אור יקר: [סימן ב] הם לוקחים את אשר למערכות פלשתים, כן למעלה ינצחו בעלי הקדושה לטמאים ויקחו כליהם הם כהות בנוניים יכניסום אל הקדש ותתפשט הקדושה יתגבר ויתהפך הטמא לטהור ושפע הראוי להם יתהפך לזכות ולקדושה וכן ארץ אחוזתם כדפירשנו. גמלתהו…
הסולם: א אהדרו ר׳ אחא וכו׳: חזרו ר׳ אחא ור׳ חייא לבית, ואמרו, הנה ודאי עת רצון. שהיא התעוררות כנסת ישראל להתחבר במלך הקדוש. שהוא ז״א. שהוא קו אמצעי. א״ר אחא, ודאי, שלא נתחברה כנסת ישראל בהקב״ה אלא מתוך שירה, מתוך השבח שלה אליו.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: