ממלכת הזוהר › זוהר › תוספות כרך ג › מאמר 9: ׳והניף אהרן את הלוים׳- תנופת הכהן לשכך רגזת הגבורה › פיסקה 2 (שג ע"א)

הכהן שהוא חסד עליון מניף את הגבורה לשכך רגזה

תוספות כרך ג · ׳והניף אהרן את הלוים׳- תנופת הכהן לשכך רגזת הגבורה · מאמר 9 · פיסקה 2 · דף שג ע"א

לשון הזוהר

כַּךְ הִיא מִדַּת הַגְּבוּרָה, כּוֹעֶסֶת וְרוֹגֶזֶת, דִּכְתִיב, (בראשית מט ה) ׳שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חֲמָס מְכֶרוֹתֶיהֵם׳- וּכְתִיב (בראשית מט ז) ׳אָרוּר אֲפָּם כִּי עַז וְעֵבְרָתָם כִּי קַשָׁתָה׳- לְפִי שֶׁהֵם מִתְגָּבְּרִים וּמִתְקַשִׁים בְּאֲפָּם וְעֵבְרָתָם לַצֵאת לַעֲשׂוֹת דִּין לְכַלוֹת וּלְהַכְרִית בְּנֵי הַעוֹלָם, אֲזָי הַכֹּהֵן, שֶׁהוּא הַחֶסֶד הַעֶלְיוֹן, מֵנִיף אוֹתוֹ הַצָד שֶׁל הַלְוִיִּם, שֶׁהִיא מִדַּת הַגְּבוּרָה, כְּדֵי לְשָׁכֵּךְ וּלְשָׁקֵט רָגְזָה וְכַעֲסָה, כְּדֵי שֶׁיִשְׁתַּבְּרוּ הַשָׂעֲרוֹת מִכָּל שׁוּלֵיהֶן וְלֹא יִתְגָּבְּרוּ וְלֹא יִתְחֲזְקוּ, כְּעֵין דוּגְמָא זוֹ, הַכֹּהֵן שֶׁמֵנִיף ׳אֵת הַלְוִיִּם תְנוּפָה׳ כְּדֵי שֶׁיִשְׁקוֹט הַצָד שֶׁל גְּבוּרָה שֶׁלָהֵן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְעוֹרֵר הַדִּין בָּעוֹלָם.

תרגום

כָּךְ הִיא מִדַּת הַגְּבוּרָה, כּוֹעֶסֶת וְרוֹגֶזֶת, שֶׁכָּתוּב (בראשית מט) ׳שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם (בראשית מט, ה)׳ - וְכָתוּב ׳אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה (בראשית מט, ז)׳ - לְפִי שֶׁהֵם מִתְגַּבְּרִים וּמִתְקַשִּׁים בְּאַפָּם וְעֶבְרָתָם לָצֵאת לַעֲשׂוֹת דִּין לְכַלּוֹת וּלְהַכְרִית בְּנֵי הָעוֹלָם, אֲזַי הַכֹּהֵן, שֶׁהוּא הַחֶסֶד הָעֶלְיוֹן, מֵנִיף אוֹתוֹ הַצַּד שֶׁל הַלְוִיִּם, שֶׁהוּא מִדַּת הַגְּבוּרָה, כְּדֵי לְשַׁכֵּךְ וּלְשַׁקֵּט רָגְזָהּ וְכַעֲסָהּ, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּבְּרוּ הַשְּׂעָרוֹת מִכָּל שׁוּלֵיהֶן וְלֹא יִתְגַּבְּרוּ וְלֹא יִתְחַזְּקוּ, כְּעֵין דֻּגְמָא זוֹ הַכֹּהֵן שֶׁמֵּנִיף ׳אֶת הַלְוִיִּם תְּנוּפָה׳ כְּדֵי שֶׁיִּשְׁקֹט הַצַּד שֶׁל הַגְּבוּרָה שֶׁלָּהֶן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְעוֹרֵר הַדִּין בָּעוֹלָם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כך היא מדת הגבורה, כועסת ורוגזת, דכתיב, (בראשית מט ה) ׳שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם׳- וכתיב (בראשית מט ז) ׳ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה׳- לפי שהם מתגברים ומתקשים באפם ועברתם לצאת לעשות דין לכלות ולהכרית בני העולם, אזי הכהן, שהוא החסד העליון, מניף אותו הצד של הלוים, שהיא מדת הגבורה, כדי לשכך ולשקט רגזה וכעסה, כדי שישתברו השערות מכל שוליהן ולא יתגברו ולא יתחזקו, כעין דוגמא זו, הכהן שמניף ׳את הלוים תנופה׳ כדי שישקוט הצד של גבורה שלהן, כדי שלא יתעורר הדין בעולם.

התרגום: כך היא מדת הגבורה, כועסת ורוגזת, שכתוב (בראשית מט) ׳שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרתיהם (בראשית מט, ה)׳ - וכתוב ׳ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה (בראשית מט, ז)׳ - לפי שהם מתגברים ומתקשים באפם ועברתם לצאת לעשות דין לכלות ולהכרית בני העולם, אזי הכהן, שהוא החסד העליון, מניף אותו הצד של הלוים, שהוא מדת הגבורה, כדי לשכך ולשקט רגזה וכעסה, כדי שישתברו השערות מכל שוליהן ולא יתגברו ולא יתחזקו, כעין דגמא זו הכהן שמניף ׳את הלוים תנופה׳ כדי שישקט הצד של הגבורה שלהן, כדי שלא יתעורר הדין בעולם.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: