שלש ראשונות ואחרונות- המלך אוכל תחלה ואחר נותן רשות
תוספות כרך ג · סדר התפלה מפרשת בראשית עד שלש הפסיעות- עלית האדם כקרבן · מאמר 14 · פיסקה 17 · דף שז ע"ב
לשון הזוהר
אֲבָל לֵית רֵשׁוּ לְחַד מִנַיְיהוּ לְאוֹשָׁטָא יְדָא וּלְמֵיכָל מִן קָרְבְּנָא עַד דְּמַלְכָּא עִילָאָה אָכִיל, וְהֵם שָׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת וְשָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת. כֵּיוָן דְּאִיהוּ אָכִיל, יָהִיב רֵשׁוּ לְאַרְבַּע דִּיוּקְנִין וּלְכָל אִינוּן סִטְרִין דְּמִתְפָּרְשָׁן מִנַיְיהוּ, לְמֵיכָל.
תרגום
אֲבָל אֵין רְשׁוּת לְאֶחָד מֵהֶם לְהוֹשִׁיט יָדוֹ וְלֶאֱכֹל מִן הַקָּרְבָּן עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן יֹאכַל, וְהֵם שָׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת וְשָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת. כֵּיוָן שֶׁהוּא אוֹכֵל, נוֹתֵן רְשׁוּת לְאַרְבַּע צוּרוֹת וּלְכָל אֵלּוּ הַצְּדָדִים שֶׁמִּתְפַּשְּׁטִים מִמֶּנּוּ, לֶאֱכֹל.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אבל לית רשו לחד מנייהו לאושטא ידא ולמיכל מן קרבנא עד דמלכא עילאה אכיל, והם שלש ראשונות ושלש אחרונות. כיון דאיהו אכיל, יהיב רשו לארבע דיוקנין ולכל אינון סטרין דמתפרשן מנייהו, למיכל.
התרגום: אבל אין רשות לאחד מהם להושיט ידו ולאכל מן הקרבן עד שהמלך העליון יאכל, והם שלש ראשונות ושלש אחרונות. כיון שהוא אוכל, נותן רשות לארבע צורות ולכל אלו הצדדים שמתפשטים ממנו, לאכל.