ממלכת הזוהר › זוהר › תוספות כרך ג › מאמר 11: ׳הנה עם יצא ממצרים׳- כשפי בלק ובלעם וקשר ישראל למעלה › פיסקה 6 (שד ע"א)

מעשה בנחש שנצטוה לסטות- ונשלח אל הגוי הרשע

תוספות כרך ג · ׳הנה עם יצא ממצרים׳- כשפי בלק ובלעם וקשר ישראל למעלה · מאמר 11 · פיסקה 6 · דף שד ע"א

לשון הזוהר

אַדְהֲווֹ יַתְבֵי, הַא חִוְיָא רַבְרְבָא אֲתָא בְתוּקְפָא דְשִׁמְשָׁא וְאַעֲבַר קַמַּיְיהוּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי אֶלְעָזָר, חִוְיָא חִוְיָא, סָטֵי לָךְ מֵאוֹרְחַךְ, דְּהָא תָב הַהוּא גַּבְרָא ואִתְנַחֵם עַל מָה דְּעָבַד, וְלָא יוֹסִיף לְמֶעְבַּד הַהוּא מִלָּה. תַּוְוהוּ חַבְרַיָּיא. אָמַר ר' אַבָּא, מַאי הוּא. אָמַר לוֹן שְׁתוֹקוּ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, חִוְיָא חִוְיָא, לְבָתַר דְּלָחִישׁוּ לָךְ מִן שְׁמַיָא, אִתְנֵחָם הַהוּא גַּבְרָא וְשַׁוִּי בִּרְעוּתֵיהּ דְּלָא יְתִיב בֵּיהּ לְעָלְמִין סָטֵי לָךְ מֵאוֹרְחַךְ. קָם חִוְיָא בְּקִיוּמֵיהּ וְלָא נָטִיל הָכָא וְהָכָא. תָב כְּמִלְקַדְמִין. אָמַר לֵיהּ, חִוְיָא חִוְיָא, יָדַעְנָא מָה דְּאַתְּ בָּעֵי, תּוּב מֵאָרְחָךְ. דְּהָא גּוֹי חַיָּיבָא אָתֵי, דְּעָבִיד בִּישׁ לְחַד יוּדָאי, וְהָא הוּא נָאִים שָׁכִיב בִּמְעַרְתָּא דִּילָךְ, זִיל וְקַטְלֵיהּ. מִיָד אַהְדַּר הַהוּא חִוְיָא וְדִּלֵּג דִלוּגִּין קַמַּיְיהוּ.

תרגום

עַד שֶׁיָּשְׁבוּ הֲרֵי נָחָשׁ גָּדוֹל בָּא בְּחֹזֶק הַשֶּׁמֶשׁ וְעָבַר לִפְנֵיהֶם. אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר, נָחָשׁ נָחָשׁ, סְטֵה לְךְ מִדַּרְכְּךְ, שֶׁהֲרֵי שָׁב אוֹתוֹ הָאִישׁ וְהִתְנַחֵם עַל מַה שֶּׁעָשָׂה וְלֹא יוֹסִיף לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ הַדָּבָר. תָּמְהוּ הַחֲבֵרִים. אָמַר רַבִּי אַבָּא, מַהוּ? אָמַר לָהֶם, שִׁתְקוּ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, נָחָשׁ נָחָשׁ, לְאַחַר שֶׁלָּחֲשׁוּ לְךְ מֵהַשָּׁמַיִם, הִתְנַחֵם אוֹתוֹ הָאִישׁ וְשָׂם בִּרְצוֹנוֹ שֶׁלֹּא יָשׁוּב בּוֹ לְעוֹלָמִים, סְטֵה לְךְ מִדַּרְכְּךְ. עָמַד הַנָּחָשׁ עַל עָמְדוֹ, וְלֹא לָקַח לְכָאן וּלְכָאן. שָׁב כְּמוֹ מִקֹּדֶם. אָמַר לוֹ, נָחָשׁ נָחָשׁ, יָדַעְתִּי מַה שֶּׁאַתָּה רוֹצֶה, שׁוּב מִדַּרְכְּךְ, שֶׁהֲרֵי גּוֹי רָשָׁע בָּא שֶׁעָשָׂה רַע לִיהוּדִי אֶחָד, וַהֲרֵי הוּא יָשֵׁן שׁוֹכֵב בַּמְּעָרָה שֶׁלְּךְ, לֵךְ וְהָרְגֵהוּ. מִיָּד חָזַר אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ וְדִלֵּג דִּלּוּגִים לִפְנֵיהֶם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אדהוו יתבי, הא חויא רברבא אתא בתוקפא דשמשא ואעבר קמייהו. אמר ליה רבי אלעזר, חויא חויא, סטי לך מאורחך, דהא תב ההוא גברא ואתנחם על מה דעבד, ולא יוסיף למעבד ההוא מלה. תווהו חברייא. אמר ר' אבא, מאי הוא. אמר לון שתוקו. אמר רבי אלעזר, חויא חויא, לבתר דלחישו לך מן שמיא, אתנחם ההוא גברא ושוי ברעותיה דלא יתיב ביה לעלמין סטי לך מאורחך. קם חויא בקיומיה ולא נטיל הכא והכא. תב כמלקדמין. אמר ליה, חויא חויא, ידענא מה דאת בעי, תוב מארחך. דהא גוי חייבא אתי, דעביד ביש לחד יודאי, והא הוא נאים שכיב במערתא דילך, זיל וקטליה. מיד אהדר ההוא חויא ודלג דלוגין קמייהו.

התרגום: עד שישבו הרי נחש גדול בא בחזק השמש ועבר לפניהם. אמר לו רבי אלעזר, נחש נחש, סטה לך מדרכך, שהרי שב אותו האיש והתנחם על מה שעשה ולא יוסיף לעשות אותו הדבר. תמהו החברים. אמר רבי אבא, מהו? אמר להם, שתקו. אמר רבי אלעזר, נחש נחש, לאחר שלחשו לך מהשמים, התנחם אותו האיש ושם ברצונו שלא ישוב בו לעולמים, סטה לך מדרכך. עמד הנחש על עמדו, ולא לקח לכאן ולכאן. שב כמו מקדם. אמר לו, נחש נחש, ידעתי מה שאתה רוצה, שוב מדרכך, שהרי גוי רשע בא שעשה רע ליהודי אחד, והרי הוא ישן שוכב במערה שלך, לך והרגהו. מיד חזר אותו הנחש ודלג דלוגים לפניהם.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים