ממלכת הזוהר › זוהר › תוספות כרך ב › מאמר 7: רזין דעיינין ודחוטמא- האותיות הרשומות בפרצוף האדם ובמזלו › פיסקה 53 (רעד ע"א)

׳דודי ירד לגנו׳- ׳וללקוט שושנים׳ ששונים ומסתלקים קודם זמנם

תוספות כרך ב · רזין דעיינין ודחוטמא- האותיות הרשומות בפרצוף האדם ובמזלו · מאמר 7 · פיסקה 53 · דף רעד ע"א

לשון הזוהר

כְּדֵין אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִי הָכִי, לָקִיט לֵיהּ גַּבָּאי. לָקִיט לֵיהּ וַאֲרַח לֵיהּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (שיר השירים ו ב) ׳דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם׳ - דּוֹדִי, דָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (שיר השירים ב טז) ׳דּוֹדִי לִּי וַאֲנִי לוֹ הַרוֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים׳ - יָרַד לְגַנּוֹ, דָא גוֹרֶן דִּרְקִיעָא, דְּקַיְימֵי כְּגוֹרֶן. לַעֲרוּגוֹת הַבּשֵם, דָא מְתִיבְתָּא דְּמטטרו ן. ׳לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקוֹט שׁוֹשַׁנִּים׳ - לְעַיְינָא וּלְאִסְתַּכְּלָא בְּאִינוּן מְתִיבְתָּאן (ז"ח דף נ"ח:) דִּילֵיהּ. מַאי וְלִלְקוֹט שׁוֹשַׁנִּים, אַל תִּקְרֵי שׁוֹשַׁנִּים, אֶלָּא שֶׁשּׁוֹנִים. אִלֵּין אִינוּן דְּקֳדָמֵי רוּחָא בְּהַאי עַלְמָא דְּמַתְקְלֵי (בז"ח ד"א איתא דמתלקט) וּמִסְתַּלְּקֵי מֵהַאי עַלְמָא עַד לָא מָטָא זִמְנַיְיהוּ.

תרגום

אָז אָמַר לוֹ הקב"ה: אִם כֵּן, יִלָּקֵט אֵלַי. יִלָּקֵט וְיָרִיחַ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שיר השירים ו ב) ׳דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם׳ - דּוֹדִי, זֶה הקב"ה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ב טז) ׳דּוֹדִי לִּי וַאֲנִי לוֹ הַרוֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים (שיר השירים ב, טז)׳ - יָרַד לְגַנּוֹ, זֶה גֹּרֶן הָרָקִיעַ, שֶׁעוֹמְדִים כְּגֹרֶן. לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם, זוֹ יְשִׁיבַת מְטַטְרוֹ"ן. ׳לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקוֹט שׁוֹשַׁנִּים (שיר השירים ו, ב)׳ - לְעַיֵּן וּלְהִסְתַּכֵּל בְּאוֹתָן הַיְּשִׁיבוֹת שֶׁלּוֹ. מַהוּ 'וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים', אַל תִּקְרֵי שׁוֹשַׁנִּים אֶלָּא שֶׁשּׁוֹנִים. אֵלּוּ הֵם שֶׁלְּפָנַי, רוּחַ בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁנִּשְׁקָלִים וְנֶאֱסָפִים מֵהָעוֹלָם הַזֶּה עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כדין אמר ליה קודשא בריך הוא, אי הכי, לקיט ליה גבאי. לקיט ליה וארח ליה. הדא הוא דכתיב (שיר השירים ו ב) ׳דודי ירד לגנו לערוגות הבשם׳ - דודי, דא קודשא בריך הוא, כמה דאת אמר, (שיר השירים ב טז) ׳דודי לי ואני לו הרועה בשושנים׳ - ירד לגנו, דא גורן דרקיעא, דקיימי כגורן. לערוגות הבשם, דא מתיבתא דמטטרו ן. ׳לרעות בגנים וללקוט שושנים׳ - לעיינא ולאסתכלא באינון מתיבתאן (ז"ח דף נ"ח:) דיליה. מאי וללקוט שושנים, אל תקרי שושנים, אלא ששונים. אלין אינון דקדמי רוחא בהאי עלמא דמתקלי (בז"ח ד"א איתא דמתלקט) ומסתלקי מהאי עלמא עד לא מטא זמנייהו.

התרגום: אז אמר לו הקב"ה: אם כן, ילקט אלי. ילקט ויריח. זהו שכתוב (שיר השירים ו ב) ׳דודי ירד לגנו לערוגות הבשם׳ - דודי, זה הקב"ה, כמו שנאמר (שיר השירים ב טז) ׳דודי לי ואני לו הרועה בשושנים (שיר השירים ב, טז)׳ - ירד לגנו, זה גרן הרקיע, שעומדים כגרן. לערוגות הבשם, זו ישיבת מטטרו"ן. ׳לרעות בגנים וללקוט שושנים (שיר השירים ו, ב)׳ - לעין ולהסתכל באותן הישיבות שלו. מהו 'וללקט שושנים', אל תקרי שושנים אלא ששונים. אלו הם שלפני, רוח בעולם הזה שנשקלים ונאספים מהעולם הזה עד שלא הגיע זמנם.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: