ממלכת הזוהר › זוהר › תוספות כרך א › מאמר 5: ׳שחורה אני ונאוה׳ - אור וחשך בתורה ובשכינה עד הגאולה בעמוד האמצעי › פיסקה 15 (רנג ע"א)

בקשת משה על ישראל - ׳אחד מעיר ושנים ממשפחה׳ שנדחתה

תוספות כרך א · ׳שחורה אני ונאוה׳ - אור וחשך בתורה ובשכינה עד הגאולה בעמוד האמצעי · מאמר 5 · פיסקה 15 · דף רנג ע"א

לשון הזוהר

וּלְנֹחַ אִתְגַלְיָיא מָה דַהֲוָה וּמָה דְעָתִיד לְמֶהֱוֵי וְלָא בָּעָא רַחֲמֵי עָלַיְיהוּ עַד דְּאָתָא מֹשֶׁה וּבָעָא רַחֲמֵי דְּעֲתִידִין הֲווּ יִשְׂרָאֵל דְלָא יִפְקוּן אֶלָּא חַד ׳מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה׳ מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה דַּהֲוֵי דַּיְינִין וְיִתְחַזַּר עַלְמָא לְתֹהוּ. וּבְגִין דְּבָעָא מֹשֶׁה רַחֲמִין עָלַיְיהוּ שְׂמֹאל דּוֹחֶה וְלָא יִפְקוּן בֵּיה יִשְׂרָאֵל

תרגום

וּלְנֹחַ הִתְגַּלָּה מַה שֶּׁהָיָה וּמַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת, וְלֹא בִקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, עַד שֶׁבָּא מֹשֶׁה וּבִקֵּשׁ רַחֲמִים, שֶׁעֲתִידִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יֵצְאוּ אֶלָּא ׳אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה׳ (ירמיה ג, יד) - מִצַּד הַגְּבוּרָה שֶׁהָיוּ דָנִים, וְהֻחְזַר הָעוֹלָם לְתֹהוּ. וּבִגְלַל שֶׁמֹּשֶׁה בִּקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, הַשְּׂמֹאל דּוֹחָה וְלֹא יָצְאוּ בָהּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ולנח אתגלייא מה דהוה ומה דעתיד למהוי ולא בעא רחמי עלייהו עד דאתא משה ובעא רחמי דעתידין הוו ישראל דלא יפקון אלא חד ׳מעיר ושנים ממשפחה׳ מסטרא דגבורה דהוי דיינין ויתחזר עלמא לתהו. ובגין דבעא משה רחמין עלייהו שמאל דוחה ולא יפקון ביה ישראל

התרגום: ולנח התגלה מה שהיה ומה שעתיד להיות, ולא בקש עליהם רחמים, עד שבא משה ובקש רחמים, שעתידים היו ישראל שלא יצאו אלא ׳אחד מעיר ושנים ממשפחה׳ (ירמיה ג, יד) - מצד הגבורה שהיו דנים, והחזר העולם לתהו. ובגלל שמשה בקש עליהם רחמים, השמאל דוחה ולא יצאו בה בני ישראל,

מן המפרשים

עטרת צבי: מן המקבילה בבראשית מאמר טז, ז (כג:) בכסויא דציצית ותפילין. כצ"ל: בכסויא דציצית ותפילין. כצ"ל:

הגר"א על תיקו"ז: לקוח מביאור הגר"א על תיקוני זוהר, מאמר פד, ח (כז. דפוס הגר״א) ולנח אתגליא כו' עד דאתא משה כו'. על הע"ר שעליהן נאמר מי אשר חטא לי אמחנו כו' כמ"ש בר"מ:

לכל המפרשים על פיסקה זו