ממלכת הזוהר › זוהר › תוספות כרך א › מאמר 47: ׳על ימים יסדה ועל נהרות׳ - אין מעשה בלא חכמה › פיסקה 1 (רסו ע"א)

׳על ימים יסדה׳ - חכמים כים ותלמידים כנהרות המחדדין לרב

תוספות כרך א · ׳על ימים יסדה ועל נהרות׳ - אין מעשה בלא חכמה · מאמר 47 · פיסקה 1 · דף רסו ע"א

לשון הזוהר

שְׁכִינְתָּא אִתְקְרִיאַת אוֹת בְּרִית מִסִּטְרָא דְצַדִיק יְסוֹד עוֹלָם זֹאת אוֹת הַבְּרִית בְּסִינַי (ס"א ביני). עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, ׳וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ - נֶצַ"ח הוֹ"ד. אוֹת דָא צַדִּיק. הִיא דָא שְׁכִינְתָּא ׳כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יהו"ה אֶת הַשָׁמַיִם מִכֶּתֶ"ר עַד עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא׳ (שמות לא, יז), דְּלֵית שִׁית בְּכָל אֲתַר אֶלָּא מִסִּטְרָא דְּאָתְּ ו' וְלֵית שְׁבִיעִי אֶלָּא מִטְרָא דְּאָתְּ י' עֲטָרָה עַל רֵישֵׁיהּ חָכְמָ"ה עִלָּאָה אוֹת הִיא חָכְמָה תַתָּאָה אוֹת הִיא, וְתַּקִינוּ לְמִגְזָר לִתְמָנְיָּיא דְּאִיהוּ תַמָּן חָכְמָ"ה עַד יְסוֹד לְקָבְּלָא בְּהוֹן י' זְעִירָא לְסַלְקָא לָהּ עַד כֶּתֶר לְמֶהוֵי עֲטָרָה עַל רָאשֵׁיהוֹן וְתַּקִינוּ לְשָׁוְיָּיא עָרְלָה בְּמָנָא וְעַפְרָא לְקַיֵּים ׳וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ׳ (ישעיהו סה, כה):

תרגום

שְׁכִינָה נִקְרֵאת אוֹת בְּרִית מִצַּד שֶׁל צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם. זֹאת אוֹת הַבְּרִית - בְּסִינַי. (בֵּין) עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, ׳וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ - נֵצַח הוֹד. אוֹת - זֶה צַדִּיק. הִיא - זוֹ שְׁכִינָה. ׳כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם׳ (שמות לא, יז) - מִכֶּתֶר עַד עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, שֶׁאֵין שֵׁשׁ בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא מִצַּד הָאוֹת ו', וְאֵין שְׁבִיעִי אֶלָּא מִצַּד הָאוֹת י', עֲטָרָה עַל רֹאשׁוֹ. הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה הִיא אוֹת, הַחָכְמָה הַתַּחְתּוֹנָה הִיא אוֹת, וְתִקְּנוּ לָמוּל לִשְׁמֹנָה שֶׁשָּׁם הִיא חָכְמָה עַד הַיְסוֹד, לְקַבֵּל בָּהֶם י' קְטַנָּה לְהַעֲלוֹתָהּ עַד הַכֶּתֶר לִהְיוֹת עֲטָרָה עַל רֹאשָׁם, וְתִקְּנוּ לָשִׂים הָעָרְלָה בִּכְלִי וְעָפָר, לְקַיֵּם ׳וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ׳: ע"כ מההשמטות.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: שכינתא אתקריאת אות ברית מסטרא דצדיק יסוד עולם זאת אות הברית בסיני (ס"א ביני). עמודא דאמצעיתא, ׳ובין בני ישראל׳ - נצ"ח הו"ד. אות דא צדיק. היא דא שכינתא ׳כי ששת ימים עשה יהו"ה את השמים מכת"ר עד עמודא דאמצעיתא׳ (שמות לא, יז), דלית שית בכל אתר אלא מסטרא דאת ו' ולית שביעי אלא מטרא דאת י' עטרה על רישיה חכמ"ה עלאה אות היא חכמה תתאה אות היא, ותקינו למגזר לתמנייא דאיהו תמן חכמ"ה עד יסוד לקבלא בהון י' זעירא לסלקא לה עד כתר למהוי עטרה על ראשיהון ותקינו לשוייא ערלה במנא ועפרא לקיים ׳ונחש עפר לחמו׳ (ישעיהו סה, כה):

התרגום: שכינה נקראת אות ברית מצד של צדיק יסוד עולם. זאת אות הברית - בסיני. (בין) עמודא דאמצעיתא, ׳ובין בני ישראל׳ - נצח הוד. אות - זה צדיק. היא - זו שכינה. ׳כי ששת ימים עשה ה' את השמים׳ (שמות לא, יז) - מכתר עד עמודא דאמצעיתא, שאין שש בכל מקום אלא מצד האות ו', ואין שביעי אלא מצד האות י', עטרה על ראשו. החכמה העליונה היא אות, החכמה התחתונה היא אות, ותקנו למול לשמנה ששם היא חכמה עד היסוד, לקבל בהם י' קטנה להעלותה עד הכתר להיות עטרה על ראשם, ותקנו לשים הערלה בכלי ועפר, לקים ׳ונחש עפר לחמו׳: ע"כ מההשמטות.

מן המפרשים

קרני אור: מן המקבילה בפנחס מאמר קכג, יח (רנז.) מכתר עד עמודא מכתר עד עמודא כו'. ר"ל הא לך כל הי' ספירות מרומז כאן:

הסולם: מן המקבילה בפנחס מאמר קכג, יח (רנז.) פקודא תשיעאה שכינתא וכו': מצוה התשיעית היא, השכינה הנקראת אות ברית מצד צדיק יסוד עולם, שהוא יסוד, שכתוב, זאת אות הברית. זאת היא השכינה, והיא אות הברית. וכתוב, ביני ובין בני ישראל אות הוא…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: