ממלכת הזוהר › זוהר › תוספות כרך א › מאמר 25: ׳הנה נתתי לכם כל עשב׳ - סוד המזבח, הקרבנות ומועדי השנה › פיסקה 26 (רנט ע"א)

אזהרת חלב ודם - שהיה לו להקריבם ולהכליל יום בלילה

תוספות כרך א · ׳הנה נתתי לכם כל עשב׳ - סוד המזבח, הקרבנות ומועדי השנה · מאמר 25 · פיסקה 26 · דף רנט ע"א

לשון הזוהר

וּבְגִין כָּךְ אַזְהַר לוֹן אוֹרַיְיתָא, מַאן דְיֵיכוּל מֵהַהוּא חֵלֶב וְדָם דִּמְקָרְבִין מִנֵּיהּ לְמַדְבְּחָא יִשְׁתְצֵי מֵהַהוּא מַדְבְּחָא, הַאי דִכְתִיב ׳וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מְעַמֵיהָ׳. מַאי טַעְמָא בְּגִין דַהֲוָה לֵיהּ לְמִקְרֶבֵיהּ לְהַהוּא חֵלֶב עַל מַדְבְּחָא וְהַהוּא דָּם בַּיְסוֹד לְאַכְלָלָא מִדַּת יוֹם בַּלַּיְלָה וּמִדָּת לַיְלָה בְּיוֹם. וּבְעוֹלָת הַתָּמִיד דְאִיהִי כְּלָלָא דְכוֹלָא לְכַפָּרָא ׳עַל כָּל יִשְׂרָאֵל׳ עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה הַנִיתָּק לַעֲשֵׂה. מַאי טַעְמָא בְּגִין דְּהָא אֲרְבָּא (ס"ת אתרא) דַּרְגָא דְעוֹלָה עֲשֵׂה אִיהוּ.

תרגום

וּמִשּׁוּם כָּךְ הִזְהִירָה אוֹתָם הַתּוֹרָה, מִי שֶׁיֹּאכַל מֵאוֹתוֹ חֵלֶב וְדָם שֶׁמִּמֶּנּוּ מַקְרִיבִים לַמִּזְבֵּחַ, יִכְלֶה מֵהַמִּזְבֵּחַ הַהוּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מֵעַמֶּיהָ׳. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהָיָה לוֹ לְהַקְרִיב אֶת אוֹתוֹ חֵלֶב עַל הַמִּזְבֵּחַ, וְאוֹתוֹ דָם בַּיְסוֹד, לְהַכְלִיל מִדַּת יוֹם בְּלַיְלָה וּמִדַּת לַיְלָה בְּיוֹם. וּבְעוֹלַת הַתָּמִיד שֶׁהִיא כְּלָלוּת שֶׁל הַכֹּל, ׳לְכַפֵּר עַל כָּל יִשְׂרָאֵל׳ (דברי הימים ב כט, כד) - עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה הַנִּתָּק לַעֲשֵׂה. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהָאֳנִיָּה (מָקוֹם) הַזּוֹ דַּרְגָּה שֶׁל עוֹלָה עֲשֵׂה הִיא, וְעוֹשִׂים לָהּ מַתָּנוֹת לְהַכְלִיל לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא כֹּל וּלְיִשְׂרָאֵל.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ובגין כך אזהר לון אורייתא, מאן דייכול מההוא חלב ודם דמקרבין מניה למדבחא ישתצי מההוא מדבחא, האי דכתיב ׳ונכרתה הנפש ההיא מעמיה׳. מאי טעמא בגין דהוה ליה למקרביה לההוא חלב על מדבחא וההוא דם ביסוד לאכללא מדת יום בלילה ומדת לילה ביום. ובעולת התמיד דאיהי כללא דכולא לכפרא ׳על כל ישראל׳ על עשה ועל לא תעשה הניתק לעשה. מאי טעמא בגין דהא ארבא (ס"ת אתרא) דרגא דעולה עשה איהו.

התרגום: ומשום כך הזהירה אותם התורה, מי שיאכל מאותו חלב ודם שממנו מקריבים למזבח, יכלה מהמזבח ההוא. זהו שכתוב ׳ונכרתה הנפש ההיא מעמיה׳. מה הטעם? משום שהיה לו להקריב את אותו חלב על המזבח, ואותו דם ביסוד, להכליל מדת יום בלילה ומדת לילה ביום. ובעולת התמיד שהיא כללות של הכל, ׳לכפר על כל ישראל׳ (דברי הימים ב כט, כד) - על עשה ועל לא תעשה הנתק לעשה. מה הטעם? משום שהאניה (מקום) הזו דרגה של עולה עשה היא, ועושים לה מתנות להכליל לאותו מקום שנקרא כל ולישראל.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים