ממלכת הזוהר › זוהר › תולדות › מאמר 8: מארבע רוחות באי הרוח › פיסקה 5 (קלט ע"ב)

צער רבי אלעזר - חשבון קץ התחיה ברמז בני חת

תולדות · מארבע רוחות באי הרוח · מאמר 8 · פיסקה 5 · דף קלט ע"ב

לשון הזוהר

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ, הֲוָה יָתִיב, וַהֲוָה קָא מִצְטָעֵר בְּנַפְשׁוֹי טָפֵי עֲאל לְקָמֵיה רָבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אָמַר לֵיהּ חֵיזוּ נְהִירוּו בּוּצִינָא דְעֲלְמָא לָמָה חֲשׁוֹכָן. אָמַר לֵיהּ, חֵיזוּ וּדְחִילוּ סָגִי עֲאל בֵּי, דְּהָא אֲנָא חַמֵי מָה דְאִתְעַרוּ חַבְרָנָא מָארֵי מַתְנִיתָּא, דְּשָׁארַת עֲלָיְיהוּ רוּחַ קַדִּישִׁין. וְהַהוּא דְאִתְעֲרוּ, דִּבְשְׁתִיתָאֵי יְהֵא פּוּרְקָנָא, שָׁפִּיר. אֲבָל אֲנָא חַמֵי אוֹרְכָּא יְתֵירָא עַל אִינוּן דָּיְירָא עַפְרָא, דִּבְאֶלֶף שְׁתִיתָאֵי לִזְמַן (שמות י' ע"א) ׳אַרְבַּע מֵאוֹת וּתְמַנְיָא שְׁנִין מִנֵּיהּ, יִהְיוּ קָיְימִין כָּל דָּיְירֵי עַפְרָא בְּקִיּוּמֵיהוֹן׳. וּבְגִינֵי כָּךְ אִתְעָרוּ חֲבֵירָנָא, עַל פְּסוּקָא דְּקָרָא לוֹן בְּנֵי חֵת, חֵ"ת, דְּיִתְעָרוּן לְח"ת שָׁנָה, וְהַיְינוּ דִכְתִיב, ׳בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשׁוּבוּ אִישׁ אֶל אֲחוּזָתוֹ׳ (ויקרא כה, יג). כְּשֶׁיִּשְׁתַּלֵּם הַזֹּא"ת, שֶׁהוּא חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת וּתְמַנְיָא, ׳תָּשׁוּבוּ אִישׁ אֶל אֲחוּזָתוֹ׳, אֶל נִשְׁמָתוֹ, שֶׁהִיא אֲחוּזָתוֹ וְנַחֲלָתוֹ.

תרגום

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ הָיָה יוֹשֵׁב, וְהָיָה מִצְטַעֵר בְּנַפְשׁוֹ מְאֹד. נִכְנַס לְפָנָיו רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אָמַר לוֹ, מַרְאֵה הָאוֹר שֶׁל מְאוֹר הָעוֹלָם לָמָּה חֲשׁוּכִים? אָמַר לוֹ, מַרְאֶה וּפַחַד רַב נִכְנַס בִּי, שֶׁהֲרֵי אֲנִי רוֹאֶה מַה שֶּׁהִתְעוֹרְרוּ חֲבֵרֵינוּ בַּעֲלֵי הַבָּרַיְתָא, שֶׁשּׁוֹרָה עֲלֵיהֶם רוּחַ שֶׁל קְדוֹשִׁים, וְאוֹתוֹ שֶׁהֵעִירוּ, שֶׁבַּשִּׁשִּׁי תִּהְיֶה גְאֻלָּה, יָפֶה. אֲבָל אֲנִי רוֹאֶה אֲרִיכוּת יֶתֶר עַל אוֹתָם שׁוֹכְנֵי עָפָר, שֶׁבָּאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי לִזְמַן אַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים מִמֶּנּוּ יִהְיוּ עוֹמְדִים כָּל שׁוֹכְנֵי עָפָר בְּקִיּוּמָם. וּמִשּׁוּם כָּךְ הֵעִירוּ חֲבֵרֵינוּ עַל הַפָּסוּק שֶׁקָּרָא לָהֶם בְנֵי חֵת, חֵ"ת - שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ לְח"ת שָׁנָה, וְהַיְנוּ שֶׁכָּתוּב ׳בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַ אֶת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ׳ (ויקרא כה) - כְּשֶׁיִּשְׁתַּלֵּם הַ א"ת, שֶׁהוּא חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת - וּשְׁמוֹנֶה, ׳תָּשׁוּבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ׳ - אֶל נִשְׁמָתוֹ, שֶׁהִיא אֲחֻזָּתוֹ וְנַחֲלָתוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי אלעזר בן ערך, הוה יתיב, והוה קא מצטער בנפשוי טפי עאל לקמיה רבי יהושע. אמר ליה חיזו נהירוו בוצינא דעלמא למה חשוכן. אמר ליה, חיזו ודחילו סגי עאל בי, דהא אנא חמי מה דאתערו חברנא מארי מתניתא, דשארת עלייהו רוח קדישין. וההוא דאתערו, דבשתיתאי יהא פורקנא, שפיר. אבל אנא חמי אורכא יתירא על אינון דיירא עפרא, דבאלף שתיתאי לזמן (שמות י' ע"א) ׳ארבע מאות ותמניא שנין מניה, יהיו קיימין כל דיירי עפרא בקיומיהון׳. ובגיני כך אתערו חבירנא, על פסוקא דקרא לון בני חת, ח"ת, דיתערון לח"ת שנה, והיינו דכתיב, ׳בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו׳ (ויקרא כה, יג). כשישתלם הזא"ת, שהוא חמשת אלפים וארבע מאות ותמניא, ׳תשובו איש אל אחוזתו׳, אל נשמתו, שהיא אחוזתו ונחלתו.

התרגום: רבי אלעזר בן ערך היה יושב, והיה מצטער בנפשו מאד. נכנס לפניו רבי יהושע. אמר לו, מראה האור של מאור העולם למה חשוכים? אמר לו, מראה ופחד רב נכנס בי, שהרי אני רואה מה שהתעוררו חברינו בעלי הבריתא, ששורה עליהם רוח של קדושים, ואותו שהעירו, שבששי תהיה גאלה, יפה. אבל אני רואה אריכות יתר על אותם שוכני עפר, שבאלף הששי לזמן ארבע מאות ושמונה שנים ממנו יהיו עומדים כל שוכני עפר בקיומם. ומשום כך העירו חברינו על הפסוק שקרא להם בני חת, ח"ת - שיתעוררו לח"ת שנה, והינו שכתוב ׳בשנת היובל ה את תשבו איש אל אחזתו׳ (ויקרא כה) - כשישתלם ה א"ת, שהוא חמשת אלפים וארבע מאות - ושמונה, ׳תשובו איש אל אחזתו׳ - אל נשמתו, שהיא אחזתו ונחלתו.

מן המפרשים

הסולם: ר' אלעזר בן ערך הוה יתיב וכו': ראב"ע היה יושב. והיה מצטער בעצמו ביותר, בא לפניו ר' יהושע. אמר לו ר"י, מראה אורו של נר העולם למה היא חשכה. אמר לו, מורא ופחד גדול נכנס בי, כי אני רואה מה שהעירו החברים בעלי המשנה, שרוח הקדושים…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: