קיבול הנשמות בארץ ישראל - וריח גן עדן עליהם
תולדות · ואלה תולדת יצחק בן אברהם · מאמר 5 · פיסקה 2 · דף קלד ע"ב
לשון הזוהר
וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה יִתְנַעֲרוּ מֵעָפָר מֵאוֹתוֹ הַבִּנְיָן, וְיַעַמְדוּ בְּבִנְיַן מְקוּיָים לִהְיוֹת לָהֶם קִיּוּמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי׳ (ישעיהו נב, ב) יְרוּשָׁלַםִ, יִתְקַיְימוּ בְּקִיּוּמָא. וְיַעֲלוּ מִתַּחַת לָאָרֶץ וִיקַבְּלוּ נִשְׁמָתָם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יַצִּיף (נ"א ישיב) קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כָּל מִינֵי רֵיחִין שֶׁבַּגַן עֵדֶן עֲלֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ׳ (שיר השירים ז, יד).
תרגום
וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה יִתְנַעֲרוּ מֵעָפָר מֵאוֹתוֹ הַבִּנְיָן, וְיַעַמְדוּ בְּבִנְיָן מְקֻיָּם לִהְיוֹת לָהֶם קִיּוּם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי׳ (ישעיה נב, ב) יְרוּשָׁלַיִם - יִתְקַיְּמוּ בְּקִיּוּם, וְיַעֲלוּ מִתַּחַת לָאָרֶץ, וִיקַבְּלוּ נִשְׁמָתָם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָצִיף הקב"ה כָּל מִינֵי רֵיחוֹת שֶׁבְּגַן עֵדֶן עֲלֵיהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ׳ (שיר השירים ז, יד).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ובאותה שעה יתנערו מעפר מאותו הבנין, ויעמדו בבנין מקויים להיות להם קיומא, הדא הוא דכתיב, ׳התנערי מעפר קומי שבי׳ (ישעיהו נב, ב) ירושלם, יתקיימו בקיומא. ויעלו מתחת לארץ ויקבלו נשמתם בארץ ישראל. באותה שעה יציף (נ"א ישיב) קודשא בריך הוא כל מיני ריחין שבגן עדן עליהם, הדא הוא דכתיב ׳הדודאים נתנו ריח׳ (שיר השירים ז, יד).
התרגום: ובאותה שעה יתנערו מעפר מאותו הבנין, ויעמדו בבנין מקים להיות להם קיום. זהו שכתוב ׳התנערי מעפר קומי שבי׳ (ישעיה נב, ב) ירושלים - יתקימו בקיום, ויעלו מתחת לארץ, ויקבלו נשמתם בארץ ישראל. באותה שעה יציף הקב"ה כל מיני ריחות שבגן עדן עליהם. זהו שכתוב ׳הדודאים נתנו ריח׳ (שיר השירים ז, יד).
מן המפרשים
מקדש מלך: יתנערו מעפר מאותו הבנין ר"ל שאז יתעלו י"א אורות שחסרו משם ס"ג למקומם ומה שהוא עתה ב"ן יחזור ס"ג וכן הגופות ודאי שיעמדו בגופם ובמומם אלא שאחר כך יתרפאו ויזדככו כחנוך ואליהו. וז"ש להיות להם קיומא בלי הפסד מיתה:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: