ממלכת הזוהר › זוהר › תולדות › מאמר 3: ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו › פיסקה 4 (קלז ע"ב)

׳לנכח אשתו׳ ולא לנכח רבקה - ידע שיעקב יצא ממנו, ולא ידע אם מאשה זו

תולדות · ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו · מאמר 3 · פיסקה 4 · דף קלז ע"ב

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, אַבְרָהָם לָא צַלֵּי קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּיִתֵּן לֵיהּ בְּנִין, אַף עַל גַּב דְּשָׂרָה עֲקָרָה הֲוַת. וְאִי תֵימָא, הָא כְּתִיב, ׳הֵן לִי לֹא נָתַתָּ זָרַע, הַהוּא לָאו בְּגִין צְלוֹתָא הֲוָה (נ"א ההוא לא בעי בנין) אֶלָּא כְּמַאן דְּמִשְׁתָּעֵי קַמֵּי מָרֵיהּ׳ (בראשית טו, ג). אֲבָל יִצְחָק צַלֵּי עַל אִתְּתֵיהּ, בְּגִין דְּהָא אִיהוּ הֲוָה יָדַע דְלָאו אִיהוּ עָקָר אֶלָּא אִתְּתֵיהּ, דְּיִצְחָק הֲוָה יָדַע בְּרָזָא דְחָכְמְתָא, דְּיַעֲקֹב זַמִּין לְמֵיפַּק מִנֵּיהּ בִּתְרֵיסַר שִׁבְטִין, אֲבָל לָא יָדַע אִי בְּהַאי אִתְּתָא אִי בְּאָחֳרָא, וְעַל דָּא לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ וְלָא לְנֹכַח רִבְקָה.

תרגום

בֹּא רְאֵה, אַבְרָהָם לֹא הִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הקב"ה שֶׁיִּתֵּן לוֹ בָּנִים, אַף עַל גַּב שֶׁשָּׂרָה הָיְתָה עֲקָרָה. וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי כָּתוּב ׳הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע׳ (בראשית טו, ג) - הַהוּא לֹא מִשּׁוּם תְּפִלָּה הָיָה (הַהוּא לֹא צָרִיךְ בָּנִים), אֶלָּא כְּמִי שֶׁמְּסַפֵּר לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ. אֲבָל יִצְחָק הִתְפַּלֵּל עַל אִשְׁתּוֹ מִשּׁוּם שֶׁהוּא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא לֹא עָקָר, אֶלָּא אִשְׁתּוֹ. שֶׁיִּצְחָק הָיָה יוֹדֵעַ בְּסוֹד הַחָכְמָה שֶׁיַּעֲקֹב עָתִיד לָצֵאת מִמֶּנּוּ בִּשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, אֲבָל לֹא יָדַע אִם בָּאִשָּׁה הַזּוֹ אוֹ בְּאַחֶרֶת, וְעַל כֵּן לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ וְלֹא לְנֹכַח רִבְקָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, אברהם לא צלי קמי קודשא בריך הוא דיתן ליה בנין, אף על גב דשרה עקרה הות. ואי תימא, הא כתיב, ׳הן לי לא נתת זרע, ההוא לאו בגין צלותא הוה (נ"א ההוא לא בעי בנין) אלא כמאן דמשתעי קמי מריה׳ (בראשית טו, ג). אבל יצחק צלי על אתתיה, בגין דהא איהו הוה ידע דלאו איהו עקר אלא אתתיה, דיצחק הוה ידע ברזא דחכמתא, דיעקב זמין למיפק מניה בתריסר שבטין, אבל לא ידע אי בהאי אתתא אי באחרא, ועל דא לנכח אשתו ולא לנכח רבקה.

התרגום: בא ראה, אברהם לא התפלל לפני הקב"ה שיתן לו בנים, אף על גב ששרה היתה עקרה. ואם תאמר, הרי כתוב ׳הן לי לא נתתה זרע׳ (בראשית טו, ג) - ההוא לא משום תפלה היה (ההוא לא צריך בנים), אלא כמי שמספר לפני רבונו. אבל יצחק התפלל על אשתו משום שהוא היה יודע שהוא לא עקר, אלא אשתו. שיצחק היה יודע בסוד החכמה שיעקב עתיד לצאת ממנו בשנים עשר שבטים, אבל לא ידע אם באשה הזו או באחרת, ועל כן לנכח אשתו ולא לנכח רבקה.

מן המפרשים

מקדש מלך: ות"ח אברהם לא צלי וכו' בס' יודעי בינה שלי כתבתי מ"ש הרמ"ק והר"חו ז"ל בזה ואוסיף לתת טעם למה לא התפלל א"א ע"ה אם משים שהבטיחו ואעשך לגוי גדול הלא ברכה זו כוללת גם ליצחק בנו כמ"ש כי ביצחק יקרא לך זרע ויובן במ"ש הרב שקודם שנותוסף…

אור החמה: ות"ח אברהם לא צלי וגו' שאין צורך שכבר היה מובטח שממנו קן הנשמות של הצדיקים נמשך בעולם וכן יצחק אמנם תפלת יצחק היה לנוכח אשתו שתהא מאשה זו ולא מאחרת. ולא לנוכח רבקה אי הוה אמר לנוכח רבקה והוה משמע על עקרות רבקה כדי שיהיו לו…

מהרח"ו: ות"ח אברהם לא צלי וגו'. הק' כי למה יצחק התפלל על אשתו ולא כן אברהם, כי אע"ג דכתיב ביה שאמר לשי"ת 'הן לי לא נתת זרע', אינה תפלה רק ויכוח עם השי"ת וסיפור דברים. ותירץ כי גם יצחק לא היה מתפלל לולא מפני שידע ברזא דחכמתא וברוח הקדש…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר