שני קולות ושבעה קולות יוצאים בזווג המחשבה עם השופר משקים אבות ובנים
שמיני · ויקח אהרן את אלישבע - סוד בת שבע לדוד לדין ואלישבע לאהרן לרחמים · מאמר 5 · פיסקה 4 · דף לט ע"א
לשון הזוהר
וּתְרֵי קַלֵי נִינְהוּ, דְּהָא מִגּוֹ קָלָא, נָפִיק קָלָא. אֲבָל קוֹל חַד דְּאִקְרֵי קוֹל הַשּׁוֹפָר, וּמֵהָכָא נָפְקוּ שְׁאָר קוֹלוֹת, מִגּוֹ הַהוּא שׁוֹפָר בְּזִוּוּגָא דְּמַחֲשָׁבָה. וְשִׁבְעָה קוֹלוֹת נִינְהוּ, דְּנָפְקִין בְּזִוּוּגָא דְּמַחֲשָׁבָה בְּשּׁוֹפָר, וְדָא שׁוֹפָר דְּאַשְׁקֵי לוֹן וְרַוִּי לוֹן לַאֲבָהָן בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר לִבְנִין, וְהָא אוּקְמוּהָ מִלָּה.
תרגום
וּשְׁנֵי קוֹלוֹת הֵם, שֶׁהֲרֵי מִתּוֹךְ קוֹל יוֹצֵא קוֹל. אֲבָל קוֹל אֶחָד שֶׁנִּקְרָא קוֹל הַשּׁוֹפָר, וּמִכָּאן יָצְאוּ שְׁאָר הַקּוֹלוֹת מִתּוֹךְ אוֹתוֹ הַשּׁוֹפָר בְּזִוּוּג שֶׁל הַמַּחֲשָׁבָה. וְשִׁבְעָה קוֹלוֹת הֵם שֶׁיּוֹצְאִים בְּזִוּוּג שֶׁל הַמַּחֲשָׁבָה עִם הַשּׁוֹפָר, וְהַשּׁוֹפָר הַזֶּה שֶׁמַּשְׁקֶה אוֹתָם וּמַרְוֶה אֶת הָאָבוֹת בָּרִאשׁוֹנָה, וְאַחַר כָּךְ אֶת הַבָּנִים, וַהֲרֵי בֵּאֲרוּ אֶת הַדָּבָר.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ותרי קלי נינהו, דהא מגו קלא, נפיק קלא. אבל קול חד דאקרי קול השופר, ומהכא נפקו שאר קולות, מגו ההוא שופר בזווגא דמחשבה. ושבעה קולות נינהו, דנפקין בזווגא דמחשבה בשופר, ודא שופר דאשקי לון ורוי לון לאבהן בקדמיתא, ולבתר לבנין, והא אוקמוה מלה.
התרגום: ושני קולות הם, שהרי מתוך קול יוצא קול. אבל קול אחד שנקרא קול השופר, ומכאן יצאו שאר הקולות מתוך אותו השופר בזווג של המחשבה. ושבעה קולות הם שיוצאים בזווג של המחשבה עם השופר, והשופר הזה שמשקה אותם ומרוה את האבות בראשונה, ואחר כך את הבנים, והרי בארו את הדבר.
מן המפרשים
יהל אור: ותרי קלי נינהו דהא מגו כו'. הענין שקול כלול חג"ת אמ"ש וזהו כ"ז שבתוך הפה וממנו יוצא לחוץ ונתגלה. וזהו נה"י שמתגלה ואבהן סתימין הן והולך הקול עד מקום התפשטותו ואח"כ חוזר בכח כמו שזורק אבן בכותל וחזרה הוא בת קול ונקרא אור חוזר.…
הסולם: ותרי קלי נינהו וכו׳: וב׳ קולות הם, א׳ של מנעולא, והב' של מפתחא (שנתבארו לעיל ויקרא אות ש״ט בהסולם ע״ש) כי מתוך קול דמנעולא יוצא קול דמפתחא, (כמ״ש לעיל לך י״ג ד"ה ונתבאר ע״ש) אבל קול אחד הוא שנקרא קול השופר, שהיא קול דמפתחא,…